אמציה שמואלי נטמן בימים אלה בקיבוצו, אילון, בגליל המערבי. בן 78 היה במותו.
אמציה לא ידע שהוא חייל, אך כזה היה. חייל.

לוויה מצומצמת ביותר, הודיעה מזכירות הקיבוץ, עקב המצב, אך עשרות המלווים לא נשמעו לבקשה. הם לא מוותרים בקלות, האנשים האלה. מישהו טען, שהלוויה תואמה עם צה"ל ועם לוחמי כיפת ברזל.

לוויה מצומצמת ביותר, הודיעה מזכירות הקיבוץ, עקב המצב, אך עשרות המלווים לא נשמעו לבקשה. הם לא מוותרים בקלות, האנשים האלה. מישהו טען, שהלוויה תואמה עם צה"ל ועם לוחמי כיפת ברזל

קיבוצניק סרקסטי אחר אמר, שאתה יכול לנסוע בכבישי רמלה, לחצות צומת בירוק, ואז ג'יפ של שר "יגלוש" באדום וישלח אותך לבית חולים. זה רק עניין של סטטיסטיקה.

הנוף הנשקף מבית העלמין הוא עוצר נשימה. רכס סולם צור, הר מנור, צעד משם אפשר לראות את הים בימים בהירים. נוף יפהפה, למה לוותר?

הנוף מבית העלמין של קיבוץ אילון (צילום: משה אמסלם, רבש"צ אילון, גיסו של אמציה שמואלי.)

אמציה נולד לפלמ"חניק, ולכן לא הכיר אופציות נוספות. להגשים, להתיישב, לקבוע את הגבול בעזרת המחרשה, מטעי הבננות והאבוקדו, שדות החיטה.
אמציה היה חייל, חייל של המדינה הצעירה, ללא מדים, עם בגדי עבודה וארגז כלי עבודה.

אמציה חי בין אזעקות ומקלטים, נסע בשיירות מאובטחות, שמר על הקיבוץ בלילות, ועבד בימים.

כשהיה בן שלוש, ב-1948, הוא פונה בפעם הראשונה מאילון. כל הילדים פונו לחיפה, ביחד עם המטפלות שלהם. המבוגרים נשארו להגן על הקיבוץ.

שתיים מוותיקות אילון סיפרו, כי הפינוי של אז היה מתוכנן ומסודר, כל אחד ידע את תפקידו, הילדים הגדולים אחזו בין רגליהם את הקטנים, בסירות שהפליגו מחוף עכו. הכל היה ארוז והייתה תחושת ביטחון.

אמציה חי בין אזעקות ומקלטים, נסע בשיירות מאובטחות, שמר על הקיבוץ בלילות, ועבד בימים. כשהיה בן 3, ב-1948, פונה בפעם הראשונה מאילון. הילדים פונו לחיפה עם מטפלותיהם. המבוגרים נשארו להגן

הפינוי של 2024 היה חפוז ועצוב. רוני ורותי, שתי הוותיקות, סיפרו על כך בראיון ל-ynet. הן ומשפחותיהן, כמו גם אמציה ומשפחתו, ילדיו ונכדיו, כולם נמלטו. איש לא תכנן וארגן מלמעלה, הניירת והאישורים סודרו רק לאחר שכולם התמקמו בכל קצווי הארץ.

"ב-1948 היה יותר ביטחון, לא כמו עכשיו": הקיבוצניקיות שפונו בפעם השנייהhttps://t.co/m6jEEpBYQT pic.twitter.com/Yl5Tf1GVq6

— ynet עדכוני (@ynetalerts) December 15, 2023

רבים מהמפונים שבו לביתם לאחר כמה שבועות, לא יכלו לוותר על הנוף והשקט באילון, לא הסתדרו עם ההמולה ותחושת הזמניות שבמקומות המארחים.
אמציה חלה ומת בבית החולים בנהריה, חייל בפיג'מה של בית חולים, כאמור, בן 78.

משפחתו ישבה שבעה בטרקלין מלון נתנייתי, וחברי הקיבוץ הגיעו לנחם משדה בוקר ומבית אלפא, ומקומות נוספים שבהם הם מתארחים.

את זה אמציה לא חזה, לא עבור זה נלחם.

אמציה לא יירשם כגיבור, כחייל, כלוחם, הוא לא יוזכר בכלל בהקשר של המלחמה, אבל אמציה ובני אילון, כמו כל בני הקיבוצים והיישובים בעוטף הצפוני והדרומי, קבעו את הנוכחות בשטח וקיבעו אותה בזיעתם ובדמם.

אל תכבדו אותם בשל כך, אל תקראו להם להשיא משואות, רק תחזירו אותם לביתם, לפני שיוותרו עליו.

רבים מהמפונים שבו לביתם לאחר שבועות, לא ויתרו על הנוף והשקט באילון, לא הסתדרו עם ההמולה ותחושת הזמניות שבמקומות המארחים. אמציה חלה ומת בביה"ח בנהריה, חייל בפיג'מה של ביה"ח

אסור לשבת שבעה על העוטף הצפוני, אסור לשבת שבעה על המדינה, כי אין לנו איפה לשבת, תרתי משמע.

מוטי קלינמן הוא גימלאי משטרה, עסק בגיוס והפעלת מתנדבים, ובקשרי משטרה-קהילה.