זירת הבלוגים

לא אלטרנטיבי, לא תמים ולא נייטרלי

לפני מספר ימים התקיים ״פסטיבל יהודי אלטרנטיבי״ בנווה צדק. מה היה אלטרנטיבי בו? כלום.

מתוך עלון הפסטיבל היהודי האלטרנטיבי

לפני מספר ימים התקיים ״פסטיבל יהודי אלטרנטיבי״ בנווה צדק. מה היה אלטרנטיבי בו? כלום.

בעלון המושקע היו הצהרות גדולות על ״פסטיבל חדש וייחודי, המציע פרספקטיבה אחרת על התרבות היהודית. במקום לריב, להדיר ולהחרים – הפסטיבל מציע אלטרנטיבה של שבט אחים גם יחד״.

הדגש הוא על ״אחים״ – כי מדובר בפסטיבל שבו התקיימו מספר אירועים נפרדים, בהם נשים עלו על הבמה להופיע בפני ״קהל נשים״. ובשם הפלורליזם והאלטרנטיביות היו גם מופעים ל״קהל מעורב״.

הדגש הוא על ״אחים״ – כי מדובר בפסטיבל שבו התקיימו מספר אירועים נפרדים, בהם נשים עלו על הבמה להופיע בפני ״קהל נשים״. ובשם הפלורליזם והאלטרנטיביות היו גם מופעים ל״קהל מעורב״

פסטיבל של הדרת נשים והפרדה מגדרית, הופעה אחר הופעה של חוזרים ומחזירים בתשובה, ועלה תאנה פיצפון של סיור בשכונת נווה צדק בהנחיית האדיוטים השימושיים של הישיבה החילונית בירושלים של ארגון בינ״ה.

לזה, חברות וחברים, קוראים היפרנורמליזציה.

פלורליזם אינו ערך בפני עצמו. הוא משמעותי רק על מצע של ליברליזם. וליברליזם גם הוא נשען על אינדיוידואליזם. ההכרה בריבונותו של הפרט מובילה להכרה בכך שכל בני האדם נולדו שווים, ולכן יש לשאוף למירב החופש למירב האנשים ללא הבדל דת, גזע ומין. בגלל שכל בני האדם שווים, על החברה להכיל את המגוון שהם מייצגים כל עוד זה שומר על מירב החופש למירב האנשים. רק על הרקע הזה יש משמעות לפלורליזם.

נשים זה חצי מהאנשים.

כאשר יש גם ספסל רק לשחורים וגם ספסל ללבנים וספסל למעורבים, זה ״גם וגם״ או אפליה?

פלורליזם אינו ערך בפני עצמו. הוא משמעותי רק על מצע של ליברליזם. וליברליזם נשען על ההכרה בריבונותו של הפרט, המובילה להכרה בכך שכל בני האדם נולדו שווים

יש פה פסטיבל שמציע אלטרנטיבה לדמוקרטיה ליברלית ומבוסס על הדרה, הפרדה ואפליה עטופה בציבור משתפי פעולה.

הצהובון הסרוג ״מקור ראשון״ הוא אחד מהמארגנים של הדבר הזה.
רק בתחילת החודש התפרסם ב״מקור ראשון״ מאמר מאת מוטי קרפל בשם ״אזעקת אמת: המתריעים על הדתה צודקים״, ובו הוא מנחם את הציבור הסרוג שהדה-לגיטימציה למשיחיות הקודחת של המחנה הלאומני דתית מהימין, מרכז ושמאל היא כלום לעומת "התהליכים האמיתיים…עמוקים ומשמעותיים לאין ערוך, שזיהה ובישר הראי״ה קוק כבר לפני כמאה שנה עם ישראל חוזר לעצמו.״

איפה התהליך הזה בדיוק מתרחש, בזמן שלאורך כל הקשת הפוליטית הציבור הישראל הזדעזע שוב ושוב מרבני עלי, מרפי פרץ מבצלאל סמוטריץ ומפורעי החוק מיידי האבנים מיצהר (שאילו היו ערבים היו מכנים אותם מחבלים)?

מוטי קרפל מסביר:

״מהטרנד של המוזיקה היהודית, שהתחיל כבר לפני למעלה מעשור וחודר בזמננו גם לאמנות, לספרות, לקולנוע, לתיאטרון ולתקשורת. …לכאורה כל העניין נראה תמים. פולקלור שכזה. 'שומרי החומות' של ההגמוניה שיודעים היטב כיצד לסמן ולתקוף כל ניצן שעלול לסכן אותה – ההתנחלות, התשובה, ההדתה, הנבואה, מדינת ההלכה – אינם חוששים ממוזיקה ומאמנות. להפך, גם הם נהנים. אבל המוזיקה אינה ניטרלית ואינה תמימה כלל…דווקא בשל תמימותה לכאורה, בכוחה של המוזיקה היהודית לפצח את מנגנוני ההגנה שיצרו 'שומרי החומות' כדי לחסום את הופעתה המתבקשת של הזהות היהודית…מכאן ועד מהפכה תרבותית, ובהמשך פוליטית…הדרך כבר לא ארוכה״.

גם ב״מקור ראשון״ פרסם היועץ האסטרטגי של נפתלי בנט, משה קלוגהפט, שיר הלל לזמר עומר אדם, והסביר כי ״לפני שנתיים החליט שהוא לא מופיע בפסטיגל בשבת. שנה אחת הפסטיגל הסתדר בלעדיו ואדם נשאר בבית, בלי למצמץ. בשנה הבאה, בפעם הראשונה בתולדותיו, הפסטיגל לא התקיים בשבת – רק כדי שאדם יוכל להופיע בו. כותב את החוקים, כבר אמרנו.״

לא ניטרלי ולא תמים.

נפתלי בנט בתפקיד שר החינוך הגדיל במאות אחוזים ומיליוני שקלים תקציב של אגף קיקיוני בשם ״האגף לתרבות יהודית״ שמזרים ממשרד החינוך כסף ל״אגפי מורשת״ ברשויות המקומיות, שמנוהלות דרך קבע על ידי אנשי הבית היהודי-איחוד לאומי, אנשי הלאומנות הדתית המשיחית.

כספי משרד החינוך הללו מממנים הופעות של מוסיקאים כמו חנן בן ארי (האחיין של איש עוצמה יהודית מיכאל בן ארי) בערבים, בחינם או מחיר נמוך, שמוגשות על ידי פוליטיקאים לאומנים דתיים במתכונת של לחם ושעשועים. גם אירועי האגף לתרבות יהודית נוטים ברובם להדיר נשים מהבמה, מלבד באירועי נשים מיוחדים ״לקהל נשים״.

בנט כשר החינוך הגדיל במיליוני שקלים תקציב של האגף הקיקיוני ״האגף לתרבות יהודית״, שמזרים ממשרד החינוך כסף לאגפי "מורשת״ ברשויות המקומיות, המנוהלים דרך קבע על ידי אנשי הלאומנות הדתית המשיחית

הקצאה חסרת תקדים ופרופורציה של כספי משרד החינוך למה שבפועל הפך למעין סוכנות סופר-סטארים לאומנים דתיים שמקדמת הופעות מסובסדות ברחבי הארץ לקהל מבוגרים, אינה כאמור ניטרלית או תמימה. היא אסטרטגיה. אסטרטגיה מחנאית, משיחית, שאנחנו משלמים עליה.

כמו מפעל התתנחלויות, כמו הגרעינים התורניים, כמו החדירה של עמותות הלאומנות הדתית לבתי ספר וגנים ממלכתיים, מדובר שוב ב״התנחלות בלבבות״, אותו אינוס משיחי מחלחל שנועד להכפיף את בעלי החלל הערכי לאליטה של כהני המוסר, מעמד האצולה של עריצות ארץ ישראל השלמה, הקומונרים והקומיסרים של מדינת בני עקיבא, בה פלורליזם משמעו כבוד והכלה אלטרנטיבית ומגניבה לכך שקול אשה ערווה.