בכפר עזה בנימין נתניהו כאילו אומר לאילון מאסק: הצלחתי יותר ממה שרציתי. עוררתי את תודעת השואה, ואת זיכרון הפליטות, הרמתי יד על מערכת המשפט, ייבשתי את החקלאות ואת הכבאות, ביזיתי כל מוסד ישראלי, השתמשתי וזרקתי 5 שרי ביטחון.
ריסקתי את אתוס החלוציות, העיירה בוערת ויהודים שוב עקורים וחסרי אונים. תם המסע שהחל עם רצח יצחק רבין, פירקתי את ישראל היוזמת, החצופה, שתכלית קיומה: "לעולם לא עוד", וחזונה: אדם השולט בגורלו, צבר זקוף המישיר מבט אל העולם כשווה בין שווים.
ריסקתי את אתוס החלוציות, העיירה בוערת ויהודים שוב עקורים וחסרי אונים. תם המסע שהחל עם רצח רבין, פירקתי את ישראל היוזמת, החצופה, שתכלית קיומה: "לעולם לא עוד", וחזונה: אדם השולט בגורלו
ברגל גסה, כאילו אין משפחה לבית המפויח בכפר עזה, בעט נתניהו ב"שרוליק" שהפך לחסר-בית, המוריד את הכובע בפני שולמן (PayPal), והיה לטמבל שנזרק לסיוטי הגלות ולקולות רפאים המהדהדים את דברי אדמונד רוטשילד: "אלו המושבות שלי, ואני אעשה בהן מה שארצה" (עמוס אילון עמ' 235).
השפלת הישראליות (בדומה לרצח רבין) והחזרה לתודעת הגלות (טבח ופליטות) הם שיאו של המסע שהחל בתהלוכת ארון הקבורה של הציונות שהוביל נתניהו ב-1994, ונמשך בהחלשה עיקשת של כל מה שהעניק לישראלים כוח, יציבות ואי-תלות: בתי חולים, בתי ספר, משטרה, השידור הציבורי, הפנסיות, בתי המשפט, צה"ל, החקלאות, האוריינות וההייטק.
הפשטת הישראלים מבסיסי הכוח והיציבות התגברה ככל שיותר תקציבים ושירותים נגזרו מהציבור והועתקו למגזרים נבדלים שרווחתם תלויה באי-שוויון אזרחי, באי-שוויון בנטל ובאי-שוויון בפני החוק, כלומר בניכור הישראליות ממהותה המעוגנת במגילת העצמאות: "שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה".
כהמשך לאסטרטגיה של תקציבים מגזריים לפירוק הכוח הישראלי ושלמונים לבניין הכוח החמאסי, בנימין נתניהו רוקן את צבא-העם מרוחו ומערכיו (ככור מאחד, מצרף ומאחה), זעזע את זרועות הביטחון והטריל את ראשיהן.
השפלת הישראליות והחזרה לתודעת הגלות הם שיא המסע שהחל בתהלוכת ארון הקבורה של הציונות שהוביל נתניהו ב-1994, ונמשך בהחלשה עיקשת של כל מה שהעניק לישראלים כוח, יציבות ואי-תלות
לדוגמה: בימי "ממשלת השינוי" נתניהו הוביל קמפיין דה-לגיטימציה סביב מינוי הרמטכ"ל, וכעבור זמן קצר מינתה ממשלתו למנכ"ל משרד הביטחון את אייל זמיר שהפסיד להרצי הלוי במרוץ לרמטכ"לות.
נתניהו המשיך ופירק את הכוח הישראלי ע"י מינוי "שר ביטחון ב', שכופה את עמדתו הפוליטית על שר הביטחון א'", ותמך בהקמת מיליציה עוקפת צבא ברוח לה-פמיליה.
הפיצול והיעדים הסותרים הובילו לעלייה להר-הבית, למהומות בחווארה, לעלייה לחומש, להלבנת 9 מאחזים, ול"תוכנית ההכרעה" שהבעירה את איו"ש, שיבשה את אחידות הפיקוד, ואילצה את הרמטכ"ל להפנות כוח אדם, ציוד, קשב ומודיעין ליעדים המתנגשים של שני השרים במשרד הביטחון. כל זאת תוך שהוא מתדפק לשווא על דלתו של ראש הממשלה, מנסה להציל את שיתוף הפעולה הביטחוני עם הרשות הפלסטינית (שהושהה) למנוע התפוררות של צבא המילואים וההתנדבות (שהושהתה), ולהבטיח את שיתוף הפעולה עם ארה"ב שהניפה כרטיס צהוב, מאותן סיבות.
הכאוס הפוליטי שהכשיל את הרמטכ"ל ניראה כך: שתי רשויות שלטון התקרבו להתנגשות, שרים מכהנים הפיצו סרטון המנבא ומלבה קרע בין צבא היבשה ("הפריפריות") לבין חיל האוויר ("הליברלי"), מופע ההפרדה המגדרית והנשקים הארוכים בכיכר דיזינגוף לצד מחסורם בעוטף ובקו התפר.
הפיצול והיעדים הסותרים הובילו לעלייה להר-הבית, למהומות בחווארה, לעלייה לחומש, להלבנת מאחזים, ול"תוכנית ההכרעה" שהבעירה את איו"ש ואילצה את הרמטכ"ל לפצל קשב ליעדים המתנגשים של שני שרים
זאת ועוד: הערעור על המבנה ועל שרשרת הפיקוד כלל התרסה נגד פקודות הפתיחה באש, לצד מאבק להכפפה של יחידות לוחמות למרותם של רבנים כיתתיים, שניסו לכפות הדרה והפרדה וזיהו חיילות לוחמות עם פתיינות.
אם מחברים את האירועים הנפרדים לכאורה, מתגלה דפוס רב שנתי של טירוף מערכות ושחיקת הביטחון הלאומי: הקמת הנמל הסיני בחיפה, פרשת הצוללות, "התגזענות", "חוק הלאום" וניכור האזרחים הלא יהודים, אלימות מאורגנת כלפי מפקדים וחיילים שפינו מאחזים, הגדלת ההקצאות לאברכים על חשבון הנושאים בנטל (חמורים של משיח), ביזוי משפחות שכולות בוועדה לביקורת המדינה, המסע נגד הגדלת שכר משרתי הקבע, והבעיטה בשר הביטחון ב"ליל גלנט".
בעוד יד אחת מעבירה תקציבים מגזריים תוך כדי מלחמה, היד השנייה הפיצה תעמולה המתחזה לאמת קוסמית: "הרמטכ"ל יהיה חייב ללכת, אין מה לעשות", שאינה אלא גזלייטינג (גִּזְלוּת דעת). זהו ניסיון למחוק מהזיכרון את העובדה שעוד לפני ה-7 באוקטובר הממשלה המפוצלת והמפצלת ראתה בסילוק ראשי זרועות הביטחון ופירוק צבא-העם למליציות מגזריות – שלב הכרחי ב"רפורמה המשפטית" שהיא בפועל הפיכה משטרית.
האם הממשלה שהקריבה את העוטף לטובת איו"ש, אילצה את הרמטכ"ל ללהטט בין משבר פנימי רב מגזרי המאיים במלחמת אזרחים לבין איום רב זירתי שגם הודחק וגם לובה ע"י אותו ראש ממשלה, אינה נושאת עוד באחריות העליונה להחלשת הצבא ולהכשלת הרמטכ"ל?
האם הממשלה, שהקריבה את העוטף לטובת איו"ש, אילצה את הרמטכ"ל ללהטט בין משבר פנימי לבין איום רב זירתי – אינה נושאת עוד באחריות העליונה להחלשת הצבא ולהכשלת הרמטכ"ל?
ההצטברות הבלתי נתפסת של אין ספור מחדלים ביום אחד, קריסת כל המערכות בשבעה באוקטובר, התרחשה לאחר שנים של שחיקת החוסן, חילול ערכים וביזוי מפקדים. זה היה טירוף מערכות שהסתיים במפלה ובטבח, ולא השאיר ברירה אלא להחליף את התעתוע ("אני האחראי העליון לביטחון") בבדיית השערות על קונספירציה.
חובת צפיה ???????? pic.twitter.com/atDEj3xaMG
— מרסי גדעון (@gidimerci) December 10, 2023
כשעל הראש בוער הכובע, לא נותר אלא להפיץ שמועות על בגידת הגנרלים, במטרה להחליש את אותם ראשי זרועות העשויים לעצור את נתניהו ולהגן על האזרחים מפני ההפיכה המשטרית ביום שאחרי.
פרישתם האפשרית של ראש השב"כ והרמטכ"ל עלולה להשלים את מסע ההסתה, ההחלשה וההחלפה של ראשי המוסדות המייצגים ממלכתיות ושוויון אזרחי: הנשיא (רובי ריבלין ויצחק הרצוג), יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין, היועמ"ש (אביחי מנדלבליט וגלי בהרב מיארה), המפכ"ל (רוני אלשייך, מוטי כהן וקובי שבתאי), נציבת שב"ס קטי פרי, נגיד בנק ישראל אמיר ירון, נשיאת העליון אסתר חיות והנשיא המיועד יצחק עמית.
ההצטברות הבלתי נתפסת של אינספור מחדלים ביום אחד, קריסת כל המערכות ב-7 באוקטובר, התרחשה לאחר שנים של שחיקת החוסן, חילול ערכים וביזוי מפקדים. זה היה טירוף מערכות שהסתיים במפלה ובטבח
28 שנים לאחר הרצח, על האזרחים להקים חומת מגן אנושית, למנוע את סילוק הרמטכ"ל, להתנגד להתפטרותו ולעצור את מסע ההתנקשות בישראליות. מסע שראשיתו הסתה והכפשה של צבר, רמטכ"ל וראש ממשלה – וסופו תוהו ובוהו וחזיונות על "מלחמת בראשית".
ד"ר אמיר יובל הוא מרצה לשעבר בחוג למדע-המדינה באוניברסיטת חיפה וב"מכללת כנרת". מאמרי דעה שלו התפרסמו באתר "עבודה שחורה" ובעיתון הארץ. מנתח את הפוליטיקה באמצעות המושג: "גלוקליזציה", המתייחס לשינויים בתפקידי מוסדות המדינה והמוסדות המוניציפאליים בעידן הגלובלי (בשלב ה"פופוליזם"). הניתוח הוביל אותו למסקנה ש"פוליטיזציה" של המוסדות הציבוריים אינה הבעיה אלא חלק מהפתרון ולכן הוא תומך במודל האירופי של שירותים ציבוריים וסוציאל-דמוקרטיה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
בתחילת המלחמה רוב מה שנכתב פה הלך איתי ואדוות זעם מילאו אותי. התנדבנו איפה שיכולנו, וממשיכים. נאלצתי לשים מכסה ואקום על הכעס, כדי לתפקד טוב יותר. אבל האמת, שמהיום שבו עמד ביבי ומאחוריו התמונה של רבין לבוש במדי SS, מאותו היום ידעתי שכבר אין לנו אבא ואמא במדינה. ב-7/10 זה ננעץ עמוק בתודעה ורק כדי לתפקד ולעזור לאלה הזקוקים לנו באותה העת, שמתי את זה בצד. חובת ההוכחה והזעקה לשינוי עלינו. תודה, אמיר.
מפת מעניינת המשרטטת את הדרך בה הוביל נתניהו את ישראל אל השבעה באוקטובר. בידינו לקבוע אם השבעה באוקטובר היא סוף דרכו ותחילתה של פניית פרסה, או שמא ימשיך בדרכו והשבעה באוקטובר יזכר כתחנת ביניים בדרך להתרסקות.
…ובקיצור: המאבק רב השנים בין "ישראליות" לבין "יהודיות" (כשזו – בצורתה הגלותית, המפוחדת-ולכן תוקפנית, ללא מוסדות מדינתיים אלא "שטאייטל", עיירה, גבירים (ובנם), גמ"ח כשיטה…): כל צה שניסינו לשנות.