השבוע ראיתי על מספר גשרים בעירי כפר סבא שלטי חוצות ענקיים, המפרסמים לציבור "כורסאות טלוויזיה עם הטכנולוגיה הטובה בעולם". כישיש שכמעט לא צופה בשידורי הטלוויזיה, וכסאו בחדר העבודה עשוי עץ וזקור ב-90 מעלות, שאלתי את עצמי – עד לאן ממריאה דרגת הפינוק של הישראלי הממוצע? האם אינו מסתפק בכורסת ארצ'י באנקר (אם לא סתם, כמוני, בספה הסלונית) והוא אכן זקוק למיטב ההייטק מתחת לישבנו?

אפשר להבין את העיתוי המתוחכם של הקמפיין הפרסומי הזה בשבועות האחרונים – אליפות אירופה בכדורגל, משחקי האולימפיאדה, החיסולים, וכמובן – "משחקי המלחמה" שמנהלת ישראל בעת האחרונה, נגד כל העולם ואשתו. כל אלה נפרסים לאורך שעות שידור שאינן פוסקות, המחייבות מיצוב עכוזים אופטימלי.

אפשר להבין את עיתוי קמפיין כורסאות הטלוויזיה. אליפות אירופה בכדורגל, אולימפיאדה, חיסולים, וכמובן "משחקי המלחמה" של ישראל נגד כל העולם ואשתו – נפרסים לאורך שעות שידור אינסופיות

אבל היכן קצת מודעות עצמית? נראה ששליטת ערוצי הטלוויזיה בחיינו היא מוחלטת: הם מטלטלים, באופן הזוי, את העם בין אופוריה (הצלחת הסיכולים הממוקדים; המדליות של ספורטאינו בפריז וכדומה), לבין דיפרסיה – הנה שערי גיהינום נפתחים עלינו, ומלחמת גוג ומגוג פורצת בשבע חזיתות!

שש מדליות אולימפיות (בינתיים) בהחלט מרנינות לב, אך בואו לא נהפוך את המשלחת הישראלית למגויסת ללאום. לכזו שתפקידה הלאומי הוא להביא לעם בשורות טובות.

מילת הקסם ההכרחית היא פרופורציות. כן, כדאי להתמקד בהכנות אישיות-משפחתיות לסיטואציה משברית בעת הקרובה, אך בשיקול דעת, ברוגע, ובניחותא.

אמנם נראה שלא נצליח להימנע ממתקפה כלשהי מצד אויבינו, אך סתם כדוגמה, הבה נזכור את אנגליה בתקופת הבליץ: בין השבעה בספטמבר 1940, ועד מאי 1941 (ובהמשך – עד מרץ 1945), נהרגו שם 43,000 אזרחים, ונחרבו למעלה ממיליון בתים. והציבור – ציית לרשויות, התנהל בשקט, ותרם בכך לסיכול הכנעת בריטניה. ראוי לקחת את התנהלותו כדוגמת-מופת.

ובחזרה לאקטואליה על המרקע: הקשב למתרחש סביבנו חשוב, אך לא חייב להיעשות על בסיס של הצמדות למסכים 24/7. מספר מהדורות חדשות ביום (התעלמו מהפרשנים), והנחיות פיקוד העורף – לגמרי מספקים.

נראה ששליטת ערוצי הטלוויזיה בחיינו מוחלטת: הם מטלטלים את העם בין אופוריה (הצלחת הסיכולים הממוקדים; המדליות של ספורטאינו בפריז וכדומה), לבין דיפרסיה – הנה שערי גיהינום נפתחים עלינו

החיים קצרים וחד-פעמיים, נצלו את הזמן היקר לעיסוקים שאם תפספסו – תצטערו על כך בעתיד.

ד"ר יוסי בן ארי הוא גמלאי קהילת המודיעין - 50 שנה בתפקידים מרכזיים שונים, ובהם, כתת אלוף בדימוס, היה המדריך הראשי במכללה לביטחון לאומי. הוא מוסמך אוניברסיטת חיפה לדוקטור, מ-2004, ובעברו הוראה אקדמית מרובת שנים. משמש היום כראש מערכת ״מבט מל״מ״, כתב העת של המרכז למורשת התודיעין.