נזכור את כולם

נזכור את כולם, את יפי הבלורית והתואר, הגבוהים, השזופים, עם עיני התכלת החודרות. את האמיצים והנאמנים, הפחדנים והתכמנים, הרזים, השמנים, היפים והמכוערים. החכמים והטיפשים, הבוגדנים והשקרנים. הזיינים, האימפוטנטים, השמחים והעצובים. המאוננים המחוצ'קנים עם התחתונים הצואים והטחורים הנפוחים. המוצצים והמתכופפים, הגבריים והנשיים. כאלה שרצו ולא העזו, העזו ולא הצליחו. הממורמרים והשונאים והרקובים עם ריח הפה המבחיל. המשועממים והמשעממים, העמוקים והרדודים. האנשים.

לקראת יום הזיכרון המתקרב ובא, רציתי להביא את סיפורם של גיבורים עלומים, שנסיבות מותם טרם נחשפו לציבור. גיבורים אלה שבמותם ציוו לנו את החיים, מסרו את נפשם על הגנת המדינה. יהי זכרם ברוך.

נזכור את יושי, סא"ל שמנמן וקרח שליבו חדל לפעום לפתע באמצע הזיון עם סיגל, הפקידה הפלוגתית המכוערת בלילה הראשון של התרגיל החטיבתי. התחת הלבנבן שלו מפרפר פרפורי עונג אחרונים לאור הירח, פרפורים שהלכו ונחלשו עם נשימותיו האחרונות והמאומצות.

נזכור את יעקב עובד הרס"ר שבמריבת אוהבים עם שמעון הטבח קיפד את חייו, ראשו שקוע בסיר המרק הענק, נאבק בפראות עד טיפת האוויר האחרונה בריאותיו, בלי יכולת לגבור על אהובו הנבגד, דמעות עלבון בעיניו, שדחף את ראשו מטה מטה לתחתית הסיר עד שחדל.

נזכור את יוסי האפסנאי שהתפחם בהתגנבות לילית למטבח בחיפוש אחר בלוק גבנ"צ שלח את ידו בגישוש אחר מפסק החשמל ונגע בחוט החשמל החשוף.

נזכור את גיל שבמסיבת השחרור בבסיס המודיעין הסודי בצפון, נחנק מקיאו לאחר ערב של שתיה פרועה עם כל חבריו שנשארו שבת בכוננות.

נזכור את שוקי שכששמע את רס"ר הבסיס מתקרב קפץ מחלון מגורי הבנות שבקומה השניה ישר על ערימת גרוטאות הברזל החלודות.

נזכור את כולם, את יפי הבלורית והתואר, הגבוהים, השזופים, עם עיני התכלת החודרות. את האמיצים והנאמנים, הפחדנים והתכמנים, הרזים, השמנים, היפים והמכוערים. החכמים והטיפשים, הבוגדנים והשקרנים. הזיינים, האימפוטנטים, השמחים והעצובים. המאוננים המחוצ'קנים עם התחתונים הצואים והטחורים הנפוחים. המוצצים והמתכופפים, הגבריים והנשיים. כאלה שרצו ולא העזו, העזו ולא הצליחו. הממורמרים והשונאים והרקובים עם ריח הפה המבחיל. המשועממים והמשעממים, העמוקים והרדודים. האנשים.

גיא נבו הוא יליד 1964, עורך דין לשעבר, יזם סדרתי בהווה. גרוש מאד, אב לשתי בנות, חי בארגנטינה מאז רצח רבין אותו לקח באופן אישי. לכלב שלו קוראים רון.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 292 מילים
סגירה