במערכת הביטחון מדווחים לציבור מעת לעת על כמות המחבלים שחוסלו בלבנון ובעזה. לפעמים מדובר ב"כמה עשרות", לפעמים ב"מאה", ואפילו עד "מאתיים" הגיעו בספירה, הגם שיש קושי לא מבוטל לאמת את ההבדל בין מחבלים שנפלו בתוך לחימה לבין בלתי מעורבים.
הישענות על "ספירת גוויות" המוצגת ע"י הצבא כהישגים צבאיים והתקדמות – שלהם גם ערך פוליטי – בדרך אל ניצחון הנמצא בהישג יד, אינה המצאה ישראלית.
הישענות על "ספירת גוויות", המוצגת ע"י הצבא כהישגים צבאיים והתקדמות – שיש להם גם ערך פוליטי בדרך אל ניצחון הנמצא בהישג יד, אינה המצאה ישראלית
שר ההגנה האמריקאי בזמן מלחמת וייטנאם רוברט מקנמרה, כמו הנשיא לשעבר ג'רלד פורד, דבק בקפדנות בנתונים סטטיסטיים כשיטת ניהול מרכזית. הוא ראה בקני מידה כמותיים כמו עריקות, העצמת כוח אש, אבל במיוחד יחס הריגה בין הצבאות הלוחמים – "הוכחה שאנחנו מתקדמים ומנצחים". זאת, בעוד חיילי הצפון ממשיכים לזרום לג'ונגלים בדרום.
גם מפקד הכוחות האמריקאים, הגנרל ווסטמורלנד, השתכנע בפתרון של שחיקה. ככל שכוח הרג האש רב יותר כך יתקרב הקץ, הוא האמין. "ספירת גוויות" שנופחה, הפכה למדד המלחמה ולקנה המידה היחיד להצלחה מדינית בעתיד.
נתונים סטטיסטיים נתפסים בדרך כלל כמהימנים, ומספקים לתהליך קבלת החלטות תחושה של רציונליזם מדעי. אבל בפועל הם מייצגים ודאות כוזבת בסביבה כאוטית.
"הופנטנו בידי סטטיסטיקות שידענו כי תקפותן מפוקפקת, ובחרנו לתת אמון בנתונים שהצביעו על התקדמות", הסיקו רשויות מחקר אמריקאיות.
מומחה צבאי אמריקאי, שהצטרף לפיקוד הכוחות האמריקאים בווייטנאם, טען ש"אף אם הנתונים היו נכונים ע"פ התפיסה של 'ספירת גוויות', הרי שקנה מידה כזה הוא טקטיקה ולא אסטרטגיה, ולכן לא ניתן להוכיח טקטיקה מוצלחת על ידי מספר גדול של הרוגי האויב".
נתונים סטטיסטיים נתפסים בדרך כלל כמהימנים, ומספקים לתהליך קבלת החלטות תחושה של רציונליזם מדעי. אבל בפועל הם מייצגים ודאות כוזבת בסביבה כאוטית
לטקטיקה הזאת, לדברי המומחה, לא הייתה כל השפעה מרתיעה – מנהיגי צפון וייטנאם היו מוכנים להילחם עד שנת 2000. רשויות אמריקאיות כמו סוכנות הביון המרכזית והלשכה לענייני ביטחון בינלאומי דחו את הטקטיקה הזאת.
הללו העריכו כי הצבא האמריקאי איבד את התנופה ההתקפית מפני שאף פעם לא השיגו את המומנטום הדרוש לניצחון צבאי. פעולות לסירוגין מסוג "חפש והשמד", טענו, אינן יכולות לבנות מומנטום כזה. הרשויות הללו הסיקו כי האנוי, בירת צפון וייטנאם דאז, תוכל לעמוד בלחץ מלחמת שחיקת האויב, ללא כל קשר לתוספת ניכרת בסדר הכוחות האמריקאים.
קל לטעון כי תנאי המלחמה בעזה ובדרום לבנון אינם דומים כלל לתנאי המלחמה בווייטנאם – מבחינת הרקע האזורי והבינלאומי, הפערים בעוצמת האש ובאמצעי הלחימה, מורל הלוחמים, גורמים חיצוניים שתמכו צבאית בצפון וייטנאם והיעדים המדיניים של הצדדים.
אך מעבר להבדלים העצומים האלו בין הצדדים מבחינה כמותית ואיכותית, הרי שתנאי הלחימה וצורת הלחימה איתם מתמודד צה"ל בעזה – דומים. לצפון וייטנאם היו בדרום מערכי מנהרות לאורך עשרות ק"מ שהלכו והסתעפו, ומפקדותיהם היו מחופרות ומוסוות היטב. היו להם מצבורי אספקה, והצבא האמריקאי נדרש להיכנס לשם כדי להרוס אותם.
אבל, כך מדווח ווסטמורלנד, חיילי הצבא האמריקאי היו נשחקים במארבים עד דק. היה צורך לקדם כוח אדם מסיבי כדי להיכנס למנהרות במספר אבדות קטן. עוד הדגיש, שלארה"ב הייתה "העוצמה הצבאית לערער" תשתיות מרכזיות של לוחמי הגרילה, אבל לא היו לה האמצעים להחזיק בהן.
תנאי הלחימה וצורת הלחימה איתם מתמודד צה"ל בעזה – דומים. לצפון וייטנאם היו בדרום מערכי מנהרות לאורך עשרות ק"מ שהלכו והסתעפו, ומפקדותיהם היו מחופרות ומוסוות היטב. בנוסף, היו להם מצבורי אספקה
חשוב לציין כי המשותף להצלחות העבר בדיכוי מלא של מלחמות גרילה – היה השגתן רק לאחר שלוחמי הגרילה נותקו מנתיבי האספקה אליהם ומן העורף התומך. כך היה במרד המוסלמי במלזיה בשנות ה-50, במלחמת הגרילה הקומוניסטית ביוון (1947), ובמרד הכורדי בעיראק (1975). במלחמת וייטנאם התמונה הייתה הפוכה. הצפון היה ל"משפך ענק", שממנו זרמה אספקה לדרום חרף הפצצות אמריקאיות על נתיב ההברחה ועל הבירה האנוי עצמה, אולם לדעת הפנטגון לא יצרו הרתעה.
במלחמות בלבנון מול הגרילה של פתח וחזבאללה, צה"ל נלחם בשטח עירוני ובשטח פתוח, אבל לא בקרבות מתחת לאדמה. האם צה"ל נלחם עתה בעזה ובדרום לבנון את מלחמות השחיקה הלבנוניות הקודמות? אותן מלחמות שחיקה שאז כהיום לא השיגו – לא הרתעה ולא תכלית ביטחונית ומדינית יציבות?
יהושע טייכר שירת כ-40 שנה בחטיבת המחקר באמ"ן וביחידה ללוחמה פסיכולוגית בצה"ל. קיבל את פרס ראש אמ"ן לחשיבה יוצרת בשנת 1990. פרסם מאמרים בסוגיות של הפתעות אסטרטגיות ויחסים בין-ערביים ב-BESA (מכון המחקר בסוגיות ביטחון של אוניברסיטת בר אילן) , בכתב העת "מערכות" של צה"ל ועוד.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם