לא מזמן ראיתי איך נולדה בעיה. זה קרה בשוק מחנה יהודה בירושלים כאשר עמדתי על יד דוכן לפיצוחים. המוכר סיים לשרת מישהו ופנה עלי. התחלתי להגיד לו מה שרציתי. אבל אז אדם שהגיע אחריי דחף אותי הצידה וקרא למוכר בקול רם:

"חצי קילו שקדים!" המוכר התעלם ממנו, הסתכל ישר אלי ושאל מה אני רוצה. אבל לפני שהספקתי לענות לו, האיש שנדחף נפנף ביד והרים את הקול: "חצי קילו שקדים!".

המוכר סימן שימתין ואמר, "חכה רגע, קצת סבלנות!" הוא הצביע אלי והוסיף: "הבן-אדם הזה עומד כאן לפניך." אבל האיש המשיך להצביע על הפיצוחים וחזר על בקשתו.

המוכר הרים את הקול: "אמרתי לך לחכות! מה, אתה סתום?"
האיש הגיב: "היי, תזהר איך אתה מדבר אלי!"
המוכר: "אז תחכה בסבלנות!"

האיש שוב הזהיר את המוכר. הוא נראה כאדם עם פיוז קצר. אבל המוכר פנה אלי כאילו התעלם מהאיש ושאל מה אני רוצה. חשתי שהאיש על ידי גועש מזעם. נדמה שעוד מעט תתפתח קטטה בין השניים.

כמי שעלה לארץ הזאת מתוך השקפה שישראל היא לא סתם איזה ארץ מן השורה או שיעודה רק להיות מקלט ליהודים נרדפים, אלא שהיא בעצם אידיאל שמסמל כל מה שטוב ונשגב ברוח האדם, ואמור גם להעניק תקווה לעולם יותר טוב לכולם, תופעות מכוערות כמו החלפת גידופים של שני האנשים האלה מאוד מאכזבות.

החלטתי להתערב ואמרתי למוכר, כאשר אני מצביע על האיש הזועם: "תן לו לפניי בבקשה. לא אכפת לי לחכות קצת!" המוכר הסתכל עלי בהשתאות. הוספתי: "זה בסדר, תן לו לפניי!"

המוכר משך בכתפיו, שקל את השקדים ובקול לא ידידותי אמר: "שלושים שקל!" האיש צעק: "מה פתאום! למה כל כך יקר?"
המוכר: "זה המחיר! אתה רוצה או לא רוצה?"
הקונה: "זה גניבה!"
המוכר בצעקה: "מה אמרת?"
הקונה: "זה גניבה ואתה גנב!"

המוכר הוריד את הסינור ויצא מפתח הדוכן. האיש עמד במקום וחיכה לו. באותו זמן, מאחרי ערמת קופסאות בחלק האחורי של הבסטה הופיע במפתיע ובזריזות אדם כבן שבעים, רחב כתפיים וחסון, ומנע מהמוכר להתקרב לאיש. אולי המוכר הוא הבן, שותף או עובד שלו. הקשיש גם חסם את האיש. הוא אמר למוכר בשקט: "תעזוב את הטיפוס הזה. לא כדאי להתעסק איתו!"

המוכר כעס מאוד וניסה לעקוף את הקשיש, שאמר: "חבל על הזמן, שמואל. אני מבקש ממך, תחזור פנימה לחנות!" הוא חזר על בקשה זו עוד פעם ואז המוכר ציית לו וחזר לעמוד מאחורי הדוכן. בינתיים האיש עדיין רצה לבוא במגע עם המוכר. אבל הקשיש המשיך לחסום אותו.

הוא אמר לאיש: "לפני כמה ימים שני אנשים הלכו מכות כאן בשוק. אחד עדיין מאושפז במצב קריטי. השני יושב בבית סוהר. וזה מה שיהיה כאן אם תמשיכו ככה!" כנראה שהסיפור על אישפוז ומעצר עשה רושם על האיש והוא הלך כמה צעדים אחורנית ובקול נמוך מילמל כמה מילים לא מכובדות על אימו של המוכר ועל מצב שכלו ואז עזב את המקום.

כמה קרוב העימות הזה היה עד שהיה הופך להיות אלים? בלי המעורבות של הקשיש, חילופי המילים הבוטות יכלו להוביל להיות קטטה עם פגיעות בגוף, ביקור בחדר מיון ואישפוזים או גרוע מזה!

והיו יכולות להיות הסתבכויות עם החוק; גם הוצאות כספיות כדי לממן שכר עורכי דין ותשלום קנסות, נוסף להרבה בזבוז זמן ועוגמת נפש. כלומר הרבה בעיות רציניות! והכל סתם בגלל חוסר סבלנות של האיש, ובגלל מחיר מופקע של המוכר, ובגלל דיבור בוטה וחוסר דרך ארץ של שניהם.

אבל מאידך, לו המוכר היה מתאפק ונמנע מלהעליב את האיש, למרות גישתו הגסה, ולו היה מדבר איתו בנימה רגוע יותר, יתכן שהאיש היה ממתין לתורו, או פשוט עוזב את המקום בלי לחכות והיה הולך לדוכן אחר. וכך לא היה מתפתח שום חיכוך ביניהם.

יש גם לציין שהמחיר המופקע של השקדים מקומם. ויותר נבון היה מבחינת האיש פשוט לעזוב את המקום. אמנם העובדה היא שיום יום מתפתחים מצבים נפיצים כאלה בגלל חוסר סבלנות, חוסר הגינות, דיבור בוטה בקול גבוה והנטיה להגיב בתקיפות לכל קריאת תיגר אמיתית או מדומה.

בעיות רבות נוצרות בגלל הנטיות האלה. בעיות לגמרי מיותרות. ואז זה נדיר שהצדדים יגיעו לעמק השווה. ועוד דבר, כאשר אנשים צועקים אחד על השני הם גם לא יקשיבו זה לזה. ואם כן יקשיבו זה בוודאי לא יהיה תוך כדי אובייקטיביות.

ועוד דבר שמשבש כל שיח – ידידותי או עוין – היא הנטיה הרווחת להיכנס לדבריהם של אחרים. קוטעים מי שמדבר באמצע המשפט. פשוט לא נותנים לאחרים להסביר את עמדתם וככה מונעים כל סיכוי לפתור את מחלוקותיהם. ועוד דבר: זה נדיר שמישהו יודה שטעה או שאולי השני צודק. לו היו מתגברים על המגרעות הללו, ברור שהיו הרבה פחות בעיות – בכל תחום ותחום.

חלק גדול מהבעיות הן לגמרי מיותרות.

יש מצבים הרבה יותר חמורים מהעימות שראיתי בדוכן הפיצוחים. למשל נהג של רכב כלשהו, כאשר הוא עצבני, מרוגז או חסר סבלנות, עלול להוות סכנה קטלנית בכל רגע שהוא יושב אחרי ההגה. ובכל רגע נתון יש רבבות נהגים כאלה בכבישי הארץ שנוהגים תחת ההשפעה של זעם, חוסר סבלנות וחוסר דרך ארץ.

התכונות הללו משפיעות בכל מערכת יחסים – אם בתוך המשפחה, בעבודה בין עובדים לבין עצמם וגם עם המנהלים ואף בין המנהלים עצמם. טיב העבודה גם מושפעת ממידת הסבלנות ומרמת האינטגריטי של כל בעל תפקיד.

מעבר לתכונות שגורמות בעיות שצויינו יש עוד. יש אנוכיות מופרזת וחמדנות יתר; ויש אגרסיביות, זלזול, יוהרה וחוסר הגינות. והן באות לידי ביטוי כשקרנות, מרמה, הונאה, זיופים ותופעות פוגעניות אחרות שמשבשות את חיינו.

כאשר בבניין חדש, למשל, זמן קצר אחרי סיום הבניה, מופיעים סדקים או נזילות מים בקירות, קרוב לודאי שמישהו ניסה לחסוך כסף על ידי שימוש בחומרים זולים ולקויים, או בהפחתת כמויות חומרים, או על ידי דילוג בתהליכים הנדסיים שנקבעו – הכל על מנת להוזיל את ההוצאות.

כאשר בדיקת תקציב של חברה או ארגון מגלה אי-סדרים או הפסדים בלתי-מובנים, סביר להניח שמישהו מכוון כספים למטרות לא ראויות. וכאשר אדם במצב בריאותי לא מסוכן עובר טיפול שגרתי ולא דרסטי בבית החולים, ופתאום מצבו מתדרדר באופן חמור או שהוא מת, סביר לשער שמישהו בצוות הרפואי פעל באופן לא ראוי. אולי מתוך הזלזול של אחת האחיות שלא הקפידה כאשר נתנה את התרופות והחולה קיבל משהו מסוכן או שמרוב שאננות, היא לא ענתה לפעמון המצוקה בזמן. או שבגלל זלזול, הרופא לא עבר על תוצאות הבדיקות בקפדנות מספקת ופספס נתונים קריטיים, או שמרוב יוהרה חשב שהוא יודע מה הבעיה בלי בדיקה מקיפה יותר, או שכבר אין לו סבלנות להקשיב לכל הטענות של החולים כראוי.

אמנם יש לקחת בחשבון את מדיניות מערכת הבריאות, שבגלל תכנון לקוי (בגלל זלזול, יוהרה או שיקולים לא הגונים) לא מצליחה להכשיר מספיק אנשי רפואה, ולכן רבים מהרופאים והאחיות עוברים שחיקה בלתי נסבלת בעבודה, אשר יכולה להשפיע על הזמן שהם יכולים להעניק לכל חולה ואף על טיב מסירותם.

יש לזכור שמשרד הבריאות מתוקצב על ידי משרד האוצר אשר חייב לקחת בחשבון את התקציבים של כל המשרדים הממשלתיים האחרים וגם יתר המקומות הנתמחים על ידי תקציב המדינה. זה דורש חכמה והגינות רבה. אבל יש גורמים פוליטיים ואחרים עם כוח סחיטה, שמטילים לחץ כבד על האוצר, כדי להסיט מיליארדים של שקלים ליעדים לא הכי זקוקים.

מיליארדים שהיו צריכים להגיע למערכות החינוך, לרווחה, לתשתיות תחבורה וכמובן למערכת הבריאות ולעוד מטרות חיוניות ביותר. בעליל, חלוקת התקציבים לא תמיד מבוססת על מה שטוב לחברה או למדינה, אלא במידה ניכרת בעלי הון שפשוט רוצים יותר הון ולהשגת יתרונות פוליטיות לאלה קרובים למוקדי כוח. שוב רואים איך חוסר הגינות, אנוכיות מופרזת ועוד תכונות שליליות מהווים השורש לקשיים ובעיות.

יש עוד כמה מגרעות שמאפשרות ליקויים ובעיות והן חוסר ביקורת עצמי, דחיה אוטומטית של כל עצה שמישהו אחר נותן, והתעקשות סתם לשם התעקשות. אלה גם תופעות מאוד נפוצות בפוליטיקה ויוצרים נשק עצום. כרגע אין לנו ממש ממשלה משך חודשים רבים בגלל כל הנטיות השליליות שצויינו במאמר זה. זה ממש משבר. במשך כל קיום המדינה חלו משברים רבים בכל תחום וגם אסונות לאומיים. וכמעט ולא קרה שמישהו מהדרג הבכיר היה מוכן לקבל אחריות על כשלון כלשהו. בכל פעם כל מי שהיה מעורב בהתדרדרות חמורה או בכשלון או אפילו באסון, היה פשוט מתנער מכל אחריות או מצביע למישהו או משהו אחר כאחראי. ראו מה שקורה אצל הפוליטיקאים שלנו היום!

וזה מביא אותנו לשאלה: מי ביננו מנהל את חייו בהגינות, התחשבות, בשיקול דעת אובייקטיבי ובלי חמדנות יתר כל הזמן? מפעם לפעם כל אדם נורמטיבי מתנהג מתוך אחד התופעות השליליות שצויינו בכתבה זו. זה קורה אצל אנשים חכמים, משכילים וגם אצל הנחמדים ביותר. זה קורה לנו בכל גיל ובכל מעמד. ולכל התכונות האלה יש אלמנט של טיפשות. המולטי-מיליונר, למשל, שעוסק במרמה או הפרת חוק אחרת כדי להוסיף להונו, יפעל מתוך איוולת אם יחשוב שאין סכוי שייתפס בסופו של דבר. הפוליטיקאי שמונע התקדמות בהרכבת ממשלה היום פועל בסופו של דבר בטיפשות כי הוא משתתף בגרימת נזק עצום למדינה. זה לא אומר שכל פוליטיקאי נותן יד למגמה הזאת היום וחסר אינטגריטי; ולא כל מולטי-מיליונר הוא רמאי. גם לא כל עורך דין, סוכנות ביטוח או קבלן בניה הוא ערמומי. אבל כל אדם, כשאר כן מתנהג מתוך נטיות שליליות כאלה, עלול לגרום בעיות לאחרים ולעיתים גם לעצמו. וטוב אם נוכל לזכור את זה.

לא צריך להיות אדם חכם להבין שכאשר מתיחסים זה לזה בדרך ארץ ובהגינות, על פי רוב יש סיכוי טוב לכונן מצב תקין ועם מינימום של בעיות והפרעות. ככה זה בכל מסגרת של חיינו. ואם בכל זאת צצות בעיות, בדרך כלל מחשבה צלולה ומקיפה יחד עם גישה של דרך ארץ אמור להוביל לפתרונות הולמים. וכאשר לא מוצאים פתרונות, מן הסתם ישקלו באופן אובייקטיבי איך להתמודד במצב בעייתי כלשהו. ויעשו זאת בלי עצבים ובלי גידופים והשמצות או האשמות, וללא טינה או ניתוק יחסים.

המסקנה מכל זה ברורה. כדי להנחיל לעצמנו וליקירנו ולכל מי שסביבנו חיים טובים עד כמה שאפשר, עם מינימום בעיות ועוגמת נפש, עלינו להקפיד לחיות את חיינו לפי העקרונות של יושר, יושרה ודרך ארץ ולהימנע מכזב, חוסר התחשבות, נבזות וזדון. כדי שזה יהיה יש צורך לעשות חשבון נפש נוקב ומתוך יושר. לעשות את זה לעיתים קרובות. עתידנו תלוי בזה – כפרט וכעם. ממש ככה!

נולד בדרום אפריקה ב-1937. עלה ארצה בשנת 1957. היה בעל עסק להוצאה לאור של כתבי עת באנגלית. כעת פנסיונר. הקים קבוצה בשם "אנשים שאכפת לנו מהארץ", במטרה לקדם את טוהר המידות בקרב החברה ולנבחרי העם