בית משפט עליון ליברלי הוא בנפשנו

הדיון בבג"ץ בעתירות נגד חוק הנבצרות, 28 בספטמבר 2023 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)
חיים גולדברג/פלאש90
הדיון בבג"ץ בעתירות נגד חוק הנבצרות, 28 בספטמבר 2023

כשהודיע בנימין נתניהו מפי שלוחו יריב לוין על צאתה לפועל של ההפיכה המשטרית, היה ברור לכל מי שעיניו בראשו מהן הסכנות האיומות והמוחשיות שממיטה ממשלתנו – לא "רק" על הדמוקרטיה הישראלית, אלא אף על החברה הישראלית וחוסנה, כלכלתה של המדינה, מעמדה, ביטחונה, חיי אזרחיה ועצם קיומה.

הדברים נכתבו, נאמרו ותועדו פעמים רבות מספור לאורך השנה הקודמת, לרבות ע"י כותב שורות אלה. לא היה צורך לחכות לשם כך ל-7 באוקטובר, לגירעון המפלצתי אליו הובלנו עוד לפני המלחמה או לדו"ח מודיס.

כדי לדעת מהן הסכנות האיומות והמוחשיות שממיטה ממשלתנו לא היה צורך לחכות ל-7 באוקטובר, לגירעון המפלצתי אליו הובלנו עוד לפני המלחמה או לדו"ח מודיס. הדברים נכתבו ותועדו לאורך השנה הקודמת

הרס הכלכלה הישראלית ויחסי ישראל עם בנות בריתה, שואת העוטף, כל אדם שנרצח, אשה שנאנסה, ילד שנחטף, חייל שנהרג ויישוב שנחרב – הם ועודם תוצאה ישירה וצפויה מההפיכה המשטרית; מנחישות השליט להבטיח את שלטון היחיד שלו בכלל ושליטה במשפטו הפלילי בפרט גם במחיר הדמים של אזרחיו, ומשיתוף הפעולה לו זכה מצד מקורביו, שותפיו הפוליטיים וסייעניו למיניהם.

חברי ממשלתנו חיים בעליל בשלום, ברווחה ובפגרה, גם בימים נוראים אלה, עם הפיגועים שהמיטו על מדינתם ועם אלפי קורבנות הדם של מעשיהם, אך את אותם מפגעים גיבו כזכור "פרשנים" משפטיים שטרחו "להסביר לנו" שאיננו מבינים דבר בדמוקרטיה, שדמוקרטיה היא למעשה רצון השליט הנבחר והמורם מעם, ושאנו, המוחים החרדים למדינתנו, איננו אלא סיקריקים קיצונים והיסטריים שברוב חוצפתם אינם נכונים להתפשר על חירותם ועל עתיד ילדיהם.

אך ישראל אינה חור שחור ונעלם, המשווק לתבל רק דרך שקריו של העומד בראשה והסבריהם העלובים של סייעניו. מול "כלכלת בעזרת השם" ו"כסף טיפש ייצא אבל כסף חכם ייכנס" – התייצבו בכירי הכלכלנים בעולם ודו"ח מודיס; מול "חמאס מורתע" ו"ערוצי התבהלה" – התייצבה המציאות הביטחונית האיומה.

מול החיסול הממוקד שנעשה למערכת המשפט בשם "רצון הרוב" – ניצב כעת גם הדו"ח השנתי של מדד V-dem, לפיו ישראל, בעקבות התקפות הממשלה על מערכת המשפט שלה וניסיונה לפטור עצמה מביקורת שיפוטית – אינה עוד דמוקרטיה ליברלית.

לפי הדו"ח, ישראל היא דמוקרטיה אלקטורלית בלבד, מדינה שהולכים בה לבחירות, אך אין בה זכויות בסיסיות שהן מנשמת אפה של דמוקרטיה מערבית. דמוקרטיה אלקטורלית כזאת עלולה חיש מהרה להפוך לרוסיה של ולדימיר פוטין או סוריה של בשאר אסד בה השליט הוא שמחליט מי, אם בכלל, רשאי להתמודד מולו, ומה תהיינה תוצאות אותן "בחירות".

מול החיסול הממוקד למערכת המשפט בשם "רצון הרוב" – ניצב גם דו"ח מדד V-dem, לפיו ישראל, בעקבות ניסיון הממשלה לפטור עצמה מביקורת השיפוטית – אינה עוד דמוקרטיה ליברלית

הקורא מוזמן לנסות ולהעיר משנתו את נשיאנו, שנמנע מלהתייצב מול הזוועה הזאת עוד בראשיתה, בישל "מתווים" לפשרה עליה, וממשיך לשווק אותנו בעולם כ"דמוקרטיה".

לחלופין, אפשר לספר על כך למחולל הראשי של החורבן, שעד לאחרונה עוד ניסה לשווק את עצמו בעולם כ"מנהיג מערבי" וכיום אין כמעט מנהיג כזה (או אחר) שמוכן לשאת את נוכחותו ושקריו.

אך מהפוליטיקאים, עושי דברם ושופרותיהם לא היו לנו ציפיות. לעומת זאת, לאורך המחאה נגד ההפיכה הדיקטטורית שם עם ישראל את מבטחו בבג"ץ, שיגן לא רק על זכויותיו אלא אף על עצם קיומו. מבט על פסיקותיהם של חלק מהשופטים השמרנים המכהנים כיום בבית המשפט העליון, ובראשם מי שעתיד לכהן בעוד מספר שנים כנשיאו, מלמד שלא מהם תבוא הישועה.

אם תשאלו את השופט נעם סולברג, הרי אין לבית המשפט העליון שום סמכות לפסול חוק יסוד, יהא תוכנו אשר יהיה. זאת גם, מן הסתם, אם בחוקי היסוד הבאים ייקבע כי הבחירות הבאות תתקיימנה בשנת 2080, או שנשים, ערבים או חילונים לא יהיו רשאים להשתתף בהן, או שהשליט חסין לא רק מנבצרות משפטית אלא אף מביקורת ציבורית וכל המעז להשמיע אותה דינו מאסר.

לשיטת השופט הנכבד, בית המשפט כלל אינו מוסמך לדון, כל אימת שמצוי הוא במסדרון, הדיון מחייב כניסה לטרקלין והמחוקק אסר עליו להיכנס אליו.

אם תשאלו את השופט העליון סולברג, הרי אין לביהמ"ש העליון סמכות לפסול שום חוק יסוד. גם, מן הסתם, אם בחוקי היסוד הבאים ייקבע כי הבחירות הבאות תתקיימנה ב-2080, או שנשים, ערבים או חילונים לא ישתתפו בהן

שופט הרואה עצמו כפוף למאוויי השלטון ורשאי לפעול רק במסגרות ש"אדונו" ראש הרשות המבצעת (שהוא הרי השולט אצלנו ללא מצרים גם ברשות המחוקקת) מתיר לו ברוב טובו לתפקד בהן; שופט הנכון לקדש כמעט כל פגיעה באדני הדמוקרטיה אם המחוקק הוא שהורה עליה – מחטיא לחלוטין את עקרון הפרדת הרשויות, כופר בעקרונות הדמוקרטיה הליברלית ומפקיר את אזרחיו לגחמות השליט ועריצותו.

גם בהתעלם מחוות הדעת שלו בבג"ץ עילת הסבירות או בבג"ץ הנבצרות, הרי שלאחרונה בישר השופט סולברג באופן הברור ביותר לאן מועדות פניו, ושדמוקרטיה ליברלית לעם היושב בציון או הגנה עליו מפני השליט העושה שימוש לרעה בכוחו – אינן נמנות על תוכניותיו. היה זה בבג"ץ בעניין אי סבירות מינויו של איתמר בן-גביר לשר לביטחון לאומי.

השופט יצחק עמית, שניסח את עיקרי פסק הדין, דחה את העתירה בלב כבד, חרף הקושי המתעורר ממעשיו והתבטאויותיו של בן-גביר, וזאת תוך התעלמות ממעשיו ואמרותיו של האחרון מאז מינויו לתפקיד, בשל אי עדכונה של העתירה וחוסר האפשרות לדון ב"עתירה מתגלגלת".

השופט סולברג לא ראה לנכון להסתפק בכך, והוסיף מצידו את הדברים הבאים:

"לעת הזו, רוב מניין ורוב בניין של שופטי בית משפט זה, סבורים כי טוב נעשה אם נצמצם את גבולה של עילת הסבירות… זוהי עמדתם של מי שהיו, בימים ההם, שופטי המיעוט בעניין הסבירות, ובזמן הזה – עמדה המשקפת את דעת הרוב".

מבחינה משפטית או לגוף העתירה שבפניו – לא היה בדברים אלה כל צורך. לשם מה נכתבו אם כן? על קוראי פסק הדין נמנה מן הסתם גם השר יריב לוין. מבחינתו, אין כל שאלה. מדובר במסר ברור לפיו עליו להתעקש על מינוי שופטים שמרנים במקום השופטות הליברליות שפרשו – הנשיאה אסתר חיות והשופטת ענת ברון, לשמור בכך על רוב שמרני בבית המשפט העליון ולהבטיח כתוצאה מכך את חופש הפעולה המוחלט של השלטון והשליט לפעול כאוות נפשם, פטורים מחובתם הבסיסית לפעול למען הציבור, מסבירות ומביקורת. לעזאזל הממלכה ונתיניה. יחי המלך.

שופט הרואה עצמו כפוף למאוויי השלטון ורשאי לפעול רק במסגרות ש"אדונו" ראש הרשות המבצעת מתיר לו – מחטיא את עקרון הפרדת הרשויות, כופר בעקרונות הדמוקרטיה הליברלית ומפקיר את אזרחיו לגחמות השליט

לנוכח פסקי-דין מעין אלה והרכבו השמרני של בית המשפט העליון, סבור פרופ' מרדכי קרמניצר ("שופטי המיעוט בבג"ץ הנבצרות הזמינו את המחוקק לעשות שימוש לרעה בסמכותו", הארץ) שעלינו להנמיך את ציפיותינו מבית המשפט ולהגביר את המאבק הציבורי להגנה על הדמוקרטיה שלנו ועל המדינה מפני אלה שמסכנים את קיומה.

לטעמי, לצד המאבק הציבורי, שיש להחריפו במידה ניכרת, אסור לנו לוותר על בית המשפט. בנפשנו הדבר. תחת זאת, עלינו להזכיר לו ולכל אחת ואחד מחבריו מהו תפקידם-שליחותם; המצב הנוכחי בו עצם השמירה על זכויותיהם הבסיסיות של אזרחי ישראל מותנה בהשקפת עולמו או אמונתו של שופט, הינו בלתי סביר בעליל.

על הרשות השופטת להגן על כלל הציבור, בראש ובראשונה מפני עריצות הרוב, ובוודאי מפני עריצות השליט המשתמש לרעה ולצרכיו במנדט שקיבל. עליה לשמור מכל משמר על זכויות האדם, זכויות הרוב והמיעוט, עקרון השוויון, חופש דת וחופש מדת, חופש הקניין וחופש הביטוי.

עלינו לוודא כי בית המשפט (בראש ובראשונה בית המשפט העליון, אך גם הערכאות האחרות) יאויש אך ורק בשופטים המודעים לכך שזוהי שליחותם ומחוייבים לה. הם יכולים להיות יהודים, דרוזים או ערבים, חרדים, דתיים או חילוניים, תושבי המדינה או השטחים, נשים וגברים, שמרנים או ליברליים באורחות חייהם הפרטיים, אמונתם או חוסר אמונתם. אך במלאם את תפקידם, עליהם לשמור מכל משמר על ערכי הדמוקרטיה הליברלית. על ערכי מגילת העצמאות.

ככל שנינצל (וליתר דיוק – נציל את עצמנו) מפני השלטון שקם עלינו לכלותנו, על הכנסת הבאה יהיה לקבוע כל זאת בחוק יסוד החקיקה: מחויבות הרשות השיפוטית לערכים דמוקרטיים ליברלים.

על הרשות השופטת להגן על הציבור מעריצות הרוב, ובוודאי מעריצות השליט המשתמש לרעה ולצרכיו במנדט שקיבל. יש לקבוע זאת בחוק יסוד החקיקה: מחויבות הרשות השיפוטית לערכים דמוקרטיים ליברלים

יש לזכור כי הקפדה שיפוטית על ערכים כאלה אינה מגבילה את יכולתם של שמרנים או דתיים לחיות כרצונם. שופטים האמונים על ערכים ליברליים ומחויבים להם – אינם מתערבים בחיי הפרט ובחירותיו וההפך הוא הנכון: הם מאפשרים אותם ומגינים עליהם. הפסיקה גדושה בהחלטות ופסקי דין ששמרו על זכויות לפולחן, תפילה או מקווה גם כשהרשות הממשלתית או המקומית לא מצאה לנכון לקדמן.

לעומת זאת, לא יהיה מי שיגן על זכותם של נשים, חילונים או מיעוטים לנהל את חייהם כרצונם, אם שלטון שמרני-דתי יראה לנכון לפגוע בהם ולא יהיה בית משפט המחויב לערכים ליברליים שימנע זאת ממנו.

עיגון דרישה כזאת בחוק הוא תנאי-בלעדיו-אין להמשך קיומנו כאן. הוא הדבר הראשון שעל הציבור הישראלי לדרוש מנבחריו, אם חפץ חיים הוא. ככל שעוד יתאפשר לו לבחור. חוק כזה אף יסייע להפחית את המעורבות הפוליטית במינוי השופטים.

כאמור, בנפשנו היא.

גילוי נאות: הח"מ היה בין המייצגים בשתי עתירות להוצאת נתניהו לנבצרות, עתירות שנדחו על הסף.

ד"ר גל לברטוב, עו"ד, מרצה למשפטים וסופר. לשעבר מנהל המחלקה הבינלאומית בפרקליטות המדינה. הוא בוגר המכללה לביטחון לאומי של צה"ל והפקולטה למשפטים של אונ' בר-אילן, מוסמך הפקולטה למשפטים של אונ' תל-אביב והפקולטה למדעי החברה של אונ' חיפה ובעל תואר דוקטור לפילוסופיה מטעם הפקולטה למשפטים והסנט של האוניברסיטה העברית. מאז הצהרת יריב לוין בינואר 2023 על תוכניותיו לריסוק הדמוקרטיה הישראלית מקדיש גל את מרב זמנו, לצד אלפי אזרחים מודאגים כמוהו, להגנה על ישראל ואזרחיה מפני ממשלתם.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
מאמר מרשים שממחיש הן את החשיבות בהקפדה על מערכת משפט ומינוי שופטים עצמאיים ומשוחררים משיקולים פוליטיים והן את הצורך בעיגון חוקתי של סמכות החובה של בג״ץ לפסול חוקים לא חוקתיים הפוגעים בז... המשך קריאה

מאמר מרשים שממחיש הן את החשיבות בהקפדה על מערכת משפט ומינוי שופטים עצמאיים ומשוחררים משיקולים פוליטיים והן את הצורך בעיגון חוקתי של סמכות החובה של בג"ץ לפסול חוקים לא חוקתיים הפוגעים בזכויות האדם ומפרים חוקי יסוד, מעבר לצורך בחוקה בהסכמה ויפה שעה אחת קודם!

וכדברי הנשיאה חיות בבג"ץ ביטול עילת הסבירות:

"באותם מצבים קיצוניים שבהם הכנסת כוננה או שינתה חוק יסוד באופן שיש בו משום שלילה או סתירה חזיתית של המאפיינים הגרעיניים של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית – יש להכיר בסמכותו של בית משפט זה לקבוע כי הכנסת חרגה מסמכותה המכוננת וכי אין מדובר בנורמה חוקתית תקפה"
שירלי.

עוד 1,328 מילים ו-1 תגובות
סגירה