אילוסטרציה: פאנלים סולאריים בהודו (צילום: Sajjad HUSSAIN / AFP)
Sajjad HUSSAIN / AFP

אם יש לך שמש, אתה לא צריך להיות תלוי באף גורם עוין

ההחלטה של קולומביה להפסיק למכור לנו פחם היא תזכורת: אם ישראל רוצה לספק לעצמה חשמל בכל מצב – ולא להיות תלויה בקולומביה או בנסראללה – היא צריכה לייצר חשמל מהשמש ● בשנות ה־70 החרם הערבי הפך את ישראל למעצמה של דודי שמש – וגם היום אפשר להפוך את המשבר להזדמנות ● פרשנות

"אם נהיה חכמים, בסוף עוד נוכל להגיד תודה לקולומביאנים", אמר השבוע גורם בכיר במשק האנרגיה. "באו לקלל ויצאו מברכים".

הגורם התכוון כמובן להודעת נשיא קולומביה גוסטבו פטרו על הפסקת אספקת הפחם לישראל. מדובר בהמשך לחיבה הכללית שהמדינה הדרום אמריקאית מגלה כלפי ישראל מאז 7 באוקטובר. פטרו הגדיר את מה שישראל מבצעת בעזה "רצח עם" ובתמורה זכה למחמאה מבנימין נתניהו, שכינה אותו "תומך אנטישמי של חמאס" – והיחסים הדיפלומטיים בין המדינות נותקו.

עכשיו מצטרפת לזה ההחלטה להפסיק למכור לנו פחם. לכאורה זו אמורה להיות מכה קשה למשק החשמל הישראלי: על אף כל הסיסמאות הירוקות, פחם הוא עדיין המקור לכ־25% מהחשמל בישראל (כ־65% מגיע מגז וכ־10% משמש).

קולומביה מספקת בשנים האחרונות כמחצית מהפחם ששורפים בישראל בעלות של 450 מיליון דולר בשנה, כלומר היא חתומה על כשמינית מצריכת החשמל בארץ. קטיעה של נתח כזה מהאספקה עלולה לאתגר את המערכת, בעיקר בתקופה שבה ישראל לא מאוד פופולרית בעולם.

נשיא קולומביה גוסטבו פטרו מנופף לתומכיו, 1 במאי 2024 (צילום: Raul ARBOLEDA / AFP)
נשיא קולומביה גוסטבו פטרו מנופף לתומכיו, 1 במאי 2024 (צילום: Raul ARBOLEDA / AFP)

בפועל, נראה שאם יתממש תרחיש עלטה בישראל זה לא בגלל קולומביה. חברת החשמל מחזיקה עתודות פחם המספיקות לכמה זמן ומעבר לכך יש ספקים נוספים בשוק העולמי, כמו אוסטרליה וקזחסטן.

למרבה האירוניה, שתיים מהמדינות שמהן ישראל קונה פחם – שמועמדות להגדיל את המכסות כדי למלא את הוואקום שהותירה קולומביה – הן דרום אפריקה ורוסיה. כן, במסגרת תיאטרון האבסורד העולמי, דרום אפריקה תובעת את ישראל על רצח עם ומוכרת לה פחם בו בזמן.

קולומביה הזכירה לנו שאם ישראל שואפת לביטחון אנרגטי – כלומר לשמור על היכולת לספק לעצמה אנרגיה בכל זמן ובכל מצב – היא צריכה לשאוף לעצמאות אנרגטית

בטווח המיידי, אם כך, ישראל תמצא כנראה פתרון לחרם הפחם הקולומביאני. אבל מה שחשוב יותר הוא הטווח הארוך – וכאן קולומביה סיפקה לנו שיעור, שהוא בעצם שיעור המשך לאירועי 7 באוקטובר ולאיום המלחמה שישראל נתונה בו מאז.

קולומביה הזכירה לנו שאם ישראל שואפת לביטחון אנרגטי – כלומר לשמור על היכולת לספק לעצמה אנרגיה בכל זמן ובכל מצב – היא צריכה לשאוף לעצמאות אנרגטית. ועצמאות אנרגטית לא כוללת רכישת פחם ממדינות עוינות בקצה השני של העולם.

אסדת הגז תמר, כ-24 ק"מ מחוף אשקלון (צילום: משה שי/פלאש90)
אסדת הגז "תמר" (צילום: משה שי/פלאש90)

התזכורת מקולומביה מצטרפת למה שקרה בתחילת המלחמה: השבתת אסדת הגז "תמר" מחשש לפגיעת רקטות של חמאס, והידיעה שאם תתלקח מלחמה על מלא בצפון – משהו שעלול כידוע לקרות בכל רגע – החימוש המדויק של חזבאללה עלול לפגוע בתשתיות החשמל של ישראל במגוון דרכים, מפגיעה באסדות הגז ועד תחנות השְׁנאה וקווי הולכה.

במצב כזה, של פגיעה באספקת הגז, הפחם יחזור להיות מרכיב חיוני בתמהיל האנרגיה הישראלי והמהלך הקולומביאני עלול להתברר כמשמעותי יותר. המסקנה הבלתי נמנעת: רק אנרגיית שמש מבוזרת, שהאויב לא יכול להשבית אותה ושכמעט בכל מצב יישובים ואזורים יוכלו להמשיך לספק אותה לעצמם, תאפשר למשק הישראלי להמשיך לתפקד. התלכדות מושלמת של הסביבתי והביטחוני.

לפחות ברמת הדיבור קורה משהו: שר האנרגיה אלי כהן הודיע שבעקבות החרם הקולומביאני הוא ילחץ להאיץ את ההסבה של תחנות הכוח הגדולות מפחם לגז

האם המסקנות הכול כך מובהקות הללו התניעו מהלך ממשלתי נחוש להאצה דרמטית בהגדלת מכסות האנרגיה הסולארית בישראל? כמובן שלא. בעבר זה קרה – החרם הערבי בשנות ה־70 הפך את ישראל למעצמה של דודי שמש (חימום מים באמצעות אנרגיה סולארית).

זה היה פעם, היום יש לנו ממשלה כושלת בכל כך הרבה תחומים אז למה שהתחום הזה יהיה יוצא דופן? לפחות ברמת הדיבור קורה משהו: שר האנרגיה אלי כהן הודיע שבעקבות החרם הקולומביאני הוא ילחץ להאיץ את ההסבה של תחנות הכוח הגדולות (אורות רבין בחדרה ורוטנברג באשקלון) מפחם לגז.

תחנת הכוח רוטנברג באשקלון, 15 ביולי 2018 (צילום: גילי יערי/פלאש90)
תחנת הכוח רוטנברג באשקלון, 15 ביולי 2018 (צילום: גילי יערי/פלאש90)

היעד הרשמי לסוף עידן הפחם הוא 2026 – היעד המעשי קרוב יותר לסוף העשור – וכהן מדבר על הקדמה לשנה הבאה (2025). נמתין בסבלנות, ועד אז שמישהו יסביר לשר האנרגיה שהעתיד והביטחון האנרגטי נמצאים בשמש, לא בגז.

ובכל זאת, בשטח מורגשת התעוררות. לפני כשנתיים ערך דב חנין, הח"כ לשעבר שעומד כיום בראש פורום האקלים של בית הנשיא, סיור ביישובי הנגב המערבי. הוא דיבר עם ראשי המועצות והקהילות על מיקרו גריד – רשת של חשמל מקומי שמקורו בפאנלים סולאריים שיאפשר לקיבוצים ולמושבים ניתוק מהתלות ברשת החשמל הארצית.

אבל ביטחון היא מילת קסם שמפעילה גם את הגרועים במזהמים. אם נשיא קולומביה יגרום לאסימון ליפול, כמו שאמר הבכיר במשק האנרגיה, יום אחד עוד נשלח לו מכתב תודה

זה נשמע אז חדשני ומעט מעורפל, גם אם היה ברור שמהלך כזה יהיה עתיר תועלות במישור הכלכלי והסביבתי. השבוע, בכנס "מוני אקספו" של השלטון המקומי שנערך בגני התערוכה, במושב שעסק בשאפתנות אקלימית וסביבתית, חנין שוב דיבר על ביטחון ועצמאות אנרגטית, רק שהפעם כל ראשי הרשויות ובכירי השלטון המקומי שישבו בקהל הנהנו וידעו בדיוק על מה הוא מדבר.

כולם מנסים להתקדם, עם או בלי הממשלה. כולם כבר מבינים שמי שחפץ חיים וחשמל לא יכול לסמוך על קולומביה, דרום אפריקה ונסראללה. בכל הנוגע למשבר הסביבתי ושינוי האקלים ממשלת ישראל נעה בין הכחשה טראמפיסטית לבורות ואדישות.

פאנלים סולאריים על גגות בתים ביישוב צור הדסה (צילום: נתי שוחט/פלאש90)
פאנלים סולאריים על גגות בתים ביישוב צור הדסה (צילום: נתי שוחט/פלאש90)

אבל ביטחון היא מילת קסם שמפעילה גם את הגרועים במזהמים. אם נשיא קולומביה יגרום לאסימון ליפול, כמו שאמר הבכיר במשק האנרגיה, יום אחד עוד נשלח לו מכתב תודה.

עוד 746 מילים
סגירה