הוא הצליח להרדים את המודיעין של הצבא החזק באזור לגבי כוונותיו לצאת למלחמה. הוא האמין בלוחמה ממנהרות ומתחמים תת קרקעיים והצליח לפגוע קשות בכוחות אויב גדולים. הוא איים לשרוף את הבתים של בני עמו שלא סייעו לו, והאגדות סיפרו שהרג במכות את הדוד שלו שבו חשד שהיה משת"פ של האויב.

גם אחרי 1900 שנה, ולקראת ל"ג בעומר עם שירי הגיבור והאריה, לא בטוח את מי באזור שלנו, רווי האלימות ההיסטורית, דמותו של בר כוכבא הכי מזכירה לנו.

דוד רטנר הוא דובר בית החולים רמב"ם. לשעבר כתב בעיתון "הארץ", בעל תואר ראשון בלימודי מזרח אסיה ותואר שני בתקשורת ובלימודי אסון.

זו כבר השגרה שלנו – בכל פעם שמתפרסמת ידיעה על רצח, האצבע רצה לטלפון לבדוק – האם מדובר במישהו מהמשפחה? חבר ילדות? שכן? הפחד, החרדה המיידית, האנחה הקלה כשזה "לא מישהו שאנחנו מכירים".  עד הפעם הבאה.

בשבוע שעבר זה לא היה מישהו זר. זה פגע קרוב מדי – שוב. סעיד שעבאן בן 29 מלוד, מהנדס, אבא לשני ילדים, השלישי בדרך. יחד איתו נרצח גם עודאי בן 28. ביום שישי שניהם ביקרו בחתונה בכפר קאסם, ולאחר מכן הלכו לאכול במסעדה. שם, מחוץ למסעדה, נורו למוות. סרטונים שרצו ברשתות החברתיות תיעדו את רגעי האימה: צעקות, יריות, אנשים שוכבים על הקרקע, אחרים בורחים תוך כדי סעודה.

אמל סעד דראושה היא מנהלת פרויקטים טכנולוגיים ואחראית מידע ופרטיות בתנועת ״זזים - קהילה פועלת״, וסטודנטית לתואר שני בסוציולוגיה מחקרית באוניברסיטת חיפה.

שוב ושוב, נשיא צרפת עמנואל מקרון מוכיח שמדיניותו כלפי הסכסוך הישראלי-פלסטיני רצופה זגזוגים וספקולציות מסוכנות. לאחרונה הכריז מקרון, במהלך טיסה חזרה מביקור במצרים, כי "צרפת עשויה להכיר במדינה פלסטינית". הכרזה זו, שנאמרה כבדרך אגב, פתחה פתח למבול חילופי דברים בין צרפת לישראל והעלתה מחדש את השאלה: האם צרפת מתכוונת להעניק פרס לטרור?

מאז טבח 7 באוקטובר, מקרון מתנהל בצורה לא עקבית, לעיתים אף הפכפכה: מצד אחד, קריאה להשמדת חמאס, והקמת קואליציה בינלאומית, שהוכחשה מהר מאוד על ידי מקורביו; מצד שני, גינויים חריפים נגד ישראל, דרישות להחזרת הסיוע ההומניטרי לעזה ואפילו החרמת חברות ביטחוניות ישראליות מתערוכות בצרפת. מקרון אומנם מצהיר על מחויבות לביטחונה של ישראל ולשחרור החטופים, אך באותה נשימה מגנה את ישראל שוב ושוב.

מרים רוסמן היא היסטוריונית, בעלת תואר דוקטור מאוניברסיטת הסורבון. מומחית ליחסי ישראל–צרפת. חברה בפורום דבורה. פרשנית בערוצי המדיה השונים הישראליים והצרפתיים בנושאי יחסי ישראל-צרפת ועוד. יועצת היסטוריונית לסרטים תיעודיים בתחום לטלוויזיה הצרפתית. מחברת הספר ״יחסי צרפת-ישראל, מקום המדינה עד לפרשיית ספינות שרבורג".

עמדת ההנהגה החרדית במלחמה האכזרית ביותר של עם ישראל מאז השואה, היא לא ניסיון לשמור על "עולם התורה".

ההתעקשות לשרוף צווי גיוס ולהורידם באסלה, ההוראות לא להתגייס גם לאלה שאינם לומדים – הן לא הגנה על "עולם התורה". גם לא על יהדות מדומיינת כלשהי.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.