משרד הביטחון התיר לפרסום היום (ב') שורת פרוטוקולים ודוחות ממלחמת יום כיפור. המסמכים שופכים אור על החששות, השיקולים והשיחות הפנימיות הכואבות בין הקצינים הבכירים בצה"ל וההנהגה הפוליטית הבכירה, במהלך עימות שאפילו בזמן אמת סברו כי ההכנה אליו והניהול שלו בוצעו באופן כושל.
ארכיון המשרד חשף את הפרוטוקולים של הפגישות של רמטכ"ל צה"ל במשך חמשת הימים הראשונים של המלחמה, כמו גם את דוח המודיעין הסופי שניתן לרמטכ"ל דוד (דדו) אלעזר ולשר הביטחון משה דיין ב-5 באוקטובר 1973, יום אחד לפני פרוץ המלחמה שהפתיעה את ישראל.
במבט נדיר אל המאבקים הפנימיים בתוך הקצונה הבכירה, משרד הביטחון התיר לפרסם שיחת טלפון של אלעזר עם מפקד פיקוד דרום, אלוף שמואל (גורודיש) גונן, שהוחלף בחזית הדרומית על ידי הרמטכ"ל לשעבר חיים בר-לב.
גונן הואשם לאחר מכן ברבים מהכשלים הראשוניים של המלחמה על ידי ועדת אגרנט מ-1974 וזמן קצר לאחר מכן עבר לאפריקה שם בילה את שארית חייו.
דוח המודיעין מציין כי הצבא המצרי מעביר נשקים נוספים לכיוון הגבול וסימנים אחרים לכך שקהיר עשויה להתכונן למלחמה: שינוי חריג של קודי רדיו, ביטול קורסים של חיל האוויר, גיוס של קצינים בכירים בחיל האוויר וחיילים מצרים שקיבלו אישור שלא לצום במהלך חודש הרמדאן.
"בשלב זה אין סימנים להכנות קונקרטיות לפעולה יזומה ע"י חיל אויר המצרי, אם כי הצעדים שננקטו משרים את יכולתו לעבור לפעילות מבצעית", כך נכתב בדוח.
גם בסוריה, הדוח מציין כי ישנה "תחושה בקרב קצינים וחיילים סוריים, כי צפויה לחימה בקנה מידה גדול, מבלי שיוסבר מי עתיד ליזום אותה ומהו הרקע לה".
עם זאת, הדוח מציין כי "הסבירות שהמצרים מתכוונים לחדש הלחימה היא נמוכה… סבירותה של פעולה סורית עצמאית (ללא מצרים) נשארת נמוכה"
המצרים והסורים החלו במתקפה שלהם, ותפסו את צה"ל לא מוכן. המלחמה הייתה קשה ומתישה עם כישלונות משמעותיים בימים הראשונים, מה שהוביל להבעת חשש ישיר מצד מנהיגי ישראל באשר ליכולתה לנצח
ביום שלאחר מכן, המצרים והסורים החלו במתקפה שלהם, ותפסו את צה"ל לא מוכן. המלחמה הייתה קשה ומתישה עם כישלונות משמעותיים בימים הראשונים, מה שהוביל להבעת חשש ישיר מצד מנהיגי ישראל באשר ליכולתה לנצח בקרב.
"ממה אני מפחד יותר מהכל בתוך לבי?- שמדינת ישראל תישאר בסופו של דבר עם לא מספיק נשק להגן על עצמה…. לא חשוב איפה יהיה הקו. לא יהיו לה די טנקים ולא יהיו מטוסים ולא יהיו אנשים ולא יהיו אנשים מאומנים פשוט להגן על ארץ ישראל….", אמר דיין לרמטכ"ל על פי הפרוטוקולים שפורסמו כעת.
שר הביטחון דאז אמר כי על הצבא לשקול גיוס של אנשים שהיו זקנים מידי לביצוע שירות מילואים או צעירים מאוד שעדיין לא גויסו.
"לבדוק אפשרות של גיוס כל אלה ששחררנו, גיוס של צעירים, מילואים כדי להכניס לשריון לאוויר כל מה שצריך. נקבל טנקים ולא יהיו אנשים. לקחת גילאים קשישים ששחררנו, לקחת גילים צעירים שלא לקחנו מגיל 17", אמר דיין לקציניו.
שר הביטחון דאז משה דיין מבקר בחצי האי סיני במהלך מלחמת יום כיפור, ב-20 באוקטובר, 1973. (באדיבות ארכיון צה"ל במשרד הביטחון, צילום: במחנה)
דיין הביע גם חשש לפיו האוכלוסייה הערבית בארץ, שחיה תחת ממשל צבאי עד 1966, תילחם מול הממשלה, ותגרום לבעיות נוספות במדינה במהלך המלחמה.
"הערבים שבפנים. אז הם בוודאי, כש-הדם יעלה להם לראש ומחדש נצטרף לטפל בהם בכל מיני פעילויות – לא בהפגנות אלא זה הממשל הצבאי והמשטרה והמג"ב – כי הם יכולים לנדנד על צירי תחבורה ועל כל דבר להעסיק אותנו", אמר.
ההתקוממות מעולם לא התרחשה. ולמעשה, ערבים-ישראלים רבים הציעו עזרה במאמץ המלחמתי: החלפה של חיילי מילואים בעבודה, תרומת דם, רכישת אגרות חוב ממשלתיות ועזרה בהגנה האזרחית.
הלחימה בחצי האי סיני מול הצבא המצרי ובגולן מול הסורים – וללא העליונות האווירית ממנה ישראל נהנתה במלחמת ששת הימים ב-1967 בעקבות מערכות הגנה אווירת מתקדמות של ברית המועצות – מתחה את הגבולות של צה"ל ואיימה למצות את התחמושת של המדינה היהודית.
ישראל קיוותה כי ארצות הברית ומספר מדינות אירופאיות יספקו נשקים ויתמכו במהלך המלחמה. ב-8 באוקטובר, אלעזר אמר לצבי צור, קצין בכיר לשעבר בצה"ל ועוזרו של דיין, כי ישראל הייתה צריכה 300 עד 500 טנקים, 48 מטוסי קרב מסוג פאנטום ו-24 מטוסי סקייהוק. "אנחנו זקוקים להם די מהר", אמר אלעזר.
עם זאת, צור הזהיר כי ארצות הברית עשויה להיות אטית באספקת סיוע צבאי, מתוך מחשבה כי ישראל רושמת ביצועים טובים מידי במלחמה.
"ההתרשמות שלי שהם חיים על אינפורמציה לא כל כך רעה, ואומרים: היהודים האלה יסתדרו", אמר צור.
ראש אמ"ן, האלוף אלי זעירא, אמר כי הוא תדרך את האמריקאים בכל לילה על מאמצי המלחמה, "ואתמול נתתי להם תדרוך די עגום."
בסופו של דבר, ארה"ב סיפקה 22,325 טונות של טנקים, מטוסים, תותחים ותחמושת במהלך המלחמה במבצע "ניקל גראס" של חיל האוויר האמריקאי.
כישלונות בסואץ, הצלחה בסוריה
במהלך המלחמה, חלק מהקרבות הקשים ביותר היו מול הצבא המצרי של אנואר סאדאת בחצי האי סיני. בימים הראשונים של מלחמה, דיין חשש באשר לאופן בו המדינה תגיב להפסדים הראשוניים של ישראל. "מי שלא קבל עדיין שוק יקבל עכשיו שוק וזה שהגענו לכמות הטנקים שלנו (שאבדו) בששת הימים", אמר דיין.
בימים הראשונים של הלחימה נרשם ניהול לא טוב והוראות מבלבלות מהמפקדים בחצי האי סיני. האלוף דאז אריאל שרון, שהובא בחזרה לצבא כדי לפקד אל אוגדה 143 בתחילת המלחמה, נתפס בתור אדם בלתי צפוי שהיה מיומן אבל כזה שלא ניתן לסמוך עליו בביצוע הוראות.
בימים הראשונים של הלחימה נרשם ניהול לא טוב והוראות מבלבלות מהמפקדים בחצי האי סיני. אריאל שרון, שהובא בחזרה לצבא כדי לפקד אל אוגדה 143 בתחילת המלחמה, נתפס בתור אדם בלתי צפוי שלא ניתן לסמוך עליו
נקודת מבט זו התחזקה כאשר הוא פעל נגד הרצון של גונן וביצע תקיפות על עמדות מצריות ב-9 באוקטובר עם אוגדה 143 – מהלך שכשל בתחילה אבל מאוחר יותר הפך לניצחון כשהאוגדה שלו הדפה את מתקפות הנגד של המצרים.
"זה פשע מלחמה. אני לא אמרתי שום דבר ב…פקודה, הוא, היום, בניגוד לפקודה, הלך למים, עשה קרב גדול, בניגוד לפקודה, שיקר לגורודיש, והלא אני מאזין לו לרשת, אני רואה שהוא משקר לי. ועכשיו הוא מבקש רשות לצלוח לגדה השנייה (של תעלת סואץ)", אמר אלעזר.
וכך לאחר מספר ימים של הפסדים כבדים והכוונה גרועה בחזית הדרומית, דיין ואלעזר החליטו שהם צריכים להביא את הרמטכ"ל לשעבר בר-לב על מנת לקחת את הפיקוד של פיקוד דרום משמואל גונן.
"אני חושש מאוד שמפה לא דדו ולא אני נעשה את זה, לא נוכל לעשות את זה, ואלה שנמצאים שם, אם זה גורודיש, אם זה אריק וכן הלאה, אינני סומך עליהם", אמר דיין לבר-לב בשיחת טלפון.
בר-לב, שהיה שר התעשייה והמסחר, הסכים לקח את התפקיד, כך שאלעזר היה צריך לבצע שיחת טלפון לא נעימה כדי ליידע את גונן על כך שהוא מוחלף.
"שמוליק, יש לי הודעה לא נעימה בשבילך. בר-לב יורד אליך ומעליך. הוא יבדוק גם את כל העניינים עם אריק היום. הוא ישוחח אתך והוא יחליט, גם ישמע לפי רצונך אם אתה רוצה להישאר אתו, או בעצם אגדיר אחרת: אם הוא רוצה שאתה תיקח את 143 ואריק ילך הביתה, או שאתה תישאר סגנו ואריק יישאר. זה בהחלטת שר הביטחון, ראש הממשלה, ואני רוצה שתקבל את זה טוב", אמר אלעזר.
התגובה של גונן לא מתועדת בפרוטוקולים שנחשפו, אבל מהתגובות של אלעזר, היה נראה שהאלוף לא קיבל היטב את החדשות. במאמץ בולט להפחית את המכה, אלעזר אמר לגונן שהוא עושה זאת רק משום שבר-לב היה רמטכ"ל לשעבר, מה שהופך את ההחלטה שלו לפחות להיראות פחות גרועה.
"תראה, אילו זה היה אלוף לא הייתי עושה את זה, אבל זה רב-אלוף, רמטכ"ל, ואתם יחד זה יהיה מצוין, שמוליק בסדר, הוא יהיה עוד מעט אצלי והוא בלילה ירד למטה. ואני מאוד ממליץ שתישאר. טוב, תחשוב על זה", אמר אלעזר.
בנוסף לחיפוש אחרי דרך לתמוך בפקוד שלו, אלעזר הביע חשש מכך שהציבור עשוי לאבד אמון בצבא אם גונן היה נוטש את המאמץ המלחמתי באופן מוחלט.
גונן נשאר בסופו של דבר אלוף פיקוד דרום במהלך המלחמה, אבל הפעילות הובלה על ידי בר-לב.
זמן קצר לאחר מכן, הלחימה בדרום החלה להשתפר על רקע ההדיפה של התקיפות המצריות על ידי צה"ל והתחלת מתקפות נגד משלו.
בתחילת המערכה, צה"ל פיתה את המצרים למלכודת על ידי שיחה של אלעזר עם בר-לב על גבי גלי רדיו ניתנים למעקב בקלות, אשר שכנעה אותם כי המצב חמור ועומד לקרוס, כשלמעשה צה"ל היה מוכן למתקפת נגד
בתחילת המערכה, צה"ל פיתה את המצרים למלכודת על ידי שיחה של אלעזר עם בר-לב על גבי גלי רדיו ניתנים למעקב בקלות, אשר שכנעה אותם כי המצב חמור ועומד לקרוס, כשלמעשה חיילי צה"ל היו מוכנים להתחיל מתקפת נגד עוצמתית.
"הוא יגיד לי שמצבו די קשה והוא מקווה שהם לא יתקפו אותו עוד פעם. ואני אתן לו אישור שאם יתקפו אותו עוד פעם, שייסוג. ואז אולי הם יתקפו עוד פעם כאשר ישמעו את השיחה הזאת. אז אנחנו מתחכמים פה מה שאפשר, ובינתיים שתדעי פשוט שזה הולך טוב מאוד", אמר אלעזר לראש הממשלה דאז, גולדה מאיר.
אבל לאחר הדיפה של מתקפת הפתע הראשונית, ב-9 באוקטובר אלעזר החליט כי זה הזמן להתחיל בלחימה נגדית עזה, והפציץ עמוק בחזית הסורית.
"הצבא הסורי… אני רוצה מחר לשבור…סליחה: היום", הוא אמר.
"אני רוצה תפנית דרמטית, אני רוצה שמישהו יצעק געוואלד, נהרגים עמים, הפסיקו את האש. כולם יפסיקו את האש…".
הפסקת אש הושגה ב-25 באוקטובר, כאשר ישראל שמרה על שליטה על חצי האי סיני ורמת הגולן, אשר נכבשו במהלך מלחמת ששת הימים.
מעל 2,500 חיילים ישראלים מתו ואלפים נפצעו במלחמה, לצד אלפי חיילים מצרים, סורים ועיראקים.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם