"ועל אחינו הגברים שנשארו שם בני עשרים"

שלמה וינטרוב נבות ז"ל
שלמה וינטרוב נבות ז"ל

עם ההתקדמות בגיל הפרופורציות משתנות. ככל שאני מתבגרת ומוסיפה שנים זה נהייה יותר קשה ובלתי נסבל לשמוע את גילאי הלוחמים הנופלים. הם הולמים שוב ושוב בראש. באכזריות, בלי רחמים: בן 19, בן 20, בן 21. בצעירותי לא הייתי מודעת כמו עכשיו לגודל ההחמצה. לא ממש תפסתי שחייהם נגדעו ממש בהתחלה.

המילה "בהתחלה" חזרה שוב ושוב ברשימות ושירים, שפרסמה אחות שכולה אשר אחיה נפל בגיל 21 במלחמת ששת הימים. הכרתי את האחות המוכשרת, רותי אבני מקיבוץ כפר בלום. היא כתבה על אחיה ברוך בעיתונות הקיבוצית והייתה חוזרת ותוהה: זה בלתי נתפס ובלתי אפשרי. איך זה שחיים צעירים נגדעים כל כך בהתחלה?

המילה "בהתחלה" חזרה שוב ושוב ברשימות ושירים, שפרסמה אחות שכולה שאחיה נפל בגיל 21 בששת הימים. היא הייתה חוזרת ותוהה: זה בלתי נתפס ובלתי אפשרי. איך זה שחיים צעירים נגדעים כל כך בהתחלה?

הם נשארים צעירים לעד.

"כאלה באביב ימותו"

כתבה המשוררת רחל. צירוף המילים הזה נהיה נפוץ בהספדים על נופלים במלחמות, מדי פעם אף צוטט בשערי חוברות זיכרון. ושאול טשרניחובסקי כתב בשיר קינה על נופלים צעירים:

"ראי אדמה כי היינו בזבזנים עד מאוד:
פרחי פרחים בך טמנו רעננים ובהוד".

השיר "גבעת התחמושת" שחיבר יורם טהר-לב ויאיר רוזנבלום הלחין היה לשיר אייקוני, המזוהה עם "ששת הימים". אותו שיר לא נישא על גלי האופוריה ששטפה את רובנו ככולנו בעקבות ניצחון הבזק והחזרה אל חבלי ארץ תנ"כיים, לפני שהתחלנו להתפכח ולתפוס את איימי הכיבוש.

השיר לא נגוע בקיטש ובסכריניות שאפיינו אז את שירי ההללויה למנצחים ואת אלבומי הניצחון הצוהלים. יורם טהר-לב תיעד כמעט במדויק את הקרב המר וההרואי שהתחולל על הגבעה הירושלמית. הלחן הקצבי של יאיר רוזנבלום הולם ומכה בראש. השיר העוצמתי נחתם בשורות מחץ:

"ועל אחינו הגברים
שנשארו שם בני עשרים
על גבעת התחמושת".

"שנשארו שם בני עשרים" – השורות הללו מלוות אותי כבר יותר מחמישים שנה. וברבות הימים הן נשמעות באוזני יותר ויותר מרות ונוקבות.

טהר-לב תיעד כמעט במדויק את הקרב המר וההרואי שהתחולל על הגבעה הירושלמית. הלחן הקצבי של רוזנבלום הולם בראש. השורה "שנשארו שם בני עשרים" מלווה אותי מעל 50 שנה ונשמעת לי יותר ויותר מרה ונוקבת

הנה סיפור על החמצה משוועת שהכרתי מקרוב: סיפור חייו המבטיחים ומותו המוקדם של הטייס שלמה וינטרוב. בחיל האוויר שם משפחתו עוברת ונהיה "נבות". שלמה, יליד קיבוץ בית-אלפא, היה חברי לכיתה-קבוצה במוסד החינוכי הפנימייתי "גלבוע". המוסד היה משותף לנוער מקיבוצי השומר הצעיר בעמק המזרחי: בית-אלפא, תל-עמל (ניר-דוד), מסילות ורשפים.

שלמה נפל בפברואר 1970, במהלך פעילות אווירית בשמי סוריה. מטוס המיראז' שלו יורט בפגיעה ישירה של פגז נ"מ. הוא היה סגן מפקד טייסת, בן 27 פלוס במותו. הניח אישה, ובן ובת פעוטים. בן נוסף נולד ביום השלושים למותו.

"מותו של שלמה הוא אבדה בסדר גודל לאומי, כי הבחור נועד לגדולות", אמר מפקדו, אל"מ יעקב אגסי. הוא סיפר איך שלמה הפתיע והדהים אותו בהיקף הידע שלו. ידע נדיר וחריג של רב-סרן צעיר. כנראה שהוא המריא וגם צלל לעולם הטיס עם אותה סקרנות אינסופית שהכרתי בימינו במוסד החינוכי.

היינו בני 13 כאשר הצטרפנו למוסד האזורי ואז התחלנו להכיר מקרוב בקבוצה-כיתה "כפירים" ילדי קיבוצים שכנים. קודם לכן מעולם לא פגשתי ילד כל כך סקרן וידען. שום דבר אנושי לא היה זר לו, לא תחומי דעת וגם לא זוטות פיקנטיות ורכילויות. הוא היה אוצר של מידע וציטוטים מדברי אנשים. תאב דעת, מרבה בקריאה, כותב שנון, ספורטאי וקריקטוריסט.

שלמה נפל בפברואר 1970, בפעילות אווירית בשמי סוריה. מטוס המיראז' שלו יורט בפגיעה ישירה של פגז נ"מ. הוא היה סגן מפקד טייסת, בן 27 פלוס במותו. הניח אישה, ובן ובת פעוטים. בן נוסף נולד ביום ה-30 למותו

היה ברור לכולם ששלמה הוא הגאון הפרא של הקבוצה וגם הנון-קונפורמיסט, הפרוע, הבועט והיוצא חוצץ. שום מסגרת רגילה ובינונית לא התאימה למידותיו. אי אפשר היה להכתיב לו את דרכו ולהטיל עליו מרות. כי הייתה לו דרך משלו בכל דבר ועניין, וריאציה מקורית שייחדה אותו בלבד. הוא היה מחולל פרובוקציות, מהומתן ומעורר התרגזויות. לא מעטים התקשו להבין את אישיותו המורכבת.

בספר לזכרו כלולים גם דברי המורה שלנו להומניסטיקה. היא אמרה ששלמה ניחן בכושר הפשטה נדיר יחסית לגילו. הוא השכיל לגזור מסקנות מהפרטים. מחשבתו האנליטית, הבשלה, רצה קדימה והוא הקדים את שאר התלמידים.

"הטיס התאים לכנפיו ולמעופו", אני כתבתי באותו ספר זיכרון. ספרטניות ומצ'ואיזם שלטו אז בחינוכנו הקיבוצי, והטיס נחשב גם בעיניי לפסגת התהילה והיוקרה. כיום אני מסתייגת כמובן מאותה גישה מליטריסטית.

שלמה דווקא לא נטה למאצ'ואיזם. הוא פשוט הצטיין בכל דבר שבו נגע. אני מניחה שהוא היה מסתער עם אותה סקרנות אינסופית על כל תחום אחר שבו היה בוחר. ילדיו עם כישרונותיהם מהווים מעין תזכורת לגודל ההחמצה שבמותו הכה מוקדם. שלושתם הישגיים ובעלי תואר דוקטור: פיזיקאי. מתמטיקאי, רופאה.

*  *  *

"הם אינם עשויים מוות", כתב המשורר עלי אלון ז"ל על הנופלים הצעירים (שמו הספרותי א. עלי). ספרו "בהר המנוחות" יצא לאור ב-1969 בעקבות מלחמת ששת הימים והוא כולו מחאה והתרסה על מות צעירים במלחמה. כבר ציטטתי אותו בעבר בהקשרים אחרים.

היה ברור לכולם ששלמה הוא הגאון הפרא של הקבוצה וגם הנון-קונפורמיסט, הפרוע, הבועט והיוצא חוצץ. שום מסגרת רגילה ובינונית לא התאימה למידותיו. אי אפשר היה להכתיב לו את דרכו ולהטיל עליו מרות

השיר "בהר המנוחות אין מנוחות" מתאר היעדר יכולת של אדמת ירושלים העתיקה לקבל ולהכיל את הנופלים שיהיו לנצח "צעירים לעד". השיר המצמרר נחתם בתחינתם לאדמה של אותם נופלים עולי ימים:

"קבלי אותנו הו אימא
אספי אותנו
כי קורענו מתוך החיים
ואל המוות איננו יכולים לבוא".

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 812 מילים
סגירה