עשיתי את ניו יורק ואת דויד לה שאפל

אפי אליסי (צילום: נאן גולדין)
נאן גולדין
אפי אליסי

אבא ז״ל היה לו מנהג. היה לוקח מפתח וחורץ על הקיר סימן של איקס. סוג של  חותמת שעם. היום בו עברתי לגור לבד קיבל גם הוא חריץ שכזה. ״אתה עושה טעות ותחזור הביתה בלי כלום כמו שאתה עוזב״, אמר לי. אבא צדק. ההורים תמיד צודקים.

כבר בכיתה א׳ הרגשתי משיכה לבנים. לא, לא שיחקתי בבובות. אני לא חושב שהיו לאחיותיי בובות. לא היה כסף למותרות כמו צעצועים. מעולם לא ביקשתי מהוריי דבר.

לא קינאתי בבני הדודים כשרכבו על האופניים החדשות שקיבלו. זה לא עניין אותי. אני לא אדם של שופינג. יריב שלי ממש מכריח אותי לקנות בגדים. אהבתי מאוד לצייר. תמיד ציירתי וכתבתי. להיות צייר היה תמיד במחשבות שלי. הציור היה חיים.

כבר בכיתה א׳ הרגשתי משיכה לבנים. לא, לא שיחקתי בבובות. אני לא חושב שהיו לאחיותיי בובות. לא היה כסף למותרות כמו צעצועים. מעולם לא ביקשתי מהוריי דבר

עד שהגעתי לצבא לא הכרתי הומואים. בחטיבה הייתה לי חברה. הייתי בן 15. זה לא החזיק. בצבא הכרתי בחורה. קיבוצניקית. היה לנו רומן קצר. שירתתי בצריפין. בה״ד 6. בית ספר לתחזוקה, לשם הגעתי אחרי טירונות אי שם בדרום. תחזוקה זה אפסנאות. עברתי קורס בנושא. מרתק (סתם). בבסיס זה למדו חיילים להיות נהגים של, ולהפוך טבחים של סירי ענק.

נשארתי בבסיס כחלק ממחלקות ההדרכה. בשל לימודי האמנות והגרפיקה בתיכון שילבו אותי כשרטט בהוצאה לאור. סיפקנו שקפים וחומרים מודפסים למחלקות ההדרכה בבסיס. את כישרון הציור שלי ניצלו לקישוט הבסיס.

היו מצמידים לי חיילים טריים (אם התמזל מזלי היו בהם חתיכים). שירטטתי להם קווי מיתאר ומילאו אותו בצבע. ממש כמו בגן ילדים. העיקר לא לצאת מהקווים. את סיכת חיל תחזוקה אני עיצבתי. נדמה לי שיש כבר אחרת במקומה.

בהוצאה לאור הכרתי את מי שיהיו חברים שלי וילוו את חיי בעשורים הבאים. היינו רביעייה. נותרתי עם אחת, את השניים האחרים שיחררתי מחיי. השתחררה המועקה שלא רצתה לצאת. בסוף יצאה והיום אני משוחרר, בעיקר מביקורת

את כישרון הציור שלי ניצלו לקישוט הבסיס. היו מצמידים לי חיילים טריים (אם התמזל מזלי היו בהם חתיכים). שירטטתי להם קווי מיתאר והם מילאו אותו בצבע. ממש כמו בגן ילדים. העיקר לא לצאת מהקווים

בצבא הכרתי את א׳. ההתוודות שלו שהוא הומו הייתה קסומה. חדשה. מרגשת. יום אחרי אמרתי שגם אני חושב שאני ״כזה״. למ׳ לקח הרבה מאוד זמן לצאת מהארון. אני תמיד אומר שצריך לתת לכל אדם את הזמן שלו להיפתח. לכל אחד התפרחת שלו.

דרך א׳ ידעתי שיש דבר כזה מועדונים. קודם לכן לא יצאתי לבלות. גם לא כשהייתי בתיכון. עם חברים בחטיבה שהיתה בשכונה הקרובה אלינו נהגנו ״להסתובב״ בדיזנגוף, ואולי הייתה גם גלידה אמריקאית על הדרך.

לא יצאתי קודם לכן למועדון גם לא כשלמדתי בתיכון הצפונבוני. א׳ מסתבר הכיר את עולם הבנים כבר מגיל 15. לי היה זה עולם חדש. לא היו לי הרבה עולמות מלבד ספרים וכן ציור. גם ״כן״ לא בטוח שהיה לי. אחרי הצבא כן.

בצבא הכרתי את א׳. ההתוודות שלו שהוא הומו הייתה קסומה. חדשה. מרגשת. יום אחרי אמרתי שגם אני חושב שאני ״כזה״

״דיווין״, מועדון ריקודים להומואים, היה אז מקום מפגש יחיד. חיים כהן (הזמר אדם) היה התקליטן. אחרי הצבא הכרתי את ״גן העצמאות״ שהיה ה״מקום״ למצוא בו זיון, ואם התמזל המזל יותר מסקס.

ב״דיווין״ הכרתי את האהבה הראשונה שלי. קראו לו ג׳קי. יעקב טלבי. מעולם קודם לכן לא התרגשתי בבטן כמו עם היפה הזה. היו עוד יפים. תמיד אזכור לו את הרגשות הראשונים שלי.

תמיד ידעתי שאני נמשך לגברים. בנעורי היו התנסויות. מעולם לא שאלתי את עצמי יותר מדי שאלות על הזהות המינית שלי. התמזל מזלי וניחנתי באופי אדיש, שקיבל את החיים כי שהם בלי התפלספויות.

כשהשתחררתי מהצבא עברתי לגור עם א׳ ומ׳ בדירה שכורה ברחוב סירקין פינת מנדלי מוכר ספרים. יריקה מהים והליכה קצרה מבן יהודה וממועדון ״התיאטרון״. שם הכרתי בחור בשם דויד לה שאפל שעצר בתל אביב בדרכו ממצרים. אז צילם עבור הנשיונל גי׳אוגרפיק. ״בילינו״ לילה אחד במלון שלו.

עבדתי במלצרות, הייתי ברמן, מנהל משמרת״. תמיד פיטרו אותי. אהבתי את אורח החיים החדש. עבודה בשעות שמאפשרת לחוות לעתים את היום לרב את הלילה והייתי איש של לילה.

כשהשתחררתי מהצבא עברתי לגור בדירה שכורה ברחוב סירקין פינת מנדלי מוכר ספרים. שם הכרתי בחור בשם דויד לה שאפל שעצר בת"א בדרכו ממצרים. אז צילם לנשיונל ג׳אוגרפיק. ״בילינו״ לילה אחד במלון שלו

לא פעם מצאתי עצמי חוזר (אחרי משמרת בקפה בו עבדתי) עם האופניים מ״גן העצמאות״ אחרי סקס או בלי סקס. היו לילות שהבאתי לדירה השכורה בחורים והיו לילות לבנים של ציור. הרבה לילות לבנים של ציור.

בלי שרציתי או תכננתי, מצאתי עצמי בזוגיות מוזרה עם עולה חדש מאמריקה, צעיר ממני בכמה שנים. הייתי אז בן 23.

אחרי שנפרדנו הוא שב לארצו והתגורר קרוב לבוסטון בעיירה של הומואים מזדקנים. אמנים ומשוררים. פרובינסטאון קראו לה. הוא שלח לי כרטיס טיסה הלוך ושוב. וזו הייתה הנסיעה של אחריי צבא. לבד. פעם ראשונה בארץ זרה. עם אקס ממנו ברחתי אחרי חודשיים הישר לניו-יורק. העיר הגדולה.

הוא שלח לי כרטיס טיסה הלוך ושוב. וזו הייתה הנסיעה של אחריי צבא. לבד. פעם ראשונה בארץ זרה. עם אקס ממנו ברחתי אחרי חודשיים הישר לניו-יורק. העיר הגדולה

אני זוכר את הלילה הראשון. הייתי רשום במועדון הלוהט באותם ימים ״ליים לייט״. רשם אותי מעצב תפאורות שהכרתי בעיירה ההיא. לקחתי איתי את האיש הנחמד שנתן לי לישון בדירתו. הבחור הכי יפה, מוקף בנות, הביט לעברי.

בשירותים מול המראה כבר הבטנו אחד לשני בעיניים. והיו לי עיניים. שלחתי את הנחמד הביתה ומצאתי את עצמי נוסע בארבע לפנות בוקר בסאבווי ל״ברונקס״ עם היפיוף האיטלקי שהדבר הראשון שעשה כשירדנו מהרכבת היה לקנות דלי ענק של קנטאקי פרייד צ׳יקן.

הקשרים שיצרתי בעיירה הציורית חיברו אותי לצלמים והפכתי חבר של הצלם דויד אמסטרונג ז״ל ונאן גולדין, היום צלמת מאוד ידועה בעולם, אז היתה מורה באוניברסיטת ניו יורק. היא היתה המורה הרוחנית של דויד. שניהם צילמו אותי הרבה. אני מופיע במספר ספרי צילום, מיצגי צילום ב״מומה״ בניו יורק, אפילו רכשו פורטרט שלי בגלריה בלונדון. הייתי מוזה. מוזה יפה.

אפי אליסי (צילום: דיויד ארמסטרונג)
אפי אליסי (צילום: דיויד ארמסטרונג)

כשהזכרתי את השם דויד לה שאפל שהכרתי בלילה תל אביבי, דחקו בי כולם לחדש את הקשר עימו וכך עשיתי. לה שאפל, מגדולי הצלמים של דורנו, ניהלנו רומן קצר. אפילו עבדתי איתו. זה נמוג כמו שזה בא. הייתי קישוט לא יותר.

הצלם דויד אמסטרונג ז״ל והצלמת נאן גולדין צילמו אותי הרבה. אני מופיע בכמה ספרי צילום, מיצגי צילום ב״מומה״ בניו יורק, אפילו רכשו פורטרט שלי בגלריה בלונדון. הייתי מוזה. מוזה יפה

איזה כיף שמגדת עתידות צועניה וקשישה שישבה בחלון ראוווה בוילג׳ של מנהטן, אמרה לי לחזור לישראל, שם מחכה לי אהבה גדולה. היא צדקה. יריב ואני בזוגיות בריאה כבר כמעט 27 שנים. אנחנו מגדלים את רואי (20) ואת יאן (מכשפה בת 13). בסוף בסוף אין כמו הבית. אין כמו משפחה. למזלי היא טובה. לא לכולם יש המזל הזה ועדיין, תעשו הכל כדי להיות מאושרים. חגים שמחים.

אפי אליסי, בן 53, בזוגיות עם יריב מזה 26 שנים, מגדל את רואי בן ה-20 ואת יאן בת ה-13. מייסד ועורך אחראי של מגזין אופנה Fashion Israel, מרצה על בריאות הנפש מטעם ״אנוש״, ״נגישות ישראל״ ובאופן פרטי.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,037 מילים
כל הזמן // יום רביעי, 21 בנובמבר 2019
מה שחשוב ומעניין עכשיו

שוחד, מרמה והפרת אמונים

מנדלבליט הכריע בשעה 19:30 ימסור לציבור היועץ המשפטי לממשלה את הכרעתו בתיקי 1,000, 2,000 ו-4,000 ● כשעה לאחר מכן ימסור ראש הממשלה נתניהו את תגובתו ● בליכוד חלוקות הדעות סביב השאלה האם לקיים בחירות מקדימות לתפקיד יושב הראש ● ליברמן: בחירות לא ישנו את המפה הפוליטית

עוד 39 עדכונים

ימין, שמאל ונתניהו

ההתלהבות של הימין מדברי טראמפ לעניין ההתנחלויות היא הזדמנות מצוינת לחדד הבדלים שונים בין הימין בכלל והימין בתקופת נתניהו בפרט לבין השמאל. ימין ושמאל הן תפיסות עולם שונות, דרכים שונות להבנת המציאות המעשית והפוליטית. כאן ארחיב על חלק קטן שמייצג את תפיסות העולם האלה.

סיסמאות, הצהרות ומילים יפות

הימין ככלל והימין בימינו בפרט מתעניין בראווה, בהצהרות סתמיות ובסיסמאות ריקות מתוכן שלא אומרות כלום ולא משנות שום מציאות. כך היה תמיד, אלא שבתקופת נתניהו זה החמיר והקצין, ובימינו הימין מרוכז אך ורק בעצמו, כאילו הוא הנושא והוא החשוב, עליו צריך לדבר כל העת וחובה להעריץ אותו. ודי אם אזכיר את מירי רגב שמקפידה לייחצן את עצמה תדיר גם כשהיא עצמה אינה הנושא.

את השמאל לעומת זאת לא מעניינות ראווה, הצהרות וסיסמאות מטופשות, אלא התכל'ס, החיים עצמם, מעשים, פעולות להטבת חיי האזרחים והמדינה. השמאל דואג לחיים עצמם, לאדם הפשוט, לאזרח מן השורה, גם לאזרחים שברור שלא הצביעו לשמאל.

זו הסיבה שבימין עוסקים בחוקים שונים ומשונים שכל תכליתם לאשרר שאכן מדינת ישראל היא מדינת העם היהודי, כאילו זה לא ברור מאליו מתוקף מגילת העצמאות ושבעים ואחת השנים האחרונות

זו הסיבה שבימין עוסקים בחוקים שונים ומשונים שכל תכליתם לאשרר שאכן מדינת ישראל היא מדינת העם היהודי, כאילו זה לא ברור מאליו מתוקף מגילת העצמאות ושבעים ואחת השנים האחרונות. נראה שהימין לא בטוח בעצמו ולכן זקוק תדיר ל"הוכחות" שירושלים בירת ישראל ("הנצחית") ושהיא "מאוחדת" "לנצח" (עוד סיסמאות ריקות וחלולות) ושמדינת ישראל היא מדינת העם היהודי (הדתי, לא הרפורמי, חלילה, מעין מדינת הלכה יהודית ולא מדינה יהודית).

לכן כשטראמפ רק מצייץ, תרתי משמע, על ירושלים בירת ישראל או על רמת הגולן וההתנחלויות, בימין חוגגים כאילו העניקו לאזרחי ישראל הטבות מרחיקות לכת ששיפרו פלאים את חייהם.

רק מי שאינו בטוח בעצמו זקוק ל"אישורים" למצב קיים כדי להוכיח לעצמו שזה אכן המצב. רק מי שסובל מרגשי נחיתות ברמה כזאת או אחרת מתלהב מהצהרות מטופשות וילדותיות שאינן משנות את המציאות כהוא זה.

לכן כשטראמפ רק מצייץ, תרתי משמע, על ירושלים בירת ישראל או על רמת הגולן וההתנחלויות, בימין חוגגים כאילו העניקו לאזרחי ישראל הטבות מרחיקות לכת ששיפרו פלאים את חייהם

דוגמה נוספת: טראמפ הצהיר שהוא מעביר את שגרירות ארצות הברית לירושלים בירת ישראל. שמחה והילולה בימין. בפועל השגרירות נשארה בתל אביב, ובירושלים רק התקינו שלט חביב המורה: כאן השגרירות של ארצות הברית. את הימין זה לא מעניין, מבחינתו השגרירות עברה לירושלים בירת ישראל ולכן גם עורכים טקס רב־רושם.

ונניח שהשגרירות אכן תעבור לירושלים, אז? מה אז? איך זה ישפר את חיי האזרחים כאן? מה זה עוזר לנו האזרחים לדעת שהשגרירות עברה לירושלים? כלום, נאדה.

וכשהשמאל לא מתלהב מכל ההצהרות המיותרות האלה מייד מאשימים אותו בשנאה למדינה, בבגידה ובכל מה שרק תרצו. לא מבינים שם בימין שלא זה מה שחשוב, לא זה העיקר.

ונניח שהשגרירות אכן תעבור לירושלים, אז? מה אז? איך זה ישפר את חיי האזרחים כאן? מה זה עוזר לנו האזרחים לדעת שהשגרירות עברה לירושלים? כלום, נאדה

עוד דוגמה: רכבת ישראל. לנתניהו ולשר התחבורה הקודם היה חשוב מאוד להצטלם צילומי ראווה ילדותיים בעבודות הרכבת שהיו אמורות להיגמר מזמן. די בכך שהציבור יזכור את הטקס שראש הממשלה ושר התחבורה ערכו, כל השאר לא מעניין ולא חשוב. הרי היה טקס, לא?

את מי מעניין אם הרכבת פועלת כשורה ללא תקלות? ואם יש תקלות, הרכבת אשמה כמובן, לא השר הממונה שהצהיר הצהרות ריקות מתוכן ומנותקות מהמציאות.

וכאן אני מגיע להבדל השני העיקרי בין ימין לשמאל, שהוא המשך ישיר הנגזר מהדברים שלעיל. הימין ככלל כמעט תמיד מתעסק בשולי, בזניח, בטפל, בלא חשוב. הימין תמיד יתייחס למקרה שולי כאל משהו עיקרי ועליו ייתן את המיקוד והאור, קשה לו להבחין בין עיקר לטפל, בין שולי לעיקרי ובין חשוב לשטותי.

עוד דוגמה: רכבת ישראל. לנתניהו ולשר התחבורה הקודם היה חשוב להצטלם צילומי ראווה ילדותיים בעבודות הרכבת שהיו אמורות להיגמר מזמן. די בכך שהציבור יזכור את הטקס. את מי מעניין אם הרכבת פועלת כשורה

עוד מאפיין ימני מובהק: חוסר יכולת לשאת באחריות. תמיד יטילו את האשמה על אחרים, תמיד יסירו מעצמם אחריות. ימצאו תירוצים שונים ואמתלות, רק לא יטפלו במצב ברצינות.

אגב, זו גם הסיבה שהימין דוגל בהפרטות, כי כשאתה מפריט אתה מסיר מהמדינה או מהממשלה אחריות, מישהו אחר ידאג לאזרחים, מישהו פרטי, לא המדינה.

הימין בגישתו זו מייצג גישה ילדותית, לא בוגרת ולא בשלה לחיים בכלל ולפוליטיקה בפרט. רק ילדים מייחסים חשיבות לכל עניין פעוּט, וכל דבר קטן מקבל אצלם חשיבות יתרה. רק ילדים מתלהבים ממילים יפות. רק ילדים עשויים לנהוג בחוסר אחריות ואינם אחראים לעצמם ולטעויות שלהם.

וכאמור, הימין בימיו של נתניהו נעשה קיצוני בגישה זו.  מעצימים שם כל שטות קטנה ומקטינים עד מעלימים לגמרי עניינים מהותיים, קריטיים ורציניים. אין דיון ענייני על הבעיות הרציניות של המדינה ואזרחיה ואין נשיאה באחריות לשום דבר. תוקפים התקפות חסרות רסן והיגיון כל מי שמעז להתלונן, לבקר או להתריע על המצב, וממציאים מונחים כמו משילות רק כדי לתרץ את חוסר יכולתם להנהיג.

אין דיון ענייני על הבעיות הרציניות של המדינה ואזרחיה ואין נשיאה באחריות לשום דבר. תוקפים התקפות חסרות רסן והיגיון כל מי שמעז להתלונן, לבקר או להתריע

כל אלה מובילים את הימין להנהיג מתוך הפחדה מתמדת, להמציא איומים קיומיים שלא קיימים כלל או להעצים איומים קטנים – הכול רק כדי "למשול", להנהיג. מתוך כך הימין גם מתעקש להכתיב לאזרחים כיצד לחיות ולנהוג, הוא לא מאמין בגישה של חיֵה ותן לחיות. אצלו זה חיֵה איך שאני אומר לך לחיות כי אני מבין יותר טוב ממך איך לחיות, ואם לא תחיה כפי שאני מורה לך – תסבול, יבולע לך.

השמאל לעומת זאת בטוח בעצמו ולכן לא זקוק לאישורים מיותרים. מכיוון שכך השמאל מכבד כל דעה ונותן לה לגיטימציה ומקום, עד הגבול של הסתה ואלימות. השמאל מנהיג מתוך בגרות, בשלות, אחריות. הוא מתעלם מרעשי רקע ומעניינים שוליים ומתמקד בָּעיקר, במהותי, בחשוב, ברציני. והוא בעיקר נושא באחריות למעשיו, לטעויותיו ולכישלונותיו.

השמאל בודק את עצמו תדיר ומנהל חשבון נפש תמידי, לעיתים אף מוגזם, על כל נושא שבאחריותו ועל כל עניין ציבורי רלוונטי. השמאל לא פוחד ולא מתבייש להודות בטעויות ולתקנן.

לעומת זאת הבדיקה העצמית וחשבון הנפש נעדרים מן הימין של נתניהו כמעט לחלוטין.

זבל עטוף בנייר צלופן מהודר

נתניהו מאדיר את העטיפה, את החיצוני. אצלו החיצוניות חשובה ובה הוא מרכז את כל מאמציו, כוחו ומרצו. לכן אגב הוא מתאפר בצורה חולנית. אבל זה לא נגמר בצורה החיצונית של מראהו, למעשה, שם זה נגמר, זה מתחיל בעניינים מהותיים הרבה יותר.

נתניהו מאדיר את העטיפה, את החיצוני. אצלו החיצוניות חשובה ובה הוא מרכז את כל מאמציו, כוחו ומרצו. לכן אגב הוא מתאפר בצורה חולנית. אבל זה לא נגמר בצורה החיצונית

נתניהו מתעסק יום וליל בחיצוני. חשוב לו להראות שכלפי חוץ הכול מצוין, נפלא ויפה. הוא משקיע בכך משאבים עצומים. התוכן ממש לא חשוב, העיקר שיהיה עטוף בעטיפה מהודרת, נוצצת, פרחונית ומרהיבה המדיפה ניחוח הדרים.

אלא שבנימין נתניהו הוא כישלון סדרתי מהדהד. הוא גם איש מכירות ממולח ומנוסה והוא מצליח בכישוריו אלה למכור את כל כישלונותיו כהצלחות או ככישלונות של אחרים. יש מי שעדיין קונה את הסחורה הפגומה הזאת, לצערו, סחורה שפג תוקפה מזמן והיא מקולקלת, ויש מי שהבין שלמרות שהאריזה נוצצת בחיצוניותה ועטופה בנייר צלופן מהודר, משובח ויוקרתי – התוכן העטוף רקוב בפנים, מקולקל, מצחין, מבאיש ומזיק לבריאות. אבל למי אכפת? העיקר שכלפי חוץ הכול דבש.

במסגרת כישורי השיווק שלו הצליח נתניהו למכור לחלק מהאזרחים, שהוא והמדינה זה היינו הך והוא והליכוד זה אותו דבר. הוא הצליח לשכנע ציבור מסוים של אנשים שאם הוא לא יהיה כאן ישראל אבודה

במסגרת כישורי השיווק שלו הצליח נתניהו למכור לחלק מהאזרחים, שהוא והמדינה זה היינו הך והוא והליכוד זה אותו דבר. הוא הצליח לשכנע ציבור מסוים של אנשים שאם הוא לא יהיה כאן ישראל אבודה, שהרי הוא מכר להם שהמושיע הגדול זה הוא. יש מי שעדיין קונה את זה, לצערו.

אם כן, נתניהו מומחה בחיצוניות, בעטיפות, בצורה. התוכן לא מעסיק אותו ולא מעניין אותו, העיקר שיוצג בעטיפה פרחונית נוצצת ויפה לתפארת משפחת נתניהו.

נתניהו גם נבנה על הצלחות של אחרים. הוא עצמו לא הצליח בשום דבר, הוא נכשל סדרתית בכל מה שעשה, אבל בזכות כישורי משחק ויכולת דיבור תאטרלי הוא מצליח למכור את עצמו לציבור מסוים מאוד בתור הצלחה מסחררת אף שכל ההצלחות שהוא מתפאר בהן אינן שלו (כיפת ברזל, מבצע עופרת יצוקה וכיו"ב). להפך, ההצלחות שהוא נבנה עליהן מתמסמסות בתקופתו, חמאס התחזק בעשר השנים האחרונות ואיראן שועטת במרץ לעבר יכולת לייצר גרעין.

ההצלחות שהוא מתפאר בהן אינן שלו (כיפת ברזל, מבצע עופרת יצוקה וכיו"ב). להפך, ההצלחות שהוא נבנה עליהן מתמסמסות בתקופתו, חמאס התחזק בעשר השנים האחרונות ואיראן שועטת במרץ לעבר יכולת לייצר גרעין

יותר מזה: אצל נתניהו כל מה שהוא עצמו עושה הוא משייך לאחרים ומקדים אותם בהאשמות שווא לפני שיאשימו הם אותו.  הוא עצמו מושחת (לכאורה), נוכל, שקרן ותומך טרור (הוא מאשר לממן ארגון טרור ולכן תומך בו ומחזק אותו) – וכאמור, לפני שיאשימו אותו הוא ממהר להאשים אחרים במה שהוא עצמו עושה. זה חלק מהטקטיקה שלו.

אלא שנדמה שרוב הציבור מבין כבר עם מי יש לו עסק ומאס בתעלולים, בשקרים, במשחקים ובהסטות (גם בהסתות) של נתניהו. גם מי שעבד איתו מבין זאת, יאיר לפיד למשל, לכן מסרב בכל תוקף לשבת איתו באותה ממשלה.

כל הסימנים מראים שישראל בדרך לבחירות שלישיות בתוך שנה רק בגלל אדם אחד: נתניהו. אין לי הספק שבבחירות ששוב הוא כפה עלינו כוחו ייחלש ואולי הוא אף ייעלם לחלוטין מהמפה הפוליטית היישר לזרועות בית המשפט, ובא לציון גואל.

יאיר בן־חור הוא עורך ספרות, עורך לשון, נקדן, עורך שירה ומשורר. פרסם עד כה ארבעה ספרי שירה פרי עטו וספר מאמרים פילוסופיים, וערך וניקד מאות ספרים אחרים.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,429 מילים

חינוך בעוטף עזה מבקשים הקלה בבגרויות

בשנים האחרונות חלה ירידה בהישגים של תלמידי עוטף עזה, ועלייה ברמת האלימות בבתי הספר שם ● אנשי חינוך בדרום: "הילדים גדלים באווירת מלחמה, וזה משפיע על המצב הלימודים שלהם" ● במשרד החינוך טרם הגיבו לפנייה

עוד 720 מילים

פעיל בלי זכויות כך הפכתי מאקטיביסט ל"פצצה מתקתקת"

ליית' אבו-זיאד (28) הוא פעיל מוכר למען זכויות אדם של "אמנסטי" בשטחים ● אבל כשביקש ללוות את אמו החולה לטיפול בישראל גילה שהוא מוגדר כמסורב כניסה ● בהמשך, נאסר עליו גם לצאת מהשטחים ● התוצאה: בפועל, הוא אסיר של השב"כ בגדה המערבית ● ליית' וחבריו מספרים כי המגבלות הוטלו עליו זמן קצר לאחר שאמנסטי הוציאה דוח המבקר שיווק תיירות בהתנחלויות ללא גילוי נאות ● בשב"כ אומרים: "אנו פועלים מטעמים ביטחוניים משמעותיים" ● ראיון

עוד 2,195 מילים ו-1 תגובות

אנשים על ארבע בני גנץ - ג'יראפה

בפינתי "אנשים על ארבע", שבה אני משווה אנשים ידועים לחיות ידועות – על פי המהות ולא המראה – הנחתי היום תחת זכוכית המגדלת אדם משמעותי מאוד בפוליטיקה הישראלית, הנמצא במוקד ההכרעות הפוליטי הבוער – בני גנץ – יו"ר מפלגת כחול לבן.

אני משווה אותו לג'יראפה.

לג'יראפה רגלים ארוכות אך דקות, שאינן מתאימות לריצה באזורים ביצתיים – ולכן הג'יראפה בני גנץ, צריך להיזהר לא לשקוע בביצה הפוליטית הישראלית המסובכת כל כך

למה ג'יראפה?

מכמה סיבות:

  • במקרה הזה כמובן גם המראה החיצוני דומה – אין ספק ששיעור קומתו וגובהו של בני גנץ, מתבלט ומהווה נושא לשיח והתייחסות.
  • לג'יראפה יש אופי עדין ולא תוקפני – כך גם מתאפיינת פעילותו של בני גנץ, השונה לעיתים מהטורפים המצויים בפוליטיקה הישראלית, עד כדי כך שיש אפילו האומרים שהוא פסיבי מדי.
  • לכל החושבים שהג'יראפה היא חיה פסיבית וחסרת אונים – אתם צריכים לראות את סרט הטבע הזה, שבו אריה מנסה לתקוף ולטרוף ג'יראפה, וסופג בעיטה אדירה ומפתיעה ששוברת את הלסת שלו.
  • לג'יראפה רגלים ארוכות אך דקות, שאינן מתאימות לריצה באזורים ביצתיים – ולכן הג'יראפה בני גנץ, צריך להיזהר לא לשקוע בביצה הפוליטית הישראלית המסובכת כל כך.

ד"ר רפי קישון הוא בעל כמה תארים: ווטרינר, מרצה ואיש תקשורת ומדיה. אבל התואר הראשון שלו הוא: הבן הבכור של אפרים קישון - גדול ההומוריסטים ואנשי הקולנוע בישראל. לד"ר רפי קישון יש הופעה הומוריסטית ייחודית, מצחיקה ומצליחה, בשם: ״אפרים קישון - ההומור, הבידור והסרטים״ בתאטרון הקאמרי בתל אביב, וברחבי הארץ, כולל חוגי-בית ואירועי תרבות רבים. מופע הומור נוסף שלו עוסק באביו אפרים קישון ובפוליטיקה הישראלית: "פוליטיקה זה דבר מצחיק".רפי מרצה גם על ההומור היהודי , על אהבה מהסרטים , על ההומור שמאחורי הפוליטיקה , וגם על חיות וחיוכים , עולם החיות המופלא, האבולוצייה של האדם הקוף ועוד. לרפי דף פייסבוק פעיל שבו הוא מפרסם יום יום את הגיגיו בכל התחומים. אם אתם רוצים להזמין את המופע שלו - התקשרו או כתבו לו ישירות: 054-7475599, rafi@kishon.com

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 175 מילים

למקרה שפיספסת

עודכן לפני שעתיים
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

תגובות אחרונות

בשורות טובות נהרות הג׳יפה נלכדו ברשת

לראשונה מזה כמה שנים, הגשם הראשון לא הביא עמו נהרות של ג'יפה לחופי תל אביב ● רשתות מיוחדות שהותקנו על פתחי תעלות הניקוז לכדו 3 טונות של פסולת ● במקום לזרום לים - הזבל הושלך לאשפה

בשנים האחרונות זה הפך למחזה קבוע – ולא המלבב – שסימן את בוא החורף: אשד רב עוצמה של מים שחורים ומגעילים פרץ מתעלות הניקוז של עיריית תל אביב מיד אחרי הגשם הראשון, הציף את חופי העיר וצבע את הים בגוון כהה ודוחה. זה קורה מדי סוכות, לפעמים מוקדם יותר, וכבר נראה כמו גזירת גורל.

הסרטונים שתיעדו את נהרות הג'יפה שברו שיאי צפייה, המתרחצים הרימו קול זעקה – ובשנה שלאחר מכן המראה חזר על עצמו בדייקנות מטרידה. עד השנה.

מאיה יעקובס, מנכ"לית "צלול", מאשרת שאל העמותה שמובילה את המאבק בזיהום החופים לא הגיעו השנה תלונות או תיעוד של זיהום מהסוג הזה.

גם גולשים קבועים בים אומרים שהשנה לא נתקלו בתופעה. זה כמובן עדיין יכול לקרות, אבל מכיוון שכבר ירדו כמה גשמים חזקים, הסיכוי לכך נמוך מאוד.

הסכנה העיקרית טמונה בגשם המשמעותי הראשון, ששוטף את כל הפיח, השמן וסתם לכלוך שהצטבר בחודשי הקיץ הארוכים על כבישי העיר, אל תעלות הניקוז, ומשם אל המקום הנמוך ביותר בסביבה – הים.

בחורף הזה, צריך לקוות, יהיו עוד הרבה גשמים – אבל גשם ראשון כבר לא יהיה. ייתכן שהשינוי המבורך טמון במהלך שעשה השנה "מי אביבים".

בקיץ שעבר ערך תאגיד המים של תל אביב פיילוט,  כשהתקין רשת צפופה על פתח אחת מתעלות הניקוז הגדולות בעיר. היה חשש שאם הרשת תיסתם לחלוטין בפסולת מוצקה הזרם האדיר יעלה בחזרה ויציף את הרחובות, אך זה לא קרה.

הניסוי עבר בהצלחה, והשנה הפך לנוהל, כך שהפתחים של כל תעלות הניקוז הגדולות בעיר כוסו בסבכות. התוצאה (בתמונות): 3 טונות של פסולת נלכדו ונשלחו לפחי האשפה במקום להגיע אל החוף והים, כמו בשנים קודמות.

זיהום בתל אביב (צילום: מי אביבים)
זיהום בתל אביב (צילום: מי אביבים)

יעקובס אומרת שצלול דורשת להתקין רשתות כאלה כבר שנים, שהמשרד להגנת הסביבה הערים קשיים בגלל החשש מתחזוקה לקויה, ושרק העיריות של תל אביב ושל הרצליה הרימו בינתיים את הכפפה.

ועדיין, לא ברור אם הרשתות לבדן יכולות להסביר את היעלמות הזרם השחור.

"אני מניח שהפסולת שנלכדה הייתה אחראית לחלק מהתופעה", אומר שרון קרן, מנכ"ל מי אביבים, "בגלל הלכלוך שדבק בה, ובגלל שחלקה התפוררה במים. אבל לא בטוח שזה כל ההסבר. יכול להיות שהגשם החזק הראשון בכלל ירד בלילה".

אל התקנת הרשתות צריך להוסיף את המאמצים שעיריית תל אביב משקיעה בשטיפה ובניקוי של תעלות הניקוז, ועדיין קיימת האפשרות (הקלושה, ככל הנראה) שגם השנה הים נצבע בשחור – רק שאיש לא היה שם כדי לתעד.

כנראה נצטרך להמתין עוד חורף או שניים כדי לדעת אם הבעיה באמת נפתרה, או שמכת הזיהום השנתית תחזור להיות להיט ויראלי ברשתות החברתיות.

זיהום בתל אביב (צילום: מי אביבים)
זיהום בתל אביב (צילום: מי אביבים)
עוד 375 מילים

סיכומו של יום חסר תקדים במשכן הכנסת

יום האתמול ייכנס להיסטוריה של מדינת ישראל ● מהתבטאויותיו של ליברמן נגד החרדים והערבים, דרך ההנחיות שהוציא היועץ המשפטי של הכנסת לתקופת 21 הימים, עבור בנאומו של גנץ, שאף האשים את נתניהו בהסתה לרצח רבין, ועד לרעיון חסר התוחלת של בנט לקדם בחירה ישירה בין נתניהו וגנץ ● ובתוך כל הכאוס, דווקא כחול-לבן רשמה רגעים של אחדות נכספת ● פרשנות

עוד 785 מילים

אלה יהיו חיינו ב-21 הימים הקרובים: נקבל עוד מנה גדושה של ספקולציות, הטעיות, ספינים, הצעות מדומות למו"מ ומשחקי האשמות ● וככל שנתקרב לסוף המועד שקובע החוק, תתגבר ההיסטריה סביב בחירות נוספות ● פרשנות

עוד 568 מילים

חסידות סאטמר איננה פועלת נגד מדינת ישראל

פייק ניוז ביקורת רבה הושמעה אתמול על כניסתו של האדמו"ר מסאטמר לישראל ● בין הטענות: המדובר בחסידות עוינת לישראל, המשתפת פעולה עם איראן ● אך האמת היא שזה פשוט לא נכון וכולם מתבלבלים בין סאטמר לנתורי קרתא ● המשרד לעניינים אסטרטגיים: "לא ידוע לנו על השתתפות של האדמו"ר בפעילות אנטי-ישראלית בכלל" ● נציג סאטמר: "אנחנו מכירים בקיום המדינה ובקיומם של הרבה דברים טובים שיצאו ממנה"

עוד 962 מילים

מכה כפולה בני זוג להט"בים מופלים גם במותם

הומואים ולסביות שמאבדים את בני ובנות זוגם נתקלים בקשיים כלכליים, ביורוקרטיים וחברתיים שאינם מנת חלקם של אלמנים ואלמנות סטרייטים ● "שאלות כמו 'איך הכרתם ובאיזה נסיבות?', הן שאלות שלא שואלים הטרוסקסואלים כשהם באים למצות את זכויותיהם המשפטיות" ● כך הם מתמודדים עם הקשיים, וכך ניתן להימנע מחלק מהם מראש

עוד 1,900 מילים

ראיון "אם נלך לאופוזיציה, אז נלך בראש מורם"

אחרי שהכריז על עצמו כיורש הפוטנציאלי של נתניהו, ניר ברקת חושף את התכנית הכלכלית שהציג בפני ג'ארד קושנר: הקמת אזורי תעשייה ישראלים-פלסטינים ופיתוח אתרי תיירות בשטחים בהשראת התנ"ך ● בראיון נרחב, הוא מציג את החזון שלו ליחסי שגשוג עם הפלסטינים, מתחייב להשקיע בערביי ישראל, מותח ביקורת על הפרקליטות, עוקץ את ליברמן ומעדיף שגנץ יבשיל לפני שיהיה ראש ממשלה ● אך בניגוד לראש מפלגתו, הוא שומר על גישה ממלכתית

עוד 2,848 מילים

המרוץ ל-61 חתימות: 21 יום למצוא מועמד להרכבת ממשלה

חילופי האשמות בין גנץ לנתניהו ● מנדלבליט קיבל החלטה בתיקי נתניהו ● סער יתעקש על פריימריז בליכוד ● לפיד: "מתווה ביבי" גורר את ישראל לבחירות ● פרסום ראשון: הימין החדש מקדמים בחירה ישירה ● דרעי: אפעל להקמת ממשלה בלי לפיד וליברמן ● ליברמן לא יצטרף לממשלת מיעוט ● גפני וליצמן: ליברמן אנטישמי

עוד 57 עדכונים

אם מישהו קיווה שפסגת נתניהו-גנץ תניב ברגע האחרון פריצת דרך לממשלת אחדות, באה ההודעה הצוננת אחרי הפגישה שארכה כשעה בלבד והבהירה: העסק גמור ● בכירי כחול-לבן נשמעו בלילה מיואשים: "נתניהו לא מוכן לוותר על כלום" ● בעוד שעות ספורות, יחזור המנדט לנשיא ● בכנסת הזו, גנץ כבר לא יהיה ראש ממשלה ● זה עכשיו או ממשלת ימין-ליברמן - או בחירות ● פרשנות

את אווירת הדיכאון בכחול-לבן אפשר היה להרגיש לאורך כל הלילה. אם מישהו קיווה שם כי פסגת בנימין נתניהו-בני גנץ אמש תניב ברגע האחרון פריצת דרך לממשלת אחדות, באה ההודעה הצוננת אחרי הפגישה במשרד ראש הממשלה וחיזקה למעשה את מה שהיה ידוע מראש: הסיכוי נמוך עד לא קיים.

הבכירים בכחול-לבן נשמעו מיואשים. "נתניהו לא מוכן לוותר על כלום", אמר אחד מהם לזמן ישראל. "הוא מתעקש על שנה ראשונה ברוטציה. הוא לא מתפשר בנושא הנבצרות, שאף אחד לא מבין מתי היא מתחילה ומתי היא נגמרת. הוא לא  מוכן לוותר על החסינות.

"אם נתניהו היה מקבל את התנאים האלה, גנץ אולי היה מניף חרב וחותך את כחול-לבן. אבל אין לו סיבה. גם מי שרוצה אצלנו ללכת לאחדות – לא קיבל מנתניהו את האופציה", סיכם הבכיר.

"אם נתניהו היה מקבל את התנאים האלה, גנץ אולי היה מניף חרב וחותך את כחול-לבן. אבל אין לו סיבה. גם מי שרוצה אצלנו ללכת לאחדות – לא קיבל מנתניהו את האופציה"

גם הסרטון של נתניהו, שהופץ במהלך הפגישה שלו עם גנץ, נראה לאנשי כחול-לבן כמו תרגיל בחירות או חלק ממשחק ההאשמות. נתניהו קרא לכחול-לבן להישען על הצהרת הממשל האמריקאי שמכירה בחוקיות ההתנחלויות ולהחיל את הריבונות על בקעת הירדן. עכשיו הוא יוכל להאשים את כחול-לבן בפספוס מדיני היסטורי, מינוח שהוא אוהב להשתמש בו בימים האחרונים.

הפעילות הפוליטית האינטנסיבית במהלך אתמול (שלישי) עוררה רושם שיש אירוע רציני. ראשי המפלגות נועדו ביניהם, נשיא המדינה נפגש עם כולם, משלחות של הליכוד וכחול-לבן ישבו אלה עם אלה. אבל כפי שזה נראה, גנץ יחזיר הלילה את המנדט לנשיא המדינה. נתניהו כמובן ינשום לרווחה. המשוכות יעברו לחברי הכנסת למשך 21 הימים הבאים, אלא אם תחול הפתעה מרעישה במשך היום.

המצב החדש נוח יותר לנתניהו. יש לו גם יתרון מבני. נתניהו מחזיק 55 חברי כנסת והוא קרוב יותר להגשים את המטרה. בלוק הימין חזק. לגנץ יש 44 חברי כנסת, ולא כולם סרים למרותו. זה לא רק יאיר לפיד, בוגי יעלון וגבי אשכנזי. גם יו"ר העבודה עמיר פרץ ויו"ר המחנה הדמוקרטי ניצן הורוביץ הודיעו אתמול שהם לא רוצים לשבת תחת נתניהו.

המצב החדש נוח יותר לנתניהו. יש לו גם יתרון מבני. נתניהו מחזיק 55 ח"כים והוא קרוב יותר להגשים את המטרה. בלוק הימין חזק. לגנץ יש 44 חברי כנסת, ולא כולם סרים למרותו

גנץ המאוכזב נותר בלי הרבה אפשרויות בשלושת השבועות הקרובים. הוא יוכל להתנחם בעובדה שקיבל מנדט והיה המועמד להרכיב את ממשלת ישראל, אפשרות שרק מעטים זכו לה בתולדות המדינה.

יכול להיות שיצטרך ללמוד ולשנן היטב את התרגילים הפוליטיים שעשה לו נתניהו, מהרגע שהקים את גוש ה-55, דרך מינוי נפתלי בנט לשר הביטחון, ועד הגל התקשורתי האדיר שהקים נגד ממשלת מיעוט שלא הייתה קיימת. גנץ כנראה עוד לא השתלב בליגת התככים הבכירה הזו.

עכשיו העיניים נשואות לשועל הפוליטי הרציני שנותר בשטח. אביגדור ליברמן יכנס מסיבת עיתונאים היום בצהריים בכנסת. אחרי שאופציית ממשלת המיעוט התבררה כפיקציה שאינה קיימת, אין לו באמת איום ממשי על נתניהו. אם הוא לא יכול לנצח אותו – אולי יצטרף אליו.

מקורב לליברמן שלח לי טקסט אפשרי לנאום שלו היום. "טוב, מאז הבחירות עשיתי מאמצים אדירים להקים ממשלת אחדות. הלכתי בקו שהתווה נשיא המדינה. ניסיתי הכל. לצערי הרב, בכחול-לבן לא היו מוכנים לקבל את מתווה הנשיא. ראש הממשלה, מצידו, לא הסכים לפרק את הבלוק שהקים.

"אמרתי לפני כמה ימים שכל אחד לנפשו. גם אני לנפשי. אעשה עוד מאמץ להקים ממשלה רחבה במהלך 21 הימים הנותרים. אם זה לא ילך, אשתמש בבחירה שנותרה לי, רק כדי למנוע בחירות אסוניות על עם ישראל".

או במלים אחרות: המנדט עובר מגנץ לידיו של ליברמן.

עוד 544 מילים
מאט ליברמן, בנו של הסנאטור לשעבר ג'ו ליברמן, ליד ביתו בג'ורג'יה

ג'ו ליברמן עשה היסטוריה בארה"ב וזכה לאהדה רבה בישראל, כאשר היה היהודי הראשון שהתמודד למשרת סגן הנשיא בשנת 2000 ● כעת הבן הדי-אנונימי שלו, מאט ליברמן, מתחרה על מושב בסנאט ● כדי להתגבר על התדמית הימנית שדבקה במשפחה, הוא ייאלץ להפגין דעות הרבה יותר שמאליות ● ראיון

עוד 1,114 מילים

אסדת הגז לוויתן, הממוקמת כ-10 קילומטר מול חוף דור, החלה את תקופת ההרצה שבה ייפלטו ממנה כ-50 טונות של חומרים מזהמים בתחילת דצמבר ● מדובר בפליטת מזהמים המותרת על פני שנתיים לפי ההיתר הרגיל ● "שומרי הבית": ההיתר מהמשרד להגנת הסביבה להתחלת תקופת ההרצה הוא מחטף

עוד 606 מילים ו-1 תגובות
סגירה
בחזרה לכתבה