איראן מנצלת את ארמניה לצרכיה החתרניים

נשיא איראן אברהים ראיסי עם נשיא אזרבייג'ן אילהם אלייב (צילום: Iranian Presidency Office via AP)
Iranian Presidency Office via AP
נשיא איראן אברהים ראיסי עם נשיא אזרבייג'ן אילהם אלייב

בעקבות המלחמה באוקראינה, ההשפעה הרוסית בקווקז נחלשה. רוסיה הודיעה באפריל על עזיבת כוח "שמירת השלום" שהיה מוצב בקרבאך. סאגת קרבאך הגיעה לסיומה בספטמבר 2023 אחרי עזיבת הלוחמים הארמניים.

המצב החדש אילץ את ראש הממשלה הארמני ניקול פשיניאן ולחפש בעלי ברית חדשים. בניגוד לעבר, מוסקבה כבר איננה כתובת לירוואן, בירת ארמניה, אחרי שפאשיניאן השמיע באופן מפורש את העדפתו להעמקת הקשרים עם האיחוד האירופי ועם נאט"ו.

סיום סאגת קרבאך אילץ את רה"מ הארמני פשיניאן לחפש בעלי ברית חדשים. בניגוד לעבר, מוסקבה כבר אינה כתובת, אחרי שפשיניאן השמיע את העדפתו המפורשת להעמקת הקשרים עם האיחוד האירופי ונאט"ו

יתרה מזאת, נדמה שפשיניאן החליט לשים קץ לסכסוך עם אזברייג'אן והודיע על תחילת העבודות לסימון הגבול בין שתי המדינות, שבמסגרתן ארמניה ויתרה על כמה כפרים אזרים שנשארו בשטחה.

עם זאת, פשיניאן נתקל במכשולים בארמניה עצמה. האופוזיציה הארמנית דוגלת בקו לאומני ולעומתי ושוללת כל פשרה עם אזרבייג'ן, והלאומנים מלהיטים רוחות סביב לנושא קרבאך והופכים אותו לנושא קיומי עבור ארמניה. בטרם עלותו של פשיניאן לשלטון, ההנהגה הארמנית מעולם לא חיפשה פתרונות ריאליסטיים לסכסוך הקיים.

ארמניה הסתמכה על שני פרטנרים מפוקפקים – רוסיה ואיראן. הטעות הקשה ביותר של המנהיגים הארמניים התבטאה לא רק באי רצונם להפנים את מאזן הכוח בשטח, אלא גם בסירובם להבין את המציאות המשפטית: קרבאך שוכנת בתוככי השטח האזרי הריבוני, המוכר בתור שכזה.

במלים אחרות, העובדה שקרבאך נמצאת בתוך אזרבייג'ן הריבונית מעולם לא הייתה שנויה במחלוקת על ידי הקהילייה הבינלאומית. אי לכך, התמיכה הצבאית של ארמניה בחבל הארץ הבדלני לא הייתה זוכה לעולם לשום גושפנקה משפטית בינלאומית.

מעבר לאופוזיציה פוליטית, פשיניאן נתקל בגורם פנימי נוסף בדמות הכנסייה הארמנית. בכירי הכמורה הארמנית מאשימים את הממשלה בהפקרת האינטרסים הלאומיים ומזדהים בגלוי עם האופוזיציה.

פשיניאן נתקל במכשולים בארמניה עצמה. האופוזיציה הארמנית דוגלת בקו לאומני ולעומתי ושוללת פשרה עם אזרבייג'ן, והלאומנים מתסיסים והופכים את קרבאך לנושא קיומי עבור ארמניה

הממשלה האשימה בתגובה את הכנסייה בהתערבות בלתי חוקית בענייני המדינה החילונית. הארכיבישוף של האזור טאווש, הסמוך לגבול עם אזרבייג'ן בגראט גלסטניאן הצהיר שהשיחות עם אזרבייג'ן אינן מקובלות. במאי החל גלסטניאן לארגן תהלוכות מחאה מטאווש לבירה ירוואן.

גלסטניאן אינו רק דמות מקומית, תמונתו מככבת בכלי תקשורת פרו-ארמניים רבים במערב. הקמפיין שלו מכונה "תנועת טאווש". כך הניסיון לשים קץ לעוינות בין שתי אומות הופך לבינלאומי ומושא למניפולציות על ידי גורמים שונים.

הכנסייה הארמנית איננה הגורם היחיד העוקב בדריכות אחרי המחאה נגד פשיניאן. איראן בוחנת בקפידה את ההתפתחויות בין ארמניה לאזרבייג'ן. כלי תקשורת של המשטר האיראני לא חוסכים ביקורת מפשיניאן ומאשימים אותו במכירת ארמניה לאזרבייג'ן, לטורקיה, לישראל ולנאט"ו.

תמונתו של גלסטניאן מופיעה גם בכלי תקשורת איראניים. בינתיים שירות הביטחון הארמני העלה חשדות שגלסטניאן משתף פעולה עם המודיעין הרוסי והאיראני. האשמות כאלה אינן חריגות, מכיוון שלכנסייה הארמנית, כמו למקבילתה הרוסית, יש מסורת ארוכת שנים של שיתוף פעולה עם הקג"ב.

יתרה מזאת, כפי שזה עולה מהארכיונים של הקג"ב, הכנסייה הארמנית הייתה אחראית על הסתה לאומנית עוד בעידן הסובייטי. גם היום הכנסייה הארמנית היא העומדת מאחורי הנרטיב לפיו קראבך היא אדמת קודש ארמנית מפני שכמה מנזרים ארמניים אכן נבנו שם.

איראן בוחנת בקפידה את ההתפתחויות בין ארמניה לאזרבייג'ן. כלי תקשורת של המשטר האיראני לא חוסכים ביקורת מפשיניאן ומאשימים אותו במכירת ארמניה לאזרבייג'ן, לטורקיה, לישראל ולנאט"ו

איראן חרדה מתהליך השלום בין ארמניה לאזרבייג'ן, מפני שהצלחתו תצמצם את המרחב לחתרנות באזור. כלי תקשורת איראניים מלאים בפרנויה אנטישמית. החל מהקריקטורה על הנשיא אילהם אלייב, המצויר כיהודי עם אף ארוך וכלה בהאשמות "שמשטר באקו הפך לעושה דברם של הציונים".

זה לא מקרי שגם התעמולה הרוסית בפרסית מקדמת את הנרטיב הלאומני הארמני. כמו כן, הלאומנים הארמניים לא בוררים מלים וממחזרים קלישאות אנטישמיות גלויות, שתואמות לחלוטין את אלה האיראניות והפלסטיניות. לפי הקלישאות האלה, העם הארמני עובר בדיוק אותו ג'נוסייד כמו העם הפלסטיני בעזה על ידי אותם יהודים נבזים.

אנליסטים איראניים משבחים בגלוי את הכמורה הארמנית ואת תנועת הטרור האזרית "חוסייניון" כפועלים למען מטרות איראניות.

המומחה לענייני רוסיה וקווקז אחסן מווחדיאן, צייץ כמה התייחסויות "למחאת טאווש", והוסיף שאנשי הכמורה הארמניים ממלאים את תפקידם ההיסטורי בשמירה על אדמות ארמניה". הוא גם שיתף סרטון עם הארכיבישוף גלסטניאן.

זמן קצר לאחר מכן פרסם מווחדיאן מאמר בכתב העת האיראני לענייני מדיניות חוץ, שכותרתו מדברת בעד עצמה "תנועת חוסייניון והכמורה הארמנית הנן שתי זרועות של איראן בדרום קווקז".

איראן חרדה מתהליך השלום בין ארמניה לאזרבייג'ן, כי הצלחתו תצמצם את המרחב לחתרנות באזור. כלי תקשורת איראניים מלאים בפרנויה אנטישמית, כולל קריקטורה על הנשיא אלייב, המצויר כיהודי עם אף ארוך

לפי מווחדיאן, מה שקורה בארמניה משפיע השפעה ישירה על איראן במונחי כלכלה ומדיניות. לכן, לדבריו, "אסור שנניח לכמורה הארמנית להיות מובסת על ידי נאט"ו ועל ידי הציונות".

איראן מנצלת גורם אתני, הן בארמניה והן באזרבייג'ן. עם זאת, הגישה האיראנית כלפי כל מדינה היא שונה. לגבי ארמניה, איראן מנסה לפגוע בלגיטימיות של ההנהגה הנבחרת ולנצל את מעמד הכנסייה בקרב הארמנים. באזרבייג'ן המשטר האיראני לא בוחל בשיטות המסורתיות של הפעלת שליחים, שאינן שונות מהתמיכה האיראנית בתנועות טרור שיעיות במזרח התיכון.

"חוסייניון" היא מיליציה שיעית פרו-איראנית שהוקמה על ידי מפקד כוח קודס קאסם סולימאני ומורכבת מאזרים אתניים. על אף שחוסייניון לא מנסים לבצע פיגועי טרור של ממש, הם פועלים באזרבייג'ן באמצעות חתרנות ופשיעה כגון הברחת סמים. איראן פועלת בדרום קווקז באמצעות מלחמה היברידית ולוחמה  אסימטרית.

מינוי של מהדי סבחאני לשגריר בירוואן תואם לחלוטין את המגמה הזאת. לפני כן סבחאני שימש כשגריר איראן בסוריה. דיפלומטים איראניים בסוריה ובלבנון הם תמיד קציני משמרות המהפכה והם עוסקים בניהול חמ"ל מלחמה, כלומר בתיאום עם משטר אסד ועם חזבאללה. עצם מינויו של סבחאני לשגריר בירוואן מצביע על החשיבות הצבאית שאיראן מייחסת לארמניה.

איראן אינה רק צופה מהצד במתרחש בדרום קווקז אלא היא מנסה להפוך לשחק אקטיבי כדי לפעול נגד מדינות מתונות. השיטות שלה שם כמוהן כשיטותיה במזרח התיכון ואיראן נחושה לפעול נגד אינטרסים ישראליים בכל מקום שהיא יכולה.

איראן אינה רק צופה מהצד בדרום קווקז אלא מנסה להפוך לשחק אקטיבי שיפעל נגד מדינות מתונות. שיטותיה שם דומות לשיטותיה במזה"ת, והיא נחושה לפעול נגד אינטרסים ישראליים בכל מקום שתוכל

לישראל הרשמית אסור להתעלם מהפן הזה של חתרנות איראנית.

אלכס גרינברג הוא חוקר איראן במכון ירושלים לביטחון ואסטרטגיה, דובר פרסית וערבית.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 911 מילים ו-1 תגובות
סגירה