מתי יודעים שהגיע הזמן לעזוב?

נמל התעופה בן גוריון, 6 ביוני 2022 (צילום: Gili Yaari/Flash90)
Gili Yaari/Flash90
נמל התעופה בן גוריון, 6 ביוני 2022

לא מזמן העלה נפתלי בנט פוסט, ובו תיאר כיצד שיחה עם מהנדסת תוכנה מבריקה, שסיפרה לו כי היא ומשפחתה החליטו לעזוב את הארץ, הטרידה את מנוחתו.

דיבורים על עזיבת הארץ, כך בנט, הם דבר שמדאיג אותו במיוחד ואסור שיקרה. "אנחנו זקוקים לכל הכישרון והמסירות של עם ישראל, בדיוק *כדי* לצאת מהבור", כתב בנט, וקבע כי אין לו ספק שבפעולה אקטיבית נכונה יהיו 50 השנים הבאות "שנים של בנייה מחדש, חדוות יצירה, ביטחון וצמיחה".

דיבורים על עזיבת הארץ, כך בנט, הם דבר שמדאיג אותו במיוחד ואסור שיקרה. "אנחנו זקוקים לכל הכישרון והמסירות של עם ישראל, בדיוק *כדי* לצאת מהבור", כתב בנט

להישאר או לעזוב – כמו בביתה של אותה מהנדסת תוכנה עלתה השאלה הזו גם בסביבה שלנו לא אחת, ולאחרונה ביתר שאת. אני מרצה באוניברסיטה, זוגתי מנהלת בחברה בינלאומית. העבודות שלנו לא נפגעו במהלך המלחמה. אנחנו מרוויחים בסדר. שמנו קצת כסף בצד. החיים שלנו, כמו בשיר העוקצני ההוא של רנדי ניומן – טובים.

ממרפסת דירתנו השכורה בגבעתיים ניתן לראות את קו הרקיע המרשים של תל אביב ובו חיזיון מצמרר של סיבה ומסובב: הנה האנטנה המפורסמת של הקריה, שם מתקבלות ההחלטות הקשות באשר למלחמה, ולפעמים מחליטים שם כנראה גם שלא להחליט.

כמה בניינים ימינה וניתן לראות בבירור גם את מנחת המסוקים של בית החולים באיכילוב, בו נוחתים מידי פעם מסוקים צבאיים ועליהם פצועים מהקרבות העזים המתחוללים ברצועה.

לפני שנים רבות עברנו ללונדון, שם השלמתי את לימודיי. הבת הגדולה שלנו רק נולדה אז, והבן הצעיר היה עוד בגדר רעיון. לא היה לנו אז גרוש על הישבן, אבל איכשהו הסתדרנו.

בגן הילדים הציבורי שאליו הלכה בתנו היא חברה עד מהרה לאטריסה האיראנית ולרים מדובאי, ובבית הספר היא ומאלאק, חברתה הטובה ביותר שנולדה בתוניס, נהגו לשחק יחדיו כל הזמן ואי אפשר היה להפריד ביניהן.

בגן הילדים הציבורי שאליו הלכה בתנו היא חברה עד מהרה לאטריסה האיראנית ולרים מדובאי, ובבית הספר היא ומאלאק, חברתה הטובה ביותר שנולדה בתוניס, נהגו לשחק יחדיו כל הזמן ואי אפשר היה להפריד ביניהן

אחרי כמה שנים בלונדון, בהן התניידנו רק בתחבורה ציבורית, השאירו לנו חברים שעברו לפרנקפורט את רכבם המקרטע. בחופשות אהבנו במיוחד לקחת את הרכב ולנסוע כשעתיים עד לדובר עם הצוקים הלבנים. משם ניתן לחצות במחיר זעום את תעלת למאנש במעבורת עם הרכב לקאלה שבצרפת, ומקאלה אפשר כבר לכבוש את כל אירופה כמו שאומרים. זה אולי לא הרבה, אבל זה גם לא מעט.

אני יכול להבין את אותה מהנדסת תוכנה. החיים פה קשים מאוד עכשיו, וככל שעובר הזמן הולכת ומתחזקת התחושה שהם רק הולכים להיות קשים עוד יותר. לפני זמן קצר הבהיר גלעד אלטשולר, מייסד ומנכ"ל משותף של בית ההשקעות אלטשולר שחם, כי אם ההרכב הנוכחי של הממשלה יישאר גם אחרי הבחירות, הרי שצפוי כאן שבר גדול של הוצאת כספים מהארץ.

"הפחד הוא שהציבור יגיד: יש לי חשש ממה שקורה כאן" כתב אלטשולר, "ואולי בגלל כל התשלומים לכל המקומות, יתחילו לקחת לנו כסף מהחשבונות שלנו ויטילו מיסים חדשים".

גם ההיסטוריון בני מוריס לא מעודד מהמצב. בטור האחרון שכתב בעיתון הארץ ("אנו ברגעי ההכרעה מול טהראן וישראל צריכה לשקול שימוש בנשק לא קונוונציונלי", 27 ביוני 2024), הסביר מוריס כי ישנו יסוד סביר להניח שאיראן צברה מספיק חומרים לייצור מאגר של פצצות ועומדת על סף פריצה להעשרת אורניום ב-90%.

בטרם תשתמש איראן בכלי הנשק הגרעיניים ותממש את כוונותיה להשמיד את ישראל, טען מוריס, מחובתה של מדינת ישראל לשקול האם להשתמש ביכולותיה הלא-קונוונציונליות כדי למגר את מפעל הגרעין האיראני; הקם להשמידך, השכם להשמידו. גם כן פתרון.

ככל שעובר הזמן מתחזקת התחושה שהחיים רק הולכים להיות קשים יותר. לפי גלעד אלטשולר, אם ההרכב הנוכחי של הממשלה יישאר גם אחרי הבחירות, הרי שצפוי כאן שבר גדול של הוצאת כספים מהארץ

הפוסט מרומם הרוח הזה של בנט, כמו פוסטים רבים לפניו, הוא הפוסט הנכון בזמן הנכון. אבל מאיפה הוא יודע? לא, ברצינות: מדוע בנט בטוח כל כך בתקומה הזו? יש לו איזה מידע סודי בכיס שנוסך בו ביטחון כזה שכולנו נצא מזה והוא פשוט לא יכול עוד לספר לנו עליו?

מילא אני וזוגתי – שני סוסים מתים, אבל עם כל הכבוד לבנט וסיסמאותיו, אולי הגיע הזמן באמת להתחיל ולחשוב על פתרונות אחרים בשביל העתיד של הילדים שלנו.

יש לנו חברים בלונדון שישמחו לסייע. אפשר למצוא שם עבודה. הבן הצעיר שלנו לא יתחבר מיד לרעיון אבל אפשר יהיה לשכנע אותו, והבת המתבגרת שלנו בוודאי לא תהיה מוכנה לשמוע על זה אפילו, אבל בעוד שנתיים היא כבר תוכל לעשות מה שהיא רוצה בלאו הכי.

גם אנחנו אוהבים את המקום הזה. גדלנו כאן, והישראליות, איך שלא נבחר להגדיר אותה, היא חלק בלתי נפרד מהזהות התרבותית שלנו. אבל אני מעדיף לחיות בניכר מאשר למות בעד הארץ הזו.

כמובן, גם לעבור למדינה אחרת ולהתחיל מחדש זה לא טיול בפארק, ולא מלקקים שם דבש מידי יום כמו שנהוג לפעמים לחשוב כאן. אני יודע, כי עשיתי את זה כבר פעם אחת. אבל יש פעמים בחיים שחייבים כנראה לקחת את האפשרות הזו ברצינות.

הפוסט מרומם הרוח הזה של בנט, כמו פוסטים רבים לפניו, הוא הפוסט הנכון בזמן הנכון. אבל מאיפה הוא יודע? לא, ברצינות: מדוע בנט בטוח כל כך בתקומה הזו? יש לו איזה מידע סודי בכיס שנוסך בו ביטחון כזה

אנחנו כפסע ממלחמה מוחלטת בצפון ומבערה כוללת של המזרח התיכון, והממשלה הזו לא מחמיצה הזדמנות להחמיץ הזדמנות כדי לעשות שיהיה כאן טוב יותר. מתי יודעים שהגיע הזמן לעזוב?

ד"ר יונתן אילן, מרצה בכיר וחוקר בבית הספר לתקשורת באוניברסיטת בר אילן. תחומי מחקר עיקריים: התרבות הויזואלית על שלל גווניה (ובמיוחד צילום, טלוויזיה); חדשות וייצורן (ובככל זה ארגוני חדשות בזירה המקומית והבינלאומית); ארגוני מדיה

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
6
דרך צלחה , הניתוח שלכן נכון ! כול יום שממשלת 64 השודדים בשלטון מקרבת את הקץ. הממשלה הזו הוכיחה את כל מה שאמרו על היהודים במשך 2000 שנה. הממשלה הזו מחקה לחלק גדול מהישראלים את ה "למה"... המשך קריאה

דרך צלחה , הניתוח שלכן נכון ! כול יום שממשלת 64 השודדים בשלטון מקרבת את הקץ. הממשלה הזו הוכיחה את כל מה שאמרו על היהודים במשך 2000 שנה. הממשלה הזו מחקה לחלק גדול מהישראלים את ה "למה" מכאן שאין סיבה לסבול את האיך . תחלואי החברה רק הולכים ומעמיקים זרמים שוליים שדוגלים במדינת הלכה יושבים בממשלה ומכתיבים לנו את סדר היום . במכינות צבאיות מלמדים את "מיטב הנוער" עליונות יהודית מהי ….

אני לא נכנס לשיקול מתי לעזוב. אני רוצה לעלות את עניין בעלי הבית. מדינת ישראל צריכה לגבות "דמי שכירות" מאלה שעוזבים ורוצים מתי שהוא לחזור "לדירה" אותה ישמרו להם ויטפלו בה (ויסכנו חייהם) ... המשך קריאה

אני לא נכנס לשיקול מתי לעזוב. אני רוצה לעלות את עניין בעלי הבית. מדינת ישראל צריכה לגבות "דמי שכירות" מאלה שעוזבים ורוצים מתי שהוא לחזור "לדירה" אותה ישמרו להם ויטפלו בה (ויסכנו חייהם) אחרים. צריכה להיות גם מגבלת זמן לשימור "הזכויות" בדירה שנעזבה. כעבור זמן שיוחלט עליו והיה ולא חזרת להשתקע שנית ב"נכס" שעזבת, תאבד את זכויותך בנכס וכדי להחזיר לך את האפשרות לחזור ולהשתקע בו, תצטרך לפצות את אלה ששמרו עליו עבורך וחזרתך לא תהיה דבר מובן מאליו. עכשיו בואו נשאל מחדש, מתי זהו זמן נכון, אם בכלל, לעזוב ? צריך להעמיד דילמה.

ההתלבטות אותה את מתאר, היא אמיתית ונוגעת לכל אחד מאיתנו. יש כאן דילמה מוסרית - מה תפקידנו ? האם אחרי שהגענו לארץ הזו אחרי שואה נוראית יש לנו את הזכות לקום ולהגיד שהיא לא בשבילנו? האם יש... המשך קריאה

ההתלבטות אותה את מתאר, היא אמיתית ונוגעת לכל אחד מאיתנו. יש כאן דילמה מוסרית – מה תפקידנו ? האם אחרי שהגענו לארץ הזו אחרי שואה נוראית יש לנו את הזכות לקום ולהגיד שהיא לא בשבילנו? האם יש לנו את הזכות לבטל מקום מפלט ?מאידך, מה עם החובה של המדינה כלפינו? התחושה היא, שההנהגה מובילה אותנו לאבדון, המייצר מחשבות קיצון מסוג זה ואם העם לא יתעורר, והנהגה לא תיקח אחריות ותפנה את מקומה מצבנו, רק ילך וידרדר. לאן פנינו? כל יום אני זועקת זאת יותר חזק…

תודה על הדברים. מאחל לך ולמשפחתך כל טוב. הפוסט של בנט, שהניע אותך לכתוב את המאמר, הוא למעשה תעמולת בחירות לכל דבר (הגם שישנם אנשים שאכן שוקלים לעזוב את המדינה ומוציאים לפועל את שיקוליהם... המשך קריאה

תודה על הדברים. מאחל לך ולמשפחתך כל טוב. הפוסט של בנט, שהניע אותך לכתוב את המאמר, הוא למעשה תעמולת בחירות לכל דבר (הגם שישנם אנשים שאכן שוקלים לעזוב את המדינה ומוציאים לפועל את שיקוליהם). בעל בריתה של איילת שקד לוטש עיניו לראשות הממשלה וחושב כבר קדימה, על הבחירות שעתידות להתקיים, במוקדם או במאוחר.
בעת שכיהן כראש ממשלה, הגם שהיתה זאת תקופה קצרה, לא פעל לחיזוק הביטחון אלא עסק בעניינים "פופלריים" לאותה העת, המאבק בקורונה, שהיה מצליח גם ללא פגיעה באנשים שומרי חוק שבחרו לא להתחסן, וניסיון לפשר בין פוטין וזלנסקי, כאשר הראשון לא התייחס אליו כלל ברצינות.

שלום יונתן, בכתבה שלך מוצגים שיקולים אישיים-משפחתיים בלבד, בלא שום אזכור למי שנשאר מאחור - משפחתך, חבריך, ושאר הישראלים. אתה מעיד על המקצועות של אשתך ושלך, מהם עולה האפשרות שלכם לרדת מה... המשך קריאה

שלום יונתן, בכתבה שלך מוצגים שיקולים אישיים-משפחתיים בלבד, בלא שום אזכור למי שנשאר מאחור – משפחתך, חבריך, ושאר הישראלים. אתה מעיד על המקצועות של אשתך ושלך, מהם עולה האפשרות שלכם לרדת מהארץ – ומה יעשו אלו שאינם דוברי אנגלית או שפה אחרת? שעבודתם תלויה במשק המקומי ולא ניתן להמירה לחו"ל? ומה יעשו אנשים שלא מוכנים לוותר על משפחותיהם מאחור?

הפעולות שאתה מציע ממילא נגזרות מהשיקולים – פעולות אישיות, בלתי-חברתיות בעליל. הבחירה הראויה היא להתעקש להישאר ולשנות מבפנים.

עוד 814 מילים ו-6 תגובות
סגירה