מיהו יהודי? גרסת המעבדה

חשיפה הרבנות הראשית מבצעת בדיקות דנ"א שנויות במחלוקת, בחיפוש אחר דם יהודי כאישור ליהדותו של אדם ● השיטה החלה במוסקבה כיוזמה פרטית שנועדה להוכיח את יהדותם של יוצאי ברית המועצות לשעבר ● כעת, תומכיה של השיטה מתמודדים עם תביעה בבג"ץ ועם ביקורת חריפה

איור: אבי כ"ץ
איור: אבי כ״ץ

שני המסמכים המוכתמים בדיו, מתקופת ברית המועצות לשעבר, היו ההוכחות הרשמיות היחידות שהיו להן ליהדותן. השאר היה רק זיכרון ואפר.

בשנת 2000 פנו לבית הדין הרבני בבת ים דינרה חיה איסטלאו ואמה, גליה רוזנדורף, שעלו מקזחסטן. הן באו לשם מסיבה משמחת: להשיג אישור על יהדותן, וזאת כחלק מהגשת בקשה לתעודת אישור נישואים לקראת חתונתה של איסטלאו.

אבל השתיים יצאו משם בדמעות, לאחר שנאמר להן כי המסמכים שלהן הם זיוף חסר בושה. בית דין רבני גבוה יותר אף החרים את המסמכים, ומאוחר יותר הטיל עליהן קנס בסך 7,000 שקל. במחאה, איסטלאו לא שילמה את הקנס מעולם.

"הם זימנו את אימא שלי וצעקו עליה שם, 'איך את מעזה להגיד שאת יהודייה? את לא יהודייה'. בקיצור, הם צחקו עליה. היא יצאה משם בדמעות. זה היה סיוט, אכזבה, אימא שלי ואני סבלנו. לא ידענו איך להוכיח שאנחנו יהודיות. לא ידענו למי לפנות", היא אומרת.

בעקבות החוויה המרה, הכלה לעתיד ואמה, שעלו לארץ חמש שנים קודם לכן, הצטרפו לעוד כ-400,000 ישראלים, בעיקר יוצאי ברית המועצות לשעבר וצאצאיהם, שיהדותם לא הוכרה או נותרה מוטלת בספק, תוצר של שתי מערכות המשפט המקבילות בישראל, האזרחית והרבנית.

"צעקו על אמא שלי ברבנות, 'איך את מעזה להגיד שאת יהודייה? את לא יהודייה'. בקיצור, הם צחקו עליה. היא יצאה משם בדמעות. זה היה סיוט, אכזבה, אימא שלי ואני סבלנו. לא ידענו איך להוכיח שאנחנו יהודיות"

חוק השבות מעניק אזרחות באופן כמעט אוטומטי לכל מי שיש לו לפחות סבתא אחת או סבא אחד יהודיים, אבל הרבנות הראשית מכירה בהם כיהודים רק על פי חוקי ההלכה, כלומר רק אם אמם יהודייה.

דינרה חיה איסטלאו ובתה (צילום: באדיבות איסטלאו)
דינרה חיה איסטלאו ובתה (צילום: באדיבות איסטלאו)

מאז שנות ה-90, נדרשים העולים החדשים לספק הוכחות שיתמכו ביהדותה של אמם או להתגייר בבתי הדין הרבניים המוכרים על ידי הרבנות הראשית.

עבור עולים רבים שהגיעו לישראל בשנות ה-90, אחרי נפילת ברית המועצות – חלקם מקהילות שנכחדו כמעט לגמרי בשואה – השגתן של הוכחות כאלה היא בלתי אפשרית. אבל ללא חותמת אישור מהרבנות, הם אינם זכאים להינשא, להתגרש או להיקבר בבתי עלמין יהודיים בישראל.

היות שהם רשומים כיהודים בתעודות הרשמיות, רובם אינם נתקלים בבעיה הזאת עד שהם מגישים בקשה לאישור נישואין, כמו איסטלאו.

האם החורגת שרפה את המסמכים

לדינרה איסטלאו ואמה גליה רוזנדורף לא היו תקוות רבות לחשוף קצות חוט חדשים. הוריה של רוזנדורף התגרשו כשהיא הייתה בת שישה חודשים, ואמה נעלמה כדי להתחיל חיים חדשים. אביה נישא בשנית, לאישה מוסלמית, ששרפה את כל המכתבים והעדויות של קודמתה – למעט כמה תמונות שרוזנדורף, כילדה, הצליחה להחביא.

אבל אביה של רוזנדורף אמר לה ולאחותה הגדולה שהן יהודיות, ולפני מותו מסר להן את שני המסמכים הרשמיים שלכאורה קושרים אותן לעברן היהודי.

ב-19 השנים שחלפו מאז אותו שימוע, שלחה רוזנדורף מכתבים מישראל לעיר הולדתה של אמה ברוסיה, בניסיון למצוא אותה, או אחים למחצה מנישואים שניים, אם ישנם כאלה. אך כל מאמציה עלו בתוהו.

"אמרו לנו שהיא לא קיימת. יכול להיות שהיא החליפה את השם, יכול להיות שהיא התחתנה שוב. אבל עכשיו היא איננה", אומרת איסטלאו, ומוסיפה שסבתה, שככל הנראה הלכה לעולמה, אמורה הייתה להיות עכשיו בת 89.

ואז הן פנו ל"שורשים – סיוע בהוכחת יהדות", שירות של ארגון צוהר, שעובד עם עולים חדשים ועם בתי דין רבניים בניסיון לאתר את התעודות הדרושות, ושחוקריו סורקים ארכיונים רחוקים בחיפוש אחר תעודות לידה ונישואים, תמונות, מסמכים של אבות קדמונים בעלי שמות שנשמעים יהודיים, וקברים.

כלה יורדת במדרגות בעת חתונתה בעין חמד, 14 בדצמבר 2017 (צילום: סוכנות הידיעות האמריקאית/אריאל שליט)
כלה יורדת במדרגות בעת חתונתה בעין חמד, 14 בדצמבר 2017 (צילום: סוכנות הידיעות האמריקאית/אריאל שליט)

אבל כאשר הניסיון למצוא תעודות המוכיחות את יהדותן העלה חרס, "שורשים" הפנה אותן לשיטה לא קונבנציונלית אחרת, שהחלה להכות שורש בקרב דיינים בבתי הדין הרבניים – בישראל ואף במדינות כמו אוסטרליה ורוסיה: דיין פרטי (שאינו שייך לרבנות) שהקים מעבדה גנטית ייקח מהן דגימת תאי לחי וישלח אותה לבדיקה. אם התוצאות יהיו לטובתן, נאמר להן, הן יוכלו להגיש אותן כראיה פורנזית לבתי הדין הרבניים של המדינה, כהוכחה ליהדותן.

בכך, איסטלאו ורוזנדורף נכנסו לעולם של מחלוקת.

"לא מדובר בשינוי דרמטי. ההלכה משתמשת בכלים חדשים שיכולים לספק פתרונות מועילים; כשם שלפני מאה שנה התחילו להשתמש בטביעות אצבעות, מה שלא נעשה לפני 200 שנה, ועוד אינספור דוגמאות"

השימוש שעושים בתי הדין הרבניים בשני סוגי הבדיקות הגנטיות בשנים האחרונות – אחת לאיתור סמנים גנטיים של יהודים אשכנזים בדנ"א המיטוכונדריאלי (שמקורו באם), באמצעות השוואתו למאגר מידע, ואחת לאישוש קשר משפחתי – עבר תחילה מתחת לרדאר, אבל עורר מהומה גדולה בחודש מרץ האחרון, כשכמה מקרים כאלה הגיעו לכותרות.

השימוש בבדיקות הגנטיות ספג ביקורת חריפה מצד פעילים שמייצגים עולים חדשים, מצד מדענים ומצד פוליטיקאים, כהתפתחות פסיאודו-מדעית מצמררת שמתאימה יותר לגרמניה הנאצית ותורת הגזע שלה מאשר למדינה יהודית, ואשר מאיימת להפוך את היהדות לעניין גזעי במקום זהות דתית או לאומית.

מתנגדי הבדיקות הגנטיות טוענים שמדובר באפליה מצד בתי הדין הרבניים כלפי יוצאי בריה"מ, שהם אלה שלרוב נדרשים לעבור את הבדיקות, וכי יש בכך ניצול יתר של סמכות בתי הדין הרבניים, שלדברי המבקרים מעמיקים את החשדנות כלפי העולים משם, ומחמירים את הדרישות להוכחת יהדות בשנים האחרונות.

לאחרונה הגישה סיעת ישראל ביתנו עתירה לבג"ץ נגד השימוש בבדיקות הגנטיות, ובקשה לאסור על בתי דין רבניים להשתמש בהן לבדיקת יהדות. ישראל ביתנו גם הבטיחה לנסות ולהעביר בכנסת חוק האוסר על כך.

בהיעדר אפשרויות אחרות, ובהתחשב בעלות הבדיקה הזניחה יחסית (1,000 שקל), איסטלאו ואמה עשו את בדיקת הדנ"א מוקדם יותר השנה. ואז הן חיכו.

החיפוש אחר המטריארך (האשכנזי)

שלוש שנים קודם לכן, באוגוסט 2016, קבוצה של מדענים ודיינים רבניים בכירים נפגשו במכון האנציקלופדיה התלמודית בירושלים.

במפגש, ששילב חשיבה תלמודית משפטית עתיקה וחדשנות מחקרית בגנטיקה של אוכלוסיות, חיפשו רשויות הדת מידע בתקווה לפרוץ את המבוי הסתום שאליו נקלעו אלפי אנשים, שלא הצליחו להוכיח את שורשיהם היהודיים לשביעות רצונם של בתי הדין הרבניים, אף שטענו לאם יהודייה.

הם תהו: כאשר ימוצו הארכיונים המאובקים של ברית המועצות לשעבר, האם אוצר ישן אחר, כגון תיעוד גנטי, יוכל לשמש כהוכחה תקפה באותה מידה?

הם החלו לדון בארבע האימהות – לא, לא אלה המקראיות, אלא ארבע האימהות שמחקר פורץ דרך מ-2006 טען כי הן היו האימהות המייסדות של כ-40% מיהדות אשכנז בת זמננו, או 3.5 מיליון אנשים, לפני כ-1,000 שנים.

צילום אילוסטרציה: בדיקת דנ"א מיטוכונדריאלי במעבדה של מחלקת המשפטים של מדינת קליפורניה בריצ'מונד, קליפורניה, 17 בפברואר 2012 (צילום: סוכנות הידיעות האמריקאית/ג'ף צ'יו)
צילום אילוסטרציה: בדיקת דנ"א מיטוכונדריאלי במעבדה של מחלקת המשפטים של מדינת קליפורניה בריצ'מונד, קליפורניה, 17 בפברואר 2012 (צילום: סוכנות הידיעות האמריקאית/ג'ף צ'יו)

פרופ' קרל סקורסקי, נפרולוג וגנטיקאי ממוצא קנדי, שמצא בשנת 1977 סמנים גנטיים "כוהניים", המשותפים לכוהנים רבים, צאצאיו של אהרן המקראי, הוביל את הצגתו של המחקר המדעי באוגוסט 2016.

"הוזמנו כדי להסביר את המדע לקבוצה של רבנים בעלי סמכות", אומר סקורסקי, אשר פיקח על המחקר המקורי, שאותו ניהל הדוקטורנט שלו דאז, דורון בהר.

הוא הסביר את מקור הקשר: דנ"א מיטוכונדריאלי, שלא כמו דנ"א גרעיני, מועבר מהאם לצאצאיה, ואילו הגנים האבהיים המקבילים מושמדים בתהליך ההפריה.

המחקר מ-2006, ומחקרים אחרים שהמשיכו אותו, איתרו קבוצות גנים ייחודיות המשותפות לשתי חמישיות מהיהודים האשכנזים, אשר קושרות אותם לארבע אימהות קדמוניות. אותן קבוצות גנים – נקודת מפתח עבור הרבנים – אינן אופייניות לאירופאים שאין להם שורשים יהודיים.

אחד מארבעת הרצפים הללו לבדו – K1a1b1a – נמצא אצל כ-20% מהיהודים האשכנזים, אבל נעדר כמעט לחלוטין אצל אירופאים אחרים.

"הם שאלו שאלות אינטליגנטיות מאוד, הם ממש התעמקו בלוגיקה ובמדע ככל שיכלו. התרשמתי מאוד מרמת הדקדקנות שלהם", אומר סקורסקי על הרבנים, ומדגיש שהוא הוזמן כדי להסביר את המדע, אבל לא התערב "בהיבטים אחרים, בהיבטים ההלכתיים, בהיבטים החברתיים".

"היו עשרות רבות, אם לא מאות, של מקרים שבהם המידע הזה עזר לפתור ספקות ולהוכיח את יהדותם של אנשים", כתב הרב בהתייחס לבדיקות המיטוכונדריאליות שקושרות את הנבדקים לארבע האימהות המייסדות

מחקרים נוספים נערכו על קהילות יהודיות אחרות, לרבות יוצאי צפון אפריקה ומקומות אחרים, אבל "באף אחד מהם לא נמצא אפקט מייסדים בולט כל כך כמו במקרה של הקהילה היהודית האירופאית, ולכן הוא זכה לתשומת לב רבה כל כך", אומר סקורסקי, המכהן כיום כדיקאן הפקולטה לרפואה באוניברסיטת בר-אילן.

הדיון על הדנ"א האימהי (היהודי) שנמצא במיטוכונדריה, אברונים אשר מייצרים אנרגיה ממזון, עורר עניין רב. הרבנים המלומדים, לדברי גנטיקאי אחר שהם התייעצו איתו, קיבלו את מסקנות המדע לחלוטין.

ד"ר קרל סקורסקי (צילום: צילום מסך מיוטיוב)
ד"ר קרל סקורסקי (צילום: צילום מסך מיוטיוב)

ממוסקבה לירושלים לסידני

ב-2017, שנה אחרי אותו מפגש, שניים מהמשתתפים, הרב ישרואל ברנבאום מבית הדין הרבני הראשי במוסקבה והרב זאב ליטקה מבית דין רבני פרטי בירושלים, פרסמו ספר המציג את המחקר הגנטי וטוען כי בדיקות דנ"א מיטוכונדריאלי עשויות לשמש כראיה משלימה התומכת בטענות ליהדות.

הספר מתווה בזהירות את אופן ההתייחסות לתוצאות הבדיקה: הן ישמשו כאישור ליהדות במקרים שבהם יש תיעוד נוסף, ורק כמוצא אחרון.

נוסף על כך, הוא מדגיש, בעוד שבתנאים מסוימים הבדיקה יכולה לאשש את יהדותו של אדם, היא אינה יכולה לשמש כדי להטיל ספק ביהדותו של איש.

זאת משום שמעט פחות ממחצית מהיהודים האשכנזים (והרבה פחות מהיהודים בכלל) נושאים את הסמנים הגנטיים הקושרים אותם לאותן ארבע נשים (שנקבעו כיהודיות לפי ההלכה), ומשום שגיור שבוצע בדור קודם גם הוא לא ייראה בדנ"א.

הפסיקות הללו – שהרבנים הראשיים לישראל, הספרדי והאשכנזי, משבחים בזהירות בעמודים הפותחים של הספר – אינן אקדמיות בלבד. במוסקבה, ברנבאום כבר התחיל ליישם אותן בהתלהבות בבית הדין הרבני שלו.

"היו עשרות רבות, אם לא מאות, של מקרים שבהם המידע הזה עזר לפתור ספקות ולהוכיח את יהדותם של אנשים", הוא כתב בתכתובת אי-מייל, בהתייחס הן לבדיקות המיטוכונדריאליות שקושרות את הנבדקים לארבע האימהות המייסדות והן לבדיקות דנ"א הקושרות אותם לקרובי משפחה מצד האם.

"אדם עומד לפני נישואים, ורוצה להתחתן בהתאם למסורת היהודית. הראיות שיש לו הן דלות. הדיין הרבני יכול לומר לו: 'אני מצטער, אני לא יכול לשנות את מעמדך'. למה לא לומר לו, אולי תנסה את האפשרות של בדיקת דנ"א?"

הוא וליטקה החלו להפיץ את הבשורה בקרב דיינים רבניים בישראל ובאירופה, והחל מ-2017 הם מציגים את עמדתם בכנס השנתי של דייני ישראל ובכנס דומה של דיינים רבניים אירופאים שנערך באמסטרדם. ליטקה מודה כי התהליך מתקדם לאט, ומציין כי לדיינים הישראלים יש שיקול דעת רחב באשר לקבלת דעות הלכתיות, ולכן יש לשכנע כל אחד מהם באופן אישי.

הרב זאב ליטקה (צילום: צילום מסך מיוטיוב)
הרב זאב ליטקה (צילום: צילום מסך מיוטיוב)

המניעים שלהם, טוענים הדיינים הפרטיים המקדמים את המהלך, הם הומניטריים: להקל את התהליך על עולים חדשים, שרבים מהם נפגעים מהטלת הספק הפתאומית ביהדותם, לרוב לקראת נישואיהם.

"אדם עומד לפני נישואים, ורוצה להתחתן בהתאם למסורת היהודית. הראיות שיש לו הן דלות. הדיין הרבני יכול לומר לו: 'אני מצטער, לפי הראיות הדלות האלה אני לא יכול לשנות את מעמדך, ולכן אני סוגר את התיק'. אבל הדיינים הרבניים הם לרוב אנושיים, רגישים ורוצים לעזור, אז למה לא לומר לאותו אדם, אולי תנסה את האפשרות של בדיקת דנ"א?", אומר ליטקה.

האם הפסיקה הזאת מסמנת מהפכה חסרת תקדים בהלכה היהודית? ליטקה וברנבאום חלוקים בדעותיהם. ליטקה מסכים שמדובר בשינוי משמעותי.

"לדעתי, לא מדובר בשינוי דרמטי", אומר ברנבאום. "כשם שבעבר השתמשו בכלים חדשים לפתור בעיות ישנות, כשם שבדיקות דנ"א מתקבלות בבתי דין רבניים כדי לזהות גופות של נפטרים, על מנת לשחרר אישה מנישואים ולאפשר לה להינשא שוב, מה שלא נעשה לפני מאה שנה; כשם שלפני מאה שנה התחילו להשתמש בטביעות אצבעות, מה שלא נעשה לפני 200 שנה; כשם שהיום יש מעבדות לבדיקת שעטנז (שילוב של צמר ופשתן שאסור על פי ההלכה היהודית), וישנה אגודת 'דור ישרים', שבודקת את ההתאמה הגנטית בין החתן לכלה, ועוד אינספור דוגמאות. ההלכה משתמשת בכלים חדשים שיכולים לספק פתרונות מועילים".

20 בדיקות עם תוצאות חיוביות

בשנה שעברה ייסד ליטקה את מכון סימנים, המבצע בדיקות דנ"א מיטוכונדריאלי ושולח אותן למעבדה. הדיין הרבני הפרטי משמש כעד מומחה המלווה את המקרים בבתי הדין הרבניים של המדינה.

"היו בשנה האחרונה 20 אנשים בישראל שהבדיקות שלהם הניבו תוצאות חיוביות, והם קיבלו אישור ליהדותם מצד הרשויות", הוא אומר.

אף על פי שהספר שלהם קבע באופן שמרני שעל בדיקות הדנ"א המיטוכונדריאלי לשמש רק כמוצא אחרון כדי לאשש ראיות אחרות, בפועל היו בארץ כמה מקרים "בלתי רגילים", שבהם הפונים קיבלו אישור ליהדותם על סמך תוצאות הבדיקות הגנטיות בלבד, לדברי ליטקה.

"זה בלתי רגיל. כל זה בלתי רגיל. כאן בישראל כל זה חדש, זה זז לאט. אבל כבר היו לי מקרים שאושרו רק על סמך הבדיקות האלה", הוא אומר.

צילום אילוסטרציה: בניין הרבנות הראשית לישראל בירושלים. למצולם אין קשר לנאמר בכתבה (צילום: פלאש 90)
צילום אילוסטרציה: בניין הרבנות הראשית לישראל בירושלים. למצולם אין קשר לנאמר בכתבה (צילום: פלאש 90)

תוצאותיהן של בדיקות הדנ"א המיטוכונדריאלי נבחנות בכל מקרה לגופו, ולעתים קרובות יכולות לסייע במקרים קשים או בלתי מוחלטים. מה שליטקה מחפש הוא רוב סטטיסטי של אבות יהודים אשכנזים, בהשוואה למאגרי מידע גנטיים.

בעוד שעל פי ההלכה אדם שבא מעיר אשר רוב אוכלוסייתה אינה יהודית לא ייחשב ליהודי אלא אם יוכח אחרת, "אחרי הבדיקה הזאת, אני טוען שהיום, רוב אוכלוסיית העיר אינו רלוונטי… מפני שאחרי שאני מבצע את הבדיקה אני רואה שהרוב של הדנ"א לא שייך לעיר, אז מה זה משנה מאיזו עיר הוא בא? מה שמשנה זה המשפחה הגנטית שלו. אם אני רואה שהרוב המכריע של אילן היוחסין הגנטי הוא יהודי, אז אני יכול להחליט אם האדם יהודי".

"לעולם לא נוכל לעזור לכולם באמצעות השיטה הזאת", אומר ליטקה, "אבל אני מקווה שאם נשקיע במחקר, נהיה מסוגלים להגדיל את אחוז האנשים שיהיה בידנו לעזור להם".

יש לו גם חזון מקיף בנוגע לעתידו של חקר היהדות הגנטי. בעתיד, ליטקה מאמין שבזכות מחקר נוסף והרחבת מאגר המידע העולמי, יהודים שאבותיהם גורשו, נאלצו להמיר את דתם בעקבות האינקוויזיציה הספרדית או זנחו את זהותם היהודית מסיבות אחרות, יוכלו לאתר את שורשיהם באופן ודאי. "ברגע שיהיו עוד מחקרים… בקנה מידה גדול יותר, אני בטוח שנמצא מאות אלפי יהודים כשרים", הוא אומר.

ב-2017, הרב יוסף כרמל, ראש "ארץ חמדה", מכון גבוה ללימודי יהדות בירושלים, שמכשיר דיינים רבניים, פרסם פסק הלכה בעקבות מקרה של בת לניצולי שואה ממינכן, שבו קבע כי ניתן לאשר יהדות על סמך אותם סמנים גנטיים אשכנזיים בדנ"א המיטוכונדריאלי, והפציר ברבנות הראשית לאמץ את השיטה הזאת.

"יש לנו כאן הזדמנות פז לקשר בין התורה למדע, מדע מבוסס היטב – לא המדע של המאה ה-19, המדע של המאה ה-21 – וזה רק יכול לעזור לאנשים, זה לא פוגע באף אחד", מסביר כרמל, שהיה בקשר עם ליטקה וברנבאום והתייעץ בנושא עם גנטיקאים רבים.

"זה לא יכול להזיק, מפני שמי שהתוצאות שלו שליליות, זה לא יכול לשמש נגדו, אסור להשתמש בזה נגדו. זה לא אומר עליו שום דבר שלילי. הוא יכול להיות יהודי כשר למהדרין, רק שאין לנו הוכחה", הוא אומר.

"מציגים בצורה שגויה לחלוטין את אופן השימוש בשיטה הזאת ואת המטרות שלשמן היא נועדה. היא משמשת רק כדי לסייע לאנשים שמעוניינים בכך מפני שהם לא מצליחים למצוא הוכחה"

כרמל מדגיש שאי-אפשר לכפות על אף אחד לבצע את הבדיקות, ומוסיף: "אנחנו יודעים שהפתרון של גיור לא עבד. מעטים מאוד הסכימו לעבור את התהליך הזה, ואנחנו מדברים על בעיה שנוגעת למאות אלפים. זה יכול לחסוך סבל להרבה אנשים, ולפתור את הבעיה עבור הרבה אנשים שהם יהודים אבל אין להם הוכחה".

באותו מפגש ב-2016 בירושלים נכחו גם הרב זלמן נחמיה גולדברג, חבר בדימוס בבית הדין הרבני הגדול, והרב יהורם אולמן, דיין בכיר בבית הדין בסידני, שמאז עשו שימוש בשיטה כדי לאשר את יהדותם של כמה עשרות אנשים.

הרב שאול פרבר, ראש ארגון "עתים" (צילום: עתים)
הרב שאול פרבר, ראש ארגון "עתים" (צילום: עתים)

אולמן מקונן על ה"פוליטיזציה" של הנושא בישראל, ואומר שפנו אליו אנשים רבים מעבר לים, רובם לא יוצאי ברית המועצות, שביקשו להוכיח את יהדותם אבל לא היו להם האמצעים לעשות זאת.

"מציגים בצורה שגויה לחלוטין את אופן השימוש בשיטה הזאת ואת המטרות שלשמן היא נועדה. היא משמשת רק כדי לסייע לאנשים שמעוניינים בכך מפני שהם לא מצליחים למצוא הוכחה", הוא אומר, ומדגיש כי הראיות נבדקות היטב בכל מקרה לגופו.

"הרבה פעמים זה לא עובד. אבל אם זה לא עובד אנחנו לא מכריזים על אף אחד כלא-יהודי", הוא אומר.

השימוש בשיטה הוא "דוגמה יפה" לאופן שבו מחקר מדעי יכול לסייע בדילמות הלכתיות, הוא מוסיף.

לדבריו, "בכל פעם שגילויים מדעיים חדשים יכולים לעזור להלכה – זה לא משנה את ההלכה אבל זה יכול לעזור להלכה – למצוא ערוצים חדשים וזוויות חדשות, לא צריך לדחות אותם, צריך בהחלט לבחון אותם, איך ניתן להשתמש בהם, אם הם יכולים לעזור לאנשים".

מומחים מזהירים מפני מדרון חלקלק

מנגד, מומחים ישראלים מוחים נגד מה שהם מכנים הזיווג הלא קדוש בין בדיקות גנטיות לזהות לאומית ודתית, וכמה מהם מזהירים מפני כדור שלג שיידרדר בעתיד לפסילת יהדותם של יהודים על סמך איכות קשרי הדם שלהם.

"דת היא מבנה חברתי-תרבותי, לא מאפיין ביולוגי או גנטי. מבחינה היסטורית, רק אויביו המרים ביותר של העם היהודי ניסו לערוך סיווג גנטי של יהודים, חצי יהודים וכן הלאה", אומרת פרופ' אפרת לוי-להד, מנהלת המכון לגנטיקה רפואית במרכז הרפואי שערי צדק בירושלים.

"מצב העניינים הנוכחי הוא פשוט שיקוף של כישלון הרשויות הרבניות להתמודד עם הצרכים של אנשים שרואים את עצמם כשייכים לעם היהודי. זה הוביל מדענים להציע 'פתרונות' גנטיים. אין לי ספק שהמדענים שמציעים להשתמש במידע גנטי עושים את זה מתוך רצון טוב וכוונה חיובית לעזור לאנשים, אבל הם מערערים בכך עיקר חשוב של היהדות", היא כותבת באי-מייל.

"דת היא מבנה חברתי-תרבותי, לא מאפיין ביולוגי או גנטי. רק אויביו המרים ביותר של העם היהודי ניסו לערוך סיווג גנטי של יהודים, חצי יהודים וכן הלאה", אומרת פרופ' אפרת לוי-להד, מנהלת המכון לגנטיקה רפואית

"ברור שיהיו גם הזדמנויות להשתמש לרעה במידע הזה, וקל לחזות את קיומן של רשימות של יהודים 'טובים' יותר ופחות על סמך ההרכב הגנטי שלהם, אבל גם ללא קשר ל'מדרון החלקלק' הזה, העניין העיקרי, לדעתי, הוא ההמרה של מבנה חברתי למבנה ביולוגי-גנטי. בעיות חברתיות צריך לפתור באמצעות כלים חברתיים וכלכליים", היא מוסיפה.

אולג, אמו, הטוענת הרבנית של "עתים" ג'ני ברנר ועורכת הדין מטעם "עתים" שירה לב-ציון, לאחר עתירתם לבית הדין הרבני הגדול (צילום: עתים)
אולג, אמו, הטוענת הרבנית של "עתים" ג'ני ברנר ועורכת הדין מטעם "עתים" שירה לב-ציון, לאחר עתירתם לבית הדין הרבני הגדול (צילום: עתים)

ד"ר שוקי פרידמן, מנהל מרכז דת, לאום ומדינה במכון הישראלי לדמוקרטיה, טען במאמר דעה כי ההתפתחות הזאת "צריכה להיגדע באיבה".

"נכונותו של גוף רשמי לאמץ בדיקות גנטיות כהוכחה ליהדות מסמנת את הצעד הראשון לקראת יצירתה של יהדות מבוססת גנטיקה ושימוש נרחב במאגרי מידע גנטיים. מעבר לעובדה שהשימוש בגנטיקה להוכחת יהדות הוא הרה אסון, הוא מהווה הידרדרות דרמטית באופן שבו אנחנו מגדירים את העם היהודי. זוהי מהפכה שצריכה להיגדע באיבה", הוא כתב.

בהסתמכה על בדיקות גנטיות, הרבנות הראשית "משנה בצורה קיצונית את הדרכים היהודיות המסורתיות" לקביעת יהדות, אומר הרב שאול פרבר, מייסדו של ארגון "עתים", המסייע לישראלים לנווט בנבכי הבירוקרטיה של שירותי הרבנות.

ד"ר שוקי פרידמן, המכון הישראלי לדמוקרטיה: "מעבר לעובדה שהשימוש בגנטיקה להוכחת יהדות הוא הרה אסון, הוא מהווה הידרדרות דרמטית באופן שמגדירים את העם היהודי. זו מהפכה שצריך לגדוע"

פרבר טוען שהדיינים הרבניים יכולים לפתור את המקרים האלה באמצעות פרשנות יצירתית של ההלכה, ואומר כי "ההלכה היא כלי דינמי שמאפשר לנו לעזור לאנשים" להוכיח את יהדותם, והרבנות אינה צריכה לפנות לשיטות מדעיות מפוקפקות ש"יערערו את צביונה של הקהילה היהודית".

מחקר משותף שפרסמו לאחרונה "עתים" והמכון הישראלי לדמוקרטיה מתאר כיצד בתי הדין הרבניים מקשים יותר ויותר על עולים חדשים להוכיח את יהדותם, ומזכיר בהקשר זה את השימוש בבדיקות דנ"א. החוקרים מציינים כי לפני שנות ה-90 וגל העלייה הגדול ממדינות ברית המועצות לשעבר, בתי הדין הרבניים לא דרשו הוכחות מקיפות וסמכו על הצהרותיהם של העולים כי הם יהודים.

החוקרים טוענים כי בשנים שחלפו מאז, השתנתה המדיניות ממה שאפשר לסכם כ"יהודי אלא אם יוכח אחרת" ל"לא-יהודי אלא אם יוכח כיהודי" ולחשד הולך וגובר כלפי העולים החדשים.

יושב ראש ישראל ביתנו אביגדור ליברמן מחזיק את כתב העתירה של סיעתו נגד בדיקות גנטיות להוכחת יהדות, 7 באפריל 2019 (צילום: ישראל ביתנו)
יושב ראש ישראל ביתנו אביגדור ליברמן מחזיק את כתב העתירה של סיעתו נגד בדיקות גנטיות להוכחת יהדות, 7 באפריל 2019 (צילום: ישראל ביתנו)

תומכיהן של הבדיקות הגנטיות במערכת בתי הדין הרבניים אומרים שבשונה מגלי עלייה קודמים, ובשל השלטון הקומוניסטי הדכאני, רוב יוצאי ברית המועצות לשעבר לא הגיעו מקהילות יהודיות מבוססות שיכולות להעיד על יהדותם של חבריהן, וטוענים כי תעודות רשמיות רבות התגלו מאוחר יותר כמזויפות ולכן נדרשת בדיקה קפדנית ומחמירה יותר.

לפי המחקר של "עתים" והמכון הישראלי לדמוקרטיה, שיעור המקרים שהסתיימו בפסיקה שלפיה הפונים אינם יהודים עלה מ-2.9% בשנת 2011 ל-6.1% ב-2016 ול-6.7% ב-2017.

על פי הנתונים שהגישו לבג"ץ בתי הדין הרבניים, שסירבו להגיב לכתבה, 96%-97% מהבקשות שנבדקו בשנתיים האחרונות הסתיימו באישור, ורוב הבדיקות הללו הסתיימו בתוך חודש. כ-3,868 מקרים נבחנו בשנת 2017, וכ-3,451 מקרים ב-2018.

"אין דבר כזה גן יהודי"

הדיינים הרבניים הפרטיים דחו את הטענות לגבי מדרון חלקלק, והדגישו את העובדה שהבדיקות הגנטיות אינן יכולות להעמיד בספק את יהדותו של איש.

"אין דבר כזה גן יהודי", הדגיש הרב כרמל.

מי שבא ממשפחה יהודית ונחשב ליהודי באופן רשמי, "שום כמות של דנ"א" לא תפגע בזה לעולם, מוסיף הרב אולמן מבית הדין בסידני.

ליטקה אומר שהטענות שלפיהן בדיקות הדנ"א עלולות להוביל לפסילה "שגויות מבחינה מדעית, שגויות מבחינה הלכתית, ואינן הוגנות", ומדגיש כי יהודים רבים אינם נושאים את הסמנים הגנטיים וכי ההיסטוריה היהודית כוללת גם גרים, בכלל זאת, על פי המסורת, אבותיהם של החכמים הידועים רבי עקיבא ורבי מאיר.

"בדקתי את עצמי, וכרגע אני לא יכול להוכיח את היהדות שלי מבחינה גנטית, אבל אני לא מרגיש פחות יהודי", מוסיף ליטקה.

"אני לא רואה שום חשש לגבי זה, כל עוד הדיינים הרבניים נוהגים באופן סביר, משום שבכל מקרה עלינו להתחשב בכל המידע שניתן להשיג", אומר ברנבאום. "אם יש מספיק הוכחות אחרות, אין צורך בבדיקות הגנטיות. רק אם יש חשש סביר לנוכריות מסיבות שונות, בדיקה גנטית יכולה לעזור לפתור את זה". "להפך", הוא מוסיף, "לטמון את הראש בחול ולהתעלם ממידע נראה לי די אבסורדי".

אבל סבתא רבתא שלי מתה! סיפורו של אולג

אולם החתונה הוזמן ביוני 2018, כשאולג, 32, פנה לבית הדין הרבני באשדוד כדי לפתוח תיק נישואין. "הלכתי לשם עם תמונות, תעודות, כל מה שיש לי שמוכיח שאני יהודי. כל המשפחה שלי יהודית כמה דורות אחורה", הוא אומר.

זה לא הספיק.

בזמן הטיפול בבקשה, שנגרר במשך כמה שבועות, אולג התבקש להוכיח קשר גנטי בין סבתו – שסובלת מאלצהיימר – לבין סבתא רבתא המנוחה שלו, שילדה את בתה לאחר השואה, כאשר חזרה לעיר הולדתה בברית המועצות לשעבר מגבול אוזבקיסטן, לשם היא נמלטה במהלך המלחמה.

"הם הביעו חשד: 'איך יכול להיות שסבתא רבתא שלך, בזמן שהייתה בהיריון, הלכה מנקודה א' לנקודה ב' ושם ילדה את סבתא שלך?'", הוא מספר.

שופט בג"ץ ניל הנדל, 25 ביולי 2018 (צילום: צילום: יונתן זינדל/פלאש90)
שופט בג"ץ ניל הנדל, 25 ביולי 2018 (צילום: צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

הרבה פליטים עברו מרחקים עצומים באותה תקופה, טוען אולג, תושב יבנה ששירת בצה"ל במשך עשור.

בודק היהדות אמר לו שהם חושדים שסבתו הייתה מאומצת, והורה לו לספק הוכחה נוספת שתאשש את הקשר בינה לבין אמה, באמצעות בדיקת דנ"א.

"אז הסברתי להם שסבתא רבתא שלי כבר לא בחיים. כל הקרובים שלה נרצחו בשואה. אין אף אחד שאני יכול לאתר, אף אחד שאני יכול לעשות עליו בדיקה. זה לא שאני לא רוצה, אין לי את האפשרות לעשות את זה", הוא אומר.

כשהוא חזר לשם בידיים ריקות, בית הדין הרבני הכניס אותו לרשימה השחורה של פסולי חיתון וציין את החשש שסבתו הייתה מאומצת ושהיא אינה יהודייה מבחינה ביולוגית.

"הם לא הכניסו רק אותי לרשימה השחורה, אלא את כל המשפחה שלי: אימא שלי, דודה שלי, הילדים שלה, כולם נוספו לרשימה באופן אוטומטי, אפילו שהם לא ניגשו לרבנות ולא ביקשו שום דבר". אולג המתוסכל וארוסתו טסו לגאורגיה ונישאו שם בחתונה אזרחית (ישראל מכירה בנישואים אזרחיים בחו"ל).

ביולי, בעזרתו של "עתים", בית הדין הרבני הגדול הפך את ההחלטה ואישר את יהדותו של אולג על סמך התעודות שלו. בפסיקתו הוא הביע תדהמה על בקשתו של בית הדין באשדוד לבצע בדיקת דנ"א, הוא מספר.

"הנקודה העיקרית היא שהם אומרים 'אנחנו לא מכריחים אף אחד…', אבל העובדה היא שכאשר הם אומרים 'אנחנו ממליצים שתעשה בדיקה, אחרת לא נאשר לך להתחתן', הם למעשה מכריחים אותך", אומר אולג

המקרה של אולג הוא דוגמה מייצגת לבדיקה הגנטית השנייה שהדיינים הרבניים החלו לבקש לאחרונה: הוכחת קשר לבני משפחה יהודים.

לדברי הרב פרבר מ"עתים", בדיקות הדנ"א בוצעו רק במקרים בודדים במהלך השנתיים האחרונות, ואינן מייצגות מדיניות רחבה של הרבנות. רוב המקרים שהובאו לידיעתו היו של אנשים שהתבקשו להוכיח קשר לקרוב משפחה יהודי משום שהדיינים לא היו שבעי רצון מהראיות שהוגשו להם או הביעו חשד לא מוצדק לאימוץ, הוא אומר.

אף על פי שלדברי הרשויות הרבניות איש אינו מחויב לעבור את הבדיקה, המתנגדים טוענים שבשל האיום למנוע מאדם את האפשרות להתחתן (או, לפחות במקרה אחד, להתגרש), ההמלצה על הבדיקה היא בבחינת ציווי.

"רק במיעוט המקרים (17 בחמש השנים האחרונות) בית הדין הוציא צו רשמי לבדיקת דנ"א. ברוב המקרים, בית הדין 'ממליץ' על הבדיקה, אבל מבהיר שללא הוכחה לדנ"א יהודי המשפחה תוכנס לרשימה השחורה של אנשים שיש ספק לגבי הגנאלוגיה שלהם והם אינם רשאים להינשא בישראל. ב-2018 הוכנסו 316 אנשים לרשימה הזאת", אומר פרבר.

"הנקודה העיקרית היא שבבית הדין הרבני אומרים 'אנחנו לא מכריחים אף אחד…', אבל העובדה היא שכאשר הם אומרים 'אנחנו ממליצים שתעשה בדיקה, אחרת לא נאשר לך להתחתן', הם למעשה מכריחים אותך", הוא אומר.

בג"ץ נכנס לתמונה

ב-23 בספטמבר, תחת תקרת הכיפה של בית הדין הגבוה לצדק, שלושה שופטים שמעו את העתירה שהגישה סיעת ישראל ביתנו בשמם של 11 עותרים, אשר מחו על השימוש שעושה הרבנות בבדיקות גנטיות. שניים מהשופטים – ניל הנדל ונעם סולברג – הם יהודים דתיים, והשלישי, ג'ורג' קרא, הוא ערבי נוצרי. כל השלושה הקשיבו כשאצבעותיהם תחובות בלחיים הימנית. ליברמן לא הופיע לדיון.

העתירה מבקשת משופטי בג"ץ להוציא צו שיאסור על בתי הדין הרבניים לבקש בדיקות גנטיות, הן לקשרי משפחה והן לדנ"א מיטוכונדריאלי, ומציינת כי למערכת אין קווים מנחים הקובעים מתי יש לבצע את אותן הבדיקות. העתירה גם מבקשת מבית המשפט לאסור על בתי הדין הרבניים לפתוח מחדש תיקים של מי שאושר בעבר כיהודי, כפי שקרה לרוב העותרים.

מדינת ישראל הגנה על השימוש בבדיקות.

פרקליטות המדינה, שטענה לטובת הרבנות הראשית ובתי הדין הרבניים, ציטטה בהצהרתה בבית המשפט חוק משנת 2000 שעוסק בבדיקות גנטיות ומעניק את הסמכות לבקש אותן הן לבתי משפט לענייני משפחה והן לרשויות הדתיות המקבילות, בהסכמה.

המדינה טענה כי מאז 2013 היו רק 17 מקרים של שימוש בבדיקות גנטיות כדי להוכיח קשר משפחתי, על פי תיעוד הבקשות לביצוע הבדיקות שהגישו בתי הדין הרבניים לאישור בית הדין הרבני הגדול.

דינרה חיה איסטלאו ובתה (צילום: באדיבות איסטלאו)
דינרה חיה איסטלאו ובתה (צילום: באדיבות איסטלאו)

לטענת המדינה, בדיקות הדנ"א בוצעו בהסכמה כתובה של הנבדקים, ורק לאחר שנקבע כי הראיות שהגישו לבית הדין אינן מספקות. לטענתה, ההמלצות לביצוע בדיקות ניתנו רק לאחר מיצוי כל שאר האפשרויות, הן לא נכפו על איש ואין בהן משום אפליה כלפי יוצאי ברית המועצות לשעבר, היות שהן הוצעו באופן שווה לכל מי שכשל מלספק הוכחות ליהדותו. ההצהרה של פרקליטות המדינה התייחסה רק לבדיקות דנ"א לאישור קשרים גנטיים בין בני משפחה.

לטענת מדינת ישראל, הבדיקות לא נכפו על איש ואין בהן משום אפליה כלפי יוצאי ברית המועצות לשעבר. ההצהרה של פרקליטות המדינה התייחסה רק לבדיקות דנ"א לאישור קשרים גנטיים בין בני משפחה

הנדל, שחקר את עורך דינם של העותרים, אמר כי עליהם להבהיר את טענותיהם וציטט את החוק משנת 2000. הוא גם מתח ביקורת על העתירה וטען כי אף אחד מהמקרים שהובאו בפני בית המשפט אינו מצדיק את התביעה המשפטית.

"אני מכיר בסכנה לשימוש מוגזם בהן", הוא אמר על הבדיקות הגנטיות, אבל הוסיף, "אין לנו כאן תיק ראוי, זה מה שמתסכל".

אבל הוא גם הכיר בכך שהשיטה, כפי שהציגו אותה רשויות הדת, הצליחה להקל את התהליך עבור אחדים. הוא דחק בנציגיה המשפטיים של הרבנות לקבוע קווים מנחים כוללים לשימוש בבדיקות גנטיות לאישור יהדות, בכלל זאת המשקל שניתן להן ומה קורה למי שמסרב לבצען.

"יש לי בעיה עם זה שזו תורה שבעל פה ולא תורה שבכתב", עקץ הנדל ביובש, כשהוא מתכוון לכך שעל הרבנות להסדיר את השימוש בבדיקות דנ"א באמצעות כתיבת קווים מנחים, כשם שחז"ל איגדו את המסורות שבעל פה במשנה ובתלמוד לפני כאלפיים שנה.

טרם נמסרה פסיקה בנושא.

אבל אם צו של בית המשפט יחייב את הרבנות לנסח קווים מנחים לשימוש בבדיקות, הוא עלול להביא לתוצאה שממנה חוששים המתנגדים: הפיכתה של יוזמה פרטית שאימצו קומץ דיינים רבניים למדיניות רשמית של הרבנות הראשית.
שיגעון הגנאלוגיה

התמודדותה של ישראל עם השאלות שמעלות הבדיקות הגנטיות, ועימן נושאים כמו ייחוס משפחתי וזהות, לא נוצרה בריק.

הנושא התעורר עם התפשטותן של בדיקות דנ"א זמינות כמו 23andMe, AncestryDNA ו-FamilyTreeDNA, שהפכו פופולריות ברחבי העולם. כ-26 מיליון בני אדם שלחו דגימות תאי לחי או רוק למאגרי נתונים כדי לקבל מידע על הגנאלוגיה שלהם.

ערכות הבדיקה הביתיות – שאינן חוקיות בישראל – שימשו גם לאיתור רוצחים סדרתיים באמצעות קרובי משפחה שהיו סקרנים לגבי אילן היוחסין שלהם, חשפו סודות משפחתיים ואחים לא ידועים והותירו את הנבדקים להתמודד עם סיכוייהם הגנטיים ללקות במחלות שונות, מה שהעלה שאלות רבות בנושאי אתיקה ופרטיות.

על רקע הזעם שמעוררות בישראל הבדיקות הגנטיות לאישור יהדות, יש מי שטוען כי הן מסוות את השאלה הגדולה יותר: הקשר בין רשויות הדת בישראל לזכות להינשא.

"בדיקות גנטיות למטרות גנאלוגיה מתבצעות בכל העולם בקנה מידה רחב, ויש להן תמיכה מדעית מוצקה", אומר ד"ר שי כרמי, גנטיקאי ומרצה באוניברסיטה העברית בירושלים.

"אני חושב שזה לגיטימי שאנשים יעשו בדיקה גנטית כדי ללמוד על ההיסטוריה המשפחתית שלהם", הוא אומר. "לגבי בדיקות יהדות, הסיבה האמיתית לכך שהן כל כך שנויות במחלוקת היא, לדעתי, לא הבדיקה הגנטית עצמה אלא העובדה שמשתמשים בה, או יכולים להשתמש בה, כתנאי למתן זכויות אזרחיות בסיסיות, וזה לדעתי צריך להיות מוקד הדיון".

סקורסקי מתנגד גם הוא לכפיית הבדיקה, אבל טוען שלאנשים יש זכות לחקור את אילן היוחסין שלהם.

"צריכה להיות אחריות חברתית, כמובן, אבל אני מאמין שלאנשים יש זכות לדעת על עצמם. אני מתנגד לכך שמישהו – ממשלה, סוכנות, מעסיק וכדומה – יכפה על אחרים לבצע בדיקות כלשהן", הוא אומר.

בהר, שכדוקטורנט הוביל את המחקר על אפקט המייסדים של הנשים היהודיות האשכנזיות, מנהל כיום את חברת הסטארט אפ iGentify בטירת הכרמל, העוסקת בניתוח ובהנגשת מידע גנטי. הוא גם אחד המייסדים והמדען הראשי של חברת Gene by Gene, שמציעה את הבדיקה הפופולרית FamilyTreeDNA ומתהדרת במאגר המידע הגדול בעולם על דנ"א מיטוכונדריאלי. בהר סירב לייעץ לדיינים הרבניים בנושא, אבל הגן על המסקנות המדעיות במאמר שפרסם על המחקר לפני 13 שנה.

כרמי דוחה את המחקרים האחרונים על דנ"א מיטוכונדריאלי, שלפיהם הוא יכול להיות מועבר גם דרך האב. אבל סקורסקי אינו כל כך בטוח לגבי העניין.

"המדע ודאי לגבי זה", אומר סקורסקי. "אבל לאחרונה פורסם מאמר מעניין… שהראה שייתכן שמדי פעם דנ"א מיטוכונדריאלי יכול לעבור בתורשה מהאב. אבל זה עדיין מצריך תיקוף, והרבה אנשים עובדים על זה".

גם אם הטענה הזאת תוכח כנכונה, קרוב לוודאי שאותם מקרים הם נדירים מאוד, "כך שזה לא פוגע במסקנות המדעיות שלנו", הוא מוסיף. קרוב לוודאי שהדבר לא יערער את החלטותיהם של הרבנים, שמסתמכות על הרוב. אבל יום אחד זה יכול להשתנות, הוא מודה.

"כשאני חובש את כובע המדען, אני מסתכל רק על הראיות, בוחן אותן ואת המסקנות שהן מובילות אליהן, ומוכן תמיד לתקן מסקנות מדעיות קודמות.
"העניין עם המדע הוא שזה לא חקוק בסלע… הדברים דינמיים במדע. אז כל מה שאנחנו מגלים יכול להיות מופרך בעתיד על ידי מדען חכם יותר, וזה בסדר, ככה זה צריך להיות. זו לא דת".

סוף טוב – לחלק מהאנשים

ויש את ההצלחות של ליטקה – מקרים כמו זה של ורוניקה זכרובה.
לפני שמונה שנים, זכרובה, שהייתה אז בהיריון עם ילדה הראשון, הלכה לרבנות בתל אביב כדי לפתוח תיק נישואים לקראת חתונתה. "מן הסתם הייתי בטוחה שהכול בסדר, מכיוון שהייתי רשומה כיהודייה בכל מקום", היא מספרת.

אבל לזכרובה ולאחיה, שעלו לישראל לבדם ב-1998, לא היו כל תעודות מקוריות, רק העתקים. תהליך הבדיקה החל – וכלל לדבריה הערות "מכאיבות" מצד הרשויות על הילד שטרם נולד – עד שבסופו של דבר יהדותם נפסלה.

"הם לא באמת רצו לשמוע, הם הניחו שבגלל שאין לנו תעודות מקוריות אין כלום שאנחנו יכולים לעשות. הם לא הפנו אותי למקורות אחרים לעזרה או הציעו לי להתגייר", היא מספרת. לאחר שפנתה ל"שורשים", ללא תועלת רבה, "די ויתרתי", היא אומרת.

ב-2016 היא ביקרה ברוסיה לאחר שחידשה את הקשר עם קרובי משפחה אבודים באמצעות האינטרנט, בכלל זאת אחיה הגדול, היא מספרת. באותה הזדמנות היא השיגה את תעודת הלידה המקורית שלה. אבל גם זו לא הייתה הוכחה מספקת, והיא הופנתה למעבדה של ליטקה לבדיקת דנ"א, שהעלות שלה כוסתה על ידי תורם.

גליה רוזנדורף עם נכדתה (צילום: courtesy)
גליה רוזנדורף עם נכדתה (צילום: courtesy)

לאחר שמונה שנים, בית דין רבני אישר את מה שהאם לשניים בת ה-31 ידעה כל הזמן: שהיא יהודייה. היא ובן זוגה מתכננים להינשא סוף סוף במאי, היא אומרת.

ומה עם איסטלאו? דינרה חיה איסטלאו, 42, לא התחתנה בסופו של דבר.

כאשר בית הדין הרבני סירב לאשר את יהדותה בשנת 2000, היא ובן זוגה דאז ערכו מסיבה באולם, אבל ללא טקס. מאוחר יותר הם נפרדו. עכשיו, כאם יחידנית, היא מתגוררת בחולון עם אמה, רוזנדורף, ועם בתה.

"כשקיבלנו בחזרה את תוצאות הבדיקה, אימא שלי התחילה לבכות: 'כל החיים שלי עברו, ועכשיו אני צריכה הוכחה? עכשיו שאני, תסלחי לי, עם רגל אחת בקבר?… רק עכשיו יש הוכחה שאני יהודייה?!'"

"כשקיבלנו בחזרה את תוצאות הבדיקה, אימא שלי התחילה לבכות: 'כל החיים שלי עברו, ועכשיו אני צריכה הוכחה? עכשיו שאני, תסלחי לי, עם רגל אחת בקבר?… רק עכשיו יש הוכחה שאני יהודייה?!'"

איסטלאו התעקשה שהן ימשיכו בהליכים הבירוקרטיים, למען בתה. "אני חושבת על העתיד שלה. אם לא את, אם לא אני, אם אנחנו לא הצלחנו לבנות את החיים שלנו, להתחתן, לפחות שלילדה יהיה עתיד טוב", היא אמרה לאמה.

תוצאות הבדיקה יצאו חיוביות הן עבור איסטלאו והן עבור רוזנדורף, ואף על פי שהתיק שלהן עדיין בטיפול, ליטקה בטוח שבקרוב הן יקבלו אישור יהדות – רבע מאה אחרי שעלו לישראל.

"ליברמן – שמענו אותו ברדיו – מדבר נגד בדיקות הדנ"א האלה", אומרת איסטלאו. "ברמה מסוימת הוא צודק, אבל במקרה שלי, טוב שהייתה הבדיקה הזאת… אבל אם יש משפחות עם הרבה הוכחות, תעודות, אז ברור שעבורן אין צורך בבדיקת דנ"א", היא אומרת.

לא היו בידן מסמכים שיספקו הוכחות לשביעות רצונן של הרשויות. אבל ההוכחה הייתה שם כל הזמן. הן שלושה דורות של נשים יהודיות, כולן נושאות את הקוד הגנטי של אמותיהן, שבסופו של דבר מתקשר אל העבר בעיניה של המדינה היהודית, אל אישה שנעלמה לפני שישה עשורים בברית המועצות לשעבר – ואל העבר הרחוק יותר.

עוד 4,918 מילים
סגירה