אסטרטגיה של כישלון

שלט בהפגנה נגד הכיבוש, יוני 2023 (צילום: קרן סער)
קרן סער
שלט בהפגנה נגד הכיבוש, יוני 2023

כאשר מקשיבים לתקשורת, לפוליטיקאים ואפילו לציבור, אפשר היה לחשוב שרובנו רק רוצים לחזור למקום שהיינו בו לפני ה-7 באוקטובר: בטוחים בבתים שלנו, בלי רקטות, אחרי שכל בני הערובה שלנו יחזרו, האויב בצד השני של חומה-גדר גבוהה, הצבא שלנו בכוחות מוגברים לאורך הגדר ועוקב מקרוב אחר ההתפתחויות בשטח האויב מרחוק, בצד השני של הגדר.

אבל אבוי, זה לא יקרה. בזבזנו את הקלפים שלנו. עכשיו אנחנו תקועים בבור שחפרנו לעצמנו בשקדנות במשך כעשור, אם לא יותר, ואנחנו עדיין חופרים. עלינו להסביר לעצמנו כיצד הגענו למצב שבו ישראל הפכה למקום המסוכן ביותר בעולם ליהודים והופכת את העולם לפחות בטוח עבור כל שאר היהודים באשר הם.

בזבזנו את קלפינו ואנו תקועים בבור שחפרנו לעצמנו בשקדנות במשך כעשור ויותר, ועדיין חופרים. עלינו להסביר לעצמנו איך הגענו לכך שישראל הפכה למקום המסוכן בעולם ליהודים, והופכת את העולם לפחות בטוח ליהודים

הפוליטיקאים וצה"ל כשלו באופן קשה ועליהם לקחת אחריות. ובכל זאת גם אנחנו כעם נכשלנו – ישבנו בשקט בזמן שמתנהל לידנו כיבוש בגדה המערבית, באין מפריע. התעלמנו מכל דבר ועניין שקשור לכיבוש, בטח שלא קיימנו דיון בנושא, ובהחלט חסכנו לנו דווח תקשורתי הולם.

רצועת עזה נמצאת במצור, חסומה, ובמידה זו או אחרת הפכה לגטו כבר כמעט שני עשורים. וידענו, מניסיון קודם, שהמצב הזה הוא לא יציב, ולעולם לא יכול להיות יציב. וכל זה בלי לדבר על ההיבטים ההומניטריים.

היו לנו שתי אינתיפאדות ואינספור מבצעי "כיסוח דשא" ברצועת עזה עם אלפי נפגעים פלסטינים, כך שלמרות שראש הממשלה שלנו היה בטוח שחמאס נרתע, והעדיף שקט למרות שהרבה סימנים הראו אחרת – היינו צריכים לדעת שזה מה שיחכה לנו בפינה. והנה זה קרה, בצורה הכי גרועה שאפשר.

כבר הפסדנו במשחק האסטרטגי. בדיוק כמו שמלחמת יום הכיפורים ב-1973 סיימה שנים של מאמצים מצריים חסרי תוחלת לנהל משא ומתן על נסיגה ישראלית מוחלטת מחצי האי סיני, שישראל כבשה במלחמת 1967 – כך אירועי ה-7 באוקטובר בעוטף עזה סיימו, ככל הנראה, שנים של סירוב ישראלי נחרץ למשא ומתן על פתרון הסכסוך עם הפלסטינים.

היו לנו שתי אינתיפאדות ואינספור מבצעי "כיסוח דשא" ברצועה, מרובי נפגעים פלסטינים, כך שלמרות שרה"מ היה בטוח שחמאס נרתע, והעדיף שקט חרף הסימנים – היינו צריכים לדעת שזה מה שמחכה בפינה

מדינת ישראל, אחרי מלחמת יום הכיפורים, על אף שזכתה בניצחון טקטי – נאלצה לנהל משא ומתן על השבתו המלאה של חצי האי סיני, ויתור שלא שקלה לעשות לפני המלחמה, ואחד שהוביל להסכם השלום עם מצרים ב-1979. הסכם שעדיין בתוקף, עד היום.

בעקבות ה-7 באוקטובר והמלחמה בעזה, לאחר שנכריז על ניצחון ללא קשר למצב בשטח, ישראל תצטרך לנהל משא ומתן רציני עם הפלסטינים, רצוי כולל גורמי חמאס, דבר שהיא סירבה לעשות לפני ההתקפה. היא יכולה כמובן לבחור שלא לעשות זאת, אבל המשך הסירוב ירחיב את הדה-לגיטימציה הבינלאומית. זה גם עלול להבעיר את הגדה המערבית.

אפילו הישראלים הזועמים ביותר כלפי הפלסטינים, מבינים עמוק בפנים שהסטטוס קוו הישראלי-פלסטיני לא יכול להימשך. חייב להיות משהו אחר מלבד ההתחמשות והלחימה חסרת הרסן והאינסופית. זו שבסופו של דבר, כפי שראינו, לא מספקת את הביטחון שלו ציפינו. למרבה הצער, הממשלה הזאת אפילו לא דנה ברצינות ביום שאחרי בעזה, שלא לדבר על היום שאחרי בגדה המערבית.

עם ישראל חייבת להפיל את הממשלה הזו לפני שהיא תגרום לנזק בלתי הפיך ותרחיב את הדה-לגיטימציה של ישראל. למרבה הצער, אף אחד מהמתונים בממשלה, וגם לא גורמי האופוזיציה המתחרים על תמיכת הציבור, לא שוקל פשרה מדינית רצינית עם הפלסטינים. גם אם הם עשויים מדי פעם לתת מס שפתיים לפתרון שתי המדינות שלא סביר שייושם.

זוהי עדות עצובה לחוסר היכולת הנוכחית של הציונות להמציא פרדיגמה חדשה, כזו שיכולה לכלול פלסטינים וישראלים בחברה משותפת, שבה הם חולקים גם את הריבונות על ארץ ישראל.

אפילו הישראלים הזועמים על הפלסטינים, מבינים עמוק בפנים שהסטטוס-קוו הישראלי-פלסטיני לא יכול להימשך. חייב להיות משהו אחר מלבד התחמשות ולחימה חסרת רסן ואינסופית, שלא מספקת ביטחון

נראה כי הציונות סיימה את דרכה ואינה יכולה עוד לספק את התשובות הנדרשות, בעוד שמנהיגות חדשה שתמציא חלופות ותיישם אותן עדיין לא הגיעה.

עמנואל שחף הוא חבר מועצה ב"תנועה ישראלית". הוא מהנדס, מנהל, איש מוסד, פעיל פוליטי וחברתי, בעל ניסיון רב תרבותי יוצא דופן, מעוניין במיוחד בחלופות מדיניות ומקדם היום פדרציה בארץ ישראל. חי עם שוש באזור השרון, אבא לשנים וסבא ל-8

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
5
בדיוק להיפך!! רוב העם בישראל השלים כבר עם הקמה אפשרית של מדינה פלסטינית, כולל חיבור בין הגדה לעזה וחילופי שטחים. מה שעיכב את המשך השיחות זו ה"סרבנות" של הצד השני. אבל גם מי שראה את זה,... המשך קריאה

בדיוק להיפך!!
רוב העם בישראל השלים כבר עם הקמה אפשרית של מדינה פלסטינית, כולל חיבור בין הגדה לעזה וחילופי שטחים.
מה שעיכב את המשך השיחות זו ה"סרבנות" של הצד השני.
אבל גם מי שראה את זה, ושמע את האמירות מהצד הפלסטיני, התקשה להאמין לדברים למרות שהם נאמרו בבירור.
7 לאוקטובר העיר אותנו בשנת החורף עם דלי של מים צוננים לפרצוף.
הפלסטינים לא רק התחמשו בצורה מטורפת ובמקום לבנות את עזה כבסיס למדינה עצמאית הם נצלו את החופש שניתן להם (לא גטו ולא מצור ) כדי לבנות בסיס טרור שלא היה לו תקדים בעולם.
אלא שבמקביל הם גם פצחו במסע עולמי לשטיפת מח ושתילת הנראטיב השקרי שלהם בכל העולם – כך שהיום כנופיות פרועות של תומכי טרור משתוללות בכל העולם , הרשתות מלאות בשקרים שמוצגים כעובדות, וגם פוליטיקאים בעולם ובארץ הפכו לתומכי הטרור ואנטי ישראל.
המאמר שלך מייצג את העולם של פעם לפני שנקרעו המסיכות. כשעוד האמנו שאם תהיה להם מדינה, הם יחיו אתנו בשלום.
אז לא.
היום יודעים טוב יותר – מי שהמטרה שלו להשמיד את מדינת ישראל, ישמח לקבל את מה שאתה מציע לו כפרס על הטרור, ואז ימשיך בדרכו, להתחמש , לחנך לשנאה, לבנות בסיס לטרור, ואז להשמיד את ישראל, ולהמשיך למטרה הבאה – כיבוש המערב.
מה הפתרון?
לא יודעת.
אם היה שיתוף פעולה עולמי – אז הייתי אומרת שצריך לעשות פה פירוז מוחלט של עזה והשטחים, ניהול המדינה על ידי גורמים אחראיים שיוודאו שהכסף המושקע ישמש לתשתיות אזרחיות בלבד – תעשיה, בריאות וחינוך ומגורים, דה נאציפיקציה של החינוך, להפסיק את המצור של העולם ומדינות ערב על עזה ולאפשר יציאה למי שרוצה להגר משם , לפרק את אונרע שרק גורמת נזק והמציאה מעמד של פליטות נצחית – ואם יש שם צאצאי פליטים שדורשים שיקום – אז לשקם אותם. וזהו.
אולי אחרי כמה שנים כאלו, יבשיל הזמן, ויהיו מנהיגים שיצליחו להוביל למדינה פלסטינית שהתנאי הראשון להקמתה הוא הכרה במדינת ישראל. ואולי עד אז אזרחי ישראל ירגעו מההלם של 7 לאוקטובר ויסכימו

בלה,בלה,בלה. ההסטוריה הוכיחה שאסור להתייאש. היינו במצבים קשים הרבה יותר כשהכל נראה גמור, ובכל זאצ יצאנו מזה והמדכנו ופרחנו. תבוסתנים כמו כותב המאמר הם רעל במערכת העיכול של העם היהודי שכ... המשך קריאה

בלה,בלה,בלה.
ההסטוריה הוכיחה שאסור להתייאש.
היינו במצבים קשים הרבה יותר כשהכל נראה גמור, ובכל זאצ יצאנו מזה והמדכנו ופרחנו.
תבוסתנים כמו כותב המאמר הם רעל במערכת העיכול של העם היהודי שכבר הוכיחה פעם אחר פעם שניתן לישרוד הכל. צריך רק את האנשים הנכונים, וצריך שהעם יבין שאין ברירה.

עוד 605 מילים ו-5 תגובות
סגירה