לעד, אין מי מאיתנו שלא יידע להגיד איפה היה ב-7/10/23 ב-6:30 בבוקר. לעד, כולנו נזכור את התחושות הקשות והכאב שמפלח את הנפש. פחד, הלם, זעזוע, עלבון, חרדה קיומית, דמעות בלי סוף, כל אלו ליוו ועדיין מלווים מדינה שלמה.
ובתוך כל המציאות הקשה וההזויה הזו, אני תמיד מזכירה לעצמי, שיש איתנו עשרות אלפי ניצולי שואה, אשר חלקם נמצאים במצוקה כלכלית או נפשית, והם חייבים את העזרה שלנו, במיוחד בימים אלה.
בתוך כל המציאות הקשה וההזויה הזו, אני תמיד מזכירה לעצמי, שיש איתנו עשרות אלפי ניצולי שואה, אשר חלקם נמצאים במצוקה כלכלית או נפשית, והם חייבים את העזרה שלנו, במיוחד בימים אלה
ואז עולות השאלות, איך פונים אליהם? על מה מדברים במציאות הזו? על ההווה? על העבר שלהם? ומה אם יעלו נושאים קשים מדי על השנים הקשות שהם עברו? כל השאלות האלו לא עזבו אותי בשעות הראשונות של תחילת המלחמה. מהר מאוד הבנתי שלא משנה מה יעלה בשיחות איתם – אנחנו חייבים להיות פה איתם ועבורם, ועכשיו יותר מתמיד.
מהר מאוד גיליתי, באמצעות הצוות שלי ואלפי המתנדבים, שאת מנת החוסן והחיזוק היומית קיבלנו דרך השיחות עם ניצולי השואה. אלו שעברו דברים נוראיים, אלו שהחיים כלל לא היו פשוטים עבורם, הם היו העוגן האמיתי שלנו בימים הטרופים. ידעו להגיד את המילים הנכונות, ידעו להראות את האור גם כשהיה פה חושך מוחלט, ידעו להגיד שאנחנו כעם, כחברה, נתגבר על זה ונצא מחוזקים וטובים יותר.
בכל שיחה וביקור נוכחנו לראות כמה תעצומות הנפש, כמה חוסן יש לאנשים המופלאים הללו. כמה שידעתי שהם אנשים חזקים, בכל זאת מדובר בניצולי שואה, התרגשנו כל פעם מחדש מהחיזוק והחיבוק שקיבלנו מהם.
לצד זה, היו גם שיחות וביקורים קשים, ניצולי שואה שהטראומה חזרה אליהם ומצבם הנפשי התערער, ניצולי שואה שאיבדו בני משפחה בטבח הנורא, וכאלו ששכלו נכדים במהלך הלחימה בעזה, ובעיקר ניצולי שואה שהפכו שוב לניצולים מאירועי השבת השחורה ולפליטים בארצם.
לצד חוסנם של חלק מניצולי השואה, היו גם ניצולי שואה שהטראומה חזרה אליהם ומצבם הנפשי התערער, כאלה שאיבדו בני משפחה בטבח הנורא, ששכלו נכדים בלחימה בעזה, או הפכו שוב לניצולים
צה"ל גייס לשורותיו מאות אלפי חיילי מילואים, צעירים ובוגרים, עם חלקם יש לנו היכרות ארוכה כיוון שהם מתנדבים ותיקים אצלנו, שמלווים ניצולי שואה באופן קבוע. אלה, שהיו עוגן בהפגת בדידותם של ניצולי השואה בשגרה, ביום אחד, גויסו למאמץ המלחמתי ולא יכולים היו לבקרם עוד.
אך הם זכרו שלא משאירים אף ניצול שואה לבד ודאגו, גם מרחוק, לשמור על קשר, להבטיח כי מישהו ממשפחתם הקרובה ימשיך ללוות את הניצול, ובכל ביקור או אפטר שלהם בבית, דאגו לבקר את הניצול בביתו ולהעניק לו חום ואהבה.
גם כשהם באים ישירות מהבסיס, על המדים, וחלקם עם ילדים ממש קטנים, עוד לפני שהגיעו לביתם, גם הם ידעו, שאת "מנת החוסן והחיזוק" הם יקבלו מהניצול אותו הם מלווים. ההתרגשות שמלווה כל מפגש כזה מרחיבה את הלב ומחזקת את הידיעה שבסוף תגיע שיגרה מבורכת וטובה.
המלחמה גובה קורבנות רבים. לצערי, נפרדנו מאנשים יקרים מאוד, מתנדבים שנפלו בהגנה על המולדת. חיילי מילואים שהיו כמו נכדים עבור ניצולי השואה, והידיעה הייתה קשה מנשוא עבורם. הריק שנוצר בחייהם והחור בליבם מקשים עליהם עד מאוד, אך הגאווה בה הם מספרים על המתנדב שנפל והאור שהכניס לחייהם מסבים נחת עצומה למשפחות השכולות ולכולנו.
החודשים האחרונים היו קשים מנשוא לחברה הישראלית כולה ולניצולי השואה במיוחד. אתמול צוין יום השואה הבינלאומי ברחבי העולם, כשאנחנו עדיין במלחמה. וניצולי השואה, אם תשאלו אותם, הם יגידו דבר אחד – היום, תודה לאל, יש לנו מדינה, ואחרי כל מה שעברנו מאז ה-7 באוקטובר זה לא מובן מאליו!
החודשים האחרונים היו קשים מנשוא לחברה הישראלית כולה ולניצולי השואה במיוחד. אתמול צוין יום השואה הבינל' כשאנחנו עדיין במלחמה. וניצולי השואה, אם תשאלו אותם, יגידו – היום, תודה לאל, יש לנו מדינה
יחד נמשיך להתפלל לחזרתם המהירה של כל החטופים הביתה למשפחותיהם, ולחזרתם בשלום של כל חיילנו.
יעל זית, ילידת 1982, מצור יצחק. אמא ל-3 ונשואה ליסף. מנהלת מחלקת התנדבות וקהילה בקרן לרווחת נפגעי השואה מ-2022. לפני כן, התעסקה בניהול ופיתוח קהילות חינוך, נוער ומגזר ציבורי.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם