לשיקגו יש היסטוריה עשירה בוועידות מפלגתיות: לא פחות מ־14 ועידות של המפלגה הרפובליקאית ו־11 ועידות של המפלגה הדמוקרטית נערכו בעיר.
הוועידה השנייה של המפלגה הרפובליקאית, ב־1860, העמידה מועמד פשרה, פוליטיקאי אלמוני יחסית מאילינוי בשם אברהם לינקולן. ב־1896 המיזוג בין המפלגה הפופוליסטית לזו הדמוקרטית הושלם, כשהוועידה הדמוקרטית בשיקגו העמידה את המנהיג הפופוליסטי הנואם בחסד ויליאם ג'נינגס ברייאן כמועמדה.
בין 1904 ל־1920 הרפובליקאים ערכו חמש ועידות רצופות בעיר. בראשונה נבחר תאודור רוזוולט – שכיהן כבר שלוש שנים כנשיא לאחר שויליאם מקינלי נרצח – כמועמדה. רוזוולט אף זכה למועמדות המפלגה הפרוגרסיבית שאותה ייסד אחרי שפרש מהמפלגה הרפובליקאית ב־1912, בוועידתה הראשונה בשיקגו.
בן דודו מדרגה חמישית, פרנקלין דלאנו רוזוולט, זכה למועמדות המפלגה הדמוקרטית בשיקגו ב־1932, בה הציג את הניו דיל. ב־1968 ערכו הדמוקרטים את הוועידה הטראומטית ביותר שלהם: במהלך הפריימריז הנשיא המכהן לינדון ג'ונסון פרש, והמועמד המוביל בובי קנדי נרצח.
לוועידה ההיא הגיעו מועמדים שכמעט אף אחד מהם לא זכה בפריימריז במדינה כלשהי. במהלך הוועידה 10 אלף מפגינים נגד מלחמת וייטנאם הגיעו לעיר. מחאות אלימות פרצו מחוץ ובתוך אולם הוועידה.
ההפגנות האלימות זיקקו את תחושת אובדן הדרך והשליטה (תחושה שהועצמה בעקבות רצח מרטין לותר קינג וההפגנות האלימות בשכונות השחורות שפרצו בעקבותיו) – ואת הקרע הפנימי בתוך ארה"ב בעקבות המלחמה.
טראומת 1968 הייתה אחד המכשולים שעמדו בפני מסע הלחץ על ג'ו ביידן לפרוש מהמרוץ. החשש שהיעדר מועמד מוסכם יביא לכאוס בוועידה היה בראש של דמוקרטים רבים
אל מול הכאוס שהפגינו הדמוקרטים הציג ניקסון את מצע ה"חוק וסדר" שלו, וטען כי "הרוב הדומם" מאס בכאוס. בשילוב עם "האסטרטגיה הדרומית" שפנתה לקול הלבן הגזעני בדרום שנטש את הדמוקרטים בעקבות חוק זכויות האזרח של 1965, הצליח ניקסון לזכות בנשיאות.
טראומת 1968 הייתה אחד המכשולים שעמדו בפני מסע הלחץ על ג'ו ביידן לפרוש מהמרוץ. החשש שהיעדר מועמד מוסכם יביא לכאוס בוועידה היה באחורי הראש של דמוקרטים רבים. העובדה שהוועידה הדמוקרטית נערכת בשיקגו רק הוסיפה סמליות רבה לאפשרות הזו.
הוועידה – שנערכת השבוע – היא זיקוק של השנוי הדרמטי, ההיפוך המוחלט, במצבה של המפלגה הדמוקרטית: מפגן אחדות והתיישרות מוחלט מאחורי מועמדותה של קמלה האריס, כאשר המטרה העיקרית של המפלגה היא להביס את דונלד טראמפ.
ביל קלינטון טבע את המשפט "Democrats fall in love, Republicans fall in line". כלומר, הדמוקרטים מחפשים להתאהב במועמד או במעומדת שלהם. הרפובליקאים לעומת זאת מתיישרים מאחורי המועמד שלהם – הם מחפשים לנצח בבחירות ולכן מוכנים לסתום את האף.
הרפובליקאים מוכנים ללכת רק אחרי טראמפ, גם אם ברור שמועמדים רבים אחרים יהיו בעלי סיכוי טוב יותר לנצח; לעומת זאת הדמוקרטים רוצים לנצח – והיו מוכנים ללחוץ על ביידן ללא רחמים ולהתאחד מאחורי האריס
הוועידה בשיקגו השבוע מוכיחה את ההיפוך המוחלט במיצוב המפלגות. הרפובליקאים מוכנים ללכת רק אחרי טראמפ, גם אם ברור שמועמדים רבים אחרים יהיו בעלי סיכוי טוב יותר לנצח; לעומת זאת הדמוקרטים רוצים לנצח – והיו מוכנים ללחוץ על ביידן ללא רחמים ולהתאחד מאחורי האריס ללא היסוסים.
הנאומים המרכזיים ביום הראשון של הוועידה היו של הילרי קלינטון וג'ו ביידן, אף שלשניהם יש סיבות מוצדקות למדי לנטור טינה להאריס (האריס תמכה בברק אובמה בפריימריז של 2008). שניהם הביעו תמיכה חזקה ומשכנעת במועמדותה.
ביידן סיכם את נאומו במשפט שראוי שייהפך לאייקוני – ושייושם גם בארץ: "I love the Job, but I love my country more" ("אני אוהב את עבודתי, אבל את ארצי אני אוהב יותר"). גם הדיווחים על כתבים פוליטיים ו/או על מרירות בקרב יועצי ביידן, לא זכו לתהודה רצינית.
אפילו העובדה שהאיחורים המצטברים הביאו לכך שנאומו של ביידן התחיל לאחר שעות הפריים טיים לא הצליחה להביא לקרע משמעותי.
גם בחזית ההפגנות, שורת ארגונים פרו־פלסטינים ניסו לארגן הפגנות ענק בזמן הוועידה – חלק שאפו ל־40 אלף מפגינים, אחרים ל־20 אלף – אך לבסוף רק אלפים בודדים השתתפו בהפגנות, שעברו בלי אירועים מיוחדים.
שורת אוניברסיטאות הכריזו על הגבלות שונות על מחאה בקמפוסים בניסיון למנוע את חידוש תנועת המאהלים הפרו־פלסטינים מהסמסטר הקודם, מבלי להיאלץ לערב את המשטרה
לקראת פתיחת שנת הלימודים האקדמית, תנועת המחאה הפרו־פלסטינית נתקלת בשורת קשיים חדשים. שורת אוניברסיטאות הכריזו על הגבלות שונות על מחאה בקמפוסים בניסיון למנוע את חידוש תנועת המאהלים הפרו־פלסטינים מהסמסטר הקודם, מבלי להיאלץ לערב את המשטרה.
הצעדים האלה מגיעים בין היתר כתגובה ללחצים פוליטיים וכספיים על האוניברסיטאות בניסיון לאזן את הגישה הפרו־פלסטינית בקמפוסים. בהקשר הזה, הצעד הסמלי ביותר אירע השבוע כאשר נשיאת אוניברסיטת קולומביה – זירת ההפגנות הכי סוערות בסמסטר שעבר – התפטרה.
בתוך כך, בסקרים נרשמת יציבות. ממוצע הסקרים ברמה הלאומית מעיד על כ־2.5% יתרון להאריס. אצל נייט סילבר יש לה יתרון זעום עם סיכוי של 54% לזכות. היציבות הזו נמשכת כבר יותר משבועיים ונראה כי המרוץ התייצב.
נקודה אחרונה ששווה לפקוח עליה עין היא רוברט קנדי ג'וניור. קנדי ג'וניור, בנו של בובי קנדי, הוא פעיל סביבתי, פעיל נגד חיסונים ומפיץ סדרתי של תיאוריות קונספירציה. הוא גם המועמד השלישי לבחירות 2024, ולפני שביידן פרש מהמרוץ היה נראה שיש לו סיכוי לא רע לסחוף כמות נכבדה של מצביעים.
לאחר פרישת ביידן הצטמקה התמיכה בקנדי. כעת נראה שאת רוב תמיכתו הוא שואב ממצביעי טראמפ, ובהתאם הקמפיין של טראמפ מנסה לשכנע אותו לפרוש
לפי רוב הניתוחים הוא שאב מצביעים משני הצדדים באופן יחסית שווה. לאחר פרישת ביידן הצטמקה התמיכה בקנדי, וכעת היא עומד בסביבות ה־5% – מספרים שגרתיים למועמד שלישי בשלב זה, ולרוב הם קורסים למספרים אפסיים בבחירות.
כך או כך, כעת נראה שאת רוב תמיכתו הוא שואב ממצביעי טראמפ, ובהתאם הקמפיין של טראמפ מנסה לשכנע אותו לפרוש. טראמפ עצמו אף ציין בריאיון כי הוא ישקול למנות אותו לתפקיד בקבינט (באותו ריאיון הוא אף הצהיר כי ישקול למנות את אילון מאסק לתפקיד בקבינט, כך שזה יהיה קבינט מאוד מעניין).
בין אם בגלל האמור לעיל או בגלל העובדה שקנדי מבין שאין לי סיכוי להתחזק בסקרים, בימים האחרונים יש דיבורים על כך שהוא עשוי לפרוש. פרישה כזו יכולה לעזור קצת לטראמפ – ובמצב הצמוד של המרוץ גם עזרה קטנה יכולה להיות משמעותית.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם