אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
סִינַי

אהבתנו לסיני חורגת מאהבתנו לכל מקום אחר מחוץ לישראל ● סיני זה המקום היחיד במזרח התיכון שבו ישראלים מרגישים בבית ● סיני זה המקום היחיד בחיינו שלא השתנה ולא משתנה בכלל בעולם שלא מפסיק להשתנות לרגע ● אחרי 15 שנה, אמיר בן-דוד חזר לנואיבה

"למרות החששות והאזהרות הרבות, נראה שהישראלים לא מוכנים לוותר על הקסם של סיני. גם בחג הזה כבר אלפים עברו את הגבול מישראל, ביניהם צעירים ומשפחות רבות עם ילדים"

כותרת בחדשות 12, 14 באוקטובר 2019

מעבר הגבול בין ישראל לסיני הוא מעבר דרמטי לישראלים. הוא גם מעבר ממשי, פיזי (תורים ארוכים, החלפת כסף, החתמת דרכונים, ההתמקחות הבלתי נמנעת עם נהגי המוניות הבדואים) והוא גם מעבר סימבולי: יציאה מעולמנו המוכר, שמקדש צמיחה כלכלית, קידמה, התפתחות, תכנון, הישגים, פיריון, יעילות, עמידה במדדים, ומעבר אל עולם שאדיש לחלוטין לכל אלה.

אי אפשר לאפיין את מאות הישראלים שעמדו לצידנו בתור אל המעבר. היו שם תיכוניסטים בחופשה ומשוחררים טריים מהצבא לצד זוגות צעירים עם תינוקות, משפחות עם ילדים גדולים (כמונו) וקבוצות של פנסיונרים.

היו הרבה חובשי כיפות שהחזיקו ביד את ארבעת המינים בדרך לסוכה כלשהי במדבר שבו נולד הסיפור של סוכות, לצד חילונים ופקידים עם ראסטות שנסעו להתמסטל מול הים. וכולם יחד התעלמו במפגיע מהודעות האזהרה ברמקולים של מסוף הגבול, שהנסיעה לסיני היא נסיעה מסכנת חיים והמדינה ממליצה להם להסתובב ולחזור הביתה. כשהאזרחים מפסיקים להאמין להודעות כאלה של המדינה, זה משבר אמון שכדאי לתת עליו את הדעת.

ההתעלמות חוצת הקהלים והמגזרים הזו מאזהרות דרמטיות כל כך, קשורה למקום המיוחד ששמור לסיני בלב הישראלי. זה לא רק הרוח והחושך והמים והשוניות החלומיות והגמלים שצועדים על קו החוף בשקיעה. זה עניין עמוק בהרבה.

אפשר היה לראות את זה בקבוצת הפייסבוק הפעילה מאוד להחלפת טיפים על סיני. בשבוע שעבר פירסם שם מישהו בתמימות נוגעת ללב פוסט שבו סיפר שהוא חזר מסיני ולא נהנה כל כך. האוכל לא היה לטעמו, האווירה לא היתה מגניבה, הבדואים לא היו נחמדים. הוא בוודאי עוד לא התאושש מהתגובות הנסערות.

מאות אנשים שלא מכירים אותו התנפלו עליו, ניתחו את אישיותו המפוקפקת, את אופיו המריר והנוטה לדיכאון, את חוסר היכולת שלו להנות מיפי הבריאה. אלה לא היו תגובות סבירות לטענות של תייר על מקום נופש שהוא לא נהנה בו. אלה היו תגובות של מאמינים דתיים למי שפגע בעיקרי האמונה שלהם.

אהבתנו לסיני חורגת מאהבתנו לכל מקום אחר מחוץ לישראל. סיני זה המקום היחיד במזרח התיכון שבו ישראלים מרגישים בבית. סיני זה המקום היחיד בחיינו שלא השתנה ולא משתנה בכלל בעולם שלא מפסיק להשתנות לרגע.

סיני זה המקום היחיד במזרח התיכון שבו ישראלים מרגישים בבית. סיני זה המקום היחיד בחיינו שלא השתנה ולא משתנה בכלל בעולם שלא מפסיק להשתנות לרגע

כל אחד מוזמן להיזכר בהקשר הזה במקומות שהוא חזר וביקר בהם לאורך השנים האחרונות, בהן כמעט בלתי אפשרי היה לחמוק מקדחת הפיתוח.

אני חושב על גואה, שתמיד הזכירה לנו קצת את חוויית סיני (המשפט ״זה ממש סיני פה״, הוא משפט שכל ישראלי מכיר). גם חופי גואה – כמו חופי סיני – הם מחוז כיסופים רומנטי, ביטניקי כזה, עם דקלים על קו המים, והאשליה שחיים פשוטים יותר ויפים יותר נמצאים בהישג יד.

אבל בגואה דבר לא דורך במקום. כשהגענו לשם בפעם הראשונה, באמצע שנות התשעים, פגשנו את ההיפים המתבגרים, פליטי הסיקסטיז, שדיברו בנוסטלגיה על ״גואה של פעם״, לפני מסיבות הטראנס ונהירת התרמילאים. ובכל ביקור מאז – הגענו לגואה שונה. משוכללת יותר, יעילה יותר. אחרת. בפעם האחרונה שלנו בגואה, לפני שנתיים, כבר היה ווי-פיי כמעט בכל מקום לאורך החוף, על קו המים, בין המסעדות החדשות שהציעו סושי, אוכל תאילנדי והמבורגרים. את נהג המונית אפשר היה להזמין באפליקציה.

כל השנים האלה, סיני לא השתנתה כלל. ודווקא זה היה אחד מסודות הקסם שחופי ים סוף מהלכים עלינו. מה שהיה הוא שהווה. וככה בדיוק אנחנו אוהבים את זה.

כל השנים האלה, סיני לא השתנתה כלל. ודווקא זה היה אחד מסודות הקסם שחופי ים סוף מהלכים עלינו. מה שהיה הוא שהווה. וככה בדיוק אנחנו אוהבים את זה

המדבר אותו מדבר, זה שבו אולי צעדו אבותינו בדרך אל הארץ המובטחת. הים אותו ים, זה שבתוכו אבותינו אולי עברו בחורבה, בדרך נס. והבדואים אותם בדואים, אלה שאיתם בילינו בשנות השבעים כשסיני היתה ״שלנו״, ושממשיכים לנהל את החופים באותה תערובת מוכרת של עצלות וחביבות, גם כשסיני ״של המצרים״. המרכאות כאן – כי סיני בעצם לא היתה שלנו ולא של המצרים. רק של הבדואים.

״טוב שחזרתם״, אומר לי חמדן, ומתכוון לא רק אלינו באופן אישי, אלא לכל הישראלים שהתפזרו בסוכות על החוף, ״עד לפני שנה היה פה נטוש. זה היה קצת עצוב. אנחנו אוהבים כשאתם פה״.

זה גם עניין של פרנסה, כמובן, אבל לא רק. הבדואים מסתדרים יפה גם בלעדינו (״יש בים מספיק דגים, אל חמדאללה, ויש אורז. יש מה לאכול״) אבל החיים שלהם יפים יותר כשאנחנו בסביבה. ״תמיד הסתדרנו איתכם טוב. גם כשהייתם כאן, עבדנו ביחד בחקלאות בנואיבה כשקראתם לה נביעות. למדנו ממכם לגדל דברים. עבדנו איתכם. עד היום יש אצלנו אנשים שעובדים בשיטות שלמדנו ממכם. אף פעם לא היו לנו בעיות איתכם״.

חמדן הוא ממנהלי כפר החושות הקטן שבו התנחלנו בסוכות. הוא בן 49. זוכר את הימים שדהב היתה די-זהב ונואיבה הסמוכה היתה נביעות. הוא מסביר לי איך הקשר הזה נראה מנקודת המבט שלו ושל חבריו.

״אתם יודעים לכבד אותנו ובגלל זה תמיד הסתדרנו. עם המצרים זה לא ככה. אנחנו לא אוהבים את המצרים והם יודעים את זה. גם הם לא אוהבים אותנו. הם אומרים שאנחנו נהיינו כמוכם. נהיינו יהודים. תזכור מה שאני אומר לך, עוד תהיה פה פעם מלחמה בין הבדואים למצרים וזה לא יקרה בעוד הרבה זמן. בינתיים הם נזהרים מאיתנו. תפגוש אותם רק על הכביש (כביש החוף הארוך מטאבה לשארם א-שייך). לא תראה חיילים מצרים על החוף. הם לא מתקרבים לפה. לא יעיזו״.

״אתם יודעים לכבד אותנו ובגלל זה תמיד הסתדרנו. עם המצרים זה לא ככה. אנחנו לא אוהבים את המצרים והם יודעים את זה. גם הם לא אוהבים אותנו. הם אומרים שאנחנו נהיינו כמוכם. נהיינו יהודים״

אני מספר לחמדן על הביקורים הקודמים שלי בסיני. הפעם הראשונה בטיול עם הורי וחבריהם עוד לפני מלחמת יום כיפור, כולל טיפוס רגלי למנזר סנטה קטרינה ופסגת הר סיני, שהצליח – אלוהים יודע איך – לחמוק מתעשיית הקודש הישראלית.

והקיץ ההוא, באמצע התיכון, בתחילת שנות השמונים, רגע אחרי פסטיבל נואיבה ורגע לפני ההחזרה למצרים, בטרמפים בין אתרי הפריקים השוקקים והמסטולים בטראבין, דהב ושארם.

וכל הביקורים מאז, כשסיני חזרה למצרים. תמיד אותה סיני. בלי שינוי. בלי שכלולים. בלי הפירוטכניקה המוכרת של החיים המודרניים. ככה עד 2004, כשההתרעות של המטה למלחמה בטרור הצליחו להפחיד את כולנו.

״אף פעם לא היה לכם ממה לפחד״, מרגיע אותי היועץ לביטחון לאומי חמדן, ״אף אחד לא יכול לעשות פה שום דבר בלי שהשייחים של השבטים הבדואים הגדולים יסכימו, והבדואים בחיים לא יתנו לאף אחד להתקרב אליכם״.

עשרות אלפי ישראלים בוטחים עכשיו בההערכה הזו של הבדואי חמדן ומעדיפים אותה על משרד החוץ. יום יבוא ונצטרך לעשות חשבון נפש ולברר איך ולמה זה קרה.

ישראלי שחזר לחופי סיני, נהנה מהחופש בנואיבה (צילום: לילה בן-דוד)
ישראלי שחזר לחופי סיני, נהנה מהחופש בנואיבה (צילום: לילה בן-דוד)

אוצר צלילים: הפלייליסט השבועי

עוד 1,018 מילים
כל הזמן // יום ראשון, 18 בנובמבר 2019
מה שחשוב ומעניין עכשיו

2020 כבר כאן עזה כמוות הדחקה

האם יש גבול לכושר ההדחקה של הציבור? האם יש קצה ליריעת התודעה האלסטית שמותחות הפוליטיקה והתקשורת הישראלית מעל רצועת עזה?

9 מליון ישראלים, 2 מליון עזתים, 52 שנים מאז כיבוש הרצועה, 14 שנים מאז ההתנתקות היזומה ממנה, הישראלים המותשים פיתחו שיטה. התנתקות תודעתית עם סבבים זמניים של יקיצה.

9 מליון ישראלים, 2 מליון עזתים, 52 שנים מאז כיבוש הרצועה, 14 שנים מאז ההתנתקות היזומה ממנה, הישראלים המותשים פיתחו שיטה. התנתקות תודעתית עם סבבים זמניים של יקיצה

גם המערכת הפוליטית פיתחה שיטה – מילים נגד טילים. המילים נחלקות לשני סוגים – אלו שנאמרות לציבור הישראלי, ואלו שנכתבות בהסכמים עם חמאס, הג'יהאד, ה"פלגים" והמצרים. אלו ואלו "אינן מחייבות".

הראשונות כמו נמוגות עוד טרם סיימו להיאמר – "נכה בכל מי שיתקוף אותנו", "אני לא מציע להם לנסות אותנו", "תקפנו בעוצמה חסרת תקדים", "שקט ייענה בשקט". האחרונות כאילו נכתבו בדיו סתרים, כך שכל הנוגעים בדבר יוכלו להכחיש את קיומן וגם להעניק להן פרשנויות כלבבם. "לא התחייבנו לשום דבר", קבע נתניהו בישיבת הממשלה הבוקר, בבחינת "זה לא כתוב, ואם כתוב אז מה כתוב?".

המילים כאילו נכתבו בדיו סתרים, כך שכל הנוגעים בדבר יוכלו להכחיש את קיומן וגם להעניק להן פרשנויות. "לא התחייבנו לשום דבר", קבע נתניהו בישיבת הממשלה הבוקר, בבחינת "זה לא כתוב, ואם כתוב אז מה כתוב?"

רצועת עזה היא אחד המקומות הצפופים ביותר בעולם. גיהנום של חול, חוף, פח גלי ומי-מלח. בשנת 2005 ישבנו במועצה לבטחון לאומי, גרעין קטנטן של מתכננים, על מפות ונתוני יסוד של הרצועה. שוחחנו עם מומחים רבים מהארץ ומחו"ל.

אחד מהם, מאוניברסיטת הארווארד, הציג לנו דו"ח טרי שחיבר, תמצית מחקר מדוקדק שעליו שקד מספר שנים. כותרתו היתה – Gaza 2020, ומסקנתו ברורה – בשנת 2020, בעוד 15 שנים מאותו יום, עזה תהיה Unlivable, לא ראויה למגורי אדם. מאז פורסמו עוד ועוד דו"חות שהגיעו לאותה מסקנה.

כושר הנשיאה של הרצועה, במונחי קרקע, מים, משאבי טבע ומשאבי אנוש ותעסוקה מגיע למיצוי. הרצועה איננה יכולה להמשיך ולהתקיים כיחידה גיאו-פוליטית מבודדת, אלא חייבת להתחבר ליחידה אחרת.

רצועת עזה היא אחד המקומות הצפופים ביותר בעולם. גיהנום של חול, חוף, פח גלי ומי-מלח. בשנת 2005 ישבנו במועצה לבטחון לאומי, גרעין קטנטן של מתכננים, על מפות ונתוני יסוד של הרצועה

המועמדות? ישראל, מצרים, והגדה המערבית, כחלק ממדינת פלסטין עתידית. ישראל לכאורה אינה מעוניינת, והמל"ל כתבה מפורשות בסעיף 10 במסמך המכונן של תוכנית ההתנתקות כי "בטווח הארוך, ובהתאם לאינטרס הישראלי לעודד עצמאות כלכלית פלסטינית רבה יותר, מדינת ישראל שואפת להקטין, עד להפסקה מוחלטת, את מספר העובדים הפלסטינים הנכנסים למדינת ישראל. מדינת ישראל תתמוך בפיתוח מקורות תעסוקה ברצועת עזה ובאזורים הפלסטיניים באיו"ש, ע"י גורמים בינלאומיים".

גם כיום אף גורם פוליטי משמעותי אינו תובע חיבור מחודש של הרצועה לישראל. אבל במקביל מתבצעות פעולות ונערמות הבטחות, כולל באותם הסכמי-סתרים עם חמאס, שמשמעותם הידוק הקשרים והתלות הכלכלית של עזה בישראל. העברות הכספים הקטארים, הנחת קו מתח עליון – אותו קו מספר 161, שהיה נושא לדיון כבר במסגרת תוכנית ההתנתקות… – הקמת אזור תעשייה על הגדר, שהמודל הכלכלי שלו מבוסס על חיבור לישראל, ועוד.

מצרים מצידה דבקה באסטרטגיית הבידול ההסטורית שלה, עוד מימי הנשיא סאדאת המנוח, שסירב לקבל לידיו את חלקת הקרקע המיוסרת, על תושביה נטולי האזרחות. לפי דיווחים שונים, מצרים מסרבת אפילו, במסגרת המגעים על תוכנית טראמפ, להקים אזורי תעשייה בסיני, שיעסיקו פועלים עזתים וייצרו מימשק כלכלי בעל משמעויות אסטרטגיות.

האם בחולות תל אביב ייסדנו מדינה-בהדחקה? מדינה שמעדיפה להפנות עורף לעזה, להיסטוריה שלה, להווה המסוייט של תושביה ושל שכניהם בעוטף וברדיוס-הרעשה של 80 ק"מ ויותר?

נותרה רק אופציית פלסטין העתידית, הנראית כיום קלושה ותלושה. ישראל תידרש במסגרתה לאפשר "מעבר בטוח" שיחבר בין עזה לגדה המערבית, כפי שהתחייבה במסגרת הסכמי אוסלו, 'מפת הדרכים' ו'הסכם התנועה והגישה'. הפלסטינים צפויים לתבוע, כפי שעשו במשאים ומתנים בעבר וכנראה אף ביתר שאת לאור נסיון המצור הממושך על עזה, כי המעבר יהיה בריבונותם, תביעה שמתנגדי ההסכמים יציירו בצבעי אדום עזים כ"ביתור ישראל לשניים".

אז מה נותר? כמאמרו של ראש הממשלה המנוח שמיר, "הים אותו ים, והערבים אותם ערבים". אולם האם היהודים אותם יהודים? הציונות היתה שיבת העם היהודי אל ההיסטוריה. האם בחולות תל אביב ייסדנו מדינה-בהדחקה?

מדינה שמעדיפה להפנות עורף לעזה, להיסטוריה שלה, להווה המסוייט של תושביה ושל שכניהם בעוטף וברדיוס-הרעשה של 80 ק"מ ויותר? העתיד הפך להווה, שנת 2020 כבר כאן, עזה אינה ראויה למגורי אדם, והישראלים חובשים כיפת-ברזל ועוצמים עיניהם חזק-חזק.

ערן עציון הוא יזם מדיני ופוליטי, דיפלומט בכיר לשעבר, כיהן כסגן ראש המועצה לביטחון לאומי במשרד ראש הממשלה, וכראש התכנון המדיני במשרד החוץ. המוטו שלו הוא: Speak Truth to Power. מאמין שהמפתח לעתיד ישראל, והעולם החופשי, הוא מהפיכה בשיטה הדמוקרטית

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 661 מילים

גינוי חריף בשמאל לנאום ההסתה של נתניהו נגד המשותפת

ליברמן: ממשלה צרה אסון למדינה ● כחול-לבן: תושבי הדרום לא זכו ל"כנס חירום" ● נתניהו: חברי המשותפת רוצים להשמיד את המדינה ● אשכנזי ויעלון: ממשלת מיעוט רק עם ליברמן ● ריבלין: קורא לליכוד וכחול-לבן להתעשת ● מחר ייפגשו חברי בלוק הימין ● איימן עודה דורש אבטחה בשל איומים על חייו

עוד 54 עדכונים

הכל אודות חוה הטרנסג'נדרית מחסידות סאטמר

אבּי (חוה) סטיין נולדה בגוף של גבר למשפחה חסידית אנטי-ציונית בניו יורק, גדלה בבית עם 12 אחים, התחתנה בגיל צעיר והפכה לאבא ● אחרי שיצאה בשאלה ושינתה את מינה, היא פועלת כאקטיביסטית למען זכויות להט"ב וגם למען ישראל - בדרכה שלה ● עכשיו היא חושפת את סיפורה בספר אוטוביוגרפי מטלטל, ולא מהססת להצטלם רק עם חזייה

עוד 1,526 מילים

לא עוד "נר לי דקיק" אלבום אמריקאי חדש עם שירים מקוריים לחנוכה

כמיטב מסורת הכריסמס, שורת אמנים אמריקאים ישתתפו באלבום ראשון מסוגו לחנוכה ● בליין-אפ: חידוש לשיר של לאונרד כהן, לצד שירי חג מקוריים

לאדם סנדלר יש סוף סוף תחרות בזירה הלוהטת של שירי חנוכה. להקת חיים, השחקן ג'ק בלאק, הרכבים כמו Flaming Lips ו-Yo La Tengo ואמנים נוספים הקליטו באחרונה שירים לאלבום חנוכה חדש שייקרא Hanukkah+.

האלבום של חברת Verve Forecast יופץ החל מה-22 בנובמבר, ומשתתפים בו גם זמר הפולק לודון וויינרייט, אדם גרין (מלהקת Moldy Peaches), אלכס פרנקל (מההרכב Holy Ghost, ומייסד המעדנייה היהודית Frankel’s בברוקלין).

ה"רולינג סטון" דיווח שהתקליט צפוי לכלול הן גרסאות כיסוי והן שירים מקוריים.

תרומתה של להקת הבנות חיים היא גרסת כיסוי לשירו של ליאונרד כהן If It Be Your Will. בלאק כתב שני שירים מקוריים, וגם ויינריייט וה-Flaming Lips כתבו שירים במיוחד לאלבום החנוכה.

יוזם הפרויקט הוא המפיק המוזיקלי זוכה הגראמי רנדל פוסטר, שקיבל השראה מסדרת מופעי החנוכה השנתית של הרכב האינדי Yo La Tengo.

"כשידידנו רנדי פוסטר ביקש מאתנו לתרום שיר לאלבום של שירי חנוכה שהוא החליט להפיק, היינו די מופתעים," אמר איירה קפלן, סולן Yo La Tengo.

"כיהודים לא-מאמינים, האמת שלחג אין כמעט שום משמעות עבורנו, (זו הבדיחה שעומדת מאחורי הופעות החנוכה שלנו), אבל אנחנו פתוחים לכל מקור השראה".

עוד 168 מילים

תחושת המחנק עולה על גדותיה

לא, באמת, מה אני אמורה לעשות עכשיו עם כל השקט הזה? בדיוק הגעתי לשיא החוסן הנפשי וכושר העמידות? אני על הפסגה, כולי דרוכה ומוכנה עם כל מערך ההגנה הנפשי שגייסתי כדי להתמודד עם האויב.

ומי הוא האויב? מי שומר עלי? עד כמה אני באמת מוגנת? התחלתי להלחם באויבים דמיוניים. כן, אני יודעת, יש פה הפרעה נפשית. נו מה. כל פעם מחדש- כמו אנטיביוטיקה נגד שפעת, מחסנים את עצמנו לדעת, ויהיה מה שיהיה. וכל פעם מחדש השפעת מגיעה. בעוצמות שונות אבל מגיעה.

ככה גם עם הסבבים האלה – הביטויים המכובסים למלחמות שמתרחשות באזורנו המצולק – סבבים. טפטופים. הסלמה. וטובי הקופירייטרים שמגייסים פולטים ממוחם הקודח שמות מעולים לטירוף שמתחולל כאן

ככה גם עם הסבבים האלה – הביטויים המכובסים האלה למלחמות שמתרחשות באזורנו המצולק – סבבים. טפטופים. הסלמה. פרשננו למלחמות מודיע חד-משמעית במבט חודר, "הפעם אנו נערכים לכמה ימי לחימה", מדובר במערכה. מבצע.

וטובי הקופירייטרים שמגייסים ביחד עם גיוס המילואים המצומצם כדי לעבות את הישובים צמודי הגדר, פולטים ממוחם הקודח שמות מעולים לטירוף שמתחולל כאן. הפעם הגדילו לעשות – כי כזה עוד לא היה, ונתנו את השם 'חגורה שחורה'. לא, כאילו, אמיתי. מבצע חגורה שחורה.

ולא זאת בלבד, תוך יומיים נודע שהוא גם הוכתר בהצלחה. שעתיים אחרי ההכרזה – חמש רקטות נוספות לעבר ישובים סמוכים- חתיכת הצלפה נותנת לאוייבנו החגורה השחורה.

הפעם נתנו את השם 'חגורה שחורה'. לא, כאילו, אמיתי. ולא זאת בלבד – תוך יומיים נודע שהוא גם הוכתר בהצלחה. שעתיים אחרי ההכרזה – חמש רקטות נוספות לעבר ישובים סמוכים – חתיכת הצלפה נותנת לאוייבנו החגורה השחורה

ממש TOMARI BASSAI. בדקתי את סוג הקאטה – והפירוש הוא לכבוש את המבצר. נו- הצלחנו! שמחה וששון. כבשנו עוד יעד. יומיים, שלושה, שנה, מי סופר – כבר איבדתי תחושת זמן של אותה מערכה.

רקטות מעליי, קרבות בשמיים, כיפת ברזל מיירטת את הרקטות השוות, שומעים את השריקה מעל ואז בום אדיר. רצים לממ"ד. מסיבה של מסוקים, ג'יפים צבאיים, טנקים, סגירת צירים, שוב האזור נעשה אזור צבאי סגור למי שלא גר פה.

תושבים יוצאים להפוגות בישובים שקולטים אותם בחום ואהבה, אי שם במקומות רגועים מרופדים בטבע ושקט. מלא אנשים טובים שהכרתי בפייסבוק ועם השנים שנעשו חברים בלב ובנפש מעבר למדיה הוירטואלית, מציעים לי בכזאת נדיבות מרגשת, לבוא לנוח אצלם. לשנות אוירה. לנשום קצת נורמליות.

ואני מסרבת בנימוס. כי אני בהחלמה מסיפור אחר בכלל, כאובה. חייבת את מיטתי גם אם היא כרגע מזרון בממ"ד. כי הילדים לא מוכנים לצאת לשום מקום שהוא לא הבית. והממ"ד הוא היום חברנו הטוב ביותר. לצאת ולחרף נפשנו על הכביש?

ואני מסרבת בנימוס. למה? כי אני בהחלמה מסיפור אחר בכלל, כאובה. חייבת את המיטה שלי גם היא תהיה כרגע על מזרון בממ"ד. כי הילדים שלי לא מוכנים לצאת מהבית לשום מקום שהוא לא הבית. כי זה המקום הבטוח, והממ"ד הוא חברנו הטוב ביותר בימים אלו. לצאת ולחרף נפשנו על הכביש? כשאין הגנות מסביב?

(צילום: נעמה כספי)
(צילום: נעמה כספי)

אוי, אין לי כבר כוח. באמת. עייפתי מכל החרא הזה. טלאי על טלאי על טלאי. עד הפעם הבאה. תחושת המחנק עולה עד גדותיה ואני בכל זאת יוצאת לבד לגיחות קטנות במדבר הסמוך. לצלם קצת ציפורים, לפחות לחפש אותן. לשבת להקשיב לציוץ שלהן.

לנסות לתרגל נשימות כמו שלמדתי. נשימות יעילות שאמורות להכניס רוגע לגוף. מצלמת פריחות מדבריות. הזנבנים חמקמקים. הם עסוקים בכלל בחיי קומונה ואני מעניינת אותם כקליפת השום. אבל נפלא להתבונן בהם, באינטראקציה בינהם ולשכוח לרגע מהכל. אבל באמת. לשכוח מהכל.

 (צילום: נעמה כספי)
(צילום: נעמה כספי)
(צילום: ליאת קמחי בראודה)
(צילום: ליאת קמחי בראודה)

נעמה כספי היא אמא, גרה בעוטף עזה, צלמת ומהגגת הגיגים, בעיקר על מה שמפריע. ובין לבין גם על הנאות, אבל מזעריות. כשהבינה שהמצלמה היא כלי טיפולי להרגעת הנפש הסוערת - החלה לשאת אותה כמו תיק גב שסוחבים בו את המסמכים החשובים, כמו תעודת הזהות שלה. היא נפש חופשיה, טוטאלית, שבודקת קצוות, וחייבת לצאת מהפריים כדי להיות שלמה עם התוצאה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 518 מילים ו-1 תגובות

למקרה שפיספסת

עודכן אתמול
גיא זהר גיא זהר
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

תגובות אחרונות

יש כאוס, לאיש אין מושג אם לפתוח או לסגור את העסק

"החיילת בפיקוד העורף אמרה לי: אדוני, תפנה למנהל שלך, הוא יגיד לך מה לעשות. אבל אני המנהל!" ● מנהלי עסקים בדרום הארץ טוענים: הרשויות לא מנחות אותנו באופן ברור כיצד לנהוג בימים של ירי טילים ● מזהירים: מחיר הבלבול גבוה - ועשוי להתבטא גם בחיי אדם

עוד 1,195 מילים
חיפה. מוסד חינוכי של אחד ממוסדות הרב פרץ מאיר בנוה שאנן בחיפה

לאחרונה גילתה ענת הופמן, יו"ר נשות הכותל, כי במרתף הבניין המשותף בחיפה בו רכשה דירה נחפר מקווה ● המים יגיעו אליו מבריכה לאגירת מים שהוקמה על הגג, והכל ללא אישורי בנייה ● וזו רק ההתחלה בסיפור על הרב המקושר, המקווה והסוכה שהפכה לתוספת בנייה

עוד 2,588 מילים

פסילת ממשלה בתמיכת הערבים חושפת את האמת על הדמוקרטיה הישראלית

הסיבה לפסילת הרשימה המשותפת כתומכת בממשלת מיעוט, עמוקה בהרבה משיקולי ביטחון ● מחקרים מלמדים כי הציבור היהודי אינו בשל לקבל את הערבים כשווי זכויות, למרות מחויבות הצהרתית לדמוקרטיה ולשוויון ● בני גנץ עשה צעד היסטורי כשהסכים להיפגש עם ראשי המשותפת ולהצטלם איתם - אבל כאן זה נעצר ● עד הפעם הבאה, כשליהודים כבר לא תהיה ברירה ● פרשנות

עוד 1,457 מילים

מפוצלים התהום שפעורה ביננו

הקרע בין יהדות ישראל וארה״ב מתבטא בשיח על הכיבוש, על הכותל ועל פוליטיקה ● אבל ספר חדש משרטט הבדלים דרמטיים בין הקהילות, הרואות את היהדות ואת הציונות באופן שונה לחלוטין ● "לכל אחד מהצדדים יש בורות - בנוגע להיסטוריה של עצמו, של הצד השני ושל היחסים הטעונים" ● "ההתחלה של הפתרון נמצאת בכך שיהודים ילמדו על עצמם ואחד על השני"

עוד 2,738 מילים

עדות אישית 85% מתלמידי בית הספר היהודי של בני הם מוסלמים. וזה דבר מצוין

בבריטניה, בתי ספר יהודים מצליחים לשרוד בזכות ריבוי תלמידים מוסלמים ● קרן סקינזי, שבנה למד במוסד כזה, כותבת על היתרונות

עוד 824 מילים

לאהוב את ג'ני חיה 10 שנים עם ALS - מעל כל התחזיות

ג'ני קליינמן ברביצקי חיה עשר שנים עם מחלת ה-ALS, אחרי שהרופאים העריכו כי נותרו לה 18 חודשים לחיות ● היא עשתה זאת בעזרת נטורופתיה, סביבה תומכת והרבה אופטימיות, ואף הצטלמה לסרט תיעודי מעורר השראה ● רגע לפני הקרנה חגיגית של הסרט היא נפטרה

עוד 1,028 מילים

גנץ נפגש עם ריבלין: "אעשה הכל כדי למנוע עוד בחירות"

נתניהו: ממשלה שתלויה במפלגות הערביות היא סכנה קיומית ומיידית לביטחון ישראל ● איילת שקד: מינוי בנט לשר הביטחון הוא היסטרי. לצערי, אנחנו שועטים לבחירות ● ליברמן: כל בר דעת מבין שבין הליכוד לכחול לבן אין פערים אידיאולוגיים אלא חשבונות אישיים

עוד 36 עדכונים

המעגל נסגר ניצול השואה חזר למשפחה השוודית שהצילה אותו

הרברט (הרבּ) גילדין היה נער יהודי-גרמני צעיר שהוברח לשוודיה מיד לאחר ליל הבדולח ● בתום המלחמה הוא הצליח להתאחד עם הוריו ואחיו בארצות הברית, אבל לא הפסיק לחשוב על הזוג השוודי הנוצרי שנתן לו בית חם ● במסע קולנועי מרגש הוא איתר את צאצאיהם

עוד 1,031 מילים ו-2 תגובות

טיול לשבת מסעות הצלב

ללכת בעקבות נזירים-לוחמים ועולי רגל: סיור בין הריסות הצליינים בישראל ● שרידי ממלכת ירושלים בימי הביניים, הכוללת מבצרים, טירות ואתרי קרב, עדיין פרוסים ברחבי המדינה ופתוחים למבקרים

עוד 897 מילים

כשהדרום מופגז, לנכים נותר רק להסתכל לשמיים ולהתפלל

לפחות בעימותים מול עזה, מדינת ישראל עושה בסך הכול עבודה לא רעה בהגנה על העורף, ובסבב הנוכחי הצליחה להשאיר את מספר ההרוגים בצד הישראלי על אפס ● אלא שתחושת הביטחון היחסי והפתרונות שהמערכת מספקת מסתיימים כשמדובר באוכלוסייה אחת: חולים ואנשים עם צרכים מיוחדים

עוד 719 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה