מאז המכה האיומה שהנחית עלינו ארגון חמאס ב-7.10 נשאבה ישראל למלחמה ארוכה וקשה שסופה אינו נראה באופק. מטרות המלחמה הוגדרו באופן מעורפל בעיקר באמצעות סיסמאות – ניצחון מוחלט, השמדת חמאס וכו'. מכיוון שמעולם לא הוגדר מה הוא אותו ניצחון מוחלט, רף הציפיות שנוצר בציבור הוא לראות את חמאס נעלם או לפחות יורד על ברכיו ומוסר את החטופים.
הציפיות המוגזמות האלה יוצרות מרדף אחרי אותה הבטחה מעורפלת של "ניצחון מוחלט", והתוצאה היא מלחמה אינסופית עם תוצאות מוגבלות. זאת במקום לעבור לדרכי פעולה אחרות שעשויות להיות יעילות הרבה יותר.
הציפיות המוגזמות יוצרות מרדף אחרי אותה הבטחה מעורפלת של "ניצחון מוחלט", והתוצאה היא מלחמה אינסופית עם תוצאות מוגבלות. זאת במקום לעבור לדרכי פעולה אחרות שעשויות להיות יעילות בהרבה
לאורך השנים הפעילה ישראל כלים רבים נגד הארגון – מעצרים, גירוש, סיכולים ממוקדים, פעולות צבאיות וכמובן מלחמת 7.10. ב-37 שנותיו היה רק מקרה אחד בו הרים חמאס דגל לבן – רצף חיסולים של ראשי הארגון בתחילת 2004.
ארגון חמאס הוקם בדצמבר 87', שבוע אחרי פרוץ האינתיפאדה הראשונה. הבסיס להקמתו הייתה תנועה חברתית שהקים אחמד יאסין בסוף שנות ה-70' ונקראה "המערך האסלאמי".
האינתיפאדה הראשונה הייתה התקוממות אזרחית נרחבת של תושבי השטחים. מספר ימים לאחר תחילת האינתיפאדה, כשהתברר שלא מדובר אירוע קצר אלא במצב קבוע, התכנסו יאסין ושותפיו והחליטו על הקמת חמאס, ארגון אסלאמי שיוביל מאבק אלים נגד ישראל.
יאסין אמר על החלטה זאת: "לא חמאס הוליד את האינתיפאדה, האינתיפאדה הולידה את חמאס". לטענתו, הפגנות הענק של תושבי השטחים היו ספונטניות ואם חמאס לא היה מצטרף למאבק נגד ישראל והופך לראש החץ שלו, הוא היה מאבד את מעמדו בציבור הפלסטיני.
זמן קצר לאחר הקמת הארגון, בלט חמאס כסמן הקיצוני, תוך שהוא מצליח להפתיע בכל פעם בתעוזה שהפגין. זמן קצר לאחר הקמתו ב-1989, הצליחו חוליות של הארגון לבצע שני פיגועי חטיפה של חיילים מתוך שטח ישראל. הפיגועים בוצעו בשיטה זהה, אנשי חמאס מחופשים לחרדים עצרו טרמפ לחייל ישראלי, ולאחר שעלה לרכב חטפו אותו לדרך צדדית והרגו אותו.
המחבלים הצליחו לחזור על הפעולה פעמיים ובדרך זאת חטפו ורצחו את החיילים אבי סספורטס ואילן סעדון. שני החיילים החטופים הוגדרו כנעדרים במשך תקופה ארוכה, עד שנמצאו גופותיהם.
זמן קצר לאחר הקמתו, בלט חמאס כסמן הקיצוני, תוך שהוא מצליח להפתיע בכל פעם בתעוזה שהפגין. ב-1989, הצליחו חוליות של הארגון לבצע שני פיגועי חטיפה של חיילים מתוך שטח ישראל
הפיגועים שבוצעו בתוך שטח ישראל הדהימו את שרותי הביטחון, והביאו לשינוי גורף של הוראות הבטיחות לגבי נסיעת חיילים בטרמפים, פעולה שעד אז נחשבה שגרתית ובטוחה. מלבד ההצלחה המבצעית, רשם חמאס הישג נוסף בערעור תחושת הביטחון בתוך ישראל, דפוס שיאפיין גם את דרכי הפעולה שלו בעתיד.
ב-1989 חמאס היה עדיין ארגון קטן ותגובת ישראל הייתה מהירה. המנהיג המייסד אחמד יאסין נעצר ונכלא בישראל, ובנוסף אליו נעצרו 600 אנשי חמאס. בישראל הניחו שהצליחו לנטרל את פעילות הארגון.
אלא שחמאס הפיק את הלקחים והתארגן מחדש. הלקח המרכזי שלו היה לפצל את פעולות הארגון ולא להתרכז בעזה בלבד. בעקבות המעצר ההמוני הוקמה הזרוע של "חמאס חו"ל", הרחק מהישג ידה של ישראל, והוקמו שלוחות נוספות ביהודה ושומרון, בלבנון ובמזרח-ירושלים.
לאחר תקופת הלם של מספר חודשים חזר חמאס לבצע פיגועים. ההנהגה בחו"ל הצליחה לגייס מאות צעירים חדשים והעבירה להם כסף ואמצעי לחימה לתוך רצועת עזה, מתחת לאפו של הממשל הצבאי.
בסוף שנת 92' הגיע קצב הפיגועים של חמאס לשיא, תוך שהוא מצליח להרים שוב את רף התעוזה. 8 ישראלים נרצחו בתוך שבועיים. ברצף הפיגועים בלטו שתי פעולות חריגות: חולייה של הארגון הצליחה להחדיר מכונית תופת לשכונת רמת-אפעל במרכז הארץ. אסון גדול נמנע כאשר המכונית נוטרלה, לאחר שכל תושבי השכונה פונו למקלטים. פיגוע השיא היה חטיפת השוטר ניסים טולדנו ליד ביתו בלוד. חמאס דרש לשחרר מהכלא את המנהיג אחמד יאסין ואיים כי ירצח את טולדנו, רבין סירב לקיים מו"מ, וחמאס בתגובה מימש את איומו ורצח את השוטר.
חמאס הפיק לקחים והתארגן מחדש. הלקח המרכזי: פיצול פעולות הארגון במקום להתרכז בעזה בלבד. בעקבות המעצר ההמוני הוקמה זרוע "חמאס חו"ל" ושלוחות נוספות ביהודה ושומרון, בלבנון ובמזרח ירושלים
רצף הפיגועים הביא את ישראל שוב לתגובה חריגה. ממשלת יצחק רבין נענתה ליוזמה של הרמטכ"ל אהוד ברק ואישרה גירוש המוני של 415 אנשי חמאס. ההחלטה אושרה חרף התנגדות פרקליטת המדינה דורית בייניש ולאחר עיכוב קל חצתה גם את מחסום בג"ץ.
בין המגורשים היו רוב מנהיגי חמאס, הם נשלחו באוטובוסים צפופים לדרום-לבנון הקפואה בחודש דצמבר. אלא שלאחר מספר ימי הלם החל חמאס במבצע תקשורתי מדהים בו הצליח להפוך את אנשיו לקורבן ולהעביר את דעת הקהל העולמית לצידו. צוותי טלוויזיה מכל העולם הגיעו למאהל המגורשים הקפוא וסיקרו אותם באהדה כקורבנות לאכזריותה של ישראל.
תוך שבועות מעטים החל לחץ כבד על ישראל. ארצות-הברית הטילה מספר פעמים וטו על החלטות נגד ישראל במועצת הביטחון, אולם במקביל הבהירו האמריקאים לרבין כי לא יגנו על ישראל לאורך זמן.
כעבור מספר חודשים נאלצה ישראל להיענות ללחצים ולאשר את חזרת המגורשים לשטחים.
בדיעבד, אנשי חמאס המגורשים זכו לפרסום גדול והאירוע חיזק מאד את כוחו של הארגון. לאחר האירוע הזה חדלה ישראל להשתמש בעונש הגירוש.
לאחר ההלם הצליח חמאס להפוך את אנשיו לקורבן ולגייס לצדו את דעת הקהל העולמית. צוותי טלוויזיה מכל העולם הגיעו לסקר באהדה את מאהל המגורשים הקפוא – כקורבנות לאכזריותה ישראל
אחרי חתימת הסכמי אוסלו הגביר חמאס את פעולותיו כנגד ישראל במטרה מוצהרת לחבל בהסכם. בתקופה זאת הפך האמצעי של מכוניות התופת ומחבלים מתאבדים באוטובוסים לנשק הקטלני ביותר. במרץ 96' הגיעו הפיגועים לשיא, בתוך שבוע בוצעו 4 פיגועי התאבדות באוטובוסים ישראלים, הפיגועים גרמו למותם של 61 אזרחים ישראלים.
בשלב זה איימה ישראל על יו"ר הרשות הפלסטינית יאסר ערפאת כי אם לא יפעל נגד חמאס – הסכמי אוסלו יבוטלו וישראל תכבוש מחדש את השטחים. ערפאת בפעם הראשונה (והיחידה) פעל ברצינות נגד חמאס.
בתוך זמן קצר הצליחה הרשות לעצור ולכלוא 35 מ-37 בכירי חמאס מרשימה שהגישה ישראל. בנוסף נעצרו על-ידי הרשות אלפי פעילי חמאס ונסגרו עשרות מוסדות לימוד ומסגדים. חלק מהמעצרים בוצעו בצורה משפילה ופומבית, כאשר אנשי חמאס העצורים הוסעו ברחובות עזה וזקניהם גולחו.
תהליך אוסלו נותר שנוי במחלוקת, אולם המעצר ההמוני של מרץ 96', שבוצע בעיקר על-ידי הרשות הפלסטינית, הביא להפסקה כמעט מוחלטת של הפיגועים למשך ארבע וחצי שנים.
במהלך תקופה זאת אומנם שוחרר אחמד יאסין מהכלא הישראלי, אך זמן קצר לאחר שחרורו הושם במעצר בית על-ידי הרש"פ. יאסין שוחרר בעקבות פעולה של המוסד שהסתבכה והביאה למעצר שני סוכנים ישראלים בירדן. ראש הממשלה ששיחרר אותו היה בנימין נתניהו. במשך שנים לאחר-מכן, כאשר נשאל מדוע הסכים לשחרר את יאסין, הוא האשים את ראשי השב"כ.
תהליך אוסלו נותר שנוי במחלוקת, אולם המעצר ההמוני של מרץ 96', שבוצע בעיקר על-ידי הרשות הפלסטינית, הביא להפסקה כמעט מוחלטת של הפיגועים למשך ארבע וחצי שנים
הרגיעה בשטחים נשמרה עד לקריסת תהליך השלום בפסגת קמפ-דיוויד בין ברק וערפאת בקיץ 2000. חודשיים מאוחר יותר פרצה האינתיפאדה השנייה וערפאת הורה לשחרר את המוני אנשי חמאס מהכלא.
השחרור העניק תנופה אדירה לאינתיפאדה, אחמד יאסין כבר היה חופשי ואלפי המשוחררים עמדו לרשותו. כך הותנע רצף פיגועי ההתאבדות שהיה גל הטרור הקשה ביותר בתולדות הארגון (עד 7.10) כנגד ישראל. ארגונים פלסטינים נוספים הלכו בדרכו של חמאס והחלו לשלוח מתאבדים לישראל.
אפריל 2002 היה חודש איום בו בוצעו 17 פיגועים שגרמו למותם של 133 ישראלים. בעקבות כך החליט שרון על מבצע "חומת מגן", שנועד לשנות את המצב ביהודה ושומרון. המבצע אומנם הביא להריגתם ומעצרם של אלפי מחבלים, אולם גם אחריו נמשכו פיגועי ההתאבדות הקטלניים.
מחמוד א-זאהר אחד מבכירי חמאס הצטלם באותה תקופה כשהוא מחזיק ערימת מכתבים מתלמידי תיכון, וטען שהוא מוצף במכתבים של נערים המבקשים לבצע פיגועי התאבדות נגד ישראלים. א-זאהר הוסיף ביהירות שהוא נאלץ לדחות את רוב הפניות כי אין לו מספיק מטרות בישראל.
בשלב זה החליטה הממשלה בראשות אריק שרון על שינוי טקטיקה. במקום חיסולים ומעצרים אינסופיים של מפקדי שטח, הוחלט על חיסול של הבכירים ביותר בחמאס.
א-זאהר, מבכירי חמאס, הצטלם עם ערימת מכתבים וטען שהוצף במכתבי נערים המבקשים לבצע פיגועי התאבדות. הוא הוסיף ביהירות שנאלץ לדחות את רוב הפניות כי אין לו מספיק מטרות בישראל
שם המבצע היה "קטיף כלניות", הרמטכ"ל בוגי יעלון וראש השב"כ דיכטר קיבלו אישור לחסל את שישיית הבכירים של חמאס ובראשם המנהיג העליון אחמד יאסין ולצדו חמישייה – מחמוד א-זאהר, עבד אל-עזיז רנתיסי, איברהים מקאדמה, אסמעיל אבו-שנב ואסמעיל הנייה.
ראשונים חוסלו מקאדמה ואבו-שנב, השלישי היה הג'וקר הגדול אחמד יאסין. אנשי חמאס ההמומים מינו את רנטיסי ליורש והבטיחו גל נקמה חסר תקדים בישראל. אלא ששבועיים וחצי לאחר-מכן חוסל רנטיסי עצמו.
החיסול המהיר של היורש הדהים את חמאס. אנשי הלשכה המדינית בחו"ל פנו לשר המודיעין המצרי וביקשו ממנו להעביר לישראל התחייבות להפסיק את פיגועי ההתאבדות בתמורה להפסקת החיסולים של ראשיו.
ההתחייבות של חמאס באפריל 2004 קוימה והביאה לסיומה תקופה איומה של פיגועי התאבדות. הפחד בהנהגת חמאס בעזה התבטא גם בהחלטה לא למנות יורש. שני הבכירים שנותרו בחיים, הנייה וא-זאהר ויתרו על האפשרות להתמנות כיורשים.
את הובלת הארגון קיבלה הנהגת חמאס בחו"ל שהייתה בטוחה ורחוקה יותר מהישג ידה של ישראל. עבור חמאס ההתחייבות להפסיק בפיגועים הייתה השפלה, מפני שארגונים פלסטינים אחרים לא היו שותפים לה והוסיפו לבצע פיגועים בישראל.
ראשונים חוסלו מקאדמה ואבו-שנב, השלישי היה הג'וקר הגדול אחמד יאסין. אנשי חמאס ההמומים מינו את רנטיסי ליורש והבטיחו גל נקמה חסר תקדים בישראל. אלא ששבועיים וחצי לאחר-מכן חוסל רנטיסי עצמו
עד היום זה היה המקרה היחיד בו הרימה הנהגת חמאס דגל לבן, פיגועי ההתאבדות נפסקו. מה שלא עשו אלפי חיסולים ומעצרים, השיגו רצף של פגיעות ממוקדות בהנהגת הארגון.
חשוב להבהיר שחמאס לא הפך לתנועת שלום, הוא נסוג לאחור והחל בהתארגנות מחודשת. במשך שנתיים פעל חמאס ללא מנהיג בעזה, פיגועי ההתאבדות הקטלניים נפסקו, אולם במקומם החל הארגון להשקיע בנשק אסטרטגי חדש, פיתוח רקטות ותכנון הסילוק של הרשות הפלסטינית מרצועת עזה.
מאז שנת 2014 נהנו בכירי חמאס מחסינות מוחלטת מחיסולים של ישראל, כחלק מהאסטרטגיה האסונית של חיזוק חמאס. בתקופה זאת הציגו ראשי השב"כ לנתניהו 6 פעמים הצעות לחסל את יחיא סנוואר, אך נתניהו דחה את כולן.
החל מ-7.10 כמובן שהחסינות אינה קיימת, אך מתחילת המלחמה הצליחה ישראל לחסל רק שני בכירים מהצמרת האמתית של חמאס, סלאח ערורי בלבנון ומרוואן עיסא ברצועה.
במלחמה הנוכחית גרמה ישראל להרס גדול ברצועה, עשרות אלפים נהרגו ובהם גם אלפים רבים של אנשי חמאס. למרות זאת, 9 חודשים מתחילת המלחמה, חמאס אינו מגלה סימני כניעה. והעדות הבולטת ביותר היא המו"מ לשחרור החטופים וסיום המלחמה בו חמאס לא רק שאינו מגלה נכונות להתגמש, הוא אף מקשיח את עמדותיו.
בראש ההנהגה ברצועת עזה עומדת קבוצה קטנה ונוקשה של 6-7 אנשי חמאס ובראשם סנוואר ומוחמד דף. את ההנהגה בחו"ל מובילים אסמעיל הנייה, מוסא אבו-מרזוק וחאלד משעל ושותפים בה 8-9 אנשי חמאס.
עד כה הפגיעה של ישראל בבכירים בשתי הזרועות כאמור מינורית בינתיים, יתכן שהיא תהיה יעילה יותר בהפעלת לחץ על חמאס לעומת הפעולה המתארכת והלא ממוקדת ברצועה.
מאז 2014 נהנו בכירי חמאס מחסינות מוחלטת מחיסולים של ישראל, כחלק מהאסטרטגיה האסונית של חיזוק חמאס. בתקופה זאת הציגו ראשי השב"כ לנתניהו 6 פעמים הצעות לחיסול סנוואר. כולן נדחו
במובן הזה, מצב המלחמה לא בהכרח עוזר לישראל, קשה הרבה יותר לפגוע בדמויות כאלה בתקופת מלחמה, כאשר הן מסתתרות בעומק האדמה ומוקפות במגנים אנושיים (במקרה של הנהגת עזה, כנראה גם חטופים). הסיכוי לטעויות שלהם גבוה הרבה יותר דווקא בימי שגרה עם שמיים בהירים ורמת מתח נמוכה יותר.
ד”ר למדעי המדינה וליחסים בינלאומיים. עבודת הדוקטורט שלי בנושא “כללי משחק בלוחמה א-סימטרית” זכתה בפרס הקרן ע”ש ענבר עטיה ז”ל למחקרים בנושא טרור.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם