בזמן האחרון גוברת הדאגה בקרב המדינות הסוניות ובקרב גורמי האופוזיציה הסוניים בלבנט מכך שארצות הברית החליטה לצאת מן המזרח התיכון. תחילה מסוריה ועיראק, ואחר כך משאר האזור המסובך והמסוכסך באופן חסר תקנה.

ארצות הברית מיהרה להכחיש זאת, ושלחה דיפלומטית בכירה לאנקרה להרגיע את הטורקים – אבל חרף זאת, הממשלה השיעית בבגדאד ביקשה מן האמריקאים לצאת מעיראק והם מיהרו להשיב בחיוב, ולהתחיל בשיחות לעזיבה מסודרת. גורמי האופוזיציה בסוריה מבינים שאחרי עיראק, סוריה היא הבאה בתור.

ארה"ב מיהרה להכחיש שהחליטה לצאת מהמזה"ת – אבל הממשלה השיעית בבגדאד ביקשה מהאמריקאים לצאת מעיראק והם נענו בחיוב. גורמי האופוזיציה בסוריה מבינים שאחרי עיראק, סוריה הבאה בתור

על הרקע הזה צריך להבין את המתקפה הקטלנית של המיליציות הפרו-איראניות על הבסיס האמריקאי בירדן. המסר של איראן היה – אם אתם מהססים אם לצאת או להישאר – הישארותכם בלבנט תגבה מכם מחירים כבדים, אז יאללה תלכו.

בסוף השבוע הייתה מתקפה אמריקאית כבדה על מטרות של המיליציות הפרו-איראניות בסוריה ועיראק. השאלה היא האם זאת התפתחות אסטרטגית, כלומר: ארצות הברית החליטה להישאר באזור, או שמדובר בעניין טקטי – תגובה על המתקפה נגד הבסיס שלה בירדן, וכמובן איתות לבעלות בריתה הסונית כי היא לא בורחת.

על מנת להבין את האופציות האמריקאיות, הקורא הישראלי יכול להשוות זאת למצב בישראל. מצד אחד, בנימין נתניהו הצליח להדק סביבו גוש ברזל, שמעניק לו ביטחון בהמשך שלטונו. לעומתו, המחנה הנגדי מפורר לכל רוח, כאשר בני גנץ לא מסוגל להינתק מנתניהו. יאיר לפיד מדבר יפה, אבל לא עושה כלום כדי לגבש גוש מקביל.

ההשוואה למצב בישראל היא שאיראן, כמו נתניהו, גיבשה גוש ברזל, נחוש ואסרטיבי, בעוד הגוש שממול, שהיה אמור להתגבש סביב ברית סעודיה-ישראל, מפורר ומפורק, ולא מסוגל להקים גוש מתנגד לגוש השיעי.

ההשוואה למצב בישראל היא שאיראן, כמו נתניהו, גיבשה גוש ברזל, נחוש ואסרטיבי, בעוד הגוש שממול, שהיה אמור להתגבש סביב ברית סעודיה-ישראל, מפורר ומפורק, ולא מסוגל להקים גוש מתנגד לגוש השיעי

מה שלא כל כך יודעים בישראל זה, שדווקא איראן הייתה בעלת בריתה של ארצות הברית במבחנים שעברה באפגניסטן ובעיראק. אחת התוצאות האירוניות של כיבוש אפגניסטן במרדף אחר אוסמה בן לאדן הייתה, שדווקא איראן סייעה לארצות הברית, כי אל-קאעדה והטליבאן היו אויב משותף.

הקשר בין ארצות הברית לאיראן התהדק בעיראק, שוב מול אל-קאעדה, והכורדים של מסעוד בארזאני, אחרי שמרדו בבגדאד, מצאו להפתעתם מדריכים אמריקאים בתוך החשד א-שעבי, המיליציה השיעית, שעלתה כדי לדכא את המרד הכורדי. אותו חשד שעבי היה זה שתקף את הבסיס האמריקאי בירדן.

בתוך ה-CIA התגבשה קבוצה שגרסה, כי אם ארצות הברית צריכה לבחור בין ישראל לאיראן, איראן עדיפה כי היא נמצאת ממש באזור האסטרטגי החשוב לארצות הברית – גובלת ברפובליקות הנאמנות לוולדימיר פוטין ברוסיה, בעיראק בטורקיה ובאפגניסטן.

אבל, חרף שיתוף הפעולה בעיראק, בסופו של דבר האייתוללות העדיפו את סין ואת פוטין.

מכיוון שכך, ארצות הברית חיפשה את הקשר לאחים המוסלמים הסונים, ושרת החוץ, קונדוליסה רייס, קיימה עמם שיחות עקיפות בשווייץ. השיחות הולידו בהמשך את הושטת היד לאסלאם של הנשיא ברק אובמה.

בתוך ה-CIA התגבשה קבוצה שגרסה, כי אם ארה"ב צריכה לבחור בין ישראל לאיראן, איראן עדיפה כי היא נמצאת ממש באזור האסטרטגי החשוב לארה"ב – גובלת בעיראק, טורקיה, אפגניסטן, ורפובליקות הנאמנות לפוטין

רוצה לומר, שאם ישראל לא תסייע כעת לארצות הברית לגבש את ציר המדינות הסוניות כגוש נגד איראן, אין לארצות הברית מה לחפש פה. מה שמתחיל בעיראק עלול להתפתח לכדור שלג שיקפל את ארצות הברית מקשר עם בעלי ברית כל כך כפויי טובה ובעייתיים.

אין פירוש הדברים שארצות הברית כבר החליטה, אבל היציאה מעיראק מסמלת כיוון, ועל ישראל להתעשת – ובמהרה.

ארצות הברית כבר אותתה לנתניהו את הכיוון, לסלק מן הממשלה את איתמר בן גביר ואת בצלאל סמוטריץ' ויתר ההזויים, כדי להקים ממשלה שאפשר לעבוד אתה.

כצעד ראשון הודיעה ארצות הברית על סנקציות נגד 4 נערי גבעות, וההמשך יהיה בהאג, על פי מה שהתובע כרים חאן אמר לאבו מאזן.

ג'ו ביידן גם עדכן את נתניהו שרכבת התחמושת למלחמה בעזה לא יכולה להיות ללא סוף, והוא חייב להתכנס לסוף המלחמה. וכעת סעודיה הודיעה כי איננה דורשת הקמת מדינה פלסטינית, אלא צעדים בכיוון – כלומר מס שפתיים ומראית עין, ובכך הוציאה את האוויר מקמפיין הבחירות שנתניהו תכנן על הפייק מדינה פלסטינית שלו.

ולקינוח, מאמר שהופיע באתר של תסריטאים, של בלוגר שהתנצל מראש שלא יאשימו אותו באנטישמיות, אבל הוא קבע כי היהדות  של ישראל היא סכנה לשלום העולם – מעצמה גרעינית שבה שר מדבר על שימוש בפצצה הוא עניין שאי אפשר לעבור עליו לסדר היום.

אם ישראל לא תסייע לארה"ב לגבש את ציר המדינות הסוניות נגד איראן, אין לארה"ב מה לחפש פה. מה שמתחיל בעיראק עלול להתפתח לכדור שלג שיקפל את ארה"ב מקשר עם בעלי ברית כה כפויי טובה ובעייתיים

ההתפרעויות של נוער הגבעות מגבירות את המתיחות האזורית, ומקשות על ארצות הברית לשמור על האינטרסים שלה, שהם גם של ישראל. שלא לדבר על כך שישראל מתסיסה את האנטישמיות ומסכנת את יהודי העולם. בעל המאמר הפציר ביהודי ארצות הברית לשים את ישראל במקומה.

ואני שואל – למה יהודי ארצות הברית? למה לא אנחנו? מה עוד צריך לקרות עד שהיועמשית תואיל להחליט על נבצרות, ושופטי נתניהו יקבעו גג לסוף המשפט, ולא ימלטו מן האולם, כאשר פרקליטי נתניהו מתנהגים באופן שנראה כאילו הם מבזים אותם, לכאורה.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.