אני כותב את הדברים הבאים בלשון זכר מטעמי נוחות ומשום שרוב המשרתים במערך המילואים גברים, אבל ברור לי שאישה בהחלט מתאימה לתפקיד זה, ויש נשים רבות במערך המילואים.
אני כותב כשאני כבר לא מילואימניק פעיל ואחרי שחרורי משירות כלוחם במילואים במשך שנים רבות, כולל שלוש פעמים תחת צו שמונה.
אני כותב את הדברים לאחר שבשנים אלה יצא לי להכיר ולשמוע מילואימניקים רבים, וכמובן שגם בימים אלה, שבהם המשפחה, החברים והשכנים שלי נמצאים במילואים תקופה כל כך ארוכה.
בחלק הראשון אני אפרט מה צריך, מי יכול לספק זאת, מתי ולמה צריך, ובחלק השני אציע איך בפועל זה יתבצע.
* * *
הפרויקטור יהיה אחראי להקים מנהלת חדשה שתיתן מענה לכל המילואימניקים וסביבתם, המשפחה, מקום הלימודים והעבודה. הסביבה של המילואימניקים היא חלק בלתי נפרד ממערך המילואים.
הפרויקטור יהיה אחראי להקים מנהלת חדשה שתיתן מענה לכל המילואימניקים וסביבתם, המשפחה, מקום הלימודים והעבודה. הסביבה של המילואימניקים היא חלק בלתי נפרד ממערך המילואים
כדי לבצע את העבודה שלו יצטרך המילואימניק לקבל 3 דברים שבלעדיהם התפקיד יהיה מיותר.
- אחריות על מערך המילואים כדי שתהיה לו הסמכות ליזום ולבצע מהלכים.
- כוח אדם גדול כדי לבצע את המהלכים במהירות ובאופן מקביל.
- תקציב דינמי ולא מוקשח כדי שהמהלכים יהיו מותאמים ונגזרים מהמצב הקיים, ולא להפך.
מי יכול לבצע את התפקיד?
הפרויקטור חייב להיות שייך למערך המילואים בהווה או בעבר. מדובר באדם שרוב שירותו הצבאי היה במילואים ולא בצבא הקבע, אחד שחי את רוב חייו באזרחות ולא בצבא, אחד שלא משרת חלק נכבד מהשנה בשירות מילואים.
מתי יש למנות פרויקטור?
כמו שנהוג להגיד בצבא – אתמול.
מדובר על עבודה בכל השנה, גם בימי שגרה שבהם יש כמות גדולה של ימי מילואים, ובטח בימים של מלחמה. מדובר בעבודה מול מערך המילואים גם בימים שאחרי השחרור והחזרה לאזרחות.
למה צריך פרויקטור?
די פשוט – אין אחד כזה ויש צורך גדול שמצדיק את התפקיד. כיום אין גוף אחד ובטח לא אדם אחד שמנהל רק את הנושא הזה, ממוקד רק בו ומתחזק אותו. גוף שיכול לקבל ולבצע החלטות. גוף שיש לו סמכות אמיתית לבצע מהלכים נרחבים. גוף שאיתו מתייעצים בנוגע להפעלת מערך המילואים.
כיום אין גוף אחד ובטח לא אדם אחד שמנהל רק את הנושא הזה, ממוקד רק בו ומתחזק אותו. גוף עם סמכות לקבל ולבצע החלטות ומהלכים נרחבים. גוף שאיתו מתייעצים בנוגע להפעלת מערך המילואים
מי דואג למערך המילואים היום?
יש את משרד הביטחון והצבא שמנהלים את המילואימניקים, אבל רק בהיבט הצבאי שלהם. הם אחראים על הניהול הצבאי שלהם. הם מחליטים איפה וכמה זמן הם ישרתו, אבל הם לא מכירים את העולם שלהם. את העולם האזרחי שלהם, לא הצבאי. משכך, הניהול שלהם כמעט ולא לוקח בחשבון את הסביבה של המילואימניקים.
יש את קצין המילואים הראשי. הוא בעצם הזרוע הצבאית שדואגת גם לפן האזרחי של המילואימניקים. הוא משמש כתובת לחיילי המילואים, הוא מייצג אותם, הוא נותן להם מידע על הזכויות שלהם והוא עוזר להם להשיג אותן.
אבל לפי מיטב ידיעתי ולפי מה שכתוב באתר המילואים, אין לקצין המילואים הראשי אחריות ברמה שהוא יכול לתת פתרונות מיוחדים ומיידיים לאלה שזקוקים להם. הוא גם לא אמור לטפל בסביבה שלהם. הוא יכול לבקש בקשות לטובת המילואימניקים וסביבתם, והוא אכן עושה את זה, אבל שוב, הוא לא יכול לבצע בעצמו.
בסופו של דבר מדובר בקצין שהוא תת אלוף, שלא יושב בפורום מטכ"ל, מה שמראה את מקומו הנמוך יחסית בהיררכיה הצבאית, שקובעת דברים גורליים למערך המילואים.
יש את משרד הביטחון והצבא שמנהלים את המילואימניקים, אבל רק בהיבט הצבאי שלהם. הם מחליטים איפה וכמה זמן הם ישרתו, אבל הם לא מכירים את העולם האזרחי שלהם
קצין המילואים הראשי נמצא בראש הפירמידה של מערך המילואים, אך בפועל התפקידים שלו הם שילוב של נשיא המדינה ומבקר המדינה. דמיינו תחום אזרחי שאין לו מנכ"ל, עם אחריות ויכולות ביצוע, אלא רק נשיא ומבקר, נשיא שמייצג אותו, ומבקר שנותן מידע על הזכויות ומבקר את הפעילות של התחום.
בנוסף, מי שיכולים לפנות אליו הם המילואימניקים עצמם, אבל לא הסביבה שלהם. מבחינתו (הנובעת מ"חוק שירות המילואים") מערך המילואים כולל רק את המילואימניקים עצמם. זו הטעות המרכזית בהבנת מערך המילואים. אי אפשר וזה לא נכון להפריד בין המילואימניק לבין הסביבה שלו. הם עושים במקביל את ההתנדבות והם נושאים בנטל לטובת כולנו.
ויש כמובן ארגונים או אנשים פרטיים, שמקדישים זמן וכסף בהתנדבות מלאה. אני מכיר את זה באופן אישי, מהחמ"לים בשכונות בעיר שלי, שמנסים לעזור למילואימניקים ולמשפחות שלהם.
לצערנו זה לא מספיק, אין מספיק כסף וזמן לאזרחים רגילים כדי שיוכלו לעזור בצורה מרבית כפי שהם היו רוצים. אני רואה את אותה בעיה גם בתור מתנדב בחמ"ל בתחום אחר.
ברור לי שחלק מרכזי בתפקיד הפרויקטור יהיה לשתף פעולה עם משרד הביטחון, הצבא, קצין המילואים הראשי והמתנדבים.
קצין המילואים הראשי נמצא בראש הפירמידה של מערך המילואים, אך בפועל תפקידיו הם שילוב של נשיא ומבקר המדינה. דמיינו תחום אזרחי שאין לו מנכ"ל עם אחריות ויכולות ביצוע, אלא רק נשיא ומבקר
אם עדיין לא השתכנעתם, שאלה קטנה. תחשבו על מילואימניקים שאתם מכירים. האם בפועל בימים אלה, העזרה שניתנת למילואימניקים ולסביבה שלהם היא מכובדת ומספיקה לצרכים שלהם?
למה צריך מילואימניק בתפקיד הפרויקטור?
הפיקוד העליון של הצבא מורכב מאנשי קבע. אנשים שמקדישים את כל החיים שלהם לצבא. אין להם חיים אחרים, מאז תקופת הסדיר הם רוב הזמן בעולם הצבאי. אין להם עבודה מחוץ לצבא. חיי המשפחה שלהם בנויים על ההבנה שהצבא הוא בראש סדרי העדיפויות. בני הזוג והמשפחה שלהם מודעים לזה וחיים עם זה בתור עובדה קיימת. אני מניח שההחלטה עצמה על הקדשת החיים לצבא, עד לפרישה, נעשתה בשיתוף עם בני הזוג שלהם.
בפורום מטכ"ל שמקבל את ההחלטות המרכזיות של הצבא, חברים מעל 30 אנשים, רובם אנשי קבע, הם מייצגים את כל צה"ל, בעצם, את כל צבא הקבע. אין שם ייצוג לצבא המילואים. האזרחים היחידים שם, הם נציגי משרד הביטחון ומבקר הפנים של צה"ל.
אין שם מילואימניק אמיתי. אני לא מדבר על קצין בכיר במילואים שהשתחרר אחרי שנים רבות בקבע, אני מדבר על מילואימניק שלא היה בצבא בדרך קבע, וגם אחד שלא נמצא בחלק נכבד מהשנה בשירות מילואים.
מילואימניק שמכיר את העולם של המילואימניקים. שמכיר את זה שיש משפחה ועבודה מחוץ לצבא, והם לא מקבלים שום הכרה בכך שהם סופגים, לא פחות מהמילואימניק עצמו, את שירות המילואים.
הם מתנדבים בעצמם, תורמים את הכסף ואת הזמן שלהם, אבל הם לא זכאים כמעט לכלום. הם שקופים כמעט לחלוטין מבחינת הצבא והמדינה. זה נכון, שיש מועדון בהצדעה, שנותן הטבות, גם למשפחה. זה נכון שיש תשלום עבור ימי המילואים. אבל עזרה ותשומת לב ביומיום, אין. עזרה ותשומת לב ליום שאחרי, גם אין.
אם עדיין לא השתכנעתם, שאלה קטנה. תחשבו על מילואימניקים שאתם מכירים. האם בפועל בימים אלה, העזרה שניתנת למילואימניקים ולסביבה שלהם היא מכובדת ומספיקה לצרכים שלהם?
לפעמים ההרגשה היא שמילואימניק הוא כמו עובד קבלן של הצבא, עובד כמו כולם, אבל תוך כדי ימי המילואים ובמיוחד אחרי שהוא מסיים אותם, הצבא ממשיך בשלו והוא חוזר לבד לעולם שלו, האזרחי.
אנחנו נמצאים במצב שתפעול החור שנוצר בחיים של המילואימניק נופל על – בני הזוג, המשפחה המורחבת, החברים, השכנים, החברים למקום העבודה שלו, וכמובן עליו עצמו, בהנחה שהוא מצליח מדי פעם תוך כדי השירות למצוא לכך זמן.
אבל על מי לא הוא לא נופל? הוא לא נופל על הצבא ולא על המדינה. אין שום בעל תפקיד שמרכז את כל המערך הזה. מדובר במערך ענקי, גם בתקופת שגרה, ובטח בתקופת מלחמה. כדי להדגיש שוב את הנקודה החשובה, אני לא מדבר רק על המילואימניקים, אלא גם על הסביבה שלהם.
(המשך יבוא)
יהונתן כץ הוא מהנדס תוכנה, עובד בסטארטאפ. בן 41, נשוי ואב לחמישה ילדים. לוחם במילואים לשעבר.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם