דרוש מנהיג ספר חדש משווה את נתניהו לקודמיו - וזה לא מחמיא לו

האם ישראל תוכל לחזור לעידן המנהיגים ההרואיים? ● בספר חדש, נזכרים דניס רוס ודייויד מקובסקי ברגעים איקונים של קבלת החלטות בישראל, ושואלים אם יש לישראלים את מה שצריך בשביל להיפרד מהפלסטינים

בנימין נתניהו. ברקע: מנחם בגין (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)
Yonatan Sindel/Flash90
בנימין נתניהו. ברקע: מנחם בגין

זה היה ב-1978. בחודש מרס נכנסו חיילים ישראלים לדרום לבנון במסגרת מבצע ליטני; באפריל, ניצחה ישראל לראשונה באירוויזיון עם השיר "אבניבי" של יזהר כהן; ובספטמבר, חתמו ראש הממשלה מנחם בגין, ונשיא מצרים אנואר סאדאת, על הסכם ראשון בדרך לשלום בין הישראלים לערבים – הסכמי קמפ דייויד.

הסכם השלום הרשמי, שנחתם בשנה שלאחר מכן, יתגלה כהסכם עמיד באופן בלתי צפוי, וככזה הוא שרד את ההתנקשות בסאדאת ב-1981, כמה מלחמות בלבנון ובעזה, ממשלה שהקימו האחים המוסלמים בקהיר ב-2012, וגם את הזעם ארוך השנים בעולם הערבי והמוסלמי על קבלת ישראל על ידי מצרים.

במהלך כל התקופות האלו, הסכם השלום בין ישראל לבין המדינה הערבית המאוכלסת ביותר – ועם הצבא הגדול בעולם הערבי – נותר עומד איתן.

אך באותו ספטמבר, בירושלים, עמד בגין בפני גינוי מצד בני בריתו הקרובים ביותר מהצד הימני של המפה הפוליטית. הם זעמו על הוויתור על השטחים הכבושים ועל פינוי סיני, וכן על ההכרה, המשתמעת מההסכם, בזכויות הפלסטינים.

זמן קצר לאחר ההודעה על חתימת הסכם השלום בבית הלבן, תקף בחריפות את ההסכם חבר הכנסת מהליכוד משה שמיר. הוא טען כי פירוק היישובים בסיני הוא "מכה ליהודי שעמד והיה מוכן להילחם מול המתקפות שמנגד".

מנחם בגין: "על פי כל קוד מוסרי שאני פועל על פיו, המאזניים נטו לכיוון הסכם השלום. אין דרך אחרת. עם הכאב, ההעלבות, הצעקות – אין דרך אחרת. עד ליום מותי, אני מאמין שזו הבחירה הנכונה. אין התחמקות כאן"

"יש לי את הרושם שבקבלת ההחלטה, הזו הממשלה הזו חזרה למצב של קבלת תרומה מאחרים, או קיבוץ נדבות, של השפלה בפני הנדבנים", הוסיף.

בגין "לא מביא שלום או ביטחון או כבוד. הוא מביא לנו חלוקה מחדש של ארץ ישראל", זעקה ח"כית נוספת מהליכוד, גאולה כהן, שהתלוננה בפני אחד הכתבים על כך שבגין "אמר פעם שהוא לעולם לא ישלח חייל יהודי לגרש מתיישב יהודי. הוא עשה את כל מה שהוא לא יעשה".

אך בגין לא התרשם מהתוכחות. "הייתי צריך להחליט", הוא אמר. "הסכם השלום היה מצד אחד של המאזניים – והיישובים מהצד השני.

"על פי כל קוד מוסרי שאני פועל על פיו, המאזניים נטו לכיוון הסכם השלום. אין דרך אחרת. עם הכאב, ההעלבות, הצעקות – אין דרך אחרת. עד ליום מותי, אני מאמין שזו הבחירה הנכונה. אין התחמקות כאן, אין בריחה מאחריות".

גם בשיחה עם חיילים, הייתה לבגין תגובה. "השלום נולד, בראש ובראשונה, מהדם שלנו. עבור השלום, הקרבנו 12,000 מטובי בנינו, בחמש מלחמות, מלחמה אחת אחרי השנייה, קרב אחד אחרי השני. אנחנו רוצים לשים לזה סוף. זו ההזדמנות שלנו. זה הסיכוי".

שליח ארה״ב לשעבר למזרח התיכון, דניס רוס (צילום: AP Photo/Charles Dharapak)
שליח ארה"ב לשעבר למזרח התיכון, דניס רוס (צילום: AP Photo/Charles Dharapak)

ארבעה ראשי ממשלה יוצאי דופן

הסיפור על חילופי דברים אלה מובא בספר חדש, Be Strong and of Good Courage, שכתבו שניים מהאמריקאים הצופים ומנתחים את האזור שנים רבות: היועץ לשעבר של נשיא ארה"ב והשליח למזרח התיכון, דניס רוס; והחוקר במכון וושינגטון למדיניות במזרח הקרוב, דייויד מקובסקי.

הספר שלהם הוא הרבה דברים: היסטוריה של ארבעה ראשי ממשלה ישראלים יוצאי דופן, דיון על הצורך של ישראל בהיפרדות מהפלסטינים, ואזהרה עמוקה יותר – שלא נשמעת לרוב מגורמים הנמצאים עמוק במחנה הפרו-ישראלי – על העלויות ארוכות הטווח של תרבות האי-החלטה של ישראל בעידן הנוכחי.

ארבעה מחמשת פרקיו מספרים את סיפורם של ארבעה ראשי ממשלה ישראלים וההחלטות האמיצות שלקחו כדי לקדם את קיומה של מדינה יהודית בטוחה ומשגשגת:

  1. דוד בן גוריון: על ההחלטה שלו להצהיר על עצמאות המדינה בסופו של המנדט הבריטי, וזאת למרות התפתחות הבידוד הדיפלומטי והאסטרטגי של המדינה, והוודאות בדבר הכוונה של צבאות ערב לפלוש לישראל בתוך זמן קצר.
  2. מנחם בגין: על ההחלטה שלו לוותר על השטחים הכבושים ולפרק את ההתיישבות על מנת להגיע לשלום עם מצרים, וזאת למרות ההוקעה מצד רבים מעמיתיו ומבני הברית שלו מימין.
  3. יצחק רבין: על הזינוק שלו לתהליך השלום עם הפלסטינים, שנולד מתוך אי שקט באשר לעלויות המוסריות והדיפלומטיות של הכיבוש, והאמונה כי הפוליטיקה הפלסטינית תוכל לגמול לנסיגה של ישראל, בשלום.
  4. אריאל שרון: גיבור ההתיישבות במשך שנים רבות, שלא פחד להביט בעיניים של תנועת ההתיישבות ולקדם נסיגה מעזה, וזאת בניסיון לאפשר לישראלים להיפרד מהפלסטינים, לאחר שתהליך השלום קרס.
אריאל שרון מבקר בהתנחלות עופרה, 2001 (צילום: Photo by Nir Elias /Flash90)
אריאל שרון מבקר בהתנחלות עופרה, 2001 (צילום: Photo by Nir Elias /Flash90)

הבחירה הגורלית של ישראל

הפרק החמישי והאחרון, הנקרא Israel’s Fateful Choice (הבחירה הגורלית של ישראל) עוסק בעתיד לבוא, ובכך שהמדינה היהודית עומדת בפני צומת דרכים.

על ישראל להחליט, נכתב שם, אם הכיבוש וההתיישבות בגדה המערבית צריכים לקבל אפשרות להתרחב ולהתבסס, כך שלא יהיה ניתן להסיר אותם בכל שרטוט עתידי של הגבול בין ישראל לבין מדינה פלסטינית נפרדת. החלטה זו, נכתב שם, תדון את הפלסטינים ואת ישראל כמעט באופן ודאי לתרחיש סיוטי של דורות שלמים, שבו הם נאלצים לגור באותה טריטוריה ולנהל אינספור עימותים.

דייויד מקובסקי (צילום: Courtesy)
דייויד מקובסקי (צילום: Courtesy)

פתרון שתי-מדינות הולך ונעלם במהירות, ואין חלופה ישימה שהוצעה במקומה, הם טוענים שם.

לדבריהם, ישראל חייבת להקשיב לעברה, למנהיגים שקיבלו "החלטות גדולות", ולמצוא אדם שיכול לנקוט בצעדים הנדרשים כדי לשמור על התוצאה של שתי-מדינות.

לכן, בבירור, מדובר על ספר העוסק בבנימין נתניהו, ראש הממשלה עם הכהונה הארוכה ביותר בישראל, ששולט במדיניותה בעשור האחרון. לאורך הספר, מספקים הכותבים הערכות של ראשי ממשלה בעבר במונחים שהם תוכחה – ואולי אפילו שידול – של נתניהו.

הדור האחרון שלא פוחד להחליט

הספר נפתח עם רוס, אשר נזכר באחת מהפגישות האחרונות שלו עם אריאל שרון לפני השבץ שבו לקה ב-2005. השניים נפגשו "על מנת שווארמה" ושרון הציע את האבחנה הזו: "הדור שלי הוא האחרון שלא מפחד לקבל החלטות גדולות. אני חושש שהדור הבא יובל על ידי פוליטיקאים והם לא יוכלו להחליט".

אותם "פוליטיקאים" הם התייחסות ברורה לנתניהו הבעייתי, שהוביל מרד נגד שרון בליכוד לאחר ההתנתקות, ואותו כינה שרון פוליטיקאי "היסטרי" ו"פאניקר".

הכותבים לא מפחדים להבהיר זאת באופן ברור. בגין, סוג של סנדק פוליטי של נתניהו, הצליח "לאמץ ריאליזם פוליטי, על בסיס שיקול הסיכונים של הפעולה מול אי-פעולה", הם כותבים. "האינטרסים הלאומיים של ישראל היו חשובים יותר מהגישה או הזעם של אלו שהיו במחנה הפוליטי שלו. מנהיגים קיבלו החלטות, אפילו כשהיה כואב לעשות זאת".

במקום אחר בספר, הם כותבים: "בהיסטוריה היחסית קצרה שלה, ישראל עמדה מול רגעים קריטיים הקוראים להחלטות אמיצות במלחמה ושלום.

"עד עכשיו, היו לה מנהיגים שהצליחו והיו מוכנים להתעלות בהתאם לרגע. אותם מנהיגים לא נסוגו לאור האתגרים המאיימים; הם לא ניסו להימנע מההחלטות שהם הבינו שצריכות להיעשות".

בנימין נתניהו. ברקע: חתימת הסכם השלום עם מצרים (צילום: Miriam Alster/FLASH90)
בנימין נתניהו. ברקע: חתימת הסכם השלום עם מצרים (צילום: Miriam Alster/FLASH90)

המדינויות סותרת את הטענות

לקראת סוף הספר, שואלים הכותבים מדוע נתניהו, שבעבר קידם בפומבי את הרעיון וההכרח בשתי מדינות, אפשר לעצמו לשקוע "במסלול הנוכחי אשר מאיים להפוך את ישראל למדינה דו-לאומית, הן באופן פומבי והן פרטי. ראש הממשלה אמר שישראל לא תהיה מדינה דו-לאומית. אך המדיניות שלנו סותרת את הטענות שלו ומובילה אל הכיוון הזה".

אולי, הם תוהים, הוא "שינה את דעותיו על מדינה אחת, ובדומה לאחרים בימין, סבור שהעולם ילמד לחיות עם פלסטינים שיקימו לעצמם שלטון עצמי תחת השליטה של ישראל.

"או אולי הוא מקווה שאם הוא יתחמק מספיק זמן, יצוץ פתרון אחר. לדוגמה, הסדר קונפדרציה עם ירדן המאפשר לישראל לשמור על מקסימום שטח ולספוג מספר מינימלי של פלסטינים.

"או שאולי ראש הממשלה נתניהו סבור שעדיין יש לו זמן (להקים מדינה פלסטינית) והוא צריך רק ליצור ממשלה שונה עם מפלגות מרכז".

לקוראים המבולבלים באשר לכוונות של נתניהו באשר לפלסטינים, הפסקה הזו לא שווה כלל, משום שהיא מראה כי רוס, איש מפתח בנושא השלום הישראלי-פלסטיני הן עבור ביל קלינטון והן עבור ברק אובמה, לא יודע בעצמו – וגם נתניהו עצמו אולי לא יודע.

זהו המסר הפשוט של הספר, הנגדה כמעט קריקטורית בין הענקים בעלי עצבי הפלדה של האתמול, לעומת היבול הנוכחי של בעלי ברכיים חלשות.

זו תמונה שישראלים רבים, מימין ומשמאל גם יחד, עשויים להסכים איתה. אבל היא תמונה שטחית וכזו שניתן להפריך בקלות, למרות הכל.

אחרי הכל, חוסר ההחלטיות של נתניהו באשר לבעיה הפלסטינית אינו שטחי. אכן, זה אולי מה שהבוחרים שלו אוהבים בקשר אליו. האופטימיות שהניעה את בעלי החזון של מנהיגים כמו רבין ושרון – שדמיינו שלום עם הפלסטינים, ואז היפרדות חד-צדדית והרתעה – מובנים היום על ידי הרוב המכריע של הישראלים בתור חלק מהעבר הנאיבי, לא יותר מכך.

תהליך אוסלו בשנות ה-1990 הסתיים בגלים של פיגועי התאבדות של האינתיפאדה השניה ב-2000, והנסיגה מעזה של 2005 הסתיימה בהשתלטות חמאס על השטח ב-2007, תוצאה שעשויה להתרחש בסדר גודל גדול יותר אם ישראל תיסוג מהגדה המערבית.

עבור רוב הישראלים, השינוי מעידן שרון לעידן נתניהו לא מרגיש כמו מדינה שהפכה לפחות שאפתנית או חדשנית – אלא מדינה שהפכה לחכמה ומודעת יותר למגבלות האופטימיות.

הסירוב של נתניהו ליזום תהליכי שלום חדשים לא נוגע רק למה שהאגף הימני יגיד (אם כי כמובן שזה אחד מהלחצים שהוא מרגיש באופן ברור). הוא גם נובע מהעובדה הפשוטה שהוא משוכנע שהתהליך ייכשל.

תהליך שלום אשר צפוי להיות כישלון בטוח על ידי רבים, ימומש רק על ידי פוליטיקאים טיפשים מספיק כדי לסכן את המצב של המדינה שלהם והמורשת שלהם עבור הסיכוי הקלוש שהתהליך עשוי להצליח.

אז זה לא מספיק לתייג את נתניהו בתור "פוליטיקאי" ולא יותר. הוא הראה שהוא יכול להיות החלטי, אמיץ ובוטה כמו כל אחד מהמנהיגים האייקונים הקודמים, כשהוא היה סבור שהזמן נכון, כמו במאמצים חסרי הבושה והאינטנסיביים לחבל בהסכם הגרעין עם איראן ב-2015.

למרבה השמחה, זו נקודה בה הספר בולט. אם רוס ומקובסקי היו עוצרים בנקודה זו כשישראל מהססת, הספר היה יכול להיות מסווג בבטחה בז'אנר הצפוף גם כך של טקסטים חדשים המנסים להסביר "מה לא בסדר עם ישראל". אבל הם לא עצרו שם.

דניס רוס ויאסר ערפאת, 1998 (צילום: AP Photo/Adel Hana)
דניס רוס ויאסר ערפאת, 1998 (צילום: AP Photo/Adel Hana)

למצוא מפלט בהרואיות

הם מבינים שההתחבטות של נתניהו בשאלה הפלסטינית "משקפת את חוסר האמון העמוק של הציבור הישראלי כלפי הפלסטינים וההשפעה המתמשכת של האינתיפאדה השנייה", כפי שהם כתבו לנו עבור כתבה זו.

"זו לא מקריות שהמועמדים המובילים באופוזיציה בבחירות ב-2015 ובשתי הבחירות השנה, לא הפכו את שלום עם הפלסטינים לנושא משמעותי. לעשות זאת היה נראה נאיבי לציבור, ונתניהו יודע שאין הרבה מה להפסיד בחיים בתוך מבוי סתום עם הפלסטינים".

זוהי קרקע חרושה היטב בדיון על השלום הישראלי-פלסטיני, והכותבים הם מהחורשים הוותיקים ביותר בקרקע הזו.

אבל יש עוד מסר בספר, ביקורת מעודנת יותר על ההנהגה הישראלית של ימינו המתחילה בדחיית הרצף הטיפוסי של הדיון. רוס ומקובסקי מאתגרים את הדקלומים הפשטניים של הממשלים האמריקאים הקודמים ואינספור צופים מבחוץ על כך ש"לא ניתן להמשיך" עם הכיבוש.

העלויות הדיפלומטיות, הם מציינים, "נותרו ניתנות להתמודדות" עבור ישראל, כך גם הנטל הצבאי והפיננסי של העימות, ולו רק משום שישראלים לא רואים חלופות טובות יותר לאחר הנסיגות האחרונות מלבנון ועזה שהביאו לעימות נוסף וסכנה גדולה יותר.

"זה לא רק מבוי סתום (עם הפלסטינים) שהוא הבעיה", מזהירים הכותבים. "זו בניית ההתיישבות וכעת התכניות לסיפוח שעשויים להפוך את ההיפרדות מהפלסטינים לאפשרות בלתי אפשרית"

וזה המפתח: חוסר ההחלטיות של ישראל עולה לא מהידרדרות, אלא מנקודת חוזק. "בן גוריון, בגין, רבין ושרון כבר לא איתנו היום. כולם היו שם בייסוד המדינה ולחמו על ההישרדות שלה.

״הם חיו בתקופה שאופיינה בשבריריות האמיתית של המדינה. אולי זה גרם להם לראות את הבחירות דרך עדשה אחרת – עדשה בה המדינה היהודית החדשה לא החזיקה בלוקסוס של הימנעות מבחירות בסיסיות, קשות", כותבים רוס ומקובסקי. "אולי, כתוצאה מכך, ישראל עברה את הנקודה בה יהיו לה מנהיגים הרואיים".

ישראל היא חזקה, ומודעת לחוזק שלה. ומהו כוח אם לא גישה למגוון רחב יותר של אפשריות להתמודדות עם איומים ואתגרים? ישראל שברירית הייתה סבורה שקשה לקבל החלטות משום שהיה לה מרחב קטן לטעות.

ישראל חזקה, במיוחד כזו שנכוותה מכישלונות של "ההחלטות הקשות" של גברים החלטיים אבל אולי בטוחים-מידי כמו רבין ושרון, כבר לא מרגישה את הדחיפות לקבל החלטות בלוח הזמנים שנקבע על ידי גורמים חיצוניים ויריבים.

נסיגה מרוב הגדה המערבית תהיה, כפי שרוס ומקובסקי טוענים באריכות, האינטרס הטוב ביותר עבור ישראל בטווח הרחוק. ישראל חזקה אינה חסינה לסכנה של תוצאה דו-לאומית. אבל היא סבורה שהיא מסוגלת יותר לעצב את התוצאה, לעומת התחזיות המסויטות שהשמאל מסוגל להכיר רק בהן, כך נראה.

אם מיליוני פלסטינים יתחילו לדרוש אזרחות, ישראל חזקה יכולה לסגת בשלב הזה; למה לעשות את זה עכשיו, כשהסכנה היא שחמאס, ג'יהאד אסלאמי והזרועות הארוכות של איראן והחיזבאללה צפויים להיכנס אל הפרצה שתיווצר?

כוח משמעו אפשרויות בחירה, הנהגה טובה משמעה לא לקחת סיכונים לא הכרחיים כאשר יכולות להיות חלופות טובות יותר. זה, בכל מצב, האופן בו נתניהו רואה לבטח את 10 השנים האחרונות של המדיניות של ממשלותיו. ישראל הישנה, הבלתי יציבה, מצאה מפלט בהרואיות; המדינה היהודית החדשה והחזקה יכולה להרשות לעצמה לחכות בסבלנות להזדמנות הנכונה לפעולה.

מלכודת הביטחון העצמי

אבל ביטחון עצמי הוא גם מלכודת, טוענים רוס ומקובסקי, משום שהוא יכול להפוך להרגל פוליטי שקשה לשבור.

נתניהו אולי התחיל את משחק ההמתנה שלו עם הפלסטינים בהתחייבות למנוע עתיד של מדינה אחת וחיפוש אחרי שיפור של עמדת המיקוח של ישראל. אבל הלוגיקה הפוליטית הפנימית הובילו אותו לכיוון השני, לכיוון צעדים המגבירים את הסיכון לכך שישראלים ופלסטינים יצנחו אל תהום המדינה האחת.

"זה לא רק מבוי סתום (עם הפלסטינים) שהוא הבעיה", מזהירים הכותבים. "זו בניית ההתיישבות וכעת התכניות שלו לסיפוח שעשויים להפוך את ההיפרדות מהפלסטינים לאפשרות בלתי אפשרית".

יש מחלה, שנולדה מתוך הכוח הישראלי, המשליכה כעת על הפוליטיקה הישראלית. כוח יכול להפוך חוסר החלטיות למסלול החכם יותר, שבו צריך לבחור מנהיג, אבל קשה למכור חוסר החלטיות לקהל הבוחרים.

נתניהו בילה את רוב עשר השנים האחרונות בעצירה של בנייה בסדר גודל משמעותי בהתיישבות בגדה המערבית, כפי שכל מנהיג בקרב המתיישבים יכול להגיד לכם. אבל יש הגבלת זמן מובנית במשחק הזה.

כאשר הפער בין הרטוריקה והפעולה הופך לברור ולכן לכזה שלא ניתן להגן עליו פוליטית, הפעולה הופכת במהרה להיות תואמת לרטוריקה, ולא ההפך. אפשר רק להעמיד פנים שאתם עושים משהו לזמן מסוים, לפני שהעלות הפוליטית של לא לעשות אותו, הופכת למשהו שאי אפשר להמשיך אותו לזמן ארוך.

"עצם הסקפטיות של הציבור הישראלי באשר לפלסטינים גורמת לו לרצות מאוד בהיפרדות, אבל זה נוגד לליבה של הבייס של ביבי", כותבים רוס ומקובסקי.

"ובתור ראש ממשלה, הוא רק לעתים נדירות הולך נגד הבייס שלו. כשעוקפים אותו אנשים כמו בנט, הוא מוצא דרך להגיב. נכון, האידאולוגיה שלו מובילה אותו להיות זהיר מאוד בנוגע לפלסטינים, אבל בעבר הוא היה פתוח באשר לכך שישראל לא תהפוך למדינה דו-לאומית. המדיניות שלו כעת, אם לא השתנתה, תוביל לכך.

"ואין זה אומר שישראל איבדה את הסבלנות שלה; אלא שההיסחפות לכיוון מדינה אחת לשני עמים פשוט יותר מופשטת מאשר האיומים האמיתיים שבפניהם עומדת ישראל, מצד איראן, השלוחות שלה ואיסלאמיסטים סונים כמו דאעש. על אף שהוא מופשט, האיום הזה על הזהות של ישראל יתברר בתור איום אמיתי בשלב קרוב מידי".

הפוליטיקאים חדלו להתייחס לציבור

ישנה אפשרות, מזהירים רוס ומקובסקי את הישראלים, להיות צודק בכל שלב בדרך, אבל לטעות באופן הרסני בסוף שלה. הישראלים כבר לא מתייחסים לרטוריקה של הפוליטיקאים שלהם, והפוליטיקאים בתורם כמעט ולא טורחים להתייחס לציבור בדיונים משמעותיים על עתיד המדינה.

ישנם רק מעט גורמים המנתחים את ישראל אשר מראים סימפטיה כמו של הכותבים ללחצים הבסיסיים שהובילו את הפוליטיקה בישראל במורד המסלול הציני הזה; ורק מעטים מוטרדים מהיום בו ישראלים יתעוררו מההרגל הרע הזה, ועשויים לגלות כי ביטחון היתר הפך אותם לשבריריים במידה מוגזמת, פעם נוספת.

עוד 2,218 מילים
כל הזמן // יום רביעי, 21 בנובמבר 2019
מה שחשוב ומעניין עכשיו

סיכומו של יום חסר תקדים במשכן הכנסת

יום האתמול ייכנס להיסטוריה של מדינת ישראל ● מהתבטאויותיו של ליברמן נגד החרדים והערבים, דרך ההנחיות שהוציא היועץ המשפטי של הכנסת לתקופת 21 הימים, עבור בנאומו של גנץ, שאף האשים את נתניהו בהסתה לרצח רבין, ועד לרעיון חסר התוחלת של בנט לקדם בחירה ישירה בין נתניהו וגנץ ● ובתוך כל הכאוס, דווקא כחול-לבן רשמה רגעים של אחדות נכספת ● פרשנות

עוד 785 מילים

"אחרי דאע"ש" – על ספרו החדש של הכתב והעורך סת' פרנצמן

שנת 2019 הולכת ומתקרבת לסיומה, וכבר עכשיו ניתן לומר שהיא הייתה שונה בתכלית מקודמותיה. השלום לא פרץ במזרח התיכון, והמשברים הכלכליים הרבים עדיין מאיימים למוטט את המשטרים הקיימים באזור.

התקוממות שפרצה כמעט בו-זמנית בלבנון, עיראק ואיראן מאיימת על הסדר החדש שנוצר באזור לאחר קריסתה של עיראק של צדאם חוסיין, גם אלג'יריה וסודן הצטרפו למעגל של "האביב הערבי 2:0".

הכורדים גורשו מערים וכפרים בצפון-מזרח סוריה אחרי שננטשו על ידי ארה"ב, המתיחות בעזה ובגדה הולכת וגוברת, וסוריה לאט-לאט חוזרת לחיים, רק כדי לגלות שאין מי שישלם על שיקום הערים והתשתיות שנהרסו כליל

הכורדים גורשו מערים וכפרים בצפון-מזרח סוריה אחרי שננטשו על ידי ארה"ב, המתיחות בעזה ובגדה הולכת וגוברת, וסוריה לאט-לאט חוזרת לחיים רק כדי לגלות שאין מי שישלם על שיקום הערים והתשתיות שנהרסו כליל בעת המלחמה הנוראית. כך נראית תקופת פוסט-דאע"ש במזרח התיכון – עדיין לא מקום שמח במיוחד, ובכל זאת הולך ומשתקם.

after isis
after isis

"אחרי דאע"ש" – ספרו של סת' פרנצמן, כתב ועורך מוכשר, על עלייתו ונפילתו של הארגון הרצחני, שוטח בפני הקורא הסקרן את הסיבות להופעתו ומתאר בלשון חיה וציורית את שרשרת האירועים הדרמטיים שזעזעו את כל העולם. התקופה עליה כותב פרנצמן היא 2013-2019. במהלך השנים הללו הוא עצמו ביקר בעיראק, טורקיה, מצרים ואבו-דאבי, שוחח עם הניצולים היזידים אותם אנשי דאע"ש ניסו להשמיד בלי להשאיר זכר, עם הלוחמים הכורדיים ועם מקבלי ההחלטות בארה"ב.

התיאורים של הסבל האינסופי שנפל בחלקם של רבים מתושבי סוריה ועיראק, הרשמים מקרבות עזים, כשלונות וניצחונות צבאיים, ניתוח מעמיק של התהליכים שהביאו להופעת דאע"ש ולדחיקתו מרקה ומוסול לאחר מספר שנים – כל המרכיבים הללו הופכים את ספרו של פרנצמן לחוויה אינטלקטואלית ממדרגה ראשונה, מתנה אמיתית לכל מי שמתעניין במזרח התיכון ובתהליכים שמעצבים את האזור הזה.

האם מי שלא קיבל במחצית הראשונה של המאה ה-20 מדינה משל עצמו – כמו העם הכורדי – יישאר לעד חסר בית וריבונות במולדתו ההיסטורית? מדוע לא חזו את תופעת דאע"ש, וכשלו בהגנה על העם היזידי מרצח עם?

"אחרי דאע"ש" מעלה שאלות רבות ומורכבות בתחום האתיקה, יחסים בינלאומיים, הגירה ולימודי איסלאם. האם גם במאה 21 מזרח התיכון עדיין ממשיך לקיים את מסגרת של הסכמי סייקס-פיקו שחילקו את האזור בין מספר מעצמות אירופיות לפי שיקול דעתן?

האם מי שלא קיבל אז, במחצית הראשונה של המאה ה-20, מדינה משל עצמו – לדוגמא העם הכורדי – יישאר לעד חסר בית וריבונות במולדתו ההיסטורית? מדוע נכשלו במזרח ובמערב לחזות את התופעה ששמה דאע"ש וכיצד קרה שכל המערכת הבינלאומית על שלל חוקיה לא הצליחה להגן על בני העם היזידי מפני רצח עם?

פרנצמן, שכותב ופועל רבות למען היזידים, במיוחד מתעכב בנקודה הזאת. "לא ניתן לדמיין ולתאר איך זה לצפות ברצח עם פנים מול פנים" כותב פרנצמן ומתאר את הזוועה מתוך שדות הקטל בהר סינג'ר – עצמות אדם מבצבצות מתוך קבר ההמונים, גולגלת אדם עם כדור בראש זרוקה על הרצפה, שערותיה של אישה תקועות בין האבנים, בגדים ומסכות עיניים.

"לא ניתן לדמיין ולתאר איך זה לצפות ברצח-עם פנים מול פנים" כותב פרנצמן ומתאר את זוועת שדות הקטל בהר סינג'ר – עצמות אדם מבצבצות מתוך קבר ההמונים, גולגלת אדם עם כדור בראש זרוקה על הרצפה, שערות אישה תקועות בין האבנים

"בפעם הראשונה שראיתי את הפשעים של דאע"ש, חשבתי שזה פייק, שמדובר בסרט אימה. אחרים הסבירו לי שזה אמיתי, ובקרוב הופיעו גם סרטוני הוידאו. זה היה ביוני 2014.

כיצד המעצמות המערביות, עם כל המל"טים והטכנולוגיות שלהן, עם הפרלמנט האירופי, מועצות לזכויות אדם ובתי הדין הפליליים הבינלאומיים לא עשו כלום", שואל פרנצמן.

בפרק שעוסק בדין הבינלאומי וצעדי ענישה אפשריים כנגד אנשי דאע"ש שביצעו פשעי מזעזעים נגד האנושות, הוא מספר את סיפורה של זוכת פרס נובל לשלום נאדיה מוראד, הניצולה היזידית שהצליחה להימלט משבי דאע"ש. מוראד קיוותה שבית משפט בינלאומי יעשה צדק ויעניש את הפושעים, ושמדינות רבות בעולם יכירו ברצח העם היזידי, אך הדבר הזה טרם קרה.

אך בצד האימה והפחד יש גם חיים, ותקווה. המחבר משוכנע שלא תהיה עוד תופעה כמו דאע"ש בעתיד, שמדובר באירוע חד-פעמי, בשיא של הפונדמנטליזם האיסלאמי.

פרנצמן כותב שההפגנות בסודן ובאלג'יריה בסתיו של 2019 הם הדגמה לכך שדור שלם של אנשים במזרח התיכון דורש פתרון למצוקותיהם, בעוד שהמשטרים האוטוריטריים אינם מסוגלים לספק מענה למצוקות אלה.

אחד הלקחים החשובים של המלחמה נגד דאע"ש, כותב פרנצמן, זה מה שקורה באזורים המשוחררים לאחר הלחימה. אם אין שיקום, אם הם חוזרים לידי משטרים רצחניים – אז הניצחון בקרב נגד הרוע הוא חלקי בלבד

מבחינתם, המודל התוניסאי, שסולל דרך לחברה פתוחה יותר שאינה מאפשרת לקיצונים להרוויח מהשינוי – הוא המודל המנצח. אחד מהלקחים החשובים של המלחמה נגד דאע"ש, כותב פרנצמן, זה מה שבעצם קורה באזורים המשוחררים לאחר הלחימה. אם אין שם שיקום, אם האזורים האלה חוזרים לידי משטרים רצחניים – אז הניצחון בקרב נגד הרוע הוא חלקי בלבד.

כל מי שרוצה להבין, כיצד נוצרו התנאים להופעת דאע"ש, מדוע לקח כל כך הרבה שנים להילחם בו וכיצד השתנה מזרח התיכון בעקבות השנים הנוראיות הללו אני ממליצה לקרוא ולעניין בספרו המרתק של פרנצמן.

קסניה סבטלובה היא עמיתת מחקר במכון הבינתחומי הרצליה ועמיתת מדיניות במכון מתווים למדיניות חוץ אזורית. לשעבר חברת כנסת מטעם סיעת התנועה, והפרשנית לענייני ערבים בערוץ 9.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 750 מילים

אלה יהיו חיינו ב-21 הימים הקרובים: נקבל עוד מנה גדושה של ספקולציות, הטעיות, ספינים, הצעות מדומות למו"מ ומשחקי האשמות ● וככל שנתקרב לסוף המועד שקובע החוק, תתגבר ההיסטריה סביב בחירות נוספות ● פרשנות

עוד 568 מילים

עודד פורר יוזם חוק שיאפשר לשבעה ח"כים לפרוש ממפלגה

הח"כ מישראל ביתנו מנסה לפלג את אחת המפלגות הגדולות כדי להרכיב ממשלת אחדות ● זאב אלקין בתגובה: "צריך להיות משוגע כדי לנסות לפלג אותנו" ● בבוקר שאחרי כישלונו של גנץ בהרכבת ממשלה, נראה כי המוצא היחיד מהפלונטר הפוליטי הוא ח"כ מהליכוד שיחליף את נתניהו - אפשרות שנתניהו מנסה לטרפד בכל כוחו ● ודווקא יואב קיש מפתיע וקורא תיגר על הבוס ● ynet מדווח: "היום יתחילו דיונים סופיים על תיקי נתניהו"

08:39 עריכה

יו"ר כחול לבן, בני גנץ, רומז הבוקר שוב שהיה קרוב להרכבת ממשלה עם הרשימה המשותפת מצד אחד ועם בנימין נתניהו מצד שני. בראיון לרשת ב' אמר גנץ: "אם הייתם יודעים את הפשרות שהייתי קרוב לעשות כדי להרכיב ממשלה חלק מכם היו כועסים עלי, אבל אני מוכן לעשות הכול לטובת אזרחי מדינת ישראל.

דבריו של גנץ נאמרו בהמשך להדלפות שיוחסו לו, לפיהן "בגלל ח"כ האוזר והנדל הוא לא הרכיב ממשלה" ו"בגלל לפיד אין אחדות". האוזר והנדל הם הסמנים הימנים ב"כחול לבן" והתבטאו בחריפות נגד ממשלת שמאל-מרכז צרה שתקום בתמיכת הרשימה המשותפת (ובהימנעות של ישראל ביתנו, מה שספק אם יכל לקרות), ואילו לפיד לחץ חזק על גנץ שלא להצטרף לממשלת אחדות עם נתניהו.

בני גנץ (צילום: AP Photo/Sebastian Scheiner)
בני גנץ (צילום: AP Photo/Sebastian Scheiner)

 

08:33 עריכה

לקראת ההכרעה בתיקי 2000 ו-4000, בהם ראש הממשלה נתניהו חשוד בקבלת שוחד והצעת שוחד בצורת סיקור אוהד של כלי תקשורת בבעלות מציע השוחד, נתניהו מצייץ שוב את כתב ההגנה שלו:

08:28 עריכה

עיתון ידיעות אחרונות ואתר ynet, בבעלות ארנון מוזס החשוד בהצעת שוחד לראש הממשלה נתניהו בתיק 2000, מפרסמים הבוקר תמלילים מחקירתו של ארנון אחר, מילצ'ן, החשוד גם הוא במתן תשורות לנתניהו בתיק 1000.

החקירה התקיימה בשגרירות ישראל בלונדון. לפי ynet וידיעות, תמלילי חקירתו של מילצ'ן מגלים כי  ראש הממשלה נתניהו ניסה לסייע לו בקידום מיזוג "רשת" ו"קשת".

אחד החוקרים שאל בחקירה: "הגיוני לחשוב שהוא לא דרש רק סיגרים ושמפניות, אולי הוא גם דרש שתעזור לו בחדשות החיוביות?", מילצ'ן אישר: "הגיוני לחשוב את זה".

לפי התמלילים, מילצ'ן אמר בחקירה: "אם המילה שוחד תדלוף, זה יהרוס אותי".

מילצ'ן ונתניהו במסיבת עיתונאים בכנסת (צילום: פלאש 90)
מילצ'ן ונתניהו במסיבת עיתונאים בכנסת (צילום: פלאש 90)

 

08:14 עריכה

תגובה ציונית גאה או גימיק בחירות? בליכוד יוזמים פעולת תגמול נגד הנחיות האיחוד האירופי לסמן מוצרים מההתנחלויות (בהתאם להסכמים ישנים שלה עם ישראל לפיהם למוצרים מישראל יש פטור ממכס – במידה ולא יוצרו בשטחים). כך מדווח הבוקר עיתון "מעריב".

ח"כ שלמה קרעי הגיש אתמול הצעת חוק, לפיה כל מוצר המיובא ארצה ממדינות האיחוד האירופי יישא סימון מיוחד על גבי האריזה – סמל האיחוד. "הסימון יאפשר לישראלים לבחור אם לקנות מוצרים של מדינות המסמנות מוצרים ישראליים בעצמן או לוותר על התענוג המפוקפק", אמר קרעי למעריב.

פארק התעשייה ברקן (צילום: Flash90)
פארק התעשייה ברקן (צילום: Flash90)
08:09 עריכה

בישראל ביתנו פתחו ב"Plan B": ניסיון לפלג את אחת משתי המפלגות הגדולות כדי לגרור חלק ממנה לממשלת אחדות עם השנייה.

ח"כ עודד פורר מישראל ביתנו הודיע הבוקר בראיון בתוכניתו של דב גלהר ברשת ב' כי הוא עומד להגיש הצעת חוק שתיכנס לתוקף מיידית ותאפשר לשבעה חברי כנסת לפרוש ממפלגה באופן מיידי. משמעות ההצעה המעשית היא כרגע שתאפשר לח"כ מהמפלגה הגדולה השנייה לאסוף את 61 החתימות הנדרשות כדי להרכיב ממשלה.

ח"כ זאב אלקין מהליכוד הגיב בשידור ואמר: "אני מופתע מההצעה הזאת. צריך להוריד אותה מסדר היום. הליכוד הוא מפלגה מסודרת ומאוחדת עם מסורת, צריך להיות משוגע כדי לנסות לפלג אותה".

זאב אלקין (צילום: פלאש 90)
זאב אלקין (צילום: פלאש 90)
07:51 עריכה

אתר ynet מדווח כי בלשכת היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט יחלו היום (א') הדיונים הסופיים לקראת החלטה בתיקי ראש הממשלה בנימין נתניהו. ההערכה היא שההחלטה תתקבל לקראת סוף החודש הבא.

07:43 עריכה

יו"ר סיעת כחול לבן אבי ניסנקורן מצא אשם בכישלונו של בני גנץ בהרכבת הממשלה – נתניהו.

07:41 עריכה

קיש קרא בראיון בגל"צ לבני גנץ, לבוא לממשלת אחדות – ולא אמר ממשלת אחדות עם מי:

07:37 עריכה

בוקר טוב. אחרי שיו"ר כחול לבן בני גנץ הודיע אתמול כי לא הצליח להרכיב ממשלה, הפלונטר הפוליטי נכנס לשלב חדש שבו יש לחברי הכנסת 21 יום להציע את עצמם לראשות הממשלה ולאסוף, תוך 14 יום נוספים מרגע היכנסם למירוץ, חתימות של 61 חברי כנסת שיתמכו במועמדותם. אם לא ייבחר אף מועמד בתקופה הזאת – מדינת ישראל תלך בחודש מרץ שוב לבחירות.

מאחר ונתניהו וגנץ כשלו שניהם בהרכבת הממשלה (נתניהו אף כשל פעמיים), האפשרות הריאלית היחידה כרגע להרכבת ממשלה (גם אחרי הבחירות הבאות) היא שחבר כנסת כלשהו מהליכוד יקרא תיגר על נתניהו וינסה להרכיב ממשלת אחדות בעצמו.

אלא שלפי שעה נתניהו מושל בליכוד ביד רמה. היחיד שהצהיר שהוא רוצה להתמודד מול נתניהו בפריימריז הוא גדעון סער. על רקע זה, מפתיע לשמוע הבוקר את ח"כ יואב קיש מהליכוד שאמר בגלי צה"ל שלא יהיה מנוס מפריימריז בליכוד.

עוד 9 עדכונים

איך נגרש את החושך, בעוד חושך?

הפיד שלי התמלא ביומיים-שלושה האחרונים בבקשות, תחנונים, המלצות וחגיגות: גנץ, תעשה לנו ילד ממשלת מיעוט, עם אמא חורגת משותפת שיכולה להסתכל רק מבחוץ.

למה מבחוץ? איזה מין ליברליזם זה שהם רק בחוץ? מה הם נגועים? מצורעים? או ש או ש. בלי צביעות. אם המשותפת בפנים שתהיה בפנים. למנהיג שלהם קוראים איימן עודה, לא מוסא רבנו. מותר לו לדרוך בארץ המובטחת.

הפיד שלי התמלא ביומיים-שלושה האחרונים בבקשות, תחנונים, המלצות וחגיגות: גנץ, תעשה לנו ילד ממשלת מיעוט, עם אמא חורגת משותפת שיכולה להסתכל רק מבחוץ

נדמה לי שהפיד שלי מלא בעיקר באנשים שבחרו בגוש השמאל, במנדטים זה פחות מעשירית מהאוכלוסיה. מעט אנשים שיודעים לעשות רעש ויושבים במקומות שמייצרים הרבה רעש. הדרישה שלהם מגנץ מטרידה. לא קראתי עדיין סקר שמפלח כמה בוחרי גנץ תומכים בממשלה כזו. לא הייתי מהמר על אחוז גדול.

הבוחרים של כחולבן הם בוחרי נמאס לי: נמאס לי מביבי, נמאס לי מהדתיים, נמאס לי מנתניהו, נמאס לי משרה ויאיר, נמאס לי מהערבים ותהליך השלום. תנו להם דחיפה קלה ונמאס להם מהחיים. אני לא רואה שם פוטנציאל לתמיכה בממשלת מיעוט. אני מכיר את האנשים האלו. אלו אוהבים את הערבים. כשהם שם. בחדר השני.

הבוחרים של כחולבן הם בוחרי נמאס לי: נמאס לי מביבי, נמאס לי מהדתיים, נמאס לי מנתניהו, נמאס לי משרה ויאיר, נמאס לי מהערבים ותהליך השלום. תנו להם דחיפה קלה ונמאס להם מהחיים

האיחול לממשלת מיעוט, עם ערבים בחוץ, אבל ליברמן בפנים, הוא שידור של נואשות. שבירת ערכים של השמאל הישראלי. הרצון לסלק את נתניהו עיוות את המוסר השמאלני עד לנקודה שבה הוא מוכן לשבת עם אחד האנשים היותר גזענים שיש לפוליטיקה הישראלית להציע. מי ששוכח עכשיו אמירות עבר של ליברמן, יתעורר יום אחד למציאות ליברמנית.

לא שזה יקרה. בדיוק כמו עם כחולבן, אבל בצורה הרבה יותר קיצונית, לליברמן אין שום מנדט מהבוחרים שלו לשבת עם ערבים או לקבל תמיכה מהם. גם לא עם דתיים.

יוצא שליברמן והמפלגה שלו הוא התמונה המדוייקת ביותר של הרוב הפוליטי בישראל: מרכז ימינה, מסורתיים אבל לא מתנגדים לאיזה סטייק לבן בפיתה ותחבורה ציבורית בשבת, ודי לא סובלים את כל מי שהוא לא אנחנו.

יוצא שליברמן והמפלגה שלו הוא התמונה המדוייקת ביותר של הרוב הפוליטי בישראל: מרכז ימינה, מסורתיים אבל לא מתנגדים לאיזה סטייק לבן בפיתה ותחבורה ציבורית בשבת, ודי לא סובלים את מי שהוא לא אנחנו

השמאל הישראל, שוב, מלבד הערבים מדובר בעשרה אחוז, צריך לאסוף את שבריו. כחול לבן היא לא מפלגת שמאל ואני לא בדיוק רואה איך היא נושאת אי אילו דגלונים מעולם השמאל. חונטה צבאית שהריצה קמפיין בחירות עם קרקפות פלשתינאים מעזה על החגורות שלהם, ביחד עם לווין תל אביבי היא שמאל? היא מייצגת ערכים של השמאל?

הבחירות האחרונות הן קריאה לחשבון נפש. בעד מי אנחנו? אנחנו רק נגד? איך נגרש את החושך, בעוד חושך? לא ניצחנו. הפסדנו. להדיח את ביבי זה לא נצחון, ולא הדחנו אותו. חשבון נפש ערכי. חשבון נפש על שלום פרקטי, על שלום פנימי, על הפסקת הפטרונות כלפי הערבים ותקווה שיתחילו לקחת אחריות על חייהם.

הבחירות האחרונות הן קריאה לחשבון נפש. בעד מי אנחנו? אנחנו רק נגד? איך נגרש את החושך, בעוד חושך? לא ניצחנו. הפסדנו. להדיח את ביבי זה לא נצחון, ולא הדחנו אותו

להפסיק לסתום פיות גם על מה שלא נוח לדבר, לדבר בעיקר עם האחר, השונה, על איך בונים פה איחוד אמיתי, לא ליברמני מזוייף, מושל ומפריד, אלא איחוד שבו דתיים וערבים ממגנטים אחד את השנים, לא דוחים.

זאב אברהמי בן 50, מאז השירות בשטחים לא חי בארץ ולא יחיה עד שזה ייגמר. בהגדרה: יהודי פוסט ישראלי. נולד בימית, נעקר, חי יותר מדי זמן בניו יורק, עכשיו בברלין. נשוי לגרמניה (ומאז הפסיק לפחד מהמוות), שני ילדים ממוקססים היטב (ערסים יקים). כותב כדי לנשום. נושם בשביל לנגב חומוס. חוץ מראשון בלילה בברגהיין, לא אוהב דברים קבועים

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 523 מילים ו-1 תגובות

למקרה שפיספסת

עודכן לפני שעה
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

תגובות אחרונות

חסידות סאטמר איננה פועלת נגד מדינת ישראל

פייק ניוז ביקורת רבה הושמעה אתמול על כניסתו של האדמו"ר מסאטמר לישראל ● בין הטענות: המדובר בחסידות עוינת לישראל, המשתפת פעולה עם איראן ● אך האמת היא שזה פשוט לא נכון וכולם מתבלבלים בין סאטמר לנתורי קרתא ● המשרד לעניינים אסטרטגיים: "לא ידוע לנו על השתתפות של האדמו"ר בפעילות אנטי-ישראלית בכלל" ● נציג סאטמר: "אנחנו מכירים בקיום המדינה ובקיומם של הרבה דברים טובים שיצאו ממנה"

עוד 962 מילים

מכה כפולה בני זוג להט"בים מופלים גם במותם

הומואים ולסביות שמאבדים את בני ובנות זוגם נתקלים בקשיים כלכליים, ביורוקרטיים וחברתיים שאינם מנת חלקם של אלמנים ואלמנות סטרייטים ● "שאלות כמו 'איך הכרתם ובאיזה נסיבות?', הן שאלות שלא שואלים הטרוסקסואלים כשהם באים למצות את זכויותיהם המשפטיות" ● כך הם מתמודדים עם הקשיים, וכך ניתן להימנע מחלק מהם מראש

עוד 1,900 מילים

ראיון "אם נלך לאופוזיציה, אז נלך בראש מורם"

אחרי שהכריז על עצמו כיורש הפוטנציאלי של נתניהו, ניר ברקת חושף את התכנית הכלכלית שהציג בפני ג'ארד קושנר: הקמת אזורי תעשייה ישראלים-פלסטינים ופיתוח אתרי תיירות בשטחים בהשראת התנ"ך ● בראיון נרחב, הוא מציג את החזון שלו ליחסי שגשוג עם הפלסטינים, מתחייב להשקיע בערביי ישראל, מותח ביקורת על הפרקליטות, עוקץ את ליברמן ומעדיף שגנץ יבשיל לפני שיהיה ראש ממשלה ● אך בניגוד לראש מפלגתו, הוא שומר על גישה ממלכתית

עוד 2,848 מילים

המרוץ ל-61 חתימות: 21 יום למצוא מועמד להרכבת ממשלה

חילופי האשמות בין גנץ לנתניהו ● מנדלבליט קיבל החלטה בתיקי נתניהו ● סער יתעקש על פריימריז בליכוד ● לפיד: "מתווה ביבי" גורר את ישראל לבחירות ● פרסום ראשון: הימין החדש מקדמים בחירה ישירה ● דרעי: אפעל להקמת ממשלה בלי לפיד וליברמן ● ליברמן לא יצטרף לממשלת מיעוט ● גפני וליצמן: ליברמן אנטישמי

עוד 57 עדכונים

אם מישהו קיווה שפסגת נתניהו-גנץ תניב ברגע האחרון פריצת דרך לממשלת אחדות, באה ההודעה הצוננת אחרי הפגישה שארכה כשעה בלבד והבהירה: העסק גמור ● בכירי כחול-לבן נשמעו בלילה מיואשים: "נתניהו לא מוכן לוותר על כלום" ● בעוד שעות ספורות, יחזור המנדט לנשיא ● בכנסת הזו, גנץ כבר לא יהיה ראש ממשלה ● זה עכשיו או ממשלת ימין-ליברמן - או בחירות ● פרשנות

את אווירת הדיכאון בכחול-לבן אפשר היה להרגיש לאורך כל הלילה. אם מישהו קיווה שם כי פסגת בנימין נתניהו-בני גנץ אמש תניב ברגע האחרון פריצת דרך לממשלת אחדות, באה ההודעה הצוננת אחרי הפגישה במשרד ראש הממשלה וחיזקה למעשה את מה שהיה ידוע מראש: הסיכוי נמוך עד לא קיים.

הבכירים בכחול-לבן נשמעו מיואשים. "נתניהו לא מוכן לוותר על כלום", אמר אחד מהם לזמן ישראל. "הוא מתעקש על שנה ראשונה ברוטציה. הוא לא מתפשר בנושא הנבצרות, שאף אחד לא מבין מתי היא מתחילה ומתי היא נגמרת. הוא לא  מוכן לוותר על החסינות.

"אם נתניהו היה מקבל את התנאים האלה, גנץ אולי היה מניף חרב וחותך את כחול-לבן. אבל אין לו סיבה. גם מי שרוצה אצלנו ללכת לאחדות – לא קיבל מנתניהו את האופציה", סיכם הבכיר.

"אם נתניהו היה מקבל את התנאים האלה, גנץ אולי היה מניף חרב וחותך את כחול-לבן. אבל אין לו סיבה. גם מי שרוצה אצלנו ללכת לאחדות – לא קיבל מנתניהו את האופציה"

גם הסרטון של נתניהו, שהופץ במהלך הפגישה שלו עם גנץ, נראה לאנשי כחול-לבן כמו תרגיל בחירות או חלק ממשחק ההאשמות. נתניהו קרא לכחול-לבן להישען על הצהרת הממשל האמריקאי שמכירה בחוקיות ההתנחלויות ולהחיל את הריבונות על בקעת הירדן. עכשיו הוא יוכל להאשים את כחול-לבן בפספוס מדיני היסטורי, מינוח שהוא אוהב להשתמש בו בימים האחרונים.

הפעילות הפוליטית האינטנסיבית במהלך אתמול (שלישי) עוררה רושם שיש אירוע רציני. ראשי המפלגות נועדו ביניהם, נשיא המדינה נפגש עם כולם, משלחות של הליכוד וכחול-לבן ישבו אלה עם אלה. אבל כפי שזה נראה, גנץ יחזיר הלילה את המנדט לנשיא המדינה. נתניהו כמובן ינשום לרווחה. המשוכות יעברו לחברי הכנסת למשך 21 הימים הבאים, אלא אם תחול הפתעה מרעישה במשך היום.

המצב החדש נוח יותר לנתניהו. יש לו גם יתרון מבני. נתניהו מחזיק 55 חברי כנסת והוא קרוב יותר להגשים את המטרה. בלוק הימין חזק. לגנץ יש 44 חברי כנסת, ולא כולם סרים למרותו. זה לא רק יאיר לפיד, בוגי יעלון וגבי אשכנזי. גם יו"ר העבודה עמיר פרץ ויו"ר המחנה הדמוקרטי ניצן הורוביץ הודיעו אתמול שהם לא רוצים לשבת תחת נתניהו.

המצב החדש נוח יותר לנתניהו. יש לו גם יתרון מבני. נתניהו מחזיק 55 ח"כים והוא קרוב יותר להגשים את המטרה. בלוק הימין חזק. לגנץ יש 44 חברי כנסת, ולא כולם סרים למרותו

גנץ המאוכזב נותר בלי הרבה אפשרויות בשלושת השבועות הקרובים. הוא יוכל להתנחם בעובדה שקיבל מנדט והיה המועמד להרכיב את ממשלת ישראל, אפשרות שרק מעטים זכו לה בתולדות המדינה.

יכול להיות שיצטרך ללמוד ולשנן היטב את התרגילים הפוליטיים שעשה לו נתניהו, מהרגע שהקים את גוש ה-55, דרך מינוי נפתלי בנט לשר הביטחון, ועד הגל התקשורתי האדיר שהקים נגד ממשלת מיעוט שלא הייתה קיימת. גנץ כנראה עוד לא השתלב בליגת התככים הבכירה הזו.

עכשיו העיניים נשואות לשועל הפוליטי הרציני שנותר בשטח. אביגדור ליברמן יכנס מסיבת עיתונאים היום בצהריים בכנסת. אחרי שאופציית ממשלת המיעוט התבררה כפיקציה שאינה קיימת, אין לו באמת איום ממשי על נתניהו. אם הוא לא יכול לנצח אותו – אולי יצטרף אליו.

מקורב לליברמן שלח לי טקסט אפשרי לנאום שלו היום. "טוב, מאז הבחירות עשיתי מאמצים אדירים להקים ממשלת אחדות. הלכתי בקו שהתווה נשיא המדינה. ניסיתי הכל. לצערי הרב, בכחול-לבן לא היו מוכנים לקבל את מתווה הנשיא. ראש הממשלה, מצידו, לא הסכים לפרק את הבלוק שהקים.

"אמרתי לפני כמה ימים שכל אחד לנפשו. גם אני לנפשי. אעשה עוד מאמץ להקים ממשלה רחבה במהלך 21 הימים הנותרים. אם זה לא ילך, אשתמש בבחירה שנותרה לי, רק כדי למנוע בחירות אסוניות על עם ישראל".

או במלים אחרות: המנדט עובר מגנץ לידיו של ליברמן.

עוד 544 מילים
מאט ליברמן, בנו של הסנאטור לשעבר ג'ו ליברמן, ליד ביתו בג'ורג'יה

ג'ו ליברמן עשה היסטוריה בארה"ב וזכה לאהדה רבה בישראל, כאשר היה היהודי הראשון שהתמודד למשרת סגן הנשיא בשנת 2000 ● כעת הבן הדי-אנונימי שלו, מאט ליברמן, מתחרה על מושב בסנאט ● כדי להתגבר על התדמית הימנית שדבקה במשפחה, הוא ייאלץ להפגין דעות הרבה יותר שמאליות ● ראיון

עוד 1,114 מילים

אסדת הגז לוויתן, הממוקמת כ-10 קילומטר מול חוף דור, החלה את תקופת ההרצה שבה ייפלטו ממנה כ-50 טונות של חומרים מזהמים בתחילת דצמבר ● מדובר בפליטת מזהמים המותרת על פני שנתיים לפי ההיתר הרגיל ● "שומרי הבית": ההיתר מהמשרד להגנת הסביבה להתחלת תקופת ההרצה הוא מחטף

עוד 606 מילים ו-1 תגובות

הייתי בהלם, הפכתי לחלק משוק הבשר

נפגעי הטלגרם לפני כמה חודשים שמע אלכס שקבוצות פולשניות של תיעוד-מיני בטלגרם כוללות גם תיעוד של גברים, והקיש מתוך סקרנות את שמו בחיפוש אקראי באפליקציה ● "גללתי, גללתי, גללתי – והנה אני שם" ● "לראשונה הבנתי מה נשים שהוטרדו או הותקפו מרגישות"

עוד 959 מילים

הסערה שבדרך האם לבג"ץ יש סמכות להדיח ראש ממשלה נאשם?

בימים הקרובים צפוי היועמ"ש להודיע על הגשת כתב אישום נגד נתניהו ● מיד אחר כך, יוגשו עתירות לבג"ץ בדרישה לחייב את ראש הממשלה להתפטר ● חוקרי משפט שדנו בנושא השבוע, חלוקים ביניהם בנוגע לסמכות בג"ץ לבצע "הדחה שיפוטית"

עוד 1,449 מילים

נתניהו וגנץ נועדו במשך למעלה משעה במשרד ראש הממשלה

נתניהו לגנץ: להקים ממשלת אחדות שתספח את בקעת הירדן ● ריבלין נזף בנתניהו: "מגנה את הצגת הח"כים הערבים כאיום קיומי" ●ארדן: מתקרבים למתווה שיאפשר הקמת ממשלת אחדות ● צוותי המו"מ של הליכוד וכחול לבן נועדו הערב ● פרץ: לא נשב בשום ממשלה שנתניהו עומד בראשה

עוד 49 עדכונים
סגירה
בחזרה לכתבה