מסירים את המסכה – הכשל המוסרי של מוזאון ישראל והחברה הישראלית

המסכה הקדומה מהתקופה הניאוליתית (צילום: קלרה עמית, רשות העתיקות)
קלרה עמית, רשות העתיקות
המסכה הקדומה מהתקופה הניאוליתית

ידיעה שפורסמה לאחרונה ב"ישראל היום" על מסכת אבן המתוארכת לתקופה הניאוליתית (כ-9,000 שנה לפני זמננו) באזור הר חברון, מסבה את תשומת הלב למספר נושאים.

המסכה יכולה ללמד אותנו על עולמן הרוחני של חברות אנושיות בתקופה קריטית, בה עברו ממערכת כלכלית של ציידים לקטים הנודדים ממקום למקום – למערכת חברתית של יושבי קבע העוסקים בחקלאות. אבל לא פחות חשוב מכך, הידיעה עצמה יכולה ללמד אותנו על כשל מוסרי עמוק בחברה הישראלית של ימינו, שייתכן כי במידה רבה הוביל אותנו למקום בו אנו נמצאים כיום.

המסכה יכולה ללמד אותנו על עולמן הרוחני של חברות אנושיות בתקופה הניאוליתית הקריטית, אבל לא פחות חשוב מכך, הידיעה עצמה יכולה ללמד אותנו על כשל מוסרי עמוק בחברה הישראלית של ימינו

מסכת האבן היא אחת מקבוצה יחסית קטנה של מסכות אבן, שנמצאו בהרי יהודה ועבר הירדן. למסכות הנמנות על קבוצה זו מאפיינים דומים: הן עשויות אבן וברובן נחצבו חורים לעיניים ולפה. העיניים והפיות של המסכות חצובים באופן שונה, כך שכל מסיכה נראית כמביעה רגש אחר. בצדי המסכות נחצבו חורים קטנים, ככל הנראה על מנת לאפשר השחלת חוט להצמדת המסכה לפנים או לעמוד טקסי.

מרבית החוקרים משערים שמסכות אלו מבטאות לראשונה תפיסה שמייחסת את הכוחות המגיים לאדם עצמו ולא לסביבתו.

חשיבותן של המסכות להבנת התפתחות העולם הסמלי של חברות אנושיות בתקופת המעבר מחברה נוודית לחברה יושבת קבע, העניקה להן מעמד מיוחד במוזאונים, ובראשם במוזאון ישראל.

15 המסכות שמחזיק המוזאון שולבו בתערוכת הקבע באגף לארכיאולוגיה שלו, וזו לא תהיה הגזמה להגיד, שיכולתו להציג שרידים משמעותיים כל כך הציבה אותו בשורה אחת עם מיטב המוזאונים בעולם, והעניקה לו כבוד ויוקרה ובאופן עקיף גם למדינת ישראל.

עם זאת, מסכות האבן מעמידות את מוזאון ישראל בפני שני קשיים מוסריים ואתיים.

15 המסכות שמחזיק מוזאון ישראל הציבה אותו בשורה אחת עם מיטב המוזאונים בעולם, והעניקה לו כבוד ויוקרה ובעקיפין גם למדינה. אך מסכות האבן מעמידות אותו בפני קשיים מוסריים ואתיים

ראשית, חלקן הגדול של המסכות המוצגות במוזאון לא הגיעו לתערוכת המוזאון לאחר חפירה מסודרת, אלא הועברו לידי המוזאון מאוספים פרטיים. על כן, למרות שבמרבית המקרים ניתן לדעת מאיזה אתר הגיעו המסכות, אין כל יכולת להבין את ההקשר שבתוכו הן נמצאו. כלומר, לא ניתן לדעת איפה הונחו המסכות ואלו חפצים אחרים – שיתכן שמי שמצא את המסכה לא ייחס להם חשיבות – נמצאו לידן.

זה אינו עניין שולי. המחקר המדעי הארכיאולוגי מתבסס בדיוק על כך, ולכן בעולם המחקר הארכיאולוגי קיימת הסכמה כי על פי רוב יש להימנע ממחקר של ממצאים שלא נמצאו בחפירה שיטתית, או לכל הפחות להעניק לממצאים אלו חשיבות משנית למול ממצאים אחרים שנאספו בצורה מדעית.

כדי לא לעודד שוד עתיקות שימנע מארכיאולוגים ללמוד את ההיסטוריה של האנושות כולה, נמנעים גם מוזאונים רבים בעולם מהצגתם של ממצאים שלא נמצאו בחפירות מסודרות – אולם, נראה שעניין זה אינו מפריע יותר מדי למוזאון ישראל.

חלק ממסכות האבן המוצגות בתערוכת הקבע שלו הגיעו מהאוסף הפרטי של המיליארדר היהודי מייקל שטיינהרדט, אספן פרטי, שבשנת 2021, במסגרת הסדר טיעון, נאלץ להחזיר מאות עתיקות שרכש ושמקורן בשוד בשווי של 70 מיליון דולר. אגב, מוזאון הטבע בתל אביב עדיין נקרא על שמו של אותו שטיינהרדט.

זאת ועוד, מוצאן של חלק לא קטן ממסכות האבן המוצגות במוזאון ישראל באתרים ארכיאולוגיים הנמצאים בגדה המערבית.

כל ממשלות ישראל, ללא קשר לעמדתן הפוליטית, נוהגות בשטחי הגדה ככאלו שאינם חלק ממדינת ישראל, ולמרות חתירתן לסיפוח השטחים – הנושא טרם עוגן בחקיקה (לעומת ירושלים או רמת הגולן).

חלק ממסכות האבן בתערוכת הקבע הגיעו מהאוסף הפרטי של המיליארדר היהודי מייקל שטיינהרדט, שב-2021, במסגרת הסדר טיעון, נאלץ להחזיר מאות עתיקות שרכש ושמקורן בשוד בשווי של 70 מיליון דולר

לצד האיסור על סיפוח שטחים, הדין הבינלאומי בתחום המורשת מבהיר את חשיבותם של נכסי תרבות לאוכלוסייה הנכבשת. הדין הבינלאומי ביקש לתת לכך מענה בכך שנקבע, בין השאר, כי אסור להעביר ממצאים שמוצאם באזור הנמצא תחת כיבוש אל מחוץ לאזור זה, לאף מטרה, ללא אישור של האוכלוסייה הכבושה.

על האמנה האוסרת על כך (הפרוטוקול הראשון של אמנת האג מ-1954) מדינת ישראל חתמה ולכן מחויבת לכלליה. אולם ברור מאליו כי אף גוף ישראלי לא ביקש את רשותם של הפלסטינים להציג את מסכות האבן במוזאון ישראל, וממילא אף גוף פלסטיני לא נתן את אישורו לכך.

לכאורה יהיו מי שיטענו, כי הכשל המוסרי והאתי הזה זניח. הרי מוזאונים רבים ומהמכובדים בעולם מציגים מוצגים שמקורם בארצות רחוקות, ושעל חלקם קיים לגביהם סכסוך (ראו לדוגמה את הסכסוך בין המוזאון הבריטי ליוון על תבליטי מקדש הפרתנון).

ובכלל, עשויים אלה לטעון – יתכן שבמוזאון ישראל מוצגים אלה יישמרו טוב יותר מכפי שהיו נשמרים לו היו נמצאים במקום אחר. גם על עמדה זו ניתן לחלוק, לנוכח הדיווח על אובדן של כ-2000 ממצאים מאוספי המוזאון הבריטי והופעת חלק ממוצגים אלה ברשת המכירות ebay.

הכשל המוסרי והאתי "הזניח" הזה משקף כשל עמוק הרבה יותר הקיים בחברה הישראלית, שרואה בכל הגבלה על ישראל במסגרת החוק הבינלאומי – "אנטישמיות".

הכשל המוסרי "הזניח" של העברת ממצאים מאזור כבוש ללא אישור האוכלוסייה – משקף כשל עמוק בהרבה הקיים בחברה הישראלית, שרואה בכל הגבלה על ישראל במסגרת החוק הבינלאומי – "אנטישמיות"

מאחורי חוקים באופן כללי, ומאחורי האמנות הבינלאומיות לשמירה על עתיקות בפרט, יש היגיון. ההיגיון שאוסר על הוצאת נכסי מורשת משטח כבוש ללא אישור האוכלוסייה הנכבשת הוא, שהממצאים בשטחים אלו הם נכסי המורשת שלה. הוצאת ממצאים משטח כבוש, כפי שנערכה לאורך שנים בהיסטוריה, היא שוד ממוסד של נכסי מורשת.

בהקשר הזה שווה להזכיר כי רק לפני כשנה הציג שר המורשת של מדינת ישראל, בישיבת ממשלה, ממצאים שמקורם בגדה המערבית, ואף סיפר כי הוציא אותם מחוץ לגבולות הארץ והציג אותם בארה"ב.

@emekshaveh

הסרטון הזה הוא לא פחות ממדהים. ראש ממשלה בפלילים כבר יש לנו, שר בדוקאי שב"כ ואחד שהורשע בתמיכה בארגון טרור גם, אבל עבירה לכאורה על החוק הבינלאומי תוך כדי ישיבת ממשלה שלה שותפים ראש הממשלה ושרים מבלי שמישהו אומר מילה, כזה עוד לא היה. חובת צפייה.

♬ צליל מקורי – emekshaveh

במקרה אחר, קצין המטה לארכיאולוגיה במנהל האזרחי סייע לחוקרים בחפירה פירטית בהר עיבל שבשטח B, להוציא ממצאים מהארץ.

הנרמול הזה של השוד התחיל הרבה לפני שממשלת ישראל התגאתה בו, בליבו של הממסד התרבותי של מדינת ישראל – במוזאון ישראל. בתערוכות הקבע של המוזאון ממצאים רבים מהגדה ומעזה, ולפני מספר שנים הוא אף הציג תערוכה גדולה של ממצאי חפירות הרודיון.

במבט רחב יותר אפשר להגיד כי מרגע שמתייחסים לחוק כנזיל בעולם התרבות, קל יותר לזלזל בו גם בדיני המלחמה. מי שרואה בחוק ובהיגיון שעומד מאחוריו המלצה בלבד, עלול לעשות גם קפיצות מוסריות גדולות בהרבה.

התהליכים של השנים האחרונות, ובמיוחד אלו שאנו עדים להם בשמונת החודשים הנוראים האחרונים, הם אולי ביטוי של אותן קפיצות מוסריות. אלה אפשרו להנהגה שלנו, ולרבים בחברה עצמה, לקבל כמובן מאליו – לא רק את הזלזול בחוק ובחוק הבינלאומי, אלא גם את ההפקרה של שני חבלי ארץ ויושביהם ושל החטופות והחטופים שלנו. לא פחות נורא מכך, קהות חושים כלפי סבלם של מאות אלפי תושבי עזה החיים ללא בית, ללא מזון, וללא תקווה.

במבט רחב אפשר להגיד, כי מרגע שמתייחסים לחוק כנזיל בעולם התרבות, קל יותר לזלזל בו גם בדיני המלחמה. מי שרואה בחוק ובהיגיון שעומד מאחוריו המלצה בלבד, עלול לעשות גם קפיצות מוסריות גדולות בהרבה

על רקע האירועים הקשים ששוטפים את המרחב שלנו מאז ה-7 באוקטובר, העיסוק במוצאן של כמה מסכות נראה אולי זניח, אבל אם ברצוננו לעשות תיקון עלינו להתחיל בלכבד את החוק.

ד"ר חמי שיף כתב את הדוקטורט שלו על השימוש בארכיאולוגיה ככלי לעיצוב זהות בחברה הישראלית. הוא ראש תחום מחקר בארגון עמק שווה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
גושפנקא מדעית לממצא שדוד (שלא נחשף בחפירות מסודרת) מעלה את הערך הכספי של הממצא ובכך מעודדת שוד עתיקות. אוספים פרטיים עיקר מקורם בשוד עתיקות כזה או אחר. אגודת הארכיאולוגים קמה בעת שהיו ד... המשך קריאה

גושפנקא מדעית לממצא שדוד (שלא נחשף בחפירות מסודרת) מעלה את הערך הכספי של הממצא ובכך מעודדת שוד עתיקות. אוספים פרטיים עיקר מקורם בשוד עתיקות כזה או אחר.
אגודת הארכיאולוגים קמה בעת שהיו דיונים על האוסף של השודד הגדול, משה דיין. בין היתר היא קבעה שאין לכתוב מאמר על ממצא שמקורו לא ידוע (שדוד).

עוד 1,062 מילים ו-1 תגובות
סגירה