בליל אמש נגלה לי פתרון לשאלת גיוס בחורי הישיבות. הפתרון נגלה בדמות ארי כביר, בעל רעמה מוזהבת, הנושך את זנבו.
הרעיון הוא, ובכן – לימוד תורה ארטילרי.
עד היום ניתן פטור לתלמידי ישיבות, כי כביכול לא ניתן להגדיר לימוד תורה כפעולה צבאית. זה בניגוד גמור למסורת הצבאית של התורה הקדושה, וגם לזו של האסלאם והנצרות הטמאים, שם ברור שכוהני דת מלווים את הכוחות, וסיוע אלוקי הוא הכרחי. איראן, למשל, היא רפובליקה אסלאמית, ובה הצבא מונחה מטעם חכמי הדת, וזה יתרון אדיר שלה על ישראל המפגרת והבורה ביהדות ("חילונית").
עד היום ניתן פטור לתלמידי ישיבות, כי כביכול לא ניתן להגדיר לימוד תורה כפעולה צבאית. זה בניגוד גמור למסורת הצבאית של התורה הקדושה, וגם לזו של האסלאם והנצרות, שם ברור שכוהני דת מלווים את הכוחות
אז כאן נפתחת הזדמנות לסגור פער אסטרטגי עם איראן, ולהצטייד בעוצמת האמונה, ממש כמוה. מצד התשתיות והארגון – ההצעה היא שהאברכים יגויסו לשירות חובה.
נתחיל משאלת החקיקה
מרגע שנקבע בחוק הלאום כי ישראל היא מדינת הלאום היהודי, ברור שכמו אכיפת השבת, נדרשות התאמות במערכת החינוך, הצבא, התשתיות.
אם כן, כמעט כל האברכים יגויסו לשירות חובה "רגיל" של שלוש שנים. כיוון שיש להם ידע תורני ייחודי, הצבא ינתב אותם אל "חיל אש התורה", שם יתאמנו בלימוד של תורה וגמרא.
כבר יש בישראל תשתית מעולה של ישיבות, כך שלא צריך להקים כלום. במקום לתת פטור מתחדש ומסורבל, כל הישיבות הרלוונטיות יוגדרו אחת ולתמיד כחיל בצבאות השם, חלק מכוחות הביטחון המוגדרים בחוק, כדת וכדין. "בטח בהשם", זה הביטחון האמיתי.
לגבי שימור היכולת הקרבית-תורנית לאחר השירות הסדיר, הרי האברכים הם כמו צבא הקבע והמשטרה, והם יהיו עובדי מדינה בשכר. זה לא חדש – עוד מימי מנחם בגין זצ"ל הם מקבלים את שכר עמלם ממדינת ישראל, הרי הם ראש החץ לנקמה בגויים, וזה העיקרון שהתורה מכנה "נקם ושילם".
כבר יש בישראל תשתית מעולה של ישיבות, כך שלא צריך להקים כלום. במקום פטור מתחדש ומסורבל, כל הישיבות הרלוונטיות יוגדרו כחיל בצבאות השם, חלק מכוחות הביטחון המוגדרים בחוק, כדת וכדין
לסיכום, כל שנדרש הוא גושפנקה של חוקיות וחוסר בושה.
איך זה יעבוד מבחינה טקטית?
צה"ל יקים חיל לתקיפה מרחוק, חיל אש התורה, במקום חיל התותחנים המיושן. זו תהיה יחידת עילית, מערך של סוללות של תלמידי חכמים אמיצי לב, שבליבם נפש יהודי, והיא הומייה כנץ טורף. מערכות הנשק של היחידה עדיין סודיות. מאוד סודיות. לא, אבל ממש סודיות. תראו בערוץ 14.
במינוח הצבאי של דרג מסתער ודרג מסייע, הישיבות מספקות סיוע תורני ארטילרי. מעשית, זה אומר שהן משתלבות בנוהל צבאי רגיל של "סגירת מעגל אש":
- בכל גדוד צה"לי של סיוע יהודי לוחם יהיה תפקיד (ג'וב) של קצין סיוע יהודי לוחם (קסי"ל).
- כאשר כוח גשמי או כוח תורני, מזהה כוח אויב, ומיד קסי"ל הכוח מדווח משדה הקרב את מיקום האויב, על ידי נון צדיק משוער או נ"ץ.
- מרכז אש התורה המטכ"לי מקבל את הדיווח. בכל מרכז כזה, נדרש להקצות קצין מיון, צמצום וניתוב (קמצ"ן), שמחליט אם לאשר תקיפה של כוח האויב שזוהה. התורה אומרת על אישורי המטה הצבאיים – "אשור שבט אפי ומטה הוא בידם זעמי".
- אם קמצ"ן נתן אישור, נתוני היעד לתקיפה משודרים מיידית למערך תלמידי החכמים. לפקודת "אש", מערך התלמידי החכמים מבצע "הרעשת חרון-אף טוטלי אל-היעד" (החטא"ה) לעבר היעד, ומדווח כשההחטא"ה הושלמה.
נסכם בתמצית
- קסי"ל מדווח על יעד לתקיפה.
- קמצ"ן מאשר.
- החטא"ה מושלמת.
- היעד מושמד.
איך זה יעבוד מבחינה טקטית? צה"ל יקים חיל לתקיפה מרחוק, חיל אש התורה, במקום חיל התותחנים המיושן. זו תהיה יחידת עילית, מערך של סוללות של תלמידי חכמים אמיצי לב, שבליבם נפש יהודי הומייה כנץ טורף
התוצאה ב-700% מהמקרים היא אוי"ה, או רק או"י
- אויב המטרה מושמד למשעי.
- ויברח – האויב נפוץ לכל עבר בבהלה.
- האויב מתחרט על שהסתבך אתנו.
כמו בכל שיטה, גם זה לא מושלם, ולא תמיד זה יעבוד, ישנם המקרים הנותרים, המועטים, של תקלה, או אי-הבנה. בסופו של דבר כולנו חוטאים לעיתים, ואז העזרה האלוקית לא מגיעה בדיוק למי שרצינו, לאן שרצינו, או לא בדיוק באופן שרצינו, בכל זאת אנחנו רק מתחילים, ויכול להיות למשל היפוך של כיוון התפילה, חלילה וחס, בן פורת יוסף.
מצב של אש תורה על כוחותינו ייקרא מעתה ניצחון מוחלט עצמי – בדומה למה שצה"ל קורא אש תורה ידידותית, אש על כוחותינו. אבל גם במקרה הזה, מה היו עוזרים לנו התותחים והמטוסים? לא יכולנו לחשוב על זה מראש, והדבר נגזר משמיים.
בכל אופן, במקרה כזה התוצאה היא דומה. רק שהיא פחות לטובתנו, אפשר לומר. ואז זה לרוב קורה דווקא בסדר ההפוך, הפחות אינטואיטיבי –
- אנו מתחרטים על מעשינו.
- אנחנו ונפוצים לכל עבר בבהלה.
- ולבסוף אנחנו מושמדים למשעי.
אבל זה מאוד נדיר.
הסיכויים לזה הם אולי רק שביעית מה-700% שהזכרתי, וזה בטל בשבעים, אז אפשר לגמרי להתעלם והרעיון כשר למהדרין.
מצב של ניצחון מוחלט עצמי, או בקיצור ניצחון חלקי, דומה למה שצה"ל קורא אש תורה ידידותית, אש על כוחותינו. אבל גם במקרה הזה, מה היו עוזרים לנו התותחים והמטוסים? הדבר נגזר משמיים
ובא שלום על עם ישראל, ועל ארץ ישראל.
יהל זמיר הוא מהנדס תוכנה ופעיל חברתי. הוא התחנך בקיבוץ משמר העמק, ושירת בצה"ל כקצין ביחידה 8200
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם