זירת הבלוגים

האם נתניהו מוביל למלחמת ברירה עם איראן?

נתניהו פתח בקמפיין תודעתי, המתריע בפני האיום האירני, ותובע מאיתנו להיערך לתשלום על כשלון מדיניותו-שלו

31/10/2019 06:23
בנימין נתניהו נואם בבסיס פלמחים (צילום: Marc-israel-Sellem-POOL)

הישראלים טובעים בים התדרוכים שמסביב. ראש ממשלתם היוצא, יוצא ובא מבסיס פלמחים, מיתאר ביטנו מתחכך בכרסו האליפטית של מזל"ט קרבי ונחוש.

רמטכ"לם נואם חדשות לבקרים על התקדרות השמיים מעל ישראל, ושריהם הזמניים, ממלאי-המקום, תופסים כל משבצת פנויה באולפנים ומשננים את דף המסרים – איראן "מגלה תעוזה, שלא לומר חוצפה", ארה"ב של טראמפ "רופסת", ולישראל, הפתעה הפתעה, "אין ברירה אלא לעשות את העבודה לבדה".

הישראלים טובעים בים התדרוכים שמסביב. ראש ממשלתם היוצא, יוצא ובא מבסיס פלמחים, מיתאר ביטנו מתחכך בכרסו האליפטית של מזל"ט קרבי ונחוש

"אי-הנמנעות", כביכול, של המלחמה הבאה עם איראן, עם חיזבאללה, או עם החמאס בעזה, הפכה למנטרה חוצת-מפלגות כבר מזה עשורים. מעין גזירת-גורל, דבר מה "הניכפה עלינו" כפי שאמר בשעתו שר הבטחון שאול מופז.

צה"ל תירגם את התפישה הזו למונח קצר, קליט, בראשי תיבות מחורזים – המב"מ, "המערכה שבין המלחמות", ושכנע את עצמו ואת הדרג הפוליטי ש"ההישג הנדרש" – מונח מקצועי של מתכנני מערכה צה"ליים – הינו "דחיית הסבב הבא ככל הניתן". במשתמע, המלחמה היא "מצב הטבע", והסדרים מדיניים והסכמי שלום אינם ולא יכולים להיות על הפרק.

עד לא מכבר אף התפארו, הן בדרגי הביצוע הבכירים והן בדרג הפוליטי, בהישגים הגדולים של המערכה המתמשכת בזירות השונות. אבל בהקשר של מלחמה אפשרית עם איראן, העובדה המכרעת היא כי ישראל לא ניהלה מלחמה של ממש מול מדינה וצבא סדיר מאז שנת  1982.

צה"ל תירגם את התפישה הזו למונח קצר, קליט, בראשי תיבות מחורזים – המב"מ, "המערכה שבין המלחמות", ושכנע את עצמו ואת הדרג הפוליטי ש"ההישג הנדרש" הינו "דחיית הסבב הבא ככל הניתן"

המב"מ התנהלה ברובה למול "שחקנים לא מדינתיים", ארגונים פוליטיים חמושים בדמות חמאס, חיזבאללה, והגי'האד האסלמי. איראן נשארה ברקע, מסייעת לכולם בדרגות שונות, מיישמת את הדוקטרינה שבה היא מצטיינת – הפעלת ארגוני-חסות (proxies) למול אויביה של המדינה האיראנית – בעיקר ארה"ב, דאע"ש, סעודיה וישראל.

נראה כי ישראל היא זו שיזמה שינוי בכללי המשחק, כאשר החלה לתקוף מטרות איראניות על אדמת סוריה, ובהמשך גם במערב עירק. כיצד מתיישב השינוי הזה עם דוקטרינת "דחיית המלחמה ככל הניתן"? ובכן, הוא לא מתיישב.

מי שהחליט, ב"תעוזה" או ב"חוצפה" ישראלית, להכות ב"ראש הנחש", כפי שחזר והציע השר לשעבר בנט בדיוני הקבינט ובתקשורת, חייב היה לקחת בחשבון שהצד האיראני לא יקבל זאת בהכנעה.

מי שהחליט, ב"תעוזה" או ב"חוצפה" ישראלית, להכות ב"ראש הנחש", כפי שחזר והציע השר לשעבר בנט בדיוני הקבינט ובתקשורת, חייב היה לקחת בחשבון שהצד האיראני לא יקבל זאת בהכנעה

חזקה על המחליטים, שביצעו הערכת מצב מעמיקה ובחנו את כלל התרחישים האפשריים, כפי שקבעה ועדת וינוגרד, ובעקבותיה ועדת שחק, לאחר הכישלון האסטרטגי של מלחמת לבנון השנייה.

חזקה עליהם שבחנו גם חלופות פעולה מדיניות ולא רק צבאיות, שהקשיבו לדברי אנשי המקצוע, גם של משרד החוץ, שהתייעצו עם מדינות ידידותיות מלבד ארה"ב, והכינו את כלל המערכות הרלוונטיות, כולל העורף הישראלי, המערכת המדינית-דיפלומטית, מנגנוני הדוברות ועיצוב התודעה, וכמובן גם את התקציבים הנדרשים.

הישראלים היו אמורים לישון בשקט, ביודעם כי ממשלתם עושה מלאכתה נאמנה.

אלא שלמרבה התדהמה מתברר כעת, לפי דברי הרמ"י (ראש הממשלה היוצא), שלא הכל כשורה בממלכתו – המהלכים האיראניים הם בגדר הפתעה אסטרטגית, הצבא אינו מוכן למערכה, לפחות על פי הדו"ח הקטלני של האלוף במיל. בריק, משרד החוץ משול לאביר השחור קצוץ-הגפיים מן הסרט "מונטי פייטון והגביע הקדוש", מערכת דוברות אזרחית אינה קיימת, ודובר צה"ל "נכנס אל הוואקום", העורף בזירת הצפון אינו ערוך, וגם מתקני תשתית אסטרטגיים אינם ממוגנים כנדרש.

והתקציב? נתניהו וכוכבי כבר עמוק בדיונים על מגה-תוספת של כ-20 מליארד ₪ לתקציב הבטחון, בעוד שהגירעון התקציבי הכולל שובר שיאים. לכך יש להוסיף את אי-הוודאות באשר למדיניות ארה"ב מול איראן

והתקציב? נתניהו וכוכבי כבר עמוק בדיונים על מגה-תוספת של כ-20 מליארד ₪ לתקציב הבטחון, בעוד שהגירעון התקציבי הכולל שובר שיאים. לכך יש להוסיף את אי-הוודאות באשר למדיניות ארה"ב מול איראן, ואת האפשרות – שבעבר הקרוב נראתה דמיונית – ש"רכבת אווירית" אמריקנית איננה מובטחת.

ביודעו כל זאת, פתח נתניהו בקמפיין תודעתי למול הציבור הישראלי, כחלק ממסע הבחירות שלו, וכל הדרך אל מערכת בחירות אפשרית נוספת, המתריע בפני האיומים האיראניים ותובע מן הישראלים להיערך, קרי לשלם בדם ובדמים רבים על כשלון מדיניותו-שלו. תעוזה? חוצפה? תודעה ברירנית? ישפטו הישראלים ברשתות, בכיכרות ואולי אף שוב בקלפיות.

האיום האיראני איננו דמיוני, אבל איננו קיומי או אפוקליפטי. לישראל יש את היכולת לפתח את כל הכלים – לא רק הצבאיים – כדי להתמודד עימו בסבלנות ובתחכום, אך יידרש לכך זמן.

ביודעו כל זאת, פתח נתניהו בקמפיין תודעתי למול הציבור הישראלי, המתריע בפני האיומים האיראניים ותובע מן הישראלים להיערך, קרי לשלם בדם ובדמים רבים, על כשלון מדיניותו-שלו

הסכנה הברורה והמיידית היא נסיון של נתניהו להימנע מיום-הדין שלו, ע"י ניפוח מלאכותי של "יום-הדין" הישראלי-איראני וייזום של עימות – מלחמת ברירה – בתנאים לא נוחים לישראל. את המהלך האובדני הזה חובה לסכל – בכנסת, בשיח הציבורי וברחובות.