היממה האחרונה נראית כמו הישורת האחרונה לקראת עוד עימות בין ישראל לאיראן – וכנראה לא רק מולה אלא גם מול חזבאללה ואולי גם מול מליציות נאמנות בעיראק, סוריה ותימן.
ההדלפה אתמול (שני) משיחת שרי הביטחון יואב גלנט ולויד אוסטין לעיתונאי ברק רביד כנראה לא הייתה מקרית. על פי שני גורמים ישראלים ששוחחו עם רביד, הרושם בישראל הוא שהמשטר האיראני קיבל את ההחלטה לפעול – והוא עומד לעשות את זה בקרוב.
כלומר, המנהיג העליון עלי חמינאי הכריע לצד משמרות המהפכה – ולא נענה לבקשת הנשיא החדש מסעוד פזשכיאן. לא בכדי כנראה מייד אחרי השיחה והפרסום של רביד באתר אקסיוס, הודיע משרד ההגנה האמריקאי כי הוא מקצר את זמן ההגעה של נושאת המטוסים הנוספת למזרח התיכון, ונוסף על כך באופן חריג הודיע כי לכוח האמריקאי מצטרפת גם צוללת הנושאת טילים בליסטיים.
האמריקאים עושים הכול כדי להרתיע את האיראנים הצהרתית, ולצד זאת צוברים מולם יכולות תקיפה מהגדולות שהיו אי פעם באזור. ישראל מבחינתה ממשיכה לאותת לחזבאללה ולאיראן שהפעם היא תגבה מחיר
האמריקאים עושים הכול כדי להרתיע את האיראנים הצהרתית, ולצד זאת צוברים מולם יכולות תקיפה מהגדולות שהיו אי פעם באזור. ישראל מבחינתה ממשיכה לאותת לחזבאללה ולאיראן שהפעם היא תגבה מחיר, ואפילו רומזת שלא תירתע ממכת מנע.
גלנט דיבר על כך במפורש אתמול בכינוס של ועדת חוץ וביטחון במשרדו. השאלה שאין עליה עדיין תשובה היא האם מהלך כזה לא ירגיז שוב את וושינגטון, כפי שקרה אחרי החיסול המיוחס לישראל של אסמאעיל הנייה, או שמא הפעם ארה"ב תבין כי זה צעד הכרחי לביטחונה של ישראל, סלוגן שהם מקפידים לחזור עליו.
לא פחות מעניינת היא תמונת המראה בתוך איראן. שלשום בלילה, בפוסט ארוך בחשבון ה־X שלו, פירט מוחמד ג'וואד זריף, סגן הנשיא המיועד לנושאים אסטרטגיים, את הסיבות שבגינן הוא החליט להתפטר – עוד לפני שנכנס לתפקיד.
לפני שנצלול לסיבות עצמן, חייבים לדבר על השורה התחתונה: האיש הבכיר במחנה הרפורמיטסי, האיש שעמד מאחורי הקמפיין של פזשכיאן, האיש שרבים טוענים כי רק בזכותו יצאו המונים להצביע בסיבוב השני, מפנה עורף לנשיא החדש ועוזב בטריקת דלת. זה זעזוע לא קל לנשיא החדש שאמור עכשיו להתנהל לבדו מול קטבים מנוגדים, פרלמנט שמרני ולעומתי, וציבור מצביעים מאוכזב.
זריף, שלמעשה היה אדריכל הממשל החדש, קיווה לבנות ממשלת טכנוקרטים שתוציא את איראן מהמשבר הכלכלי, למרות מצב הדברים המורכב שירש מהממשלה השמרנית של ראיסי
זריף, שלמעשה היה אדריכל הממשל החדש, קיווה לבנות ממשלת טכנוקרטים שתוציא את איראן מהמשבר הכלכלי, למרות מצב הדברים המורכב שירש מהממשלה השמרנית של אבראהים ראיסי. הדברים שכתב זריף בהודעת העזיבה שלו חריפים מאוד:
"כמובן שאינני מרוצה מתוצאת עבודתי ומתבייש שלא קיבלו את חוות דעת המומחים שהמליצה על שילוב נשים, צעירים ובני עדות שונות בצורה הגונה כפי שהבטחתי. כמובן שעדיין נותרו כמה סגני נשיא, ויש לקוות שהחיסרון הזה יפוצה במעט […] אני מתנצל בפני איראן על חוסר היכולת שלי לעקוב אחר העניינים במסדרונות הפוליטיקה הפנימית".
זריף עבד במשך כמעט חודש על רשימת מועמדים לכל התפקידים בממשלה, כשהוא מדרג לכל תפקיד כמה מועמדים לפי כישוריהם. בסופו של דבר רק מחצית מהם שולבו בממשלה החדשה ואלה ששולבו לא היו המועמדים הראשונים ברשימה שהמליץ. 10 מתוך 19 שרים היו המלצות שלו.
המקרה הצורם ביותר הוא אסמאעיל חטיב, שר המודיעין ששירת תחת ממשלת ראיסי ולמעשה לא הוזז ממקומו למרות המבוכה בחיסול הנייה והחדירה המודיעינית והמבצעית הישראלית לאיראן. מבחינת זריף חטיב היה חייב להיות מוחלף.
הנשיא החדש פזשכיאן לא העז להזיז את חטיב, כנראה שחשש מתגובת משמרות המהפכה והמנהיג העליון. בתפקיד הכול כך רגיש יש לא אחת ממשק עם הפעילות האזורית של משמרות המהפכה
אלא שהנשיא החדש פזשכיאן לא העז להזיז את חטיב, כנראה שחשש מתגובת משמרות המהפכה והמנהיג העליון. בתפקיד הכול כך רגיש יש לא אחת ממשק עם הפעילות האזורית של משמרות המהפכה. יחד עם חטיב הושארו בתפקידם עוד שני שרים מהממשלה הקודמת של ראיסי: שר התעשייה עבאס עליבאדי ושר המשפטים אמין חוסיים ראהימי.
זריף גם ביקש להצעיר משמעותית את הרכב הממשלה כדי לחזק את הקשר עם הדור הצעיר, זה שברובו מנותק מהמשטר ובמקום להגיע לקלפיות הוא יוצא לכיכרות. ממוצע הגיל של הכוורת שהציע זריף עמד על 50+, ממוצע הגיל של ההרכב של הנשיא החדש, שיובא לאישור הפרלמנט ב־17 באוגוסט, עומד על 60+.
נוסף על כך, כדי לנסות ולהתגבר על המתיחות הפנימית באיראן ותחושת הניכור של חלקים שלמים במדינה, זריף ביקש לתת ייצוג גם לסונים, לנשים ולנציגי פריפריה. בממשלה של פזשכיאן אין אף סוני ורק אישה אחת.
המחנה השמרני באיראן לא אהב את הדומיננטיות של זריף מתחילת הדרך. מבחינתם הוא כישלון. פוליטיקאי רופס שהביא את הסכם הגרעין ב־2015 ולאיראן לא יצא ממנו דבר מלבד סנקציות חוזרות והשפלה אחרי הפרישה של ארה"ב ממנו ב־2018.
במצב הדברים החדש הנשיא פזשכיאן מוצא את עצמו בלי הדמות שהייתה למשענת הציבורית הגדולה שלו. מאז שהוא נבחר, התנהל מאחורי הקלעים מאבק איתנים בינו לבין המחנה השמרני ומשמרות המהפכה
מעבר לכך עמד מול זריף איום אישי. הצעת חוק של המחנה השמרני שנמצאת כרגע בדיון במג'לס (הפרלמנט האיראני), אמורה לשלול מאזרחים איראנים את הזכות להיות נבחרי ציבור או פקידי ממשל בכירים, אם "יש להם קשר למערב". סעיף כללי ובעייתי, שניתן ליצוק לתוכו כל תוכן אפשרי במידה שרוצים לפסול מועמד.
ילדיו של זריף הם אזרחים אמריקאים, הם נולדו בארה"ב בזמן הלימודים שלו בסן פרנסיסקו ודנבר ואחר כך כששירת כשגריר באו"ם. אם החוק הזה היה עובר, ניתן היה לאלץ אותו להתפטר. זריף הדגיש במהלך קמפיין הבחירות כי אין לו כל רכוש או קשר בארה"ב כחלק מהניסיון להדוף את הביקורת הזו.
במאמר שפורסם אתמול באתר Amwaj.media נטען שהחוק המוצע היה שיקול מרכזי בהתפטרות שלו. במצב הדברים החדש הנשיא פזשכיאן מוצא את עצמו בלי הדמות שהייתה למשענת הציבורית הגדולה שלו. מאז שהוא נבחר, התנהל מאחורי הקלעים מאבק איתנים בינו לבין המחנה השמרני ומשמרות המהפכה. הוא בצד אחד והם מולו בתחרות על אוזנו של המנהיג.
לא בכדי שלשום פתח יו"ר הפרלמנט מוחמד קאליבאף את הישיבה באמירה כי איראן חייבת לנקום את חיסול הנייה, "זה ציווי", הוא אמר. קאליבאף לא דיבר לציבור האיראני, הוא דיבר לנשיא החדש, לפזשכיאן שמולו התחרה והפסיד בסיבוב הראשון, לפזשכיאן שביקש מהמנהיג העליון שלא לתקוף ישירות את ישראל.
תגובת חברי הפרלמנט לדברים החריפים של קאליבאף הייתה "מוות לישראל, מוות לאמריקה". בהרבה מובנים המחנה הרפורמיסטי ופזשכיאן אולי ניצחו בבחירות, אבל הפסידו בכל השאר – בליכוד שורות המחנה, באמון הציבור בשינוי אפשרי, ובעיקר במאבק על אוזנו של מקבל ההחלטות, המנהיג העליון חמינאי.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם