אנו לכודים בהווה מתמשך. צריך לפרוץ אל עבר העתיד

מיצג מנהרת חמאס בישראל (צילום: AP Photo/Leo Correa)
AP Photo/Leo Correa
מיצג מנהרת חמאס בישראל

האמירה הנשמעת לעיתים תכופות כי אנו עדיין מצויים בשבעה באוקטובר 2023 מבטאת תחושה רווחת אצל אזרחים רבים כי אנו לכודים בהווה מתמשך, קודר, מעיק ובלתי-נגמר – וכי עדיין אינם מצליחים לראות את הנתיב ממנו נחלץ אל עבר העתיד.

סיבה מרכזית לכך היא, כמובן, הימצאותם של חטופים ישראלים רבים בשבי חמאס. מבחינת מרבית אזרחי ישראל, כל עוד המצב הטרגי הזה נמשך, האירוע של השבעה באוקטובר לא באמת הסתיים.

סיבה מרכזית לתחושה שאנו לכודים בהווה מתמשך היא הימצאות חטופים ישראלים רבים בשבי חמאס. מבחינת מרבית אזרחי ישראל, כל עוד המצב הטרגי הזה נמשך, אירוע השבעה באוקטובר לא באמת הסתיים

מעבר לכך, אין אינדיקציה ברורה לגבי כמה זמן תימשך עוד הלחימה. בנימין נתניהו, יואב גלנט וחברי הממשלה דואגים להעביר במכוון מסרים כי זו תימשך עוד זמן רב, אפילו אל תוך שנת 2025.

לבסוף, בנוסף לכך שאינם מעוניינים לחקור את היום שלפני, את מה שקדם לשבעה באוקטובר, אין לנתניהו ולממשלתו כל רצון לדבר גם על היום שאחרי, על מה צפוי בסיום הלחימה.

הם רוצים לעסוק אך ורק בהווה – בו מדינת ישראל מגיבה באופן טקטי למתקפה הרצחנית של חמאס. אך מה הלאה? איך יראה היום שאחרי? מה יהיה כאן אחרי שנביס את החמאס? בהעדר שיח על העתיד, הפעולות בהווה נותרות ללא תכלית ברורה. כל הסיבות הללו פועלות יחד לחזק את התחושה של התמשכות אינסופית של ההווה המדכדך.

לנתניהו ולממשלתו יש מגוון סיבות ללכידתם של אזרחי ישראל בהווה מתמשך. הרי כל הצצה אל עבר העתיד תפתח בהכרח דיון על הסדר מדיני אזורי, כפי שמציעות כיום מספר מדינות ערב ואליו דוחפות ארה"ב ומדינות המערב – חזון שאינו מסתדר עם זה של לפחות חלק מהממשלה הנוכחית.

אך, בנוסף לכך, היחלצות מההווה אל עבר העתיד משמעה, ככל הנראה, הליכה לבחירות כלליות בהן סיכויי הקואליציה הנוכחית לשרוד הנם נמוכים – ואשר בהן אולי אף תתגבש ההכרה כי נתניהו, כמנהיג פוליטי, אינו כלל חלק מהעתיד.

היחלצות מההווה אל עבר העתיד משמעה, ככל הנראה, הליכה לבחירות כלליות בהן סיכויי הקואליציה הנוכחית לשרוד הנם נמוכים – ואשר בהן אולי אף תתגבש ההכרה כי נתניהו, כמנהיג פוליטי, אינו חלק מהעתיד

אך מעבר למניעים הפוליטיים העכשוויים הללו, הימנעותו של נתניהו מלעסוק בעתיד אינה צריכה להפתיע כלל. באופן כללי, ניתן להבחין בין שני סוגים של מנהיגים פוליטיים (בעולם בכלל, לא רק בישראל) – ישנם אלו הפונים לפחד כגורם מניע ואלו הפונים לתקווה. מאז ומתמיד, בכל שנותיו בפוליטיקה, היה נתניהו מנהיג מהסוג הראשון. את כוחו הפוליטי הוא רכש ותחזק דרך הזנת פחדי האזרחים (טרור, איראן, טרור, איראן, וכו'). מעולם הוא לא היה חזק בשרטוט העתיד, ביצירת תקווה למשהו טוב יותר.

אחרי מה שעברו, ועדיין עוברים, אזרחי ישראל, מגיע להם להיחלץ מההווה המדכדך והמתמשך. צעד ראשון והכרחי בכיוון יהיה שחרור החטופים. מעבר לזה, ברור כי ייקח עוד זמן לייצב את המצב הביטחוני, לשקם את הצפון והדרום ולטפל במפונים הרבים. בינתיים, צריך להתחיל לנוע קדימה. צריך לפרוץ מההווה אל עבר העתיד. צריך לייצר תקווה חדשה לאזרחי ישראל.

ערן פלג הוא אסטרטג השקעות וחוקר כלכלה פוליטית. לשעבר מנהל השקעות ראשי בחברת ניהול השקעות גלובלית. עוסק בייעוץ פיננסי, וכן במחקר אקדמי על תהליך הדיגיטליזציה של הכסף במסגרת התכנית הבין-תחומית למדע, טכנולוגיה וחברה באוניברסיטת בר-אילן.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 449 מילים
סגירה