שלדון אדלסון (צילום: AP Photo/Kin Cheung)
AP Photo/Kin Cheung

פרשנות ההשתקות של אדלסון מתחילות לחזור אליו כבומרנג

שתי תביעות שהוגשו נגד שלדון אדלסון בארצות הברית שופכות אור על מעורבותו של איל הקזינו בשוק התקשורת שם ועל האופן שבו הוא משתמש בהונו הרב לחסל כלכלית את מבקריו בהליכים משפטיים ● התביעות הללו מאפשרות גם להסיק מסקנות לגבי פעילותו התקשורתית והפוליטית של פטרונו של נתניהו בישראל

חודש סוער עבר על טייקון ההימורים שלדון אדלסון, מקורבו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, בזירה המשפטית באמריקה.

תביעה מתמשכת אחת, בת שבע שנים, הסתיימה בתבוסה שלישית בשורה של תבוסות. לא מדובר בנוקאאוט, מכיוון שההליכים עוד נמשכים, אבל בהחלט נפילה קשה למזרן. תביעה שניה הוגשה לבית משפט ונוגעת בבטן הרכה ביותר של הטייקון: קשרי הון-שלטון-עיתון.

אדלסון, הרגיל להיות בעמדת התקפה משפטית, נדחק לעמדת מגננה.

שני ההליכים המשפטיים האלה במסגרתם נתבע אדלסון, עוסקים במישרין בסוגיות של חופש הביטוי ולטענתם של התובעים – במלחמה המתמשכת של אדלסון כנגד חופש זה.

וכך מגיעה שוב לקידמת הבמה אחת הסוגיות השנויות במחלוקת בביוגרפיה המסעירה של מי שצמח מאשפתות בשכונות הקשות ביותר של בוסטון למעמד של אחד מעשירי תבל החזקים והמשפיעים ביותר: הטענה המיתולוגית לפיה הוא משתמש במשאביו הכספיים האדירים כדי להחניק ביקורת נגדו, ולמעשה לרכוש את הבעלות על האמת, ככל שזו נוגעת בו ובעסקיו.

יש מי שרואים בכך צדק פואטי: הטייקון שמרבה לאיים ולתבוע תביעות השתקה נגד גורמים וגופים חלשים ממנו, נאלץ כעת להתגונן על הפרקטיקה הזאת בפני אותם בתי המשפט שנהג לפקוד כתובע.

דרישת הגנה גחמנית

מארק סטנלי הוא ראש "הוועידה היהודית הדמוקרטית", גורם מוביל במפלגה הדמוקרטית בארה"ב, ומקורב של הקלינטונים, של הנשיא לשעבר ברק אובמה ושל סגן הנשיא והמתמודד לנשיאות ג'ו ביידן. כולם ביקרו אצלו יותר מפעם אחת בביתו בדאלאס, טקסס, והוא אירח אירועי התרמה גדולים עבור בכירי המפלגה.

עורך דין מרק סטנלי, אשר יקבל משלדון אדלסון פיצויים על תביעת השתקה שהגיש נגדו (צילום: Stanley Law Group)
עורך דין מרק סטנלי, אשר יקבל משלדון אדלסון פיצויים על תביעת השתקה שהגיש נגדו (צילום: Stanley Law Group)

ב-2012 נתבע סטנלי על ידי אדלסון בסכום אגדי של 60 מיליון דולר, לאחר שסטנלי טען כי אדלסון מעודד מדיניות של זנוּת בבתי הקזינו אשר בבעלותו במאקאו. סטנלי פנה לבית המשפט ודרש להכיר בתביעה כ"תביעת השתקה" על פי חוקי ה-Anti-SLAPP (תביעות אשר מטרתן "מניעת השתתפות בשיח הציבורי"). בית המשפט נעתר לבקשה ודחה את תביעתו של אדלסון ללא דיון.  אדלסון עירער על ההחלטה, אך הפסיד גם בערעור.

שני הנצחונות הללו לא סיפקו את סטנלי והוא החליט על אפקט בומרנג משפטי: בתביעה שהגיש ביחד עם ראשי הועידה היהודית אשתקד, נדרש אדלסון לשלם פיצויים נרחבים על "שימוש לרעה בהליכי משפט" ו"סדיזם משפטי" אשר הפגין, לטענת התובעים, בהגשת תביעת ההשתקה.

פרקליטיו של אדלסון דרשו לדחות את התביעה על הסף, אך אתמול קבע שופט בית המשפט בניו יורק כי אדלסון ישלם את הוצאותיהם המשפטיות של סטנלי ושל ראשי הועידה, וזאת עוד בטרם ההליך כולו הסתיים.

בקביעתו דוחה השופט את טענותיו של אדלסון אחת לאחת. את בקשתו האירונית של הטייקון להתגונן דווקא באמצעות חוקי ההגנה מתביעות השתקה, מכנה השופט "גחמנית":

"אדלסון טען באופן גחמני שתביעתו המקורית – על אף היותה תביעת השתקה – זכאית להגנה תחת חוקי ה-Anti SLAPP…הוא מבקש לדחות את תביעת הנזיקין הזו, כיוון שהיא עצמה מהווה, לטענתו, תביעת השתקה".

השופט לא קונה את הלופ המשפטי הזה, ומותח ביקורת על איל-ההימורים: "אדלסון לא סיפק שום ראיה כלשהי – כתובה, בעל פה, באמצעות עדים או תצהירים – שהאשמותיו בתביעתו המקורית היו אמיתיות…לפיכך אדלסון נכשל בהוכחה שתביעתו המקורית נעשתה בתום לב".

אדלסון יחוייב לשלם פיצויים והוצאות משפט לסטנלי, אך ההליך יימשך הלאה כדי לקבוע האם התובע זכאי גם לפיצויי נזיקין. אלו, על פי המסורת המשפטית בארצות הברית, יכולים להגיע לעשרות מיליוני דולרים -אין מגבלה על חבר המושבעים בקביעת נזיקין.

עורכי דינו של סטנלי הודיעו כי בכוונתם לזמן את אדלסון למתן תצהיר מול מצלמות בעוד כעשרה ימים. לזמן ישראל נודע כי בהכנות לתצהיר זה אספו עורכי הדין שורה ארוכה של מקרים מארה"ב ומרחבי העולם המסייעים להוכיח, לטענתם, התנהגות ביריונית ומשתיקה של אדלסון.

שלדון אדלסון עולה על דוכן העדים בהופעה נדירה בבית המשפט בארה״ב, ב-4 באפריל 2013 (צילום: AP Photo/Julie Jacobson)
שלדון אדלסון עולה על דוכן העדים בהופעה נדירה בבית המשפט בארה״ב, ב-4 באפריל 2013 (צילום: AP Photo/Julie Jacobson)

בין המקרים שמנו בפנייתם לבית המשפט באוקטובר אשתקד מוזכרת גם פרשת ההתנצלות הכפויה של ערוץ 10, אשר במרכזה עמדה כתבת תחקיר של כותב מאמר זה, כמו גם שורה של תביעות שהגיש נגד עיתונאים בארה"ב ובאנגליה, נגד עובדיו הבכירים ברחבי העולם (כולל שותף עסקי בישראל), ואפילו מאבקו המשפטי נגד ילדיו שלו.

"אדלסון משתמש באופן שגרתי במקורותיו הפיננסיים הבלתי-מוגבלים כדי לממן פעולות השמצה, שמטרתן סחיטת התנצלויות והבהרות. הוא משתמש בפנייה לבתי משפט – ובאיומים בפנייה לבתי משפט – במדינה זו ובמדינות אחרות, ככלי נשק כדי להעניש ולהפחיד את מבקריו", נכתב בתביעה.

מה שקורה בווגאס

במרכז התביעה השנייה, שהוגשה החודש בבירת מדינת נוואדה על ידי העיתון "לאס וגאס סאן", ניצבת טענת-השתקה מסוג אחר ולפיה אדלסון, הפעם בכובעו כמו"ל, מנסה להשתלט על העיתונות המקומית ולחסל את ה"סאן", שהוא העיתון היומי היחיד שממשיך לפעול לצד ה"לאס וגאס ריביו ג'ורנל", עליו אדלסון השתלט בסתר לפני ארבע שנים.

מאז רכש אדלסון את ה"ריביו ג'ורנל" (שנחשב אז לעיתון אמיץ ובעל תכנים עצמאיים), השתנה באופן משמעותי הרכב המערכת שלו, וחלק מעיתונאיו המובילים פוטרו או התפטרו.

עם המפוטרים/מתפטרים נמנה העיתונאי ג'ון סמית, שאדלסון הגיש נגדו תביעת השתקה מפורסמת בגין פסקה שהופיעה בספרו, "כרישים במדבר: האבות המייסדים והשליטים המודרניים של לאס וגאס".

אדלסון משך לבסוף את התביעה, לאחר שהביא את סמית להכריז על פשיטת רגל. בדרך ניסה אדלסון לקנות את התנצלותו של סמית בדרך מקורית, והציע להקים קרן בגובה 200,000 דולר לטיפול בבתו של העיתונאי, שנאבקה אז במחלת הסרטן. סמית דחה על הסף את ההצעה מנימוקים של אתיקה.

הלאס וגאס ריביו ג׳ורנל (צילום: AP Photo/John Locher)
הלאס וגאס ריביו ג׳ורנל (צילום: AP Photo/John Locher)

כאמור, אדלסון משך לבסוף את תביעתו, אחרי שבית המשפט אישר לחשוף את מסמכי קבלת רישיון ההימורים שלו במסגרת הליכי גילוי המסמכים במשפט. גם בתו של סמית החלימה בינתיים, וסמית המשיך לכתוב בשביל הריביו ג'ורנל, כרגיל. כאמור, עד לפני ארבע שנים.

בתביעתו מכנה ה"סאן" את אדלסון: "אויב ותיק של התיקון הראשון לחוקה (המגן על חופש הביטוי) ושל העיתונות".

"במשך עשורים רבים, אדלסון היש תביעות סרק, אשר סופן היה להידחות, אחת אחרי השניה. מטרתו תמיד היתה ברורה: להקפיא את חופש הביטוי ולהשתיק את אלו המוכנים לצאת כנגדו", נכתב בתביעה. טרם הוגש כתב הגנה.

וואלה וידיעות בפנים – ישראל היום בחוץ

ומה קורה אצלנו? שלדון אדלסון אמנם נדרש למסור עדות במשטרה במסגרת חקירות תיקי נתניהו, אך אינו מעורב בפרשיות ה"הון-שלטון-עיתון" המרכזיות בישראל.

העיתון שהקים, "ישראל היום", אשר רעייתו מרים משמשת כמו"ל שלו, אינו צד רשמי במסלול ההתרסקות ההדדי של ראש הממשלה, כלי התקשורת המסקרים אותו והמו"לים שלהם.

בין נתניהו לבין "ישראל היום" לא התקיימו, על פי רשויות החוק בישראל, שום יחסי תן וקח – אף על פי שיש לא מעט המאמינים כי מאחורי הקמת העיתון  עומדת למעשה תרומת בחירות בעייתית לכל הפחות. עם זאת, אין – וסביר שגם לא יהיה בעתיד – תיק 8000 סביב יחסי נתניהו ו"ישראל היום". כך קרה ש"ידיעות אחרונות" ואתר וואלה! בפנים – אבל "ישראל היום" בחוץ.

למרות זאת, אדלסון היה ונותר האיש המשפיע ביותר על התקשורת הישראלית בעשור האחרון, והמחולל הגדול של מהלכים גרנדיוזיים בצמתים שמחברים בין הון, שלטון ועיתון.

בנימין נתניהו ושלדון אדלסון בארוע חניכת הפקולטה לרפואה באוניברסיטת אריאל, ב-28 ביוני 2017 (צילום: בן דורי/פלאש90)
בנימין נתניהו ושלדון אדלסון בארוע חניכת הפקולטה לרפואה באוניברסיטת אריאל, ב-28 ביוני 2017 (צילום: בן דורי/פלאש90)

הן בישראל והן בארה"ב, אדלסון הוא מו"ל שאינו מסתפק באחזקת בעלות על כלי תקשורת, אלא עושה שימוש בעיתונים שברשותו כדי לשנות סדרי עולם. מברכיו יטענו שהוא חותר לביטול עריצות הליברליזם וההשתקה של הדעות השמרניות.

מבקריו, לעומת זאת, יסמנו אותו כמשתיקן סדרתי וכמי שמחריב את חופש הביטוי תוך שימוש בלתי סביר בכיסיו העמוקים. אדלסון, על פי "פורבס", הוא אחד מ-15 האנשים העשירים ביותר בעולם והונו מוערך ב-35 מיליארד דולר.

כשאדלסון הקים את "ישראל היום" בשלהי העשור הקודם, הוא מחה נגד העריצות של "ידיעות אחרונות" ושליטתו בעולם התקשורת. הוא כינה מרכיבים בסיקור של "ידיעות אחרונות" כ"מעשה לא-פטריוטי", ואת המו״ל, נוני מוזס, "דיקטטור". מטרתו המוצהרת של אדלסון היתה להקים גוף תקשורתי הוגן ומאוזן – Fair and balanced – מעין "פוקס ניוז" ישראלי.

ללא "ישראל היום", פרשת 2000 כנראה לא היתה מגיחה אל אוויר העולם. הצלחתו של "ישראל היום", שתפס נתח שוק הולך וגדל – ואף איים להחריב את ידיעות אחרונות כליל, עם הוצאתה של מהדורת סוף השבוע – בלבלה את מוזס והוציאה אותו משיווי משקל. היא קשרה את ראש הממשלה ואת המו"ל הוותיק בטנגו מוזר, שנמשך מאז סוף העשור הקודם, ובא לידי ביטוי בגלים של סיקור אוהד ועוין, לחלופין.

מי שעבד ב"ידיעות אחרונות" בתקופה ההיא זוכר כיצד במסדרונות העיתון נלחש הביטוי "מהדורת סוף השבוע" משל היה זה נשק יום הדין שאחריו דבר לא נותר כשהיה. אדלסון עצמו סיפר שמוזס הגיע אליו עם דמעות בעיניים, והתחנן שיחזיר את החרב לנדנה.

בשלהי העשור הקודם, מונה ניר חפץ, מאנשי "ידיעות אחרונות", לתפקיד ראש מערך ההסברה במשרד ראש הממשלה. אותה תקופה התאפיינה בתהליך של הפשרת היחסים בין ראש הממשלה למוזס, ובסיקור מתון יחסית.

מאוחר יותר, ולאחר שמהדורת סוף השבוע של "ישראל" אכן יצאה לאור, עברה קבוצת "ידיעות אחרונות" לסיקור קשוח הרבה יותר נגד נתניהו, ששיאו נרשם באתר ynet בבחירות 2015. בסדרת שיחות מוקלטות, המהווה את התשתית לתיק 2000, הבטיח מוזס להוריד את גובה הלהבות ואפילו לרסן את עיתונאיו, אם ראש הממשלה מצדו ירסן את אדלסון ויביא להפסקת צמיחתו של החינמון על חשבון ידיעות.

מו״ל ידיעות אחרונות ארנון (נוני) מוזס מגיע לחקירתו ביחידת להב 433 במסגרת תיק 2000, ב-17 בינואר 2017 (צילום: Roy Alima/Flash90)
מו״ל ידיעות אחרונות ארנון (נוני) מוזס מגיע לחקירתו ביחידת להב 433 במסגרת תיק 2000, ב-17 בינואר 2017 (צילום: Roy Alima/Flash90)

לולא "ישראל היום", ספק אם אדלסון היה נדחף למהלך של הורדת ערוץ 10 על הברכיים, וחיובו להתנצל בפניו באופן חריג, תוך איומי תביעה אגרסיביים על בעלי הערוץ, רון לאודר. באותם ימים, כשהכנתי את כתבת הפרופיל על עסקיו של אדלסון, "ישראל היום" בדיוק עקף, באופן היסטורי, את התפוצה של "ידיעות אחרונות".

האופן שבו הכניע אדלסון את הערוץ, וגרם להתפטרות-מחאה של שדרת בכירים בצמרת הארגון, מסומן כאירוע השתקה נדיר בישראל, המוכיח כי לפעמים כלל לא צריך ללכת לבית משפט בשביל להרתיע כלי תקשורת. גם העורכים וגם אנוכי טענו אז וטוענים היום, כי כל מה ששודר היה בבחינת אמת.

אני נוטה לחשוב שללא "ישראל היום", גם פרשת 4000 לא היתה באה לעולם באותן העוצמות. שאול אלוביץ' אמנם רצה שורה ארוכה של הקלות ועסקות בעלי-עניין, על פי החשדות; וכן, נתניהו, ובעיקר רעייתו, היו רגישים באופן חריג (לעיתים מופרע) לאופן שבו הם מוצגים באתר וואלה!. אבל לא מן הנמנע שבעקבות הצלחתו של "ישראל היום", פיתח ראש הממשלה תיאבון לשלוט בכלי התקשורת באופן שלא ניתן להשביעו. "ישראל היום" היה המתאבן, וואלה! – אז האתר הפופולרי בישראל – המנה העיקרית.

אדלסון המחיש לראש הממשלה שכשרוצים – אפשר. אפשר לאיים על ערוץ גדול ועצמאי ולהכניע אותו; אפשר למשמע את המו"ל האימתני ולגרום לו למתן סיקור; אפשר לשנות את התוכנית העסקית של העיתונות מקצה לקצה; אפשר אפילו לחווט מחדש עיתונאים בכירים – להציע להם ג'ובים בעיתון-מטעם, לשכנע את המו"ל שלהם לדבר עליהם כעל בובות-משחק, ועוד.

כל אלה הם חלק מהתוצרים של הקמת "ישראל היום" והצלחתו להשיג נתח-שוק משמעותי (על אף שנתניהו עצמו, על פי הדיווחים, אינו מחשיב את "ישראל היום כבעל השפעה", ואמר לקהל עיתונאים לפני שלוש שנים: "קודם שהביביתון יהיה עוצמתי כמו האנטי־ביביתון").

שוק התקשורת האמריקאי אינו דומה לשוק בישראל: בארצות הברית יש ביזור גדול, אלפי עיתונים ותחנות מקומיות ופחות רגולציה. אדלסון, שרוצה להיות ממליך נשיאים (ולכן תרם לקמפיינים של מועמדים רפובליקנים לנשיאות, ובכלל זה מיט רומני ודונלד טראמפ, עשרות מיליוני דולרים) מסתפק כרגע בהשפעה על שוק העיתונות של לאס וגאס בלבד. בישראל, מתברר, זה הרבה יותר קל.

עוד 1,591 מילים
כל הזמן // יום ראשון, 18 בנובמבר 2019
מה שחשוב ומעניין עכשיו

2020 כבר כאן עזה כמוות הדחקה

האם יש גבול לכושר ההדחקה של הציבור? האם יש קצה ליריעת התודעה האלסטית שמותחות הפוליטיקה והתקשורת הישראלית מעל רצועת עזה?

9 מליון ישראלים, 2 מליון עזתים, 52 שנים מאז כיבוש הרצועה, 14 שנים מאז ההתנתקות היזומה ממנה, הישראלים המותשים פיתחו שיטה. התנתקות תודעתית עם סבבים זמניים של יקיצה.

9 מליון ישראלים, 2 מליון עזתים, 52 שנים מאז כיבוש הרצועה, 14 שנים מאז ההתנתקות היזומה ממנה, הישראלים המותשים פיתחו שיטה. התנתקות תודעתית עם סבבים זמניים של יקיצה

גם המערכת הפוליטית פיתחה שיטה – מילים נגד טילים. המילים נחלקות לשני סוגים – אלו שנאמרות לציבור הישראלי, ואלו שנכתבות בהסכמים עם חמאס, הג'יהאד, ה"פלגים" והמצרים. אלו ואלו "אינן מחייבות".

הראשונות כמו נמוגות עוד טרם סיימו להיאמר – "נכה בכל מי שיתקוף אותנו", "אני לא מציע להם לנסות אותנו", "תקפנו בעוצמה חסרת תקדים", "שקט ייענה בשקט". האחרונות כאילו נכתבו בדיו סתרים, כך שכל הנוגעים בדבר יוכלו להכחיש את קיומן וגם להעניק להן פרשנויות כלבבם. "לא התחייבנו לשום דבר", קבע נתניהו בישיבת הממשלה הבוקר, בבחינת "זה לא כתוב, ואם כתוב אז מה כתוב?".

המילים כאילו נכתבו בדיו סתרים, כך שכל הנוגעים בדבר יוכלו להכחיש את קיומן וגם להעניק להן פרשנויות. "לא התחייבנו לשום דבר", קבע נתניהו בישיבת הממשלה הבוקר, בבחינת "זה לא כתוב, ואם כתוב אז מה כתוב?"

רצועת עזה היא אחד המקומות הצפופים ביותר בעולם. גיהנום של חול, חוף, פח גלי ומי-מלח. בשנת 2005 ישבנו במועצה לבטחון לאומי, גרעין קטנטן של מתכננים, על מפות ונתוני יסוד של הרצועה. שוחחנו עם מומחים רבים מהארץ ומחו"ל.

אחד מהם, מאוניברסיטת הארווארד, הציג לנו דו"ח טרי שחיבר, תמצית מחקר מדוקדק שעליו שקד מספר שנים. כותרתו היתה – Gaza 2020, ומסקנתו ברורה – בשנת 2020, בעוד 15 שנים מאותו יום, עזה תהיה Unlivable, לא ראויה למגורי אדם. מאז פורסמו עוד ועוד דו"חות שהגיעו לאותה מסקנה.

כושר הנשיאה של הרצועה, במונחי קרקע, מים, משאבי טבע ומשאבי אנוש ותעסוקה מגיע למיצוי. הרצועה איננה יכולה להמשיך ולהתקיים כיחידה גיאו-פוליטית מבודדת, אלא חייבת להתחבר ליחידה אחרת.

רצועת עזה היא אחד המקומות הצפופים ביותר בעולם. גיהנום של חול, חוף, פח גלי ומי-מלח. בשנת 2005 ישבנו במועצה לבטחון לאומי, גרעין קטנטן של מתכננים, על מפות ונתוני יסוד של הרצועה

המועמדות? ישראל, מצרים, והגדה המערבית, כחלק ממדינת פלסטין עתידית. ישראל לכאורה אינה מעוניינת, והמל"ל כתבה מפורשות בסעיף 10 במסמך המכונן של תוכנית ההתנתקות כי "בטווח הארוך, ובהתאם לאינטרס הישראלי לעודד עצמאות כלכלית פלסטינית רבה יותר, מדינת ישראל שואפת להקטין, עד להפסקה מוחלטת, את מספר העובדים הפלסטינים הנכנסים למדינת ישראל. מדינת ישראל תתמוך בפיתוח מקורות תעסוקה ברצועת עזה ובאזורים הפלסטיניים באיו"ש, ע"י גורמים בינלאומיים".

גם כיום אף גורם פוליטי משמעותי אינו תובע חיבור מחודש של הרצועה לישראל. אבל במקביל מתבצעות פעולות ונערמות הבטחות, כולל באותם הסכמי-סתרים עם חמאס, שמשמעותם הידוק הקשרים והתלות הכלכלית של עזה בישראל. העברות הכספים הקטארים, הנחת קו מתח עליון – אותו קו מספר 161, שהיה נושא לדיון כבר במסגרת תוכנית ההתנתקות… – הקמת אזור תעשייה על הגדר, שהמודל הכלכלי שלו מבוסס על חיבור לישראל, ועוד.

מצרים מצידה דבקה באסטרטגיית הבידול ההסטורית שלה, עוד מימי הנשיא סאדאת המנוח, שסירב לקבל לידיו את חלקת הקרקע המיוסרת, על תושביה נטולי האזרחות. לפי דיווחים שונים, מצרים מסרבת אפילו, במסגרת המגעים על תוכנית טראמפ, להקים אזורי תעשייה בסיני, שיעסיקו פועלים עזתים וייצרו מימשק כלכלי בעל משמעויות אסטרטגיות.

האם בחולות תל אביב ייסדנו מדינה-בהדחקה? מדינה שמעדיפה להפנות עורף לעזה, להיסטוריה שלה, להווה המסוייט של תושביה ושל שכניהם בעוטף וברדיוס-הרעשה של 80 ק"מ ויותר?

נותרה רק אופציית פלסטין העתידית, הנראית כיום קלושה ותלושה. ישראל תידרש במסגרתה לאפשר "מעבר בטוח" שיחבר בין עזה לגדה המערבית, כפי שהתחייבה במסגרת הסכמי אוסלו, 'מפת הדרכים' ו'הסכם התנועה והגישה'. הפלסטינים צפויים לתבוע, כפי שעשו במשאים ומתנים בעבר וכנראה אף ביתר שאת לאור נסיון המצור הממושך על עזה, כי המעבר יהיה בריבונותם, תביעה שמתנגדי ההסכמים יציירו בצבעי אדום עזים כ"ביתור ישראל לשניים".

אז מה נותר? כמאמרו של ראש הממשלה המנוח שמיר, "הים אותו ים, והערבים אותם ערבים". אולם האם היהודים אותם יהודים? הציונות היתה שיבת העם היהודי אל ההיסטוריה. האם בחולות תל אביב ייסדנו מדינה-בהדחקה?

מדינה שמעדיפה להפנות עורף לעזה, להיסטוריה שלה, להווה המסוייט של תושביה ושל שכניהם בעוטף וברדיוס-הרעשה של 80 ק"מ ויותר? העתיד הפך להווה, שנת 2020 כבר כאן, עזה אינה ראויה למגורי אדם, והישראלים חובשים כיפת-ברזל ועוצמים עיניהם חזק-חזק.

ערן עציון הוא יזם מדיני ופוליטי, דיפלומט בכיר לשעבר, כיהן כסגן ראש המועצה לביטחון לאומי במשרד ראש הממשלה, וכראש התכנון המדיני במשרד החוץ. המוטו שלו הוא: Speak Truth to Power. מאמין שהמפתח לעתיד ישראל, והעולם החופשי, הוא מהפיכה בשיטה הדמוקרטית

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 661 מילים

גינוי חריף בשמאל לנאום ההסתה של נתניהו נגד המשותפת

ליברמן: ממשלה צרה אסון למדינה ● כחול-לבן: תושבי הדרום לא זכו ל"כנס חירום" ● נתניהו: חברי המשותפת רוצים להשמיד את המדינה ● אשכנזי ויעלון: ממשלת מיעוט רק עם ליברמן ● ריבלין: קורא לליכוד וכחול-לבן להתעשת ● מחר ייפגשו חברי בלוק הימין ● איימן עודה דורש אבטחה בשל איומים על חייו

עוד 54 עדכונים

הכל אודות חוה הטרנסג'נדרית מחסידות סאטמר

אבּי (חוה) סטיין נולדה בגוף של גבר למשפחה חסידית אנטי-ציונית בניו יורק, גדלה בבית עם 12 אחים, התחתנה בגיל צעיר והפכה לאבא ● אחרי שיצאה בשאלה ושינתה את מינה, היא פועלת כאקטיביסטית למען זכויות להט"ב וגם למען ישראל - בדרכה שלה ● עכשיו היא חושפת את סיפורה בספר אוטוביוגרפי מטלטל, ולא מהססת להצטלם רק עם חזייה

עוד 1,526 מילים

לא עוד "נר לי דקיק" אלבום אמריקאי חדש עם שירים מקוריים לחנוכה

כמיטב מסורת הכריסמס, שורת אמנים אמריקאים ישתתפו באלבום ראשון מסוגו לחנוכה ● בליין-אפ: חידוש לשיר של לאונרד כהן, לצד שירי חג מקוריים

לאדם סנדלר יש סוף סוף תחרות בזירה הלוהטת של שירי חנוכה. להקת חיים, השחקן ג'ק בלאק, הרכבים כמו Flaming Lips ו-Yo La Tengo ואמנים נוספים הקליטו באחרונה שירים לאלבום חנוכה חדש שייקרא Hanukkah+.

האלבום של חברת Verve Forecast יופץ החל מה-22 בנובמבר, ומשתתפים בו גם זמר הפולק לודון וויינרייט, אדם גרין (מלהקת Moldy Peaches), אלכס פרנקל (מההרכב Holy Ghost, ומייסד המעדנייה היהודית Frankel’s בברוקלין).

ה"רולינג סטון" דיווח שהתקליט צפוי לכלול הן גרסאות כיסוי והן שירים מקוריים.

תרומתה של להקת הבנות חיים היא גרסת כיסוי לשירו של ליאונרד כהן If It Be Your Will. בלאק כתב שני שירים מקוריים, וגם ויינריייט וה-Flaming Lips כתבו שירים במיוחד לאלבום החנוכה.

יוזם הפרויקט הוא המפיק המוזיקלי זוכה הגראמי רנדל פוסטר, שקיבל השראה מסדרת מופעי החנוכה השנתית של הרכב האינדי Yo La Tengo.

"כשידידנו רנדי פוסטר ביקש מאתנו לתרום שיר לאלבום של שירי חנוכה שהוא החליט להפיק, היינו די מופתעים," אמר איירה קפלן, סולן Yo La Tengo.

"כיהודים לא-מאמינים, האמת שלחג אין כמעט שום משמעות עבורנו, (זו הבדיחה שעומדת מאחורי הופעות החנוכה שלנו), אבל אנחנו פתוחים לכל מקור השראה".

עוד 168 מילים

תחושת המחנק עולה על גדותיה

לא, באמת, מה אני אמורה לעשות עכשיו עם כל השקט הזה? בדיוק הגעתי לשיא החוסן הנפשי וכושר העמידות? אני על הפסגה, כולי דרוכה ומוכנה עם כל מערך ההגנה הנפשי שגייסתי כדי להתמודד עם האויב.

ומי הוא האויב? מי שומר עלי? עד כמה אני באמת מוגנת? התחלתי להלחם באויבים דמיוניים. כן, אני יודעת, יש פה הפרעה נפשית. נו מה. כל פעם מחדש- כמו אנטיביוטיקה נגד שפעת, מחסנים את עצמנו לדעת, ויהיה מה שיהיה. וכל פעם מחדש השפעת מגיעה. בעוצמות שונות אבל מגיעה.

ככה גם עם הסבבים האלה – הביטויים המכובסים למלחמות שמתרחשות באזורנו המצולק – סבבים. טפטופים. הסלמה. וטובי הקופירייטרים שמגייסים פולטים ממוחם הקודח שמות מעולים לטירוף שמתחולל כאן

ככה גם עם הסבבים האלה – הביטויים המכובסים האלה למלחמות שמתרחשות באזורנו המצולק – סבבים. טפטופים. הסלמה. פרשננו למלחמות מודיע חד-משמעית במבט חודר, "הפעם אנו נערכים לכמה ימי לחימה", מדובר במערכה. מבצע.

וטובי הקופירייטרים שמגייסים ביחד עם גיוס המילואים המצומצם כדי לעבות את הישובים צמודי הגדר, פולטים ממוחם הקודח שמות מעולים לטירוף שמתחולל כאן. הפעם הגדילו לעשות – כי כזה עוד לא היה, ונתנו את השם 'חגורה שחורה'. לא, כאילו, אמיתי. מבצע חגורה שחורה.

ולא זאת בלבד, תוך יומיים נודע שהוא גם הוכתר בהצלחה. שעתיים אחרי ההכרזה – חמש רקטות נוספות לעבר ישובים סמוכים- חתיכת הצלפה נותנת לאוייבנו החגורה השחורה.

הפעם נתנו את השם 'חגורה שחורה'. לא, כאילו, אמיתי. ולא זאת בלבד – תוך יומיים נודע שהוא גם הוכתר בהצלחה. שעתיים אחרי ההכרזה – חמש רקטות נוספות לעבר ישובים סמוכים – חתיכת הצלפה נותנת לאוייבנו החגורה השחורה

ממש TOMARI BASSAI. בדקתי את סוג הקאטה – והפירוש הוא לכבוש את המבצר. נו- הצלחנו! שמחה וששון. כבשנו עוד יעד. יומיים, שלושה, שנה, מי סופר – כבר איבדתי תחושת זמן של אותה מערכה.

רקטות מעליי, קרבות בשמיים, כיפת ברזל מיירטת את הרקטות השוות, שומעים את השריקה מעל ואז בום אדיר. רצים לממ"ד. מסיבה של מסוקים, ג'יפים צבאיים, טנקים, סגירת צירים, שוב האזור נעשה אזור צבאי סגור למי שלא גר פה.

תושבים יוצאים להפוגות בישובים שקולטים אותם בחום ואהבה, אי שם במקומות רגועים מרופדים בטבע ושקט. מלא אנשים טובים שהכרתי בפייסבוק ועם השנים שנעשו חברים בלב ובנפש מעבר למדיה הוירטואלית, מציעים לי בכזאת נדיבות מרגשת, לבוא לנוח אצלם. לשנות אוירה. לנשום קצת נורמליות.

ואני מסרבת בנימוס. כי אני בהחלמה מסיפור אחר בכלל, כאובה. חייבת את מיטתי גם אם היא כרגע מזרון בממ"ד. כי הילדים לא מוכנים לצאת לשום מקום שהוא לא הבית. והממ"ד הוא היום חברנו הטוב ביותר. לצאת ולחרף נפשנו על הכביש?

ואני מסרבת בנימוס. למה? כי אני בהחלמה מסיפור אחר בכלל, כאובה. חייבת את המיטה שלי גם היא תהיה כרגע על מזרון בממ"ד. כי הילדים שלי לא מוכנים לצאת מהבית לשום מקום שהוא לא הבית. כי זה המקום הבטוח, והממ"ד הוא חברנו הטוב ביותר בימים אלו. לצאת ולחרף נפשנו על הכביש? כשאין הגנות מסביב?

(צילום: נעמה כספי)
(צילום: נעמה כספי)

אוי, אין לי כבר כוח. באמת. עייפתי מכל החרא הזה. טלאי על טלאי על טלאי. עד הפעם הבאה. תחושת המחנק עולה עד גדותיה ואני בכל זאת יוצאת לבד לגיחות קטנות במדבר הסמוך. לצלם קצת ציפורים, לפחות לחפש אותן. לשבת להקשיב לציוץ שלהן.

לנסות לתרגל נשימות כמו שלמדתי. נשימות יעילות שאמורות להכניס רוגע לגוף. מצלמת פריחות מדבריות. הזנבנים חמקמקים. הם עסוקים בכלל בחיי קומונה ואני מעניינת אותם כקליפת השום. אבל נפלא להתבונן בהם, באינטראקציה בינהם ולשכוח לרגע מהכל. אבל באמת. לשכוח מהכל.

 (צילום: נעמה כספי)
(צילום: נעמה כספי)
(צילום: ליאת קמחי בראודה)
(צילום: ליאת קמחי בראודה)

נעמה כספי היא אמא, גרה בעוטף עזה, צלמת ומהגגת הגיגים, בעיקר על מה שמפריע. ובין לבין גם על הנאות, אבל מזעריות. כשהבינה שהמצלמה היא כלי טיפולי להרגעת הנפש הסוערת - החלה לשאת אותה כמו תיק גב שסוחבים בו את המסמכים החשובים, כמו תעודת הזהות שלה. היא נפש חופשיה, טוטאלית, שבודקת קצוות, וחייבת לצאת מהפריים כדי להיות שלמה עם התוצאה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 518 מילים ו-1 תגובות

למקרה שפיספסת

עודכן אתמול
גיא זהר גיא זהר
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

תגובות אחרונות

יש כאוס, לאיש אין מושג אם לפתוח או לסגור את העסק

"החיילת בפיקוד העורף אמרה לי: אדוני, תפנה למנהל שלך, הוא יגיד לך מה לעשות. אבל אני המנהל!" ● מנהלי עסקים בדרום הארץ טוענים: הרשויות לא מנחות אותנו באופן ברור כיצד לנהוג בימים של ירי טילים ● מזהירים: מחיר הבלבול גבוה - ועשוי להתבטא גם בחיי אדם

עוד 1,195 מילים
חיפה. מוסד חינוכי של אחד ממוסדות הרב פרץ מאיר בנוה שאנן בחיפה

לאחרונה גילתה ענת הופמן, יו"ר נשות הכותל, כי במרתף הבניין המשותף בחיפה בו רכשה דירה נחפר מקווה ● המים יגיעו אליו מבריכה לאגירת מים שהוקמה על הגג, והכל ללא אישורי בנייה ● וזו רק ההתחלה בסיפור על הרב המקושר, המקווה והסוכה שהפכה לתוספת בנייה

עוד 2,588 מילים

פסילת ממשלה בתמיכת הערבים חושפת את האמת על הדמוקרטיה הישראלית

הסיבה לפסילת הרשימה המשותפת כתומכת בממשלת מיעוט, עמוקה בהרבה משיקולי ביטחון ● מחקרים מלמדים כי הציבור היהודי אינו בשל לקבל את הערבים כשווי זכויות, למרות מחויבות הצהרתית לדמוקרטיה ולשוויון ● בני גנץ עשה צעד היסטורי כשהסכים להיפגש עם ראשי המשותפת ולהצטלם איתם - אבל כאן זה נעצר ● עד הפעם הבאה, כשליהודים כבר לא תהיה ברירה ● פרשנות

עוד 1,457 מילים

מפוצלים התהום שפעורה ביננו

הקרע בין יהדות ישראל וארה״ב מתבטא בשיח על הכיבוש, על הכותל ועל פוליטיקה ● אבל ספר חדש משרטט הבדלים דרמטיים בין הקהילות, הרואות את היהדות ואת הציונות באופן שונה לחלוטין ● "לכל אחד מהצדדים יש בורות - בנוגע להיסטוריה של עצמו, של הצד השני ושל היחסים הטעונים" ● "ההתחלה של הפתרון נמצאת בכך שיהודים ילמדו על עצמם ואחד על השני"

עוד 2,738 מילים

עדות אישית 85% מתלמידי בית הספר היהודי של בני הם מוסלמים. וזה דבר מצוין

בבריטניה, בתי ספר יהודים מצליחים לשרוד בזכות ריבוי תלמידים מוסלמים ● קרן סקינזי, שבנה למד במוסד כזה, כותבת על היתרונות

עוד 824 מילים

לאהוב את ג'ני חיה 10 שנים עם ALS - מעל כל התחזיות

ג'ני קליינמן ברביצקי חיה עשר שנים עם מחלת ה-ALS, אחרי שהרופאים העריכו כי נותרו לה 18 חודשים לחיות ● היא עשתה זאת בעזרת נטורופתיה, סביבה תומכת והרבה אופטימיות, ואף הצטלמה לסרט תיעודי מעורר השראה ● רגע לפני הקרנה חגיגית של הסרט היא נפטרה

עוד 1,028 מילים

גנץ נפגש עם ריבלין: "אעשה הכל כדי למנוע עוד בחירות"

נתניהו: ממשלה שתלויה במפלגות הערביות היא סכנה קיומית ומיידית לביטחון ישראל ● איילת שקד: מינוי בנט לשר הביטחון הוא היסטרי. לצערי, אנחנו שועטים לבחירות ● ליברמן: כל בר דעת מבין שבין הליכוד לכחול לבן אין פערים אידיאולוגיים אלא חשבונות אישיים

עוד 36 עדכונים

המעגל נסגר ניצול השואה חזר למשפחה השוודית שהצילה אותו

הרברט (הרבּ) גילדין היה נער יהודי-גרמני צעיר שהוברח לשוודיה מיד לאחר ליל הבדולח ● בתום המלחמה הוא הצליח להתאחד עם הוריו ואחיו בארצות הברית, אבל לא הפסיק לחשוב על הזוג השוודי הנוצרי שנתן לו בית חם ● במסע קולנועי מרגש הוא איתר את צאצאיהם

עוד 1,031 מילים ו-2 תגובות

טיול לשבת מסעות הצלב

ללכת בעקבות נזירים-לוחמים ועולי רגל: סיור בין הריסות הצליינים בישראל ● שרידי ממלכת ירושלים בימי הביניים, הכוללת מבצרים, טירות ואתרי קרב, עדיין פרוסים ברחבי המדינה ופתוחים למבקרים

עוד 897 מילים

כשהדרום מופגז, לנכים נותר רק להסתכל לשמיים ולהתפלל

לפחות בעימותים מול עזה, מדינת ישראל עושה בסך הכול עבודה לא רעה בהגנה על העורף, ובסבב הנוכחי הצליחה להשאיר את מספר ההרוגים בצד הישראלי על אפס ● אלא שתחושת הביטחון היחסי והפתרונות שהמערכת מספקת מסתיימים כשמדובר באוכלוסייה אחת: חולים ואנשים עם צרכים מיוחדים

עוד 719 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה