החפירות הארכאולוגיות במגלופוליס עין אסור, משנת 3,000 לפני הספירה, מתקיימות משני צידיו של כביש מהיר דו-נתיבי במישור החוף הצפוני. העיר, ששטחה היה יותר מ-650 דונם, מנתה פעם 6,000 תושבים. על פי רשות העתיקות, זו העיר הגדולה ביותר מתקופת הברונזה הקדומה שנחשפה בישראל.

לדברי ד"ר יצחק פז, אחד ממנהלי החפירות, סקרים ארכאולוגיים של רשות העתיקות משנות ה-50 מצביעים על קיומו של האתר. "ידענו שמדובר במשהו גדול, אבל לא ידענו את הממדים או את רמת החשיבות", הוא אומר.

כשהוא עומד על שפת מקדש בן 5,000 שנה, המבנה הגדול ביותר באתר, פז אומר שהמבנה היה "ללא ספק הבניין החשוב ביותר באזור. אין באזור עוד דבר כזה".

כדי להדגים את ממדי המקדש, הוא יורד לקרקע ומצביע על גושי האבנים, באורך 3 מטרים, המסודרים בצידי שביל הכניסה למקדש, על אגן רחצה גדול שנחצב בגוש אבן שאורכו 3 מטרים ועל שורה של בסיסי עמודים שתמכו בתקרת האולם.

לדברי פז, המבנה העצום, שככל הנראה כלל שתי קומות, נראה מרשים עוד יותר בהתחשב בעובדה שהמחצבה הקרובה ביותר נמצאת במרחק כקילומטר וחצי מכאן. זוהי דרך ארוכה לגרור כמה טונות של גושי סלעים.

מראהו של פז המגומד על ידי השרידים הארכאולוגיים בלב אתר החפירות הנרחבות מעצים את תחושת הגודל של האתר. לדברי שלם, חלק גדול מהעיר נבנה על שרידיו של יישוב כמעט שווה בגודלו, בן 7,000 שנה

בשיאן של החפירות, שארכו שנתיים וחצי, שלושת המנהלים מטעם רשות העתיקות – ד"ר דינה שלם, איתי אלעד ופז – ניצחו על 15 "מנהלי רבעים" ועל צוות של 300 חופרים. עוד 5,000 מתנדבים צעירים ובני נוער סייעו בחפירות במסגרת מוסדות ותכניות שונים, בשיתוף עם רשות העתיקות של ישראל.

מראהו של פז המגומד על ידי השרידים הארכאולוגיים בלב אתר החפירות הנרחבות מעצים את תחושת הגודל של האתר.

לדברי שלם, חלק גדול מהעיר הגדולה מתקופת הברונזה נבנה על שרידיו של יישוב כלקוליתי כמעט שווה בגודלו, בן 7,000 שנה.

החומה שהקיפה את העיר, מבני הציבור העצומים, הרחובות המתוכננים, כולם מובילים את הארכאולוגים למסקנה שלעין אסור הייתה מערכת שלטון מורכבת, ושהיא מייצגת את עלייתו של אורח החיים העירוני באזור, לפני כ-5,000 שנה.

אז מדוע שרידיה של העיר הגדולה ביותר בלבנט מתקופת הברונזה הקדומה עומדים להיות שוב מכוסים?

רמז לכך אפשר למצוא בחוסר הנגישות של האתר: בדרכי לכאן, לאחר שזיהיתי בקלות את אתר החפירות מהכביש המהיר, הייתי צריכה לנסוע עוד 15 דקות ואז לחזור כמה קילומטרים לכיוון האתר בכבישים מקומיים קטנים ובדרכי עפר.

החלק הזה של המדינה סובל ממחסור ניכר בתשתיות תחבורה מודרניות. מושפעת מכך במיוחד העיר החדשה חריש, שצמיחתה מעוכבת בשל בידודה.

בעוד שרידי אחת הערים העתיקות ביותר באזור יימחו, העיר החדשה ביותר של ישראל, ואלפי בעלי בתים חדשים, ייהנו מבנייתו של מחלף סמוך. האתר הקדום, שנחשף במהלך חפירות הצלה במימון חברת נתיבי ישראל, ישוב וייקבר באדמה.

אולם, לדברי שלם, הודות לטכנולוגיות תלת-ממד חדשות, האתר יתועד ויונצח עבור הדורות הבאים.

אלפי בני נוער ומתנדבים אחרים השתתפו בחפירות ליד חריש המודרנית (צילום: יניב ברמן, רשות העתיקות)

חומה מסתורית

כשאנחנו עומדות ליד שרידיה בני 7,000 השנים של החומה העצומה, שלם מודה בכנות שהיא עדיין אינה יודעת מה הייתה מטרתה. זהו אחד האזורים שארכאולוגים מנוסים מקווים לחקור בשנים הקרובות, בעזרת הדמיית תלת-ממד.

החבר הצעיר ביותר בצוות, אלעד, מסביר שהחפירות בוצעו לפי חלוקה לרבעים שהוגדרו היטב, כל אחד בשטח של 25 מטרים רבועים. בכל פעם שהתגלה חפץ ארכאולוגי כלשהו באחד הרבעים, הוא צולם מזוויות שונות וניתנה לו נקודת נתונים במערכת מידע גאוגרפית לשם מיפוי ממוחשב של האזור.

הצוות מצלם גם אלפי דימויים של המבנים האדריכליים באמצעות רחפנים.

לדברי אלעד, התמונות מועלות לתכנת מחשב מיוחדת, שיוצרת דימויי תלת-ממד של החפצים או המבנים האדריכליים. באמצעות ההדמיה הזאת, הארכאולוגים יכולים "להחזיר לאחור" את החפירה באופן וירטואלי, כדי לבחון שוב את ההקשרים שבהם התגלו הממצאים. החפירות עצמן הורסות את ריבוד השכבות הארכאולוגיות ופוגעות ביכולתם של הארכאולוגים להמשיך ולחקור את הקשרי הממצאים; ההדמיה הממוחשבת מעניקה להם הזדמנות נוספת לעשות זאת.

"אחרי שאתה מוציא החוצה כד או קערה, אתה לא יכול לחזור אחורה ולבחון אותו בהקשר המקורי שלו", אומר אלעד. באמצעות תיעוד והדמיה, "אפילו בעוד שנים נוכל לראות איך נראו הממצאים כשגילינו אותם לראשונה"

"אחרי שאתה מוציא החוצה כד או קערה, אתה לא יכול לחזור אחורה ולבחון אותו בהקשר המקורי שלו", אומר אלעד. באמצעות תיעוד והדמיה קפדניים, "אפילו בעוד שנים נוכל לראות איך נראו הממצאים כשגילינו אותם לראשונה".

באופן דומה, בשיתוף עם חברות המתמחות בהדמיה אמנותית, הארכאולוגים יוכלו מאוחר יותר "לבנות מחדש" מבנים ולהקים קירות ותקרות וירטואליים כדי להבין טוב יותר את הארכיטקטורה ואת השימוש של המבנה.

אבל האם ההדמיה הווירטואלית הזאת באמת יכולה להחליף את הביקור הממשי באתר? "זאת שאלה מאוד מורכבת", אומרת שלם, שאינה נראית מוטרדת מהשמש היוקדת של אחר צהריים חם באוקטובר.

"זה אתר של פעם בחיים", היא מדגישה. גילויה של עין אסור והחפירות בה הם אחת מגולות הכותרת של הקריירה שלה, והיא צופה שהיא ועמיתיה החוקרים יפרסמו מאמרים על האתר וירצו עליו בהרחבה עוד במשך שנים רבות.

אולם, באופן מעשי, היא אומרת, בהתייעצות עם מומחי רשות העתיקות, האתר יכוסה לפני תחילתן של עבודות הסלילה באזור. היא מדגישה כי העבודות יבוצעו באופן שלא יפגע במקדש ושיצמצם ככל האפשר את הנזק לשאר האתר.

"המדינה שלנו קטנה וצפופה. יש לנו הרבה אתרים ארכאולוגיים, וגם אוכלוסייה הולכת וגדלה. אנחנו צריכים למצוא איזון", אומרת שלם.

צלמיות מאתר החפירות מתקופת הברונזה הקדומה ליד חריש המודרנית (צילום: קלרה עמית, רשות העתיקות)

אל המעיין

לדברי שלם, ההתיישבות שם החלה להתפתח בסמוך למעיין טבעי שופע בסביבות שנת 6,000 לפני הספירה, והתרחבה משם. נוסף על תפקידה כמנהלת שותפה של החפירות, שלם גם אחראית לחקר ההתיישבויות הקדומות יותר במקום.

למזלם של הארכאולוגים של רשות העתיקות, אומרת שלם, הנתיב שנבחר לבניית המחלף החדש, השטח שאושר לחפירות, איפשר להם לקבל מושג אמיתי על גבולותיה ועל ממדיה הגדולים של ההתיישבות הקדומה במקום.

"אם המחלף היה נבנה במקום אחר, לא היינו יודעים על החומה בת 7,000 השנים, או על היקף ההתיישבות", היא אומרת.

הודות להיקף הרחב של החפירות, היא מסוגלת כעת להבחין בין התקופות השונות ובין החומרים התרבותיים השונים שנמצאו באתר.

תחת רוב שטחה של העיר שהתקיימה כאן לפני 5,000 שנה נמצאו שרידי יישוב בעל שטח כמעט זהה, שהתקיים במקום 2,000 שנה קודם לכן. יש גם שרידים משני יישובים קטנים הרבה יותר, שהתקיימו באזור בין שתי התקופות הללו.

לאחר שסיירנו בחלקים מהאתר בן 7,000 השנים, שלם הובילה אותי אל שטח מוצל מתחת ליריעת ברזנט, שם עמד שולחן ועליו צלמיות חרס זעירות של דמויות אדם ובעלי חיים שנאספו משרידי הבתים שנחשפו

בשל ויכוח טרמינולוגי ממושך בקרב הארכאולוגים, יש שלא יקראו להתיישבות בת 7,000 השנים עיר, אלא כפר גדול. אבל כך או כך, אומרת שלם, גם ההתיישבות המוקדמת ביותר באזור כללה מבנים עצומים, מרחבים ציבוריים ופרטיים ומבנה חברתי מורכב, כפי שמעידים אזורי הפולחן הציבורי, בהם מבנה קבורה רב-שכבתי. קברים אחרים, כפי שהיה מקובל באותה תקופה, נחפרו תחת יסודות הבתים, וגופותיהם של הפעוטות שנקברו בהם הוקפו בקנקני חרס.

לאחר שסיירנו בחלקים מהאתר בן 7,000 השנים, שלם הובילה אותי אל שטח מוצל מתחת ליריעת ברזנט, שם עמד שולחן ועליו צלמיות חרס זעירות של דמויות אדם ובעלי חיים שנאספו משרידי הבתים שנחשפו – האוסף הגדול ביותר שנמצא באתר אחד, לדברי שלם.

צלמית מאתר החפירות מתקופת הברונזה הקדומה ליד חריש המודרנית (צילום: יולי שוורץ, רשות העתיקות)

שלם פותחת קופסאות קטנות שכל אחת מהן מכילה צלמית, ומסבירה שהן הוכנו במקום ומעידות על פולחן ביתי. היא מחזיקה בידה פסלון חמוד של כבש, ומציגה בפניי כמה פסלונים של דמויות אדם שלמרבה הצער איבדו את ראשם במהלך אלפי השנים שחלפו. היא מצביעה על אבן קלע חלקה ועל קערת בזלת שחורה גדולה שיובאה למקום.

הדברים שלא נדע

בשל הלחות באזור, לא השתמרו באתר שרידים אורגניים, ולעולם לא נדע מה תושבי המקום לבשו או אכלו. שלם אומרת שככל הנראה הם דמו לנו מאוד, והיו ברובם חקלאים שעיבדו את האדמה השחורה הפורה של האזור, או, לפי עצמות בעלי חיים שנמצאו, רועי חזירים, כבשים, עזים ופרות. יש גם סימנים לתחומי מסחר מסוימים, כגון כלי חרס או כלים מסותתים מאבן צור.

ככל הנראה הם דמו לנו מאוד, והיו ברובם חקלאים שעיבדו את האדמה השחורה הפורה של האזור, או, לפי עצמות בעלי חיים שנמצאו, רועי חזירים, כבשים, עזים ופרות. יש גם סימנים לתחומי מסחר מסוימים, כגון כלי חרס

שרידי ההתיישבויות העתיקות, שהיו ממוקמות בסמוך לנתיב מסחר מרכזי, ישובו ויכוסו בקרוב לטובת נתיב תחבורה מודרני בדמותו של כביש אספלט מהיר. אבל הודות לטכנולוגיות התיעוד המתקדמות, עבור הארכאולוגים חקר העבר הרחוק שלנו רק מתחיל.