מחלוקת כהלכה אי אפשר לשלוט בשנאה

הרב משה יהודאי מקבל טיפול אחרי שהותקף על ידי מתנחלים רעולי פנים, ב-16 באוקטובר 2019 (צילום: יש דין)
יש דין
הרב משה יהודאי מקבל טיפול אחרי שהותקף על ידי מתנחלים רעולי פנים, ב-16 באוקטובר 2019

למה התורה מחייבת משפט אחד לאזרח ולגר?

בפיוט "לכה דודי" שרים "ימין ושמאל תפרוצי". בעיניי ביטוי זה יכול להיות סיסמה לאחת התופעות החמורות הרווחות בחברה היהודית בישראל: הקצנת העמדות כלפי אנשים שלא מסכימים עם מה שנראה לי כנחוץ לשמירה על בטחון מדינת ישראל.

נוצר קרע בעם כשאנשים חושבים באופן סטריאוטיפי, ומניחים מראש מה אחרים חושבים, מבלי לקיים דיאלוג שיבסס את ההנחות הללו. אנשים מדביקים תוויות לאחרים ומניחים שיפעלו בהתאם לעמדות מובהקות וברורות של ימין ושמאל.

אני קורא לזה סינדרום "תפרוצי", כי התוצאה היא התפרצות רשע וכאב בחברה. אחד הנושאים הטעונים בסינדרום "תפרוצי" הוא היחס ליהודים מול לא יהודים, בעיקר ערבים. וזה על אף שהתורה מצווה על גישה אחרת

אני קורא לזה סינדרום "תפרוצי", כי התוצאה היא התפרצות של רשע וכאב בתוך החברה. נושא אחד טעון בתוך סינדרום "תפרוצי" הוא היחס ליהודים מול לא יהודים, בעיקר ערבים. וזה אף שהתורה מצווה על גישה אחרת:

ויקרא פרק כד, כב: "מִשְׁפַּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם כַּגֵּר כָּאֶזְרָח יִהְיֶה כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם"

מה פירוש הפסוק, ולמה "משפט אחד"? מילים אלו או דומות להן מופיעות בצורות שונות ומגוונות בתורה, בנביאים ובכתובים. לכן ברור שלפי התנ"ך יש כאן עקרון חברתי ומשפטי שממשלת ישראל והעם בישראל חייבים לקחת ברצינות גמורה, ולשאוף בכל עת ובכל מצב לקיים את הצו הזה.

אבל, קיימת במקורות היהדות אמונה שהתורה היא אך ורק לעם ישראל [ללימוד מעמיק על כך ראה פוסט מספר 8 ששם הרחבתי על העניין הזה]. אבל נשאלת השאלה למה התורה מתבססת על משפט אחד כשהיא מצווה דבר כזה? מה איכפת לי מהיחס בחברה ובמערכת המשפט ללא יהודים?

מענה מעניין ונהיר ביותר לשאלה זאת קיים במדרש:

סדר אליהו רבה (איש שלום) פרשה כו: דבר אחר "ואהבת את ה' אלהיך" (דברים ו, ה), שאתה מאהב על הבריות שם שמים, שתהא יודע משאך ומתנך והוליכך בשוק ועסקך עם בני אדם, [מתנהג ביושר, צדק וחמלה] … בני אדם הרואים אותו אומרים, אשרי פלוני שלמד תורה, … ראו כמה נאים מעשיו, כמה יפין דרכיו… ונמצא מתקדש שם שמים על ידיו, בזמן שאין אדם יודע משאו ומתנו והוליכו בשוק ועסקו עם בני אדם [מתנהג במרמה, בשחיתות וחוסר חמלה] וקורא ושונה, בני אדם שרואין אותו אומרין, אוי לו לפלוני שלמד תורה… פלוני שלמד תורה, ראו כמה רעים מעשיו, כמה מקולקלין דרכיו… ונמצא שם שמים מתחלל על־ידיו… מכאן אמרו, ירחיק אדם עצמו מן הגזל מישראל ומן הגוי, ואפילו מכל אדם שבשוק, שהגונב לגוי לסוף שהוא גונב לישראל, והגוזל לגוי לסוף שהוא גוזל לישראל, נשבע לגוי לסוף שהוא נשבע לישראל, מכחש לגוי לסוף מכחש על ישראל, שופך דמים לגוי לסוף שהוא שופך דמים לישראל, ולא ניתנה תורה על מנת כן אלא כדי לקדש שמו הגדול….

המדרש קולע למציאות  גם של ימינו לצערנו: בשבוע האחרון קבוצה של רבנים חשובים התנדבו לעזור לערבים בכפר מסוים להסיק את הזיתים. הערבים במקום היו זקוקים לידיים עוזרות במסיק. מתוך תחושה של בניית יחסים של שכנות טובה, הרבנים התנדבו לעזור.

שנאה כלפי ערבים, בלי שום עדות למעשים רעים של הערבי, אלא סתם כך שיש מצוה לשנוא אותו רק כי הוא ערבי, בסופו של דבר, תפגע גם ביהודים, מלמד אותנו המדרש. אי אפשר לשלוט על השנאה

רעולי פנים מישיבה בישוב יהודי קרוב הגיעו למקום ומנעו מהרבנים לעזור, שרפו חלק מן העצים, ואף הכו והרביצו לרבנים ואחד מהם היה מאושפז כתוצאה מהתקיפה.

שנאה כלפי ערבים, בלי שום עדות למעשים רעים של הערבי, אלא סתם כך שיש מצוה לשנוא אותו רק כי הוא ערבי, בסופו של דבר, תפגע גם ביהודים, מלמד אותנו המדרש. אי אפשר לשלוט על השנאה, אין משמעת או אבחנה של אויב או חבר בתחושת השנאה. שנאה כזאת עוורת ולכן עלולה לפגוע בכולם.

עלינו להתאמץ ולהשתחרר מן ה"מוסכמות" המובנות מאליהן, שלא נוגעות באמת, ומגבירות את השסע והכזב בעם. עלינו להתחזק בחיפוש אחר דו-שיח אמיתי.

נדרשת בדיקה מעמיקה יותר מתוך פרספקטיבה לטווח הרבה יותר ארוך משנה או שנתיים, ומתוך ניתוח יותר מפוכח ומעמיק של המציאות מסביב גם על הצד הרע שבה וגם על הצד הטוב שבה.

רק אם נוכל להצליח לשלוט על עצמנו ולהתגבר על התשובה "הנכונה" המובנת מראש, נוכל להמשיך להתפתח ולשרוד כמדינה נאותה, תומכת, ומאפשרת התפתחות אישית של כל אזרח/ית.

הרב מיכאל גרץ שימש כעוזר לעורך הראשי של אנציקלופדיה יודאיקה, וכתב מאמרים לאנציקלופדיה על מחשבת ישראל בעת המודרנית. הוא היה בין המקימים של התנועה המסורתית בישראל ושימש כמנכ"ל הראשון של התנועה בזמן הקמתה. הוא היה הרב של קהילת מגן אברהם בעומר 32 שנים. היה בין המקימים של בית המדרש לרבנים במכון שכטר בירושלים, ושימש כמרצה שם בתחילתה. היה במשך כ-20 שנה מרצה בכיר למחשבת ישראל ומקרא במכללת קיי בבאר שבע, ופרסם מאמרים רבים. הוא גם היה רץ מרתונים וגמר כ-16 מהם בארץ ובחו"ל. רוב העבודה הציבורית שלו מוקדשת לקשר בין ערכים במסורת היהודית ובין הציבור בישראל.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 630 מילים
סגירה