בחודש מאי אשתקד, השם "טיסנקרופ" כבר היה מוכר היטב לכל מי שעוקב אחר החדשות בישראל.
התאגיד הגרמני בלט בסדר היום המקומי ב-18 החודשים שחלפו מאז שרביב דרוקר חשף בתחקיר "המקור" שורה מטרידה של חשדות לשחיתות במערכת הביטחון, שבוצעו במהלך עסקות מסובכות לרכישת כלי שיט וצוללות. נפתחה חקירה פלילית, שזכתה לכינוי "תיק 3000", ובשיאה נחתם הסכם עד מדינה (שבוטל רק לאחרונה) עם מיקי גנור, נציג טיסנקרופ בישראל.
באותו זמן, במשרדי הנהלת טיסנקרופ בחבל הרוהר בגרמניה, תשומת הלב היתה נתונה לעניין אחר לחלוטין. ב-22 במאי 2018 פירסמו האתרים הכלכליים המובילים בעולם הדלפה ממקור לא מזוהה, לפיה קרן גידור אמריקאית בשם "אליוט מנג'מנט" רכשה נתח נכבד ממניות טיסנקרופ. ההערכות היו כי הקרן צפויה להשתמש בכוחה, כדי לתבוע את החלפתו של היינריך הייסינגר, מי ששימש מנכ"ל החברה מאז 2011.
"טיסנקרופ היא חברה מעולה, אבל היא לא מנוהלת בצורה נכונה", אמר לסוכנות הידיעות רויטרס מי שזוהה כ"מקור שמכיר את הלוך הרוח באליוט מנג'מנט". "יש לך בחור שנמצא בתפקיד שלו כבר שבע שנים. מתי ההנהלה תגיד לו 'אתה יודע מה, אנחנו מודים לך על המאמץ, אבל אנחנו חייבים שינוי'?"
השאלה הזו זכתה למענה מהיר. חודש וחצי לאחר הרכישה התפטר מתפקידו מנכ"ל טיסנקרופ, היינריך הייסינגר, ושבועיים לאחריו התפטר גם יו"ר טיסנקרופ, פרופ' אולריך להנר, ומיד גם שפך את מררתו על העולם העסקי הקר והאכזרי, בראיון לעיתון הגרמני "די צייט". על פי עדותו, קרנות גידור זרות מפעילות "טרור פסיכולוגי", שגורם למנהלי חברות בכירים לפנות לסיוע פסיכולוגי.
אלה מבין מנהלי טיסנקרופ שלא שמעו קודם על קרן אליוט, ובדקו בגוגל מי עומד מולם, הבינו שכדאי להם לחזק את משקופי החלונות והדלתות, כי החורף מגיע.
חיפוש פשוט מלמד כי קרן אליוט, המנהלת ברחבי העולם נכסים בהיקף של כ-35 מיליארד דולר, היא זרוע השקעות מצליחה של מיליארדר אמריקאי בשם פול סינגר, שהוגדר על ידי בלומברג כ"משקיע הכי מפחיד בעולם".
משקיע אגרסיבי ופילנתרופ נדיב
סינגר, בן ה-75, מתגורר בניו יורק ונחשב למשקיע אגרסיבי אך גם לפילנתרופ נדיב. הוא רפובליקאי שתרם מיליון דולר למימון טקס השבעת הנשיא דונלד טראמפ מחד, ותורם פעיל לזכויות הלהט"בים בארצות הברית, מאידך.
בכל כתבה על סינגר או על הקרן שלו, חזרו אותם תיאורים מבהילים על קרבות משפטיים, פוליטיים ותקשורתיים, שניהלו במשך 15 שנה נגד ממשלת ארגנטינה, עד שהורידו אותה לבסוף על הברכיים, וקיבלו עבור איגרות חוב שקנו בכ-100 מיליון דולר, לא פחות מ-2.4 מיליארד דולר.
משקיעים מסוגו של סינגר זוכים מהעיתונות הכלכלית העולמית ליחס משולב של הערצה ורתיעה. הערצה – על הדבקות במטרה, היעילות, היצירתיות ובעיקר התמורה הגבוהה על ההשקעה. הרתיעה היא מדרכי הפעולה, שקשה לזהות בהם חמלה ואמפתיה. השיטה הקפיטליסטית מחזיקה בעיקרון המקודש שחובות צריך להחזיר והקרן של סינגר ידועה כמי שתרדוף אחר בעלי חוב שלה ככל שיידרש. עד שישלמו.
הבעיה היא שבמדינות כמו פרו, קונגו וארגנטינה – שלוש מדינות עמן ניהלה קרן אליוט מאבקים מרים על תשלום חובות ממשלתיים – האחראיים לצבירת החובות הם לא פעם עסקנים ופוליטיקאים מושחתים, שעזבו מזמן את תפקידם, כשהם מרופדים בחשבונות בנק שמבטיחים את העתיד הכלכלי של משפחתם לדורי דורות.
בנסיבות אלה, מי שנדרשים להשיב את החוב הם לא פעם האזרחים האומללים, שנכפים עליהם צעדי צנע והידוק חגורה, גם אם אלה מביאים אותם על סף רעב. אלה חוקי הג'ונגל, בייבי. שוק ההון הוא לא עולם לחלשים.
חוקי הג'ונגל הם כנראה הסיבה שמשקיעים מסוגו של סינגר מתוארים לעתים בעזרת דימויים מעולם החי, באוויר, בים וביבשה
חוקי הג'ונגל הם כנראה הסיבה שמשקיעים מסוגו של סינגר מתוארים לעתים בעזרת דימויים מעולם החי, באוויר, בים וביבשה. לפעמים הם מוצגים כעופות דורסים, שעטים מלמעלה על טרפם; לפעמים ככרישים שנמשכים אל ריח הדם; ולפעמים כזאבים או כצבועים, שתוקפים את החיה הכי חלשה בעדר, שמשתרכת מאחור ואינה יכולה להגן על עצמה.
גם בבזק: דרישה להתפטרות כל הדירקטורים
כשאנשי טיסנקרופ סרקו במאי 2018 את הרשת, כדי להבין מיהי קרן אליוט שנכנסה לחייהם בסערה, הם יכלו להיתקל גם בידיעות שפורסמו ארבעה חודשים קודם לכן בישראל, ובהן מכתב ששלחה "קרן אליוט" ליו"ר בזק, דוד גרנות.
המכתב הזה הוגדר ב"כלכליסט" כהנחת "אקדח טעון על השולחן", ותואר על ידי איתן אבריאל ב"דה מארקר" כ"קצר, אלים וחריף יותר ממה שאנחנו מכירים בשוק ההון הישראלי, שבו כולם חברים של כולם ונזהרים בכבוד של כולם".
יו"ר בזק התבשר במכתב הזה כי "קרן אליוט" מחזיקה ב-4.8% ממניות החברה שלו, שנרכשו תמורת כ-700 מיליון שקל, ועתה היא תובעת את התפטרותם המיידית של כל הדירקטורים ב"בזק", שנחקרו על ידי רשות ניירות ערך, בפרשה שמוכרת לישראלים כ"תיק 4000".
אבריאל העריך אז שאלו הן חדשות טובות לכלכלה הישראלית. "הכניסה לבזק ולישראל של קרנות אקטיביסטיות, שיאתגרו את בעלי השליטה ואת הבנקים הנושים שלהם, כמו במקרה הנוכחי של קרן אליוט, היא התפתחות מבורכת", הוא כתב.
"עם הכוח המשפטי ומיליארדי הדולרים שבאמתחתם, הם יקעקעו את מערכת היחסים החמימה ששררה עד כה בין הטייקונים לבין הבנקים על חשבון הציבור הרחב והמפוזר. אלה אינן קרנות חברתיות, והן פועלות לעתים באלימות עסקית, אך המקרה של אליוט מוכיח שהן יצאו נגד פירמידות, נגד עסקות בעלי עניין ונגד שחיתויות חוקיות אחרות בשווקים הפיננסיים".
ספק אם מי שנתקל באנשי קרן אליוט מהצד השני של שולחנות הדירקטוריונים יתאר את חוויית המפגש עמם כ"התפתחות מבורכת". שלא במפתיע, כל מי שפניתי אליו בבקשה לספר לי על המפגש עם הקרן, העדיף שלא לעשות זאת.
יהושע (ג'וש) רוזנצוויג, שעזב את דירקטוריון "בזק" אחרי הכניסה של קרן אליוט לחברה, ענה לי: "מעולם לא היה לי קשר עם אליוט מנג'מנט, אינני מכיר את ההיסטוריה שלהם, אין לי היכרות עמם ו/או עם דרכי עבודתם. כל מה שאני יודע עליהם נלמד מדברים שקראתי בתקשורת".
"רוצה להשפיע, לחולל שינוי"
העניין של סינגר בישראל לא נעצר בתאגידים, שבמקרה מככבים בתיקי חקירה משטרתיים הנושאים את הספרות 3000 ו-4000. סינגר הוא יהודי וציוני גאה. בכתבת דיוקן שפורסמה באוגוסט שעבר ב"ניו יורקר" תחת הכותרת "משקיע יום הדין", כתבה עליו שילה קולהטקר: "הרבה פעמים משווים את סינגר לשלדון אדלסון, שגם הוא תורם בכיר למפלגה הרפובליקאית, בגלל התמיכה של שניהם בישראל. על פי דיווחים שונים, שני המיליארדרים תמכו בלחץ לסגת מהסכם הגרעין עם איראן".
סינגר, שכמו אדלסון ממעט מאוד להתראיין, אמר ל"בלומברג" ב-2017, שכאשר הוא תורם כסף כפילנתרופ, הוא פועל על פי אותם עקרונות שמנחים אותו כשהוא משקיע למטרות רווח. הוא אף פעם לא מסתפק רק בחתימה על המחאות ובציפייה פאסיבית לתמורה, אלא "רוצה להשפיע, לחולל שינוי".
את הרצון לחולל שינוי ולהשפיע על עתידה של ישראל הוא עונד בגאווה על החזה. הזרוע הפילנתרופית שלו, "קרן פול סינגר", מעידה על מטרותיה: "לקדם יוזמות המחזקות את הדמוקרטיה האמריקאית, את עתיד ישראל, כמדינה יהודית ודמוקרטית, ואת ההמשכיות היהודית".
"קרן פול סינגר" מעידה על מטרותיה: "לקדם יוזמות המחזקות את הדמוקרטיה האמריקאית, את עתיד ישראל, כמדינה יהודית ודמוקרטית, ואת ההמשכיות היהודית"
הקרן תרמה לאורך השנים מיליוני דולרים לארגונים פרו-ישראליים רבים, שאחד הבולטים בהם הוא "הקרן להגנת הדמוקרטיה", אותו מכון מחקר בוושינגטון שהיה אחד הלוחמים העקשנים והקולניים במאבק התקשורתי והפוליטי לביטול הסכם הגרעין של אובמה עם איראן.
עמותה עם מסעדת שף בכניסה
בישראל יש ל"קרן פול סינגר" נוכחות מרשימה במיוחד: עמותה ללא כוונות רווח בשם "סטארט אפ ניישן סנטרל", שפועלת מבניין משופץ, מעוצב ומרהיב ברחוב לילינבלום בתל אביב. חמש קומות בסטנדרטים שרוב העמותות ללא כוונת רווח אפילו לא יכולות לחלום עליהם.
המבנה כולל חללים גדולים ומוארים עם חלונות ענקיים שמשקיפים אל העיר, חדרי ישיבות מאובזרים במיטב הטכנולוגיה, חללי טרקלין לפגישות אינטימיות ודיסקרטיות של האורחים, מטבח חם, בר משקאות, מסעדת שף בקומת הכניסה, מרפסת ענקית בקומה הרביעית עם נוף עירוני מענג של מגדלי רוטשילד, בתי נווה צדק והצצה לים, ורהיטים שנבחרו בקפידה ממיטב מעצבי הריהוט העולמיים (למתעניינים: כסאות ברצלונה של מיס ואן דר רוהה, מרבצי ישיבה של פטריסיה אורקיולה, וגופי תאורה יקרים של חברת ויביה הספרדית). רמה גבוהה.
הבניין בלילינבלום נשכר ל-25 שנים, כך שברור שכוונות המייסדים מרחיקות ראות. על פי פרסומים שונים, סינגר הוא התורם המרכזי אבל לא היחיד בפרויקט, והוא השקיע בו עד כה כ-20 מיליון דולר.
בראש העמותה עומד יוג'ין קנדל, חבר בוועדת שישינסקי לבדיקת תמלוגי הגז, חבר בוועדת הריכוזיות, ראש המועצה הלאומית לכלכלה, יועץ כלכלי מיוחד לראש הממשלה, ומועמד לתפקיד נגיד בנק ישראל
בראש העמותה עומד יוג'ין קנדל, כלכלן בעל שם עולמי, שהיה, בין השאר, גם חבר בוועדת שישינסקי לבדיקת תמלוגי הגז, חבר בוועדת הריכוזיות, עמד בראש המועצה הלאומית לכלכלה, שימש כיועץ כלכלי מיוחד לראש הממשלה, והיה מועמד לתפקיד נגיד בנק ישראל.
ב"סטארט אפ ניישן סנטרל" נהנה קנדל משכר שנתי של יותר ממיליון שקל, וגם שכרם של המנהלים הבאים אחריו בהיררכיה לא רחוק משם. כאמור – אלה לא תנאי העבודה המקובלים בעמותות ללא כוונת רווח.
"סטארט אפ ניישן סנטרל" נולדה בעקבות הספר "סטארט אפ ניישן" של העיתונאים דן סינור ושאול זינגר. הספר, שיצא לאור לפני עשר שנים, זכה להצלחה בינלאומית יוצאת דופן ובמידה רבה היה זה שסייע למתג את ישראל כ"אומת הסטארט אפ".
סינגר התפעל מאוד מהספר, וגייס את מחבריו כדי לחשוב על הצעד הבא. התוצאה היתה הקמת עמותה, שמטרתה לחבר את "אומת הסטארט אפ" לעולם.
סינגר התפעל מאוד מהספר, וגייס את מחבריו כדי לחשוב על הצעד הבא. התוצאה היתה הקמת עמותה, שמטרתה לחבר את "אומת הסטארט אפ" לעולם.
אמיר מיזרוח, דובר "סטארט אפ ניישן סנטרל", שמלווה אותי לביקור במרכז של העמותה בלילינבלום, מסביר לי את העקרונות שמנחים את העמותה מאז הקמתה ועד היום.
בלב הפעילות של העמותה נמצא מנוע החיפוש שנקרא "פיינדר". 13 עובדים במשרה מלאה מעדכנים את מנוע החיפוש כל הזמן, כך שהוא יכול לספק בכל רגע נתון את התמונה המדויקת ביותר שיש על האקו-סיסטם של עולם ההיי-טק הישראלי. רוב הדו"חות שקראתם בשנים האחרונות בעיתונות על מצב ההיי-טק הישראלי, מבוססים על ידע שנאסף ונותח במשרדי "סטארט אפ ניישן סנטרל".
לפי הדו"ח המקיף האחרון של העמותה, מאפריל 2019, פועלות בישראל 6,673 חברות היי-טק, שני שלישים מהן כבר הוציאו מוצר לשוק, 80% מהן פונות למגזר העסקי, ובמרוצת 2018 הן גייסו 6 מיליארד שקל ב-681 סבבי גיוס. בסך הכל אחראיות חברות ההיי-טק הישראליות לכ-13% מהתוצר המקומי וליותר מחצי מהייצוא.
הר המידע המעודכן הזה על מצב ההיי-טק הישראלי בכל רגע נתון, הוא כמובן נכס רב ערך, שכבר מעורר עניין מחוץ לישראל. בימים אלה עובדים ב"סטארט אפ ניישן סנטרל" על הקמת "פיינדרים" במקומות נוספים בעולם. הראשון שבהם נפתח בניו זילנד, והוא מבוסס על הידע והטכנולוגיה שפותחו בישראל. כמה ימים לפני חג הפסח, יוג'ין קנדל טס לשם כדי לחנוך את ה"פיינדר" המקומי. בהמשך מתוכננת הקמת "פיינדרים" כאלה במישיגן, דטרויט, תאילנד, קולומביה ועוד.
"הפיינדר הוא כלי שיש בו קוד, דאטה בייס", מסביר מיזרוח. "אנחנו נותנים זיכיון להפעיל את זה. אנחנו מביאים אותם לפה לשבועיים של הדרכה, כדי שילמדו לעשות את זה בעצמם".
זה, בעצם, נותן לכם גישה למידע עסקי חובק עולם.
"אין לנו גישה למאגרים שלהם. אבל אם הם רוצים לעשות חיבורים עם חברות ישראליות, אנחנו עוזרים להם. אנחנו עובדים עם החברות הכי גדולות בעולם, עם ממשלות ועיריות גדולות, ותמיד רק עם מקבלי ההחלטות. לפני שהם מגיעים לכאן, אנחנו עושים איתם מחקר עומק של חודשיים-שלושה, כדי להבין מה האתגרים שלהם, ומה הבעיות שאיתן הם מתמודדים. השלב הבא הוא למצוא עבורם פתרונות תפורים על פי מידה בעולם ההיי-טק הישראלי".
זה לא משהו שממשלה אמורה לעשות?
"אם היינו מכון הייצוא או רשות לאומית כלשהי, היינו נופלים לתוך האג'נדה של הממשלה, שמשתנה משנה לשנה. 99% מהחיבורים שאנחנו מקדמים הם לחלוטין חסויים. אנחנו עובדים עם החברות התחרותיות ביותר בעולם, ומבחינתן החיסיון הזה הוא קריטי. הם לא רוצים שהשוק והמתחרים שלהם יידעו באילו טכנולוגיות הם מתעניינים (כי אפשר יהיה להבין מזה מה מעסיק אותן ולאיזה כיוונים הם מתכננים לפנות – א.ב.ד). כשאנחנו מביאים את החברות לכאן לשלושה-ארבעה ימים, זה אחרי עבודה של חודשים של בניית אמון".
ולמה הם בוטחים בכם?
"הם בוטחים בנו כי הם יודעים שאין לנו אג'נדה. הם יודעים שכשהם יבואו לכאן, הם לא יקבלו מאיתנו את רשימת הסטרטאפים שמשרתים אינטרס של מישהו. הם יודעים שאין לנו קשר לממשלה. אין לנו קשר לעולם העסקי. אין לנו אינטרס".
אחד המפעלים הציוניים הגדולים של תקופתנו
בשלב הזה נדרשת מידה מסוימת של מה שקוראים בתיאוריה של הדרמה "השעיית אי האמון". לנגד עיניך מתערבבים בסביבה מעוצבת להפליא גיבורים, שהתכונות הבולטות שלהם הן אמביציה אישית, חוש ריח נדיר לעסקים, שאפתנות פוליטית ואידיאולוגיה ציונית.
"אתה מתבקש להשעות את אי האמון העקרוני, שאדם סביר מפעיל בסיטואציות כאלה, ולקבל את זה שהמפעל המרשים שאתה מבקר בו הוקם ופועל אך ורק לטובת האומה. או בניסוח עדין פחות: לשכוח את כל מה שלמדת על יד ימין האגרסיבית של פול סינגר, ולהתפעל מכך שיד שמאל שלו רכה ומלטפת.
אתה חוזר ואומר שאין לכם אינטרסים כלכליים, אבל יש לכם. פול סינגר, המממן העיקרי של "סטארט אפ ניישן סנטרל" הוא משקיע גדול עם אינטרסים חובקי עולם והאינפורמציה שנאספת פה יכולה לסייע לעסקיו בכל מיני צורות.
"אבל זהו – שאין לנו קשר. זה מה שאני מנסה להסביר לך. פול סינגר ואליוט מנג'מנט לא מעורבים בכלל בפעולות שלנו. פול יושב בדירקטוריון שלנו, אבל הוא אפילו לא יו"ר הדירקטוריון. יש לנו ארגון שמקבל תקציב שנתי מהקרן שלו, ופועל באופן עצמאי".
פול סינגר גם השקיע ב"בזק".
"נכון".
חוץ מ"בזק" יש לו עוד אינטרסים עסקיים בישראל?
"לא".
למה דווקא בזק?
"את זה תצטרך לבדוק עם אליוט מנג'מנט. יש לנו פיירוול בין אליוט מנג'מנט ל'סטארט-אפ ניישן סנטרל'. אני לא יודע מה האסטרטגיה של אליוט. אני לא רוצה לדעת. זה עניין מהותי למי שאנחנו: אנחנו עצמאיים. אנחנו לא הממשלה. אנחנו לא לוקחים כסף מהממשלה. לא לוקחים כסף מתאגידים.
"פול מממן את 'סטארט אפ ניישן סנטרל' מסיבה אחת: לחזק את הכלכלה הישראלית. הוא מאמין שכלכלה ישראלית חזקה זה ישראל חזקה, וישראל חזקה זו מטרה טובה. בחרנו לחזק את הכלכלה הישראלית דרך ההיי-טק, שהוא הנהג של הכלכלה הישראלית. אנחנו בעצם עושים פיתוח עסקי עבור כל הכלכלה הישראלית. בחינם. זו השקעה עצומה".
מה שאתה אומר בעצם זה: שים בצד את השאלות הספקניות שלך וקבל את זה שאתה יושב עכשיו בלב אחד המפעלים הציוניים הגדולים של תקופתנו.
"זו הסיבה היחידה שפול סינגר עושה את זה. זו הסיבה שכולנו עושים את זה. ממש ככה".
* * *
זמן ישראל פנה אל קבוצת אליוט בשאלה מה היה המניע לרכישת המניות בחברת בזק ובחברת טיסנקרופ, והאם זהו רק צירוף מקרים ששתי הרכישות בוצעו במהלך חקירות משטרה בפרופיל גבוה בישראל. עד לרגע זה, לא התקבלה תגובה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם