רוסיה שוב נכנסת לוואקום האמריקאי, ויש סיבה לדאגה

השבועיים האחרונים בסוריה מוכיחים עד כמה המזרח התיכון יכול להיות הפכפך ● בשיחת טלפון אחת, הפך טראמפ את אסד מרוצח המונים למושיע הכורדים ● רוסיה מצידה מפגינה נוכחות בצפון סוריה ומשדרת לארדואן מי הבוס ● ובישראל עוקבים בדאגה במיוחד אחרי מובלעת טאנף שעל גבול סוריה-ירדן ● פרשנות

נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, נשיא טורקיה רג׳פ טאיפ ארדואן ונשיא איראן חסן רוחאני – בפגישתם באנקרה, טורקיה, ב-16 בספטמבר 2019 (צילום: AP Photo/Pavel Golovkin)

השבועיים האחרונים בסוריה מוכיחים עד כמה המזרח התיכון יכול להיות הפכפך. בשיחת טלפון אחת הפך נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ את נשיא סוריה בשאר אל-אסד, רוצח ההמונים של אתמול, למושיע של מחר ואת נשיא טורקיה רג׳פ טאיפ ארדואן משותף מפוקפק לאוייב.

בשורה התחתונה, מידת נחישותו של אסד, מגובה או לא בגייסות רוסים, היא שתקבע את עתידו של המיעוט הכורדי. בינתיים רוסיה מצהירה כי היא רק ״מסיירת״ באזורי הלחימה בצפון סוריה. אבל , הרמז במקרה הזה ברור: רוסיה שוב נכנסת לוואקום האמריקאי ועל הדרך גם מעבירה מסר לארדואן, כי הקרמלין יקבע מעתה מי, מתי, כמה ואיך יתערב בסוריה.

תושבים בצפון סוריה מקדמים בברכה את חיילי צבא אסד, ב-14 באוקטובר 2019 (צילום: SANA via AP)

תושבים בצפון סוריה מקדמים בברכה את חיילי צבא אסד, ב-14 באוקטובר 2019 (צילום: SANA via AP)

מבחינת הכורדים, המשמעות של מעורבות רוסית באזורם אולי טובה לטווח הקצר – בעצירת הצבא הטורקי – אבל בטווח הארוך גם הם יודעים כי ולדימיר פוטין  יגבה על כך מחיר. במצב הנוכחי, אחרי הבגידה האמריקאית, מבחינת הכורדים הסורים, כמעט כל מחיר יהיה שווה אל מול איום ההכחדה של ארדואן.

בינתיים נראה שהסנקציות הכלכליות האמריקניות לא ממש מפחידות את אנקרה, שממשיכה במערכה בסוריה. בצר לו פונה טראמפ למנוף הלחץ הבא שלו, אירופה ונאט״ו. אלא שבשתי הכתובות הללו אין תשובה חדה.

האיחוד האירופי מעדיף לגמגם ולהשאיר את התגובות הנחרצות להחלטה עצמאית של כל אחת מהמדינות. צרפת וגרמניה כבר הודיעו כי ישעו את הסחר הבטחוני עם טורקיה וגם זה לא עוצר בינתיים את הפלישה הטורקית.

ארדואן מעדיף להתעלם מהצעדים הללו והוא יודע היטב למה. האיום שהוא מחזיק כלפי אירופה משמעותי יותר: פתיחת השערים לזרם פליטים לאירופה הוא סיוט משותף לחברות האיחוד, שחשבו שהעניין הזה כבר מאחוריהן.

אלא שלפלישה הטורקית יש נדבך מדאיג נוסף, והוא האפשרות הממשית לחזרתה של המדינה האיסלאמית. החשש הזה מאחד מפלגות בארצות הברית ויוצר לנשיא טראמפ מהומה לא קטנה מבית. חלק מחברי הקונגרס מהמפלגה הרפובליקאית, לא חוששים למתוח ביקורת נוקבת בהקשר הזה.

פליטה סורית מגיעה למחנה פליטים ליד מוסול, עיראק, ב-16 באוקטובר 2019. על פי האו״ם, לפחות 160 אלף תושבי סוריה נאלצו לברוח מבתיהם מאז פלישת טורקיה (צילום: AP Photo/Hussein Malla)

פליטה סורית מגיעה למחנה פליטים ליד מוסול, עיראק, ב-16 באוקטובר 2019. על פי האו״ם, לפחות 160 אלף תושבי סוריה נאלצו לברוח מבתיהם מאז פלישת טורקיה (צילום: AP Photo/Hussein Malla)

משמעותה של חזרת המדינה האיסלמית היא למעשה ביטול אחד מההישגים הגדולים של ממשל טראמפ והנשיא יודע זאת היטב.

עד לבחירות הקרובות בארצות הברית נותרה שנה, פרק זמן מספיק להוציא לפועל פיגוע מהדהד של דעא״ש. במקרה הזה, לא בטוח שבוחרי טראמפ יזכרו בהכרח את נסיגת הכוחות, ומתנגדיו ידאגו לייחס לו את הקמתה של המדינה האיסלמית 2.0. חתנו של טראמפ , ג׳ראד קושנר, יוכל להסביר לו את משמעות המשפט: ״אכל את הדגים המסריחים וגורש מהעיר״.

ועדיין לא הזכרנו את ישראל. באופן רשמי, ירושלים עדיין לא נוקטת עמדה מלבד גינוי דיפלומטי. הפרת האיזון בסוריה היא אולי הזדמנות לניצול המהומה לעוד כמה מהלכים עלומים, אבל בל נשכח שהאנדרלומוסיה משרתת גם את הצד השני ובמקרה הזה את איראן.

הפרת האיזון בסוריה היא אולי הזדמנות עבור ישראל לניצול המהומה לעוד כמה מהלכים עלומים, אבל בל נשכח שהאנדרלומוסיה משרתת גם את איראן

הקשב הרוסי בצפון סוריה יכול בהחלט לאפשר למשמרות המהפכה לקבוע עוד עובדות בשטח. איראן הוכיחה שהיא יודעת לנצל הזדמנויות אסטרטגיות, כל שכן כאשר היא מצטרפת – כביכול – ללחימה במדינה האיסלאמית. על הבסיס הזה היא בנתה את הנוכחות שלה בעיראק ואחר כך בחלקים של סוריה.

לכן, המבחן הבא של טראמפ מול איראן וישראל יהיה מובלעת טאנף שעל גבול סוריה-ירדן. אם הכוח האמריקאי שנמצא שם ומונע תנועה איראנית, יפונה במסגרת קיום הבטחת הבחירות, הרי שמשמעותו של המהלך הפעם לא יהיה בגידה בכורדים, אלא פגיעה ישירה באינטרס הישראלי.