ביום שלישי לפני שלושה שבועות הייתה ג'יל אברמסון אחת הנשים החזקות והמשפיעות בעולם והוכחה להיתכנות ניתוץ תקרת הזכוכית הבולמת את דרכן של נשים מוכשרות לראש הפירמידה בעולם של גברים.
במשך 33 חודשים מאז מינויה לעורכת הראשית של "הניו יורק טיימס" בשנת 2011, הייתה אברמסון האישה הראשונה בתפקיד הנחשק בהיסטוריה בת 161 שנים של העיתון הנחשב ביותר (עדיין) באמריקה ועדות לאפשרות שאפילו מוסד משפחתי סגור ונפוטיסטי כמו זה של משפחת סלצבורגר, מסוגל לעתים לקבל את ההחלטה המקצועית הנכונה.
למחרת, יום רביעי, ללא התרעה מוקדמת ובמהלך ברוטלי מהדהד בענף שכולו מעשי רשע נכלוליים וסכינים בגב, פוטרה אברמסון מתפקידה בידי המו"ל ארתור סלצבורגר הבן בשל מה שסלצבורגר כינה – במייל לעובדי העיתון ובהודעה אישית בחלל הפתוח הגדול של העיתון – "מאמץ לשיפור היבטים שונים של ניהול מערכת החדשות".
עורכים רבים בהיסטוריה של העיתונות פוטרו באמירות דומות, שרב היה הנסתר בהן על הגלוי, ונשלחו לדרכם אחרי עשרות שנים של שירות נאמן. אבל דבריו של סלצבורגר למאות עובדי העיתון, הקימו צונאמי תקשורתי שגליו לא שכחו עדיין.
עם מרק תומפסון, ה-CEO של העיתון ודין באקט היורש לצידו, לא טרח סלצבורגר לפרט אך הבטיח גילוי נאות בהמשך. אגפיו של סלצבורגר היו מוגנים באופן חלקי. מינויו של באקט בן ה-57, שחייב חלק מהדברים הטובים בקריירה שלו לאברמסון, היה היסטורי גם הוא: באקט הוא העורך השחור הראשון של "הטיימס".
אברמסון לא הייתה שם, כמקובל בחילוף משמרות קורקטיים המלווים במחיאות כפיים לעורך הפורש על תרומתו לעיתון ובחיבוק אמיץ בין העורך הפורש לנכנס.
אברמסון נסוגה לביתה ובוחרת בינתיים לשמור על שתיקתה. תגובתה האדיטוריאלית היחידה הייתה צילום שלה שהתפרסם בפייסבוק ובו נראתה בגופיית אימון וכפפות איגרוף ליד שק איגרוף גדול.
אתרי האינטרנט הגדולים, בלוגרים שעיסוקם תקשורת ומגזינים ניו יורקיים כמו "ניו יורק" ו"ניו יורקר", הקדישו דונמים רבים להתכתשות בין פמיניסטיות כועסות ומומחים לעיתונות שקישרו, ובצדק, את הפיטורין למצבו המתנדנד והלא קל כלל של "הטיימס", בימים שבהם אריות עם רקורד עיתונאי מרשים ושלל פרסי פוליצר בוויטרינה, נסגרים, מפטרים, נכנעים לרוח התקופה או נמכרים במחירי חיסול לטייקוני היי-טק הפוזלים לעבר נכסים עתירי כבוד במטרה לשפר את הפרופיל העסקי שלהם.
מכיוון שהמעקב אחרי מצבו של "הטיימס" הוא עיסוק שוטף המפרנס רבים, העניין המרכזי התמקד בנסיבות פיטוריה של אברמסון שגעש בבורסה סוערת של ניחושים.
במהלך הכיסוי הצפוף הזה היה מקום לאמירה לגיטימית כמו זאת שטענה ששום דבר פחות מתפיסתה של אברמסון במעילה גדולה אינו מצדיק את היחס הנחות שקיבלה, לצד ניתוחיו המלומדים של קן אלוטה, מומחה התקשורת של ה"ניו יורקר", שהפציץ ביממה הראשונה עם שני טקסטים מכוננים באתר האינטרנט של השבועון.
אברמסון הביאה ל"טיימס" סגנון עריכה קשוח ובוטה, מקצוענית לעילא אך חסרת סבלנות כלפי מי שנחשבו בעיניה נחותים מהאינטלקט שלה
על פי אלוטה, זה מקרה שבו צריך לחפש את האישה והכסף. לאחרונה, כך אלוטה, החלה אברמסון לוחצת על סלצבורגר שישפר משמעותית את משכורתה ותנאי הפנסיה שלה, אחרי שגילתה כי הם פחותים משמעותית מאלה של ביל קלר, העורך הקודם שאותו החליפה ומי שפרש מעריכה על פי בקשתו וחזר לכתיבה כשהוא נישא על גלי אהדה וחיבה.
קלר הוא מזן העורכים המיתיים נוסח בן בראדלי ב"וושינגטון פוסט". גברים נאים בסגנון הווספי, עם בלורית כסופה, עיני פלטינה, לסת מרובעת וכריזמה משפריצה.
אברמסון הביאה ל"טיימס" סגנון עריכה קשוח ובוטה, מקצוענית לעילא אך חסרת סבלנות כלפי מי שנחשבו בעיניה נחותים מהאינטלקט שלה. בזוגיות המקצועית שלה עם באקט, נתגלו חורים רבים, כולל החור שהשאיר אגרופו של באקט המתוסכל בקיר הגבס של המערכת בעקבות עימות קולני עם אברמסון. סגנונה של אברמסון לא הקים לה אוהדים רבים במערכת "הטיימס".
כשנה אחרי מינוייה ובתום ימי החסד, קמה לאברמסון במערכת חבורה לא קטנה ומנומקת של מתנגדים שלא התביישו להציג את מחאתם בפני המו"ל. חוץ מהחלטות מערכתיות לא פופולריות שקיבלה היה זה הסגנון הבוטה שלה שכנראה קיצר את ימיה בעיתון.
כאן משתרבב לדיון אותו מוסר כפול המרשה לגבר את מה שאסור לאישה. אחרי היעדרות של מספר שבועות מהמערכת שבה החליף אותה באקט, לקחה אותו אברמסון לבירור שבו דפדפה בנוכחותו בעיתונים שערך כשהיא מסכמת את דעתה עליהם במילה "מ-ש-ע-מ-ם" פעם אחר פעם, עד שבאקט, הידוע בקור רוחו ונימוסיו הטובים, איבד את שלוותו והוציא את מררתו על הקיר.
בימים אלו של משבר כלכלי קשה ב"טיימס", הלחץ שהפעילה אברמסון להשוות את תנאי משכורתה לעורך הקודם שהחליפה היה בלתי נסבל
לא פחות מעצבן הוא סגנון הדיבור של אברמסון; מן הגייה מוזרה של מלים כשהיא מושכת את סוף המשפטים כמי שאימצה מבטא לא לה שכמו נלקח מהגייתו השירית של בוב דילן או מסגנון דיבורו של טומי לי ג'ונס. כאשר דחקה אברמסון את סלצבורגר לקיר בעניין הכסף (מו"לים כידוע אינם במיטבם עם גבם לקיר) היא לא ידעה להעריך עד כמה הקיר דק ושביר.
אליבא ד'אלוטה, בימים אלה של משבר כלכלי קשה ב"טיימס" כמו בעיתונות כולה, לחצה של אברמסון היה בלתי נסבל. על פי מקור אחד של אלוטה, נכנע סלצבורגר והשווה את תנאי שכרה של אברמסון לאלה של קלר.
אבל אז גילתה אברמסון עוול היסטורי נוסף: שמשכורתה בעת שכיהנה כעורכת אחראית הייתה נמוכה משמעותית מזאת של מי שכיהן כעורך אחראי לפניה. גישושיו הטורדניים של עורך דינה של אברמסון לא הוסיפו לשלוותו הנפשית המעורערת ממילא של סלצבורגר.
הנתון המקעקע מהותית את הטענה הפמיניסטית בדבר נסיבות פיטוריה של אברמסון, היא העובדה שבעיני רבים "הטיימס" אינו מה שהיה אחרי שלוש שנים תחת אברמסון וכי השינויים הרבים שהוא עובר כדי להשתלב בעידן האינטרנט והניסיון להמציא שידוך מקורי בין נייר למחשב, אינם עולים יפה.
אחרי ששרד בהצלחה את הקמת "קיר התשלום" לגרסה המקוונת של העיתון וצבר מנויים, כתבות הווידיאו הרבות העולות באתר יוצרות דיכוטומיה אצל הקוראים שהתרגלו ל"טיימס" בפרינט.
בעיני רבים "הטיימס" אינו מה שהיה אחרי שלוש שנים תחת אברמסון. הציניות הניו יורקית טובה למנהטן אך אינה מתאימה לקוראים מעבר להדסון
עיצובו הגרפי החדש של האתר אוורירי וקליל, אולי קליל מדי עם עודף שטח לבן ולא מנוצל שהוא לרוב מראה של טבלויד קל דעת. אבל הנסיגה המשמעותית יותר היא בתחום הדעות, כתבות שגויות, נטישות קולניות וזחילה סגנונית אל עבר טון מתנשא ומנותק מהקוראים שבא לידי ביטוי אצל כותבים רבי מוניטין כתומס פרידמן, מורין דאוד ואחרים.
למרות שהוא נדפס ומופץ בניו יורק, כוחו של "הטיימס" היה תמיד בהשפעתו הגדולה באמריקה מעבר למגדלי השיש של אדוני היקום וחשיבותו בבירות עולם. הציניות הניו יורקית טובה למנהטן אך אינה משחקת טוב מעבר להדסון.
ה"טיימס" טרם החלים מפרשת הפלגיאטים והכתבות המפוברקות של ג'ייסון בלייר שחשיפתו גררה את התפטרותו של העורך הראשי הפופולרי האוול ריינס, ומסדרת הכתבות של ג'ודי מילר שקנתה את גרסת ממשל בוש לנשק השמדה המונית בידיו של סדאם חוסיין.
אלו הן מסוג המעידות הרודפות עיתון שנים ארוכות ולהן הצטרף הוויכוח המקצועי בדבר השותפות שקיים ה"טיימס" בפרסום מתואם של הדלפות וויקיליקס.
אף אחד מהמעידות המפורסמות של העיתון לא קרו במשמרת של אברמסון, אבל בשנים תחת הנהגתה לא השכיל ה"טיימס" להציג הישגים עיתונאיים שהשיבו את כבודו האבוד
אף אחד מהאירועים הללו לא קרו במשמרת של אברמסון, אבל בשנים תחת הנהגתה לא השכיל ה"טיימס" להציג הישגים עיתונאיים שהשיבו את כבודו האבוד וגם מספר פרסי הפוליצר השנתיים פחת.
במקום הישגים התאפיין ה"טיימס" במעידות קטנות ועקיצות גדולות. כמו זאת של ברברה בוש שביטלה במהלך פומבי את המינוי שלה לעיתון בעקבות מאמר דעה על בנה ג'ב בוש. בהכרזתה על הביטול אמרה בוש: "שמעתם על האיש שמת ובהודעה על מותו נאמר אל תשלחו פרחים או תרומות אלא בטלו את המינוי שלכם לניו יורק טיימס? אז ביטלתי".
בשבועון "ניו יורק", שגם הוא בחש בקרבי "הטיימס" בחדווה של שכנים, נכתב כי אברמסון הייתה מודעת לצניחת מניותיה בהנהלה והתנהלה בחצי השנה האחרונה כאישה במצור. "הלחץ התיש אותה", אמר קולגה אחד.
אברמסון אמרה למקורביה כי ימיה בעיתון ספורים וכי תאריך היעד שלה לפרישה מרצון יהיה אחרי הבחירות לנשיאות ב-2016. אברמסון תכננה לעזוב בגיל 65 שהוא גיל הפרישה המנדטורי של עורכי "טיימס". היא לא הגיעה ל-60.
מינויה של אברמסון לעורכת הניב גל של ראיונות וכתבות דיוקן מהסוג שסלצבורגר הבן אינו אוהב. הסלצבורגרים אינם מסתחבקים סדרתיים עם עורכיהם ובכירי כתביהם
מינויה של אברמסון לעורכת הניב גל של ראיונות וכתבות דיוקן מהסוג שסלצבורגר הבן אינו אוהב; כפוף לגישה המשפחתית השונה מהאופן שבה התנהלה משפחת גרהאם ב"וושינגטון פוסט" שהגיעה לשיאה בהלחמה הלוחמנית בין קתרין גרהאם לבראדלי בימי ווטרגייט.
הסלצבורגרים אינם מסתחבקים סדרתיים עם עורכיהם ובכירי כתביהם, אך מצפים מהם לשירותים לא עיתונאיים. בספר זכרונותיה כתבה רות רייקל, מי שהייתה מבקרת המסעדות של העיתון, כיצד סמך עליה סלצבורגר האב לסדר לו שולחנות במסעדות שמקבלות הזמנות לשנה הבאה. עורכים רבים נוטים לשגות בהתנהלותם כאשר הם נוטלים לעצמם משימות עיתונאיות נחשקות. זאת אחת מהמחלות חשוכות המרפא של הענף שטרם נמצאה לה תרופה.
ראיון שערכה אברמסון עם השחקן אלק בולדווין שבר את גבו של סלצבורגר, שהורה למחלקת היחצנות של העיתון לבלום את מסע הפיאור העצמי של אברמסון. מיומה הראשון בתפקיד היה בין אברמסון וסלצבורגר דם רע והוא התנהג כמי שהתחרט על המינוי למחרת ההכרזה עליו. כעיתונים אחרים נתפס ה"טיימס" בנבדל הגדול במשחק הגמר נגד הרשת והחל מדמם מזומנים.
בניסיון להציל פתח סלצבורגר במסע חיזור נמרץ אחרי מרק תומפסון הבריטי, היו"ר של ה-BBC. במהלך תמוה ששידר עצמאות וכוחנות, שלחה אברמסון ללונדון את מת'יו פרדי, מהתחקירנים החשובים בעיתון, לבדוק את מידת מעורבותו של תומפסון בסקנדל הגדול של הקומיקאי הנערץ ג'ימי סאוויל שהתגלה כפדופיל חסר מעצורים אחרי מותו. תומפסון שמונה לתפקיד הבכיר בעיתון לא סלח לאברמסון והיחסים ביניהם השפיעו על תפקוד המערכת.
בחצי השנה האחרונה הוביל ארתור גרג סלצבורגר, בנו של, כוח משימה מיוחד שחיבר דו"ח על "מערכת החדשות בעידן הדיגיטלי". אחד הגילויים הבולטים של סלצבורגר הצעיר שאמור לרשת את אביו כמו"ל העיתון, היה המתח בחדר החדשות בין אברמסון לעורכים וכתבים, נתון שהיקפו לא היה ידוע למשפחה.
דו"ח בן 96 העמודים על מצב העיתון דלף לרשת בעיתוי לא נוח וגילה כי במהלך עשור אחד הצטמק ה"טיימס" מקונצרן ענק בשווי של 6 מיליארד דולר לעיתון בשווי מיליארד דולר בלבד
הדו"ח בן 96 העמודים על מצב העיתון, חזר על נתונים ידועים וגילה חדשים. במהלך עשור אחד הצטמק ה"טיימס" הנסחר בבורסה מחברה עם בעלות על עיתונים רבים, כולל "הבוסטון גלוב" היוקרתי, אתרי אינטרנט וערוצי טלוויזיה, מקונצרן ענק בשווי של 6 מיליארד דולר לעיתון בלבד ששווי השוק שלו נאמד במיליארד דולר בלבד.
הדו"ח דלף והתפרסם באתר Buzzfeed בעיתוי לא נוח. הדו"ח התעלם מהמתחרים בתחום העיתונות המודפסת והתמקד באתרי האינטרנט הפופולריים. בין השאר נאמר בו כי "האתרים מובילים עלינו בבניית מערכת תמיכה ענפה של עיתונאים דיגיטליים בעלות נמוכה והפער יגדל אם לא נשפר את יכולותינו…היתרון העיתונאי שלנו מצטמק מול האתרים הללו המרחיבים את מערכות החדשות שלהם. אנחנו משקיעים זמן ואנרגיה רבים מדי בעמוד הראשון על חשבון שאר העיתון".
פיטוריה של אברמסון העמיקו את התחושה הקשה ששררה ב"טיימס", תחושה המחייבת את המו"ל בחשבון-נפש יסודי: לפני ארבעים שנה היו הנשים אזרחיות מדרגה שניה בעיתון. מתוך 425 עיתונאים רק 40 היו נשים ואף אחת מהן לא עבדה מחוץ לניו יורק. אף לא שחור אחד חצה את הרף של ריפורטר. בסוף שנות ה-70', בעיצומו של המאבק לשחרור האישה ולהשוואת תנאי העסקתה, נרתם ה"טיימס" למאמץ מלחמתי. ב-2010 היו 41 אחוזים מכתבי ועורכי העיתון נשים.
אברמסון הייתה היוצאת מן הכלל. תפקידיה בעיתון היו בכירים כמעט מההתחלה. היא הייתה ראש המשרד החשוב בוושינגטון, ראש דסק החוץ ועורכת אחראית תחת ריינס הכספיתי שהיו לו בעיתון יותר אויבים מידידים.
יחסי העבודה בין השניים היו כה רעועים, עד שסלצבורגר זימן אותם למשרדו, סגר את הדלת ואמר שאף אחד לא יעזוב עד שיבין מה קורה בין השניים. אחרי הגילויים המביכים בפרשת ג'ייסון בלייר שגררו את פיטוריו של ריינס, הודה סלצבורגר כי הייתה זו אברמסון שהשכילה אותו בעניין אופיו והתנהלותו של ריינס והחישה את פיטוריו.
פיטוריה של אברמסון העמיקו את התחושה הקשה ששררה ב"טיימס", תחושה המחייבת את המו"ל בחשבון-נפש יסודי
את יחסיו הענפים של אליוט ספיצר מושל ניו יורק עם פרוצות חשף ה"טיימס" בהיעדרו של העורך הראשי קלר שהיה באירופה. תפוח האדמה הלוהט הזה נפל בחיקה של אברמסון והיא ניהלה את חדר החדשות ללא מתום.
טרם שהחליטה לפרסם את הסיפור על ספיצר שגרם לנפילתו, הזמינה אברמסון את כתבי ועורכי מדור מטרו שטיפלו בסיפור לארוחת חצות במסעדה אפלולית ליד הנמל. אברמסון סיפרה לנוכחים על ההתלבטות הקשה שהייתה לה בפרשת קלינטון-לווינסקי. למחרת פירסם ה"טיימס" את הסיפור על ספיצר.
עבור רבים בעיתון הייתה אברמסון לא רק אישה שהגיע לה יחס טוב יותר מפיטורי הבזק הפוגעניים של המו"ל. היא הייתה אישה אמיצה ששרדה תאונה קשה ונלחמה על חייה.
בעת שהלכה לטקס הסיום של בנה באוניברסיטת NYU, חצתה משאית גדולה רמזור אדום ופגעה באברמסון. צמיג קדמי ריסק את רגלה הימנית. צמיג אחורי מעך את הצד השמאלי של גופה, שבר את עצם הירך, ריסק את אגן הירכיים וגרם לה לפגיעות פנימיות קשות. אחרי עירויי דם רבים החדירו המנתחים מוט טיטניום לרגלה.
אברמסון שכבה במיטה שישה שבועות ונטלה במשך חודשים רבים משככי כאבים נרקוטיים, עברה פיזיותרפיה, כסא גלגלים ומקל הליכה. אברמסון חוותה תסמונת פוסט-טראומטית, חרדה ודיכאון.
האנקדוטה המביכה ביותר של אברמסון ואולי הסטיגמה הגדולה ביותר שדבקה בה, לא הייתה עיתונאית כלל. בבית שקנו אברמסון ובעלה בקונטיקט, הם גידלו גולדן רטריוור בשם סקאוט. ב-2009 החלה אברמסון כותבת מדור פופולרי על חיי הכלב ב"טיימס" אונליין.
אנשים אוהבים לקרוא על חיות מחמד וספרים על כלבים וחתולים נחשבים להיטים בטוחים. אברמסון לא התאפקה וכתבה ספר בשם "יומני הכלבלב" בו נתקפה רוח שטות וקלות דעת.
אברמסון לא התאפקה וכתבה ספר בשם "יומני הכלבלב" בו נתקפה רוח שטות וקלות דעת. אין מצב שלא ידעה שספר מאת העורכת הראשית של "הטיימס" על כלב יסב לה נזקים כבדים
אין מצב שאברמסון לא ידעה שספר מאת העורכת הראשית של "הטיימס" על כלבה יסב לה נזקים כבדים. זה לא תואם את הדימוי של עורך העיתון החשוב באמריקה, הייתה טענה אחת. עריכת "הטיימס" היא משרה מלאה ואינך אמור לכתוב במהלכה ספר, בעיקר לא ספר שנקרא "יומני הכלבלב", הייתה טענה אחרת.
כעת יש לאברמסון זמן לשחק עם כלבה. אברמסון טרם מסרה את גרסתה לפיטוריה אבל בעמוד הפייסבוק שלה כתבה בתה כי הסיפור המאבק על האמת טרם החל. ממש לא.
פורסם לראשונה ב"מעריב", 2014
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם