זירת הבלוגים

שובה של הגברת הזקנה - ארגנטינה חוזרת לזרועות המפלגה הפרוניסטית

כך הסתיים ניסיון שלישי לממשל לא פרוניסטי בארגנטינה, מאז חזרת הדמוקרטיה למדינה ב 1983

28/10/2019 15:37
המועמד הפרוניסטי לנשיאות, אלברטו פרננדז, על רקע תמונת הנשיאה לשעבר קריסטינה פרננדז (צילום: AP Photo/Daniel Jayo)

בארגנטינה נבחר אתמול נשיא חדש, אלברטו פרננדז שמו, הוא גבר בפער של כשמונה אחוז (על פי התוצאות המקדמיות הלא רשמיות) על הנשיא היוצא מאוריציו מקרי, ללא צורך בסיבוב שני ומכריע.

כך הסתיים ניסיון שלישי לממשל לא פרוניסטי בארגנטינה, מאז חזרת הדמוקרטיה למדינה ב 1983.

מאחורי פרננדז, מטילה עליו צל ענק, נמצאת המועמדת לסגנית הנשיא, קריסטינה קירשנר, נשיאת ארגנטינה לשעבר והפוליטיקאית החזקה בארגנטינה בחמש עשרה השנים האחרונות. קירשנר השנואה על חלק גדול מהאוכלוסיה, באותה עוצמה כפי שהיא נערצת על חלק אחר, קראה את פרננדז לדגל כמועמד לנשיאות, בתרגיל פוליטי מבריק שזיכה את המפלגה הפרוניסטית בנצחון אתמול.

רק לפני שנתיים אף אחד לא היה מעלה על הדעת אפשרות של חזרה לחיים הפוליטיים של הנשיאה לשעבר, המסובכת במשפטים פליליים בגין שחיתות, שהשנאה אליה היתה הגורם העיקרי לעלייתו של מקרי לשלטון ב 2015.

רק לפני שנתיים אף אחד לא היה מעלה על הדעת חזרה לחיים הפוליטיים של הנשיאה לשעבר, המסובכת במשפטים פליליים בגין שחיתות, שהשנאה אליה היתה הגורם העיקרי לעלייתו של מקרי לשלטון ב 2015

כבר בבחירות המוקדמות באוגוסט התברר, שהכשלון המוחלט של הנשיא מקרי לקיים את הבטחותיו ל״ארגנטינה אחרת״, יעלה לו כפי הנראה בסיכויו להבחר מחדש, והצמד פרננדז – קירשנר הביס בהן את מפלגת השלטון ביתרון עצום של 18%. אך באופן פרדוקסלי, למרות שההתמוטטות הכלכלית רק החריפה במהירות מאז, הצליח השלטון לצמצם אתמול את הפער ולהפחיתו בכעשרה אחוזים שלמים.

התנופה שניכרה במסע הבחירות של הנשיא, עם הסיסמא השחוקה Si Se Puede שהיא וריאציה בספרדית על סיסמתו של אובמה -Yes We Can,  ומאות אלפי האנשים שיצאו לרחובות בהפגנת תמיכה עממית שכמוה לא נראתה בארגנטינה מאז 1983 לשום מועמד שאיננו מן המפלגה הפרוניסטית, מעידים שמפלגתו של מקרי לא התפוררה לחלוטין, ויש לה עתיד כמפלגת אופוזיציה משמעותית, אבל השלטון כמו תמיד בארגנטינה, חוזר לפרוניסטאס.

ארגנטינה לא מצליחה להיחלץ מהמשבר הכלכלי הממושך, ופעם אחר פעם המצביעים פונים לפתרון היחיד שהם מכירים, גם אם הוכח שוב ושוב שאין מדובר בפתרון אמיתי – המפלגה הפרוניסטית

ארגנטינה לא מצליחה למצוא את הדרך החוצה מהמשבר הכלכלי שמלווה אותה מזה עשרות שנים, ופעם אחר פעם המצביעים פונים לפתרון היחיד שהם מכירים, גם אם הוכח שוב ושוב שאין מדובר בפתרון אמיתי – המפלגה הפרוניסטית.

שלטונו של הנשיא מקרי הוא הניסיון השלישי מאז נפילת הדיקטטורה הצבאית ב-1983, לממשלה לא פרוניסטית בארגנטינה. שלושת הנסיונות הסתיימו בהתמוטטות כלכלית קולוסאלית.

שני הנשיאים הקודמים נאלצו לפנות את מקומם טרם סיום המנדט, ונותר רק לקוות שהנשיא מקרי יצליח לשרוד את תקופת המעבר בין ההפסד בבחירות אתמול עד להעברת שרביט הנשיאות באחד עשר לדצמבר, זו תהיה מעין תעודת בגרות מסוימת לדמוקרטיה הארגנטינאית.

שלטונו של הנשיא מקרי הוא הניסיון השלישי מאז נפילת הדיקטטורה הצבאית ב-1983, לממשלה לא פרוניסטית בארגנטינה. שלושת הנסיונות הסתיימו בהתמוטטות כלכלית קולוסאלית

הנצחון הפרוניסטי בבחירות משקף בעיקר את הכעס והאכזבה מהכשלון המוחלט של המדיניות הכלכלית של השלטון היוצא, אבל גם את הכח העצום שיש לפרוניזם בארגנטינה, כח שלא נס ליחו גם ארבעים וחמש שנים לאחר מותו של הגנרל. ההפתעה היחסית בבחירות של אתמול היא העובדה שמקרי הצליח להגיע לארבעים אחוז תמיכה, לאחר ארבע שנים של כשלונות כלכליים קטסטרופליים.

את התמיכה הגבוהה יחסית במפלגת השלטון אפשר אולי להסביר בסלידה שקיימת עדיין בחלק גדול מהציבור מהנשיאה לשעבר קריסטינה קירשנר, המועמדת לתפקיד סגנית הנשיא של אלברטו פרננדז, ששמה קשור בפרשות שחיתות בהיקפי ענק, שבגינן מתנהלים כנגדה לא פחות מחמישה משפטים פליליים. זאת בנוסף לגרעין קשה של בוחרים שלעולם לא יצביע עבור המפלגה הפרוניסטית.

קשה, הייתי אומר כמעט בלתי אפשרי, להסביר את מהותה של המפלגה הפרוניסטית למי שאיננו ארגנטינאי. אני חי פה כבר מעל עשרים שנה ועדיין קשה לי לפעמים להבין את התופעה על כל מורכבותה.

קשה, הייתי אומר כמעט בלתי אפשרי, להסביר את מהותה של המפלגה הפרוניסטית למי שאיננו ארגנטינאי. אני חי פה כבר מעל עשרים שנה ועדיין קשה לי לפעמים להבין את התופעה על כל מורכבותה

הגנרל חואן דומינגו פרון, שהגיע לכהן כשר בממשלה כחלק משלטון גנרלים בהפיכה צבאית, קנה את עולמו כמנהיג פופוליסטי של מעמד הפועלים עם רטוריקה שמאלנית אנטי-אוליגרכיה בשנות ה40-50 של המאה העשרים, עם נטיה ברורה לפשיזם ואפילו חיבה מסוימת לשלטון הנאצי. הוא חזר בשנות השבעים מהגלות שנכפתה עליו על ידי שלטון גנרלים אחר, ופנה לאידיאולוגיה כלכלית ליברלית יותר, תוך שהוא מגרש מהמפלגה את הפלג השמאלני שלה.

ההפכפכנות האידיאולוגית הזו היא מה שמאפיין את המפלגה הפרוניסטית מאז ועד היום. הנשיא קרלוס מנם, פרוניסט בכל רמ״ח אבריו, ביצע מהפכה נאו-ליברלית בארגנטינה בשנות התשעים, שכללה הפרטות, פיטורים והתיעלות, ואילו בני הזוג קירשנר, שמזדהים עם הפלג השמאלני של המפלגה (אותו פלג שגורש על ידי פרון בשנות השבעים), חזרו לפופוליזם שמאלני בשנות האלפיים במהלך שתים עשרה שנות שלטונם.

מאז ימי פרון ואוויטה ועד היום הפרוניסטאס הם תנועה עממית יותר ממפלגה. עם סניפים בכל רחבי המדינה המכונים ״יחידות בסיס״, פעילי שטח בכל שכונה ושכונה מקיימים קשר בלתי אמצעי עם האוכלוסיה לא רק בימי טרום בחירות אלא לאורך כל השנה. הפעילים דואגים למחסורם, פועלים עבורם אצל השלטונות העירוניים או הפרובינציאליים, משיגים עבודה או קיצבת סעד, סיוע משפטי וכלכלי בעת משבר, ומתעלים את התסכול והזעם החברתי להצבעה בקלפיות.

מאז ימי פרון ואוויטה ועד היום הפרוניסטאס הם תנועה עממית יותר ממפלגה, עם סניפים ברחבי המדינה, ופעילי שטח בכל שכונה, המקיימים קשר בלתי אמצעי עם האוכלוסיה לאורך כל השנה

למרות הכרזתו המפורסמת של גנרל פרון בשעתו שהארגנטינאים ״כולם פרוניסטים״, יש ותמיד היה בארגנטינה גרעין קשה של שונאים המכונים פה ״גורילות״. מדובר בדרך כלל בבני המעמד הבינוני הגבוה, בעלי פריבילגיות, שרואים בתנועה העממית איום על מעמדם. הגורילות ברובן ממוצא אירופאי, מתבלים את השיח האנטי פרוניסטי בלא מעט גזענות שמלווה את ההתנגדות העזה שלהם לכל מה שמסמלת התנועה הפרוניסטית.

לא מעט פרובינציות בארגנטינה נשלטות על ידי מושלים פרוניסטים כאחוזה פיאודלית, בה 70% מהאוכלוסיה מועסקים כעובדים ממשלתיים על חשבון הקופה הציבורית, ומצביעים עבור המושל ברוב עצום פעם אחר פעם מזה עשרות שנים.

כל האמצעים כשרים עבור הפרוניזם על מנת לשמר את הכח הפוליטי ואת השלטון, אבל להבדיל משלטונו היוצא של הנשיא מקרי בו הנהנים היחידים מעטיני המדינה היו חבורת מקורבים מיליונרים ספקולנטים, הפיאודלים הפרוניסטים, שגם הם כמובן עשירים כקורח, דואגים להתחלק במנעמי הכסף הציבורי עם קהל הבוחרים שלהם.

לא מעט פרובינציות בארגנטינה נשלטות על ידי מושלים פרוניסטים כאחוזה פיאודלית, בה 70% מהאוכלוסיה מועסקים כעובדים ממשלתיים על חשבון הקופה הציבורית, ומצביעים למושל ברוב עצום, פעם אחר פעם, מזה עשרות שנים

השאלה הגדולה היא איזה פרוניזם ישלוט בארגנטינה החל מ-11 בדצמבר.
המפלגה היא סופרמרקט אידיאולוגי, שהחוט המקשר בין חבריה הוא הצמא לכח והרעב לשליטה, והיא מכילה אינטלקטואלים מהשמאל ופרגמטים קפיטליסטים מקורבים לאסטבלישמנט הפיננסי.

אקסל קיצילוף, בן טיפוחיה של קריסטינה קירשנר, ומושל פרובינצית בואנוס איירס שנבחר אמש ברוב עצום, הוא אקדמאי עם נטיות מרקסיסטיות ברורות, אבל בין המושלים הפרוניסטים האחרים, אפשר למצוא לא מעט בעלי אידיאולוגיה ימנית שמרנית קתולית למהדרין, שהעמידו את קהל מצביעיהם הנאמן לרשות המועמד הפרגמטי לנשיאות.

אלברטו פרננדז הנשיא הנבחר, הוא פרגמטיסט עם נטיות קפיטליסטיות, הוא קיבל תמיכה מבסיסי הכח הפרוניסטים, שלא היו תומכים בקריסטינה קירשנר בשום פנים ואופן, אבל לקריסטינה יש את תומכיה המסורים, והם כח שאי אפשר לזלזל בו. קיצילוף מושל בואנוס איירס הוא אחד מהם, וביחד הם מתכננים להכין יורש בדמותו של מקסימו קירשנר, בנם של נסטור וקריסטינה, כמועמד לנשיאות בבחירות הבאות.

הצעד המבריק של קריסטינה קירשנר, עליו כתבתי בעבר, כאשר פינתה את המקום הראשון לאלברטו פרננדז והחליטה להתמודד כסגנית נשיא, איפשר למעשה את האיחוד של כל פלגי המפלגה הפרוניסטית סביב המועמדות של שניהם. דבר שהיה קשה להשיג אם היתה היא עצמה מתמודדת לנשיאות. עכשיו נותר לראות מי באמת יחזיק במושכות, מי ינהל את המדינה המסובכת הזאת, שנמצאת באמצע משבר כלכלי קטסטרופאלי.

אם לשפוט לפי נאומי הנצחון של קריסטינה, אלברטו ואקסל קיצילוף, ארגנטינה חוזרת לימי הפופוליזם. להבדיל מנאומו של הנשיא מקרי שהכיר בהפסדו באופן ממלכתי ובירך את הנשיא הנבחר, היו נאומיהם של המנצחים תוקפניים ושחצנים.

המנצחים גם לא שכחו לשלוח ברכות לאוו מוראלס על נצחונו בבחירות בבוליביה, ניצחון שכשרותו מוטלת בספק רב, קראו לשחרורו של איגנסיו דה לולה מהכלא בברזיל, קריאה שמין הסתם לא ערבה לאוזניו של נשיא ברזיל, השכנה החזקה והחשובה מצפון, והוכיחו שהם חוזרים ליישר קו עם המשטרים הפופוליסטיים של דרום אמריקה, בניגוד גמור למדיניות הפרו-אמריקאית של מאוריציו מקרי.

Photo by Marcin Rolicki from FreeImages

עיני הארגנטינאים נשואות לדולר

היום יום שני, עיניהם של הארגנטינאים נשואות לדולר האמריקאי, הדולר הוא המדד הפופולארי, אם כי הלא מדויק לחוסנה של הכלכלה ולמצב הרוח הלאומי.

במהלך השבוע שלפני הבחירות, ומתוך ציפיה להתרסקות האלקטוראלית של הנשיא מקרי, הארגנטינאים עשו מה שהם עושים תמיד – שמו את מבטחם בדולר. מזקן ועד טף נפטרו האזרחים מכל פסו שברשותם ורכשו את הירוק ירוק הזה, מה שגרם להתמוטטות נוספת בערך המטבע, התמוטטות שהבנק המרכזי ניסה למנוע ללא הצלחה יתרה על ידי הגבלות על המסחר במט״ח מצד אחד ומכירת דולרים בקצב מטורף וריקון הקופה מרזרבות מטבע החוץ מצד שני.

אף אחד משני המועמדים לא הציג תוכנית רצינית להתמודדות עם ההתמוטטות הכלכלית, ונראה שלאיש מהם אין תוכנית מגובשת. לא ברור גם מה תכנית הנשיא מקרי לתקופת המעבר, ואיזו ארגנטינה הוא מתכוון להשאיר ליורשו

אף אחד משני המועמדים לא הציג תוכנית רצינית להתמודדות עם ההתמוטטות הכלכלית, וההרגשה היא שלאף אחד מהם אין תוכנית מגובשת. לא ברור גם מה התוכנית של הנשיא מקרי לתקופת המעבר, ואיזו ארגנטינה הוא מתכוון להשאיר ליורשו.

אם הבנק המרכזי ימשיך למכור דולרים בקצב של השבוע שלפני הבחירות, אלברטו פרננדז יקבל לידיו מדינה ללא יתרות מטבע חוץ, עם חוב חיצוני בלתי ניתן לתשלום ועל סף היפראינפלציה.

אם לעומת זאת הבנק יפסיק למכור דולרים, הדולר צפוי לזנק ולהכפיל את ערכו תוך ימים ספורים, מה שכמובן עלול גם כן להוביל להיפראינפלציה בטווח המידי, ולהיסטריה המונית בציבור שמבחינתו שער הדולר הוא המדד העיקרי לבריאות הכלכלה.

ההגיון אומר שתהיה החמרה ניכרת בהגבלות על הסחר במט״ח, לפחות עד החלפת השלטון, על מנת לנסות ולשמור על שער הדולר יציב ככל שניתן, מבלי לרוקן את יתרות מטבע החוץ לחלוטין. כל הצעדים האלה הינם בגדר כוסות רוח למת, לדעת רוב הכלכלנים. ארגנטינה דוהרת לעבר קיר בטון במשאית שאיבדה מזמן את הבלמים.

מה שההיסטוריה לימדה אותנו הוא שכשארגנטינה מתמוטטת, ליד ההגה של המשאית, חייב לשבת נהג מהמפלגה הפרוניסטית. אין אף אחד אחר שמסוגל להנהיג את המדינה הכאוטית הזאת בשעות משבר מהסוג הזה.