השיר "הספד" מאת עלי אלון ז"ל מקיבוץ עין-שמר (שמו הספרותי א. עלי) היה לחלק מטקסי הזיכרון והאשכבה בקיבוצים רבים. השיר החילוני ביסודו מבליט עכשיו על דרך הניגוד עובדה מעציבה מאוד – הוא מבליט את העוול הקשה שנגרם להמוני נרצחים ב-7 באוקטובר ולחטופים שמתו או נרצחו בשביים, או נפגעו חלילה מ"אש כוחותינו". כל אלה שגופותיהם טרם הוחזרו והם עדיין לא הובאו לקבר ישראל.

מותם של הנרצחים והחטופים לא היה חרישי, כמעט מות נשיקה, הראוי לאנשים טובים וצנועים כמותם – כנאמר בשיר המצוטט להלן:

"הספד" / א.עלי

אנשים צנועים באמת
גם מותם חרישי
כמעט כמתנצל. אנא
סלחו לי על הטרחה
לא יכולתי אחרת
אנשים צנועים מתים בשקט
כמעט בנשיקה
הרחק ממילים
הם אינם נלקחים לשמיים
במרכבות של אש
אנשים צנועים שומרים את ליבם בשתיקה.

הם אינם סוחבים על גבם את העולם כולו
גם אישה וילדים הם משא כבד דיו ללב אוהב
רוח חרישית מניעה את עצי האגוז
ריח דשא קצור
ברכה לדרך.
אנשים צנועים באמת נישאים אל בית עולמם
להרהר בין עצים גבוהים
בשקט על יקיריהם".

עינב צנגאוקר, אימו של מתן החטוף, הייתה כמעט לאייקון של בני משפחות החטופים. היא אם לשלושה, תושבת אופקים, בת 45. עבדה כרכזת השכלה גבוהה במינהלת החינוך של עיריית אופקים.

כל חייה, כעדותה על עצמה, הייתה אשת ימין. אבל כדבריה "האנשים הכמעט יחידים שמגישים לי עכשיו כתף ועזרה אמיתית הם פעילי המחאה נגד הרפורמה המשפטית".

עינב צנגאוקר, אימו של מתן החטוף, הייתה לאייקון משפחות החטופים. כל חייה, לעדותה, הייתה אשת ימין, אך: "האנשים הכמעט יחידים שמגישים לי כתף ועזרה הם פעילי המחאה נגד הרפורמה המשפטית"

עינב מפגינה בקביעות מול שער בגין בקריה בתל-אביב. היא ספגה אלימות, מילולית וגם פיזית. בחודש מאי הוענק לה פרס הוקרה "אמת לכוח" לשנת 2024 בזכות פעילותה למען החזרת החטופים.

דוב אלבוים, סופר, עיתונאי, מרצה לפילוסופיה ויהדות ומנחה שיחות וראיונות בטלוויזיה, הקדיש לעינב שיר כאוב ולופת לב:

"רָאִיתִי אֶת הַשְּׁכִינָה הַשָּׁבוּעַ
יוֹשֶׁבֶת בְּמִכְנָס גִּ'ינְס עַל הָאַסְפַלְט הָרוֹתֵחַ שֶׁל אַיָּלוֹן.
וְעֵינֶיהָ יוֹקְדוֹת בְּדוּמִיַּת שְׁאוֹל,
עֵנָב מְבַכָּה עַל בְּנָהּ מַתַּן, כִּי אֵינֶנּוּ.
כִּי כְּבָר תִּשְׁעָה חֳדָשִׁים שֶׁהוּא אֵינֶנּוּ,
וְרַחְמָהּ הַחֲלוּל פָּרוּס דַּק-דַּק עַל הַכְּבִישׁ,
רַק עֵינֶיהָ צוֹעֲקוֹת וְקוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמַע:
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ, מַתָּן אֵינֶנּוּ,
וְאָנוּ, אָנָּה אָנוּ בָּאִים?"

שירו של אהוד מנור "כשתבוא" היה חלק מהקמפיין להשבתו מהשבי של הנווט השבוי רון ארד. בועז שרעבי הלחין ושר את השיר בקולו המרעיד:

"כשתבוא" / מילים אהוד מנור, לחן וביצוע בועז שרעבי

"כשתבוא
ביום מן הימים,
ימים שנחתמים בקצה תפילה, כשתבוא
נגיש לך פרחים,
פרחים שנפתחים
ללא מילה. ואם תהייה עייף
ואם בעצב תתעטף
נשיר לך בשקט
נשיר לך ברוך
ונחכה ונלטף
עד שתצטרף
ואז נשיר ברון
נשיר ברון. כשתבוא
הביתה מן הקור
הביתה אל האור
הלב ירעד. כשתבוא
מבעד לדמעות
תבחין באותיות
לחופש נולד.

ואם תהייה עייף…".

דוב אלבוים הקדיש לעינב צנגאוקר שיר כאוב ולופת לב: "רָאִיתִי אֶת הַשְּׁכִינָה הַשָּׁבוּעַ יוֹשֶׁבֶת בְּמִכְנָס גִּ'ינְס עַל הָאַסְפַלְט הָרוֹתֵחַ שֶׁל אַיָּלוֹן. וְעֵינֶיהָ יוֹקְדוֹת בְּדוּמִיַּת שְׁאוֹל עֵנָב מְבַכָּה עַל בְּנָהּ מַתַּן, כִּי אֵינֶנּוּ"

השיר הזה נקרא כיום כמבטא כיסופים הזויים. הוא נקרא גם כתזכורת מכאיבה ואף כאזהרה: שלא יהיו לנו חלילה עוד עשרות רון ארדים אבודים שגורלם לא נודע.

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.