זירת הבלוגים

המסע להטמעת תודעה ירוקה מגיע לתאגידים

רשתות ביגוד כמו זארה כבר הודיעו שיעדכנו למוצרי אריזה מתכלים, וזה באמת נחמד. אבל מה עם הגדולים באמת?

17/10/2019 11:25
 (צילום: דפנה גלפז)

בשבוע שעבר הפגינו אנשי "המרד בהכחדה" בכיכר הבימה, באירוע שנועד להציף לתודעה את משבר האקלים והשלכותיו. יומיים קודם לכן פעלו המוחים בשערי הבורסה לני"ע בתל אביב. כמו ביתר מחאות התקופה, כל האמצעים כשרים ומה שמצטלם טוב כמו שלשלאות וכתמי צבע אדום, אדרבא.

אקדים את המאוחר. בסוף (וכבר היום) התאגידים והרשתות יהיו חייבים להתעדכן טכנולוגית למוצרי אריזה מתכלים בלבד. רשתות ביגוד כמו זארה כבר הודיעו שיצאו במהלך מהסוג הזה, וזה באמת נחמד. אבל מה עם הגדולים באמת? קוקה קולה למשל.

יצוין כי קוקה קולה נמכרת גם במקדונלדס ברחבי העולם. זה בעצם סוג של דואופול שנועד למכור לנו מזון מעובד באריזות שמזהמות את הסביבה בכל צעד בשרשרת הקיום של המוצר, מהשדה עד הדלפק

אין לי מושג כמה פחיות ובקבוקים קוקה קולה מוכרת מדי יום בעולם, אני יכולה רק לדמיין ולא מאד מעוניינת, מלחיץ. אבל אנסה בזעיר אנפין להמחיש את העמדה באמצעות המשאית הזו בתמונה.

המשאית לא רק מרעישה, תופסת מקום רב בכביש ומזהמת את האויר. היא עושה את כל זה על מנת להעביר מוצר, שלא בדיוק נמצא בראש רשימת חמשת אבות המזון, והוא גם גורם נזק בריאותי ומזהם. ברור שמזהם. וזו רק משאית אחת, מתוך צי אחד, שכמוהו יש עוד אלפים.

יצוין כי קוקה קולה נמכרת גם במקדונלדס ברחבי העולם. זה בעצם סוג של דואופול שנועד למכור לנו מזון מעובד באריזות שמזהמות את הסביבה בכל צעד בשרשרת הקיום של המוצר, מהשדה עד הדלפק. מתי נשמע מקוקה קולה שהיא מקדישה משאבים לפיתוח אריזות מתכלות? הם בכל זאת קיימים איזה 130 שנה, איפה האחריות התאגידית? 

אבל מה עם תודעה סביבתית? לאן כל השקיות האלה הולכות? הן נתקעות לי בשיער בים, מחלחלות למי התהום, וכך הופכות לחלק משרשרת המזון שלנו. כן. אנחנו שותים פלסטיק

מאידך, אנחנו כצרכנים נאלץ להפנים את העובדה הלא פשוטה, לפיה כמעט בכל פעם שאנחנו קונים – אנחנו מזהמים. אני מכירה אנשים שקונים באפליקציות סתם פיצ'פקעס מיותרים כי זה כיף לקבל את האריזות האלה בדואר.

נכון, אבל מה עם תודעה סביבתית? לאן כל השקיות האלה הולכות? הן נתקעות לי בשיער בים, מחלחלות למי התהום, וכך הופכות לחלק משרשרת המזון שלנו. כן. אנחנו שותים פלסטיק.

בין תרבות הצריכה של ימינו לבין מה שאנחנו צריכים באמת – יש פער ניכר שמחפה על חוסרים מסוגים אחרים לגמרי, ונוסחאות פרסום קליטות בסגנון "טעם החיים".

בדרך מסוימת, מה שהקפיטליזם הביא עלינו הוא בעיקר הנגשה מוגזמת מאד של נוחות. הכלים החד פעמיים בטח יוצרו על ידי גבר שאשתו התייאשה מלשטוף כלים, אז במקום לתת יד הוא הינדס מוצר מזהם שהיום כבר מסולק בבושת פנים מהמדפים ברשתות. הלאה החד"פ, אמר הציבור. הבו לנו פתרונות טובים יותר.

הכלים החד פעמיים בטח יוצרו על ידי גבר שאשתו התייאשה מלשטוף כלים, אז במקום לתת יד הוא הינדס מוצר מזהם, שהיום כבר מסולק בבושת פנים מהמדפים ברשתות

וזה לא שהם אינם. המפ (צמח קרוב משפחה של הקנאביס) נתפש בעולם הטכנולוגי כחומר גלם שיוכל לפתור לפחות חלק מהבעיה, אם לא להביא לשינוי של ממש.

המפ, הצומח במהירות רבה מאד, יכול לשמש שלל תעשיות בדמות אריזות, טקסטיל, בניה וכיד הדמיון הטובה על דעתכם. וכל זה כבונוס בנוסף ליתרונותיו הבריאותיים.

לא יהיה קל להמפ להעמיק אחיזה מול תאגידים כאלו ומול תעשיית הפלסטיק הזדונית, אבל מהפכת הלגליזציה והמודעות למשבר האקלים מתפתחות במקביל. כבר לא מופרך לדמיין את היום בו הן סוף סוף יפגשו.