יום אחרי שנכנס לתפקידו כאלוף פיקוד המרכז, מיהר האלוף אבי בלוט לחתום על צו תפיסה על 1.3 דונם באתר הארכאולוגי סבסטיה.
החתימה הבהולה קשורה ככל הנראה לחשיבות הגבוהה שמייחס משרד המורשת לתקיעת דגל ישראל באתר, שיוכיח לכולם למי יש יותר גדול. כנראה שגם האלוף הטרי סבור כי העובדה שאין שום היגיון צבאי בהפקעה – אינה סיבה מספיק טובה להימנע מחתימה על הצו.
החתימה הבהולה על הצו קשורה ודאי לחשיבות שמייחס משרד המורשת לתקיעת דגל ישראל באתר, שיוכיח למי יש יותר גדול. נראה שגם האלוף הטרי סבור שאי ההיגיון הצבאי בהפקעה אינו סיבה להימנע ממנה
האתר הארכאולוגי סבסטיה הוא אתר רב שכבתי מרשים. שמה של העיר בתקופת הברזל היה שומרון, והיא שימשה בירתה של ממלכת ישראל. המבקר באתר יכול לראות את שרידי ארמונו של אחאב.
גם חייליו של אלכסנדר מוקדון עברו במקום כשכבשו את הארץ, גירשו את השומרונים והקימו עיר הלניסטית שהחזיקה בשם המשובש סמריה. יוחנן הורקנוס החשמונאי הרס אותה, אך הורדוס שב ובנה אותה, והקדיש אותה לקיסר הרומי אוגוסטוס שכונה סבסטוס ומכאן סבסטיה.
במקום ניתן לראות גם את שרידי המקדש שבנה עבורו הורדוס. עוד ניתן לראות באתר שרידי כנסייה ביזנטית, שלפי מסורת מקומית קבור בה ראשו של יוחנן המטביל – נבי יחיא בערבית.
הגן הלאומי סבסטיה בצפונה של הגדה המערבית נמצא בשטח סי, תחת שליטה ישראלית מלאה, אך הגישה אליו היא דרך העיירה הפלסטינית סבסטיה, שרואה בו חלק ממורשתה. יחד עם העיירה, הגן הלאומי נמצא ברשימה הטנטטיבית של אונסק"ו כאתר מורשת עולמי בפלסטין.
הגן הלאומי סבסטיה בצפונה של הגדה המערבית נמצא בשטח סי, תחת שליטה ישראלית מלאה, אך הגישה אליו היא דרך העיירה הפלסטינית סבסטיה, שרואה בו חלק ממורשתה
יוחנן המטביל זכה למעמד של נביא באסלאם ומכונה נבי יחיא בערבית. סיפור הריגתו על ידי בנו של הורדוס, הורדוס אנטיפס, שהורה לערוף את ראשו, הוא סיפור מרכזי בברית החדשה, וסיפורו שזור במסגד נבי יחיא שבעיירה.
לפי המסורת המקומית נקבר יוחנן המטביל בכנסייה, שהפכה בהמשך למסגד נבי יחיא, ונמצא בלב העיירה סבסטיה, גם הוא אתר מרשים בפני עצמו.
ראשו הערוף של יוחנן המטביל נדד לפי המסורות הנוצרית והמוסלמית המרכזיות לדמשק, ונטמן בכנסיית יוחנן המטביל, שעליה נבנה בהמשך המסגד הגדול של העיר, אחד המסגדים החשובים והעתיקים בעולם. ראשו של יוחנן, לפי אותן מסורות, עדיין טמון שם. אבל לפי הסיפור המקומי, המשמר מסורות ימי ביניימיות, ראשו של יוחנן המטביל לא הרחיק כל כך והוא נטמן בכנסייה הביזנטית שבאתר הארכאולוגי.
בעוד שעבור הפלסטינים האתר הוא מקור לגאווה, המתנחלים זיהו בו בעיקר הזדמנות לעבות את הנוכחות הישראלית באזור הדליל בהתנחלויות. בשנים האחרונות הם הפעילו לחץ אגרסיבי על ממשלות ישראל כדי שיסייעו להפוך אותו ליעד תיירותי לישראלים, וכך ישתנו יחסי הכוחות בין ישראל לפלסטינים באזור.
המאמצים נשאו פרי, ובשנים האחרונות הביאה רשות הטבע והגנים, בתיאום הדוק עם צה"ל, עוד ועוד ישראלים שמגיעים לאתר תחת ליווי צבאי. לפני הביקור הצבא פושט על העיירה, חוסם צירים ובזמן הביקור גם נמנעת מהפלסטינים הגישה לאתר.
לפני כשנה עשתה הממשלה צעד גדול נוסף בדרך למימוש תכניות המתנחלים והקצתה 32 מיליון שקל לפיתוח האתר.
הפיתוח כולל חפירות ארכאולוגיות, למרות שחפירות בשטח כבוש, אשר אינן לטובת התושבים, אסורות על פי אמנות בינלאומיות שעליהן חתומה ישראל, אך מה זה כבר עוד אישום קטן בהאג בשביל ממשלת ישראל.
הפיתוח כולל גם הקמת מרכז מבקרים, מגרשי חנייה, סלילת כביש שיוביל לאתר דרך שטח סי, והדובדבן שבקצפת – גידור של האתר וכניסה בתשלום, שתרחיק ממנו את הפלסטינים לפי המתכון שנרקח לפני כמה שנים בהרודיון.
מאמצי המתנחלים נשאו פרי, ורט"ג הביאה לאתר, בתיאום עם צה"ל ותחת ליווי צבאי, עוד ועוד ישראלים. לפני הביקור הצבא פושט על העיירה וחוסם צירים, ובעת הביקור מונע מהפלסטינים גישה לאתר
עד שכל זה ייצא לפועל, המבקרים הישראלים המגיעים לאתר הארכאולוגי נדרשים עדיין להגיע לאתר בליווי צבאי, והם נכנסים וחונים בכיכר שבנתה עיריית סבסטיה לפני כמה שנים, ובמרכזה דגל פלסטיני עצום.
ניסיונם של המתנחלים להוריד את הדגל באמצעות הצבא לא צלח, מאחר שמדובר בשטח בי, בו השליטה האזרחית היא פלסטינית, והדגל ממשיך להתנוסס בגאון ולספק גאווה לתושבי העיירה ולכלל הפלסטינים תושבי הגדה אשר פוקדים את האתר בהמוניהם.
כאן נכנסים לתמונה האלוף בלוט וממשלת ישראל. אם אי אפשר להוריד את הדגל, מה שנותר למתנחלים ולממשלת ישראל לעשות הוא להרים דגל שיראה כי לנו יש יותר גדול.
לכן הוציא בלוט צו תפיסה לגבעה, שעליה יוקם תורן ועליו יונף דגל בעל ממדים עצומים יותר מאלה של הדגל הפלסטיני כנראה. בניגוד לדגל פלסטין שנמצא על אדמה פלסטינית ואמור לספק גאווה ליושביה, מטרת הדגל הישראלי שיוצב גם הוא על אדמה פלסטינית היא לדכא את גאוותם.
ייתכן שכל המאמצים מיותרים. הרי לאחרונה אישר הקבינט הביטחוני למנהל האזרחי לפעול בשטח בי, וניתן יהיה להוריד את הדגל. בכל מקרה, כאן לא מסתיים הסיפור.
בחודש האחרון אי אפשר שלא לחוש שמשהו בשטח קורה. הנוכחות הצבאית בעיירה הולכת וגוברת, בעיקר באזור הכיכר והפורום הרומי. תושבים הגרים בסמוך לכיכר ולפורום הרומי מספרים שהצבא פולש מדי כמה ימים לכפר, ביום או בלילה, עם או בלי מתנחלים, ומתשאל תושבים שיושבים בבתי הקפה. הם מספרים גם על מקרים של ניפוץ חלונות של חנויות ואפילו על השלכת רימוני הלם וירי לעבר בתים.
בלוט הוציא צו תפיסה לגבעה, שעליה יוקם תורן עם דגל עצום ממדים, יותר מהדגל הפלסטיני. בניגוד לדגל פלסטין שנמצא על אדמה פלסטינית ואמור לספק גאווה ליושביה, מטרת הדגל הישראלי לדכא את גאוותם
תהליך זה כנראה ילך ויסלים, עד שתוכניות הממשלה לניתוק האתר מהעיירה סבסטיה ייצאו לפועל. לצערנו הרב, הניסיון מלמד שכאשר הארכאולוגיה מתחילה לשמש כנשק נגד התושבים, כולם יוצאים נפגעים, ישראלים, פלסטינים והארכאולוגיה עצמה.
האתר סבסטיה הוא אתר ארכאולוגי מרשים בעל ערך רב. מי שמבקש לשמור עליו צריך בראש ובראשונה לנתק אותו מהסכסוך ולא להפוך אותו לסלע מחלוקת. העיסוק הפאלי בגודל התורן מעיד שהאתר כלל אינו מעניין את שר המורשת עמיחי אליהו, הרב עסוק בשאלות מעולם אחר לגמרי.
אורי ארליך הוא עיתונאי לשעבר, פעיל שמאל ודובר ארגון הארכיאולוגים \"עמק שווה\".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם