השתיקה הרועמת של הכבשים

הכבש המוביל את העדר, אילוסטרציה (צילום: Marko Ignjatovic / iStock)
Marko Ignjatovic / iStock
הכבש המוביל את העדר, אילוסטרציה

בכל דור ודור קמים לישראלים מנהיגים שיודעים מה טוב להם ופועלים בשמם בהתאם. היום, אחרי כמעט שנה של מלחמה עקובה מדם, כאשר מטרותיה המקוריות לא הושגו, מודיע המנהיג הנוכחי לישראלים כי ציר פילדלפי הוא המפתח לניצחון העתידי.

בכך ולא מדעת בנימין נתניהו מצרף את פילדלפי למוצבים על גדות תעלת סואץ לאחר מלחמת ששת הימים ולמוצבים בדרום לבנון לאחר מלחמת לבנון הראשונה שנועדו להגן על הישראלים, אבל המחיר ששולם בגינם כעבור שנים בטרם קרסו הסתכם באלפי קרבנות.

נתניהו מצרף את פילדלפי למוצבים על גדות תעלת סואץ לאחר ששת הימים ולמוצבים בדרום לבנון לאחר מלחמת לבנון ה-1, שנועדו להגן על הישראלים, אך מחירם בטרם קרסו הסתכם באלפי קרבנות

הטרגדיה של הישראלים היא, שתמיד יימצאו ביניהם מי שמתפתים להאמין בפתרונות כאלה, כי למצעד האיוולת הזה מעולם לא היה מדריך מנחה כיצד להימנע מהם. הבעיה מחריפה במיוחד כאשר את ההחלטות הגורליות מקבל אדם אחד, למרות שבמשטר הקיים במדינת ישראל הממשלה היא הקולקטיב לקבלת ההחלטות.

באנגלית Bellwether מסמל את ראש הכבשים המוביל את כל העדר הצועד אחריו בסך, כשעל צווארו תלוי פעמון לזיהוי. המושג מושת בין היתר גם על המנהיג שאחרים צועדים בעיוורון בעקבותיו. זה קרה בעבר וקורה בהווה בדיקטטורות חשוכות וניתן לאבחן זאת פה ושם גם במדינות דמוקרטיות.

במשך כ-18 שנים לא רצופות היו שרי הליכוד כאותן כבשים שצעדו בסך כעיוורים אחרי נתניהו, וקולו היה עבורם כפעמון מצלצל המנתב את דרכם. איש מהם לא השמיע קול כשסטה מהנתיב או זגזג בדרכים תוך הפרה בוטה והתכחשות לעקרונות והבטחות עבר.

כך היה כאשר חתם על הסכם וואי עם יאסר ערפאת ולחץ את ידיו, נאם את נאום בר אילן על המדינה הפלסטינית, או כאשר החליט לוותר על סיפוח ביו"ש, שעוגן בהסכם הממשלה הפריטטית עם בני גנץ, לטובת הסכמי אברהם. ואיך נשכח את מדיניותו להזין את חמאס בעזה מדי חודש בעשרות מיליוני דולרים בחשיבת בוסר, כי בכך הוא קונה שקט יחסי ומפריד בין ארגון הטרור ואש"ף. והשיא הוא ניסיון ההפיכה המשטרית ואסון 7 באוקטובר, שבמצורף הביאו את מדינת ישראל לעברי פי פחת של מלחמת אזרחים. מלחמה שלמזלנו לא חצתה את סף ההתנגחויות בהפגנות רחוב מזה וברשתות החברתיות מזה.

במשך כ-18 שנים לא רצופות היו שרי הליכוד ככבשים שצעדו בסך כעיוורים אחרי נתניהו, וקולו היה כפעמון המנתב את דרכם. איש מהם לא השמיע קול כשסטה או זגזג בדרכים תוך התכחשות לעקרונות עבר

אין כמו שלושה אירועים קרובים כדי לשרטט את האופן המניפולטיבי בו נתניהו רואה את תפקידו כראש הממשלה. מצד אחד, ההחלטות ליד שולחן הממשלה והקבינט מתקבלות כמעט תמיד פה אחד לפי רצונו, וכדי להסיר ספקות הוא מוצא מדי פעם גם את ההזדמנות להזכיר כי בישראל יש רק ראש ממשלה אחד. מצד שני, הוא מאפשר לשרים מסוימים להתנהל כפילים בתוך חנות חרסינה, כשהוא עצמו משקיף מהצד ולא דואג לשברים המתנפצים לרגליו.

באווירה זו יכול היה שר המשפטים יריב לוין לנסות לבצע הפיכה משטרית שקרעה קרע ענק בציבור הישראלי; איתמר בן גביר הפך את המשרד לביטחון פנים לשדה ניסויים להפצת השקפותיו הקיצוניות; ואילו מירי רגב שרת התחבורה בתואר ושרה למבצעים מיוחדים בפועל של בני משפחת נתניהו, מונתה לערוך את הטקס הממלכתי לציון שנה לאסון, כאשר הכל יודעים כי אישיותה, מעשיה ודבריה הם כאצבע בעיני ציבור רחב במדינה.

בשלושת המקרים נתניהו לא נקף אצבע כדי לחתור לפיוס לאומי ולפשרות שיקהו את הכאוס הפנימי, כי הטרגדיה של הישראלים היא שהפילוג והשיסוי הפנימי הם המלט המתחזק את שלטונו.

קהות חושים קשה

כאשר המשורר מרדכי גבירטיג פרסם את שירו "העיירה בוערת" ערב מלחמת העולם השנייה, הוא ניבא במובנים רבים את השואה. היום ישראל בוערת מבפנים, אבל אין צורך בנבואה כדי להעריך כי בהחליטו להפוך את ציר פילדלפי ליעד האסטרטגי של המשך המלחמה, הציב נתניהו תמרור בוהק המצביע על שבר עמוק באחד מאבני היסוד של האתוס הציוני: הצלת יהודים באשר הם כערך עליון. ובמקרה שלנו, הצלת אחינו השבויים במנהרות חמאס, כמטחווי קשת ברצועת עזה.

מחד, ההחלטות ליד שולחן הממשלה והקבינט מתקבלות כמעט תמיד פה אחד כרצונוכי בישראל יש רק ראש ממשלה אחד. מאידך, לנוכח התנהלות שרים מסוימים כפילים בחנות חרסינה, הוא משקיף מהצד ולא דואג לשברים

וכל זה קורה לממשלה הלאומית, שהפטריוטיזם הוא דגלה הראשי, שהבטיחה בראש ובראשונה ביטחון והגנה לאזרחיה, בניגוד לרפיסות לכאורה המגולמת, לדברי חבריה, ביריבים הפוליטיים.

אין כמו התמונה המצורפת כאן כדי להעיד על בנימין נתניהו ויחסו לשאלת גורל החטופים מראשית המלחמה ועד היום. במרץ 1997 הרג חייל ירדני שבע נערות ופצע ארבע אחרות ומורה שטיילו בנהריים לגדות נהר הירדן.

המלך חוסיין קטע ביקור בספרד והטיס את מטוסו לנחם את המשפחות השכולות בבית שמש, כשהוא כורע ברך לפניהן ומפטיר, בין היתר, "אובדנכם הוא אבדני".

בתמונה זו, נתניהו ראש הממשלה צריך היה מכורח הנסיבות לכרוע ברך לצדו של חוסיין. ככל הידוע, מאז לא נצפה נתניהו באותה פוזיציה באף אחת ממלחמות ישראל בתקופת כהונתו, כי אין זה ממנהגו לפקוד את המשפחות השכולות.

המלך חוסיין מנחם את משפחות הנרצחים בפיגוע בנהריים 16 במרץ 1997 (צילום: צילום מסך מערוץ 11)
המלך חוסיין מנחם את משפחות הנרצחים בפיגוע בנהריים 16 במרץ 1997 (צילום: צילום מסך מערוץ 11)

לאורך חודשי המלחמה הנוכחית ראינו אותו בישיבות שולחן מתועדות עם משפחות שכולות וחטופות כשלצדו שרה אשתו. במקרים הספורים על כף יד אחת בהם הוא נפגש עם המשפחות בביתן, זה היה מלווה בחשיבה על זהותן הפוליטית האפשרית, לאחר מקרים לא מעטים של סירוב לפגוש אותו. הוא תועד גם במספר מקרים בשיחות טלפוניות, והיו גם מקרים של בני משפחה שסירבו לפגוש או לשוחח אתו.

הדיכוטומיה הזו בין התמקדות בניהול המלחמה לבין הזדהות עם כאבן של אותן משפחות, היא בקליפת אגוז עדות חיה להתנהלותו של בנימין נתניהו מאז 7 באוקטובר 2023, תאריך שכבר נשכח ממנו, אם לשפוט על פי נאומו בעניין ציר פילדלפי.

כל מה שקורה לנו בימים אלה – קורה בממשלה הלאומית, שהפטריוטיזם הוא דגלה הראשי, שהבטיחה בראש ובראשונה ביטחון והגנה לאזרחיה, בניגוד לרפיסות לכאורה המגולמת, לדברי חבריה, ביריבים הפוליטיים

לפי אותו דפוס חשיבה, הוא כנראה לא מעלה על דעתו את האפשרות המזוויעה כי מחיר העמידה על פילדלפי יהיו 101 מתים המוגדרים היום כחטופים. ואל לנו גם לשכוח לרגע: בהחלטתו על פילדלפי גוזר נתניהו גם את גורלם של עשרות אלפי מתיישבי הגליל להמשיך להיות פליטים בארצם, כשהם רואים בעיניים כלות כיצד פירות עמל חייהם עולים באש ובתיהם נחרבים. כל אחד מהישראלים, המכיר את עברה של המדינה, יכול להעריך אם ראש ממשלה אחר בישראל היה נוהג באותה דרך.

אבל, והיה אם ביום מסוים נתניהו יכריז כי ציר פילדלפי חדל מלהיות יעד אסטרטגי חשוב וכי צה"ל נסוג ממנו, ספק אם יימצא בין הנוהים אחריו קול שישמיע הסתייגות או יבקש הסברים. כי הצועדים בסך לא מקלקלים את השורות.

בצלאל לביא הוא בעל תואר שני ביחסים בינ"ל ומדעי המדינה מהאוניברסיטה העברית. בכתיבה פובליציסטית עושה שימוש גם באירועים היסטוריים כדי לדון ולנתח אירועי דיומא שוטפים בארץ ובעולם.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
שטויות. אתה חושב שבאם בזמנו ישראל לא היה מחזיק מוצבים על גדות תעלת סואץ לאחר מלחמת ששת הימים, המחיר היה פחות? I wish! החשיבה הבריאה היא להכיר במצב העגום לפני הדיון, ואז לדון איך להתקדם... המשך קריאה

שטויות. אתה חושב שבאם בזמנו ישראל לא היה מחזיק מוצבים על גדות תעלת סואץ לאחר מלחמת ששת הימים, המחיר היה פחות? I wish!

החשיבה הבריאה היא להכיר במצב העגום לפני הדיון, ואז לדון איך להתקדם הלאה בתוך המצב הזה. מכתבה זו עולה ההיפך: לפני הדיון העולם אמר להיות רומנטי, ואז מקיימים דיון ורואים שהמסקנה הגרוע מכל.

עוד 968 מילים ו-1 תגובות
סגירה