לפני שנה הן נפגשו לפיקניק במקורות הירקון. נגה ונעמי (שתיהן ביקשו להזדהות בשמן הפרטי בלבד) היו עדיין לפני גיוס ונעמה לוי התרגשה לקראת סוף קורס התצפיתניות, טקס קבלת הכומתה וכל מה שמסביב. "היינו חבורה מלוכדת מכיתה י'. יחד בהפסקות ואחרי בית ספר 24/7 ביחד. אחרי התיכון טסנו לפראג.
"נעמה הלכה למכינת באר אורה, רצתה לתרום ולהתכונן לצבא – וגם אנחנו היינו במכינות והתכוננו לשירות משמעותי. הפיקניק בספטמבר שנה שעברה היה הפעם האחרונה שראינו אותה", סיפרו השבוע שתי החברות מהכיתה בתיכון ברעננה.
"בשבת בבוקר קיבלנו ממנה הודעות וראינו שהיא מפחדת. אמרנו, 'זה הגיוני, יש בומים', ואז היא לא ענתה. שמרנו על אופטימיות עד שראינו סרטון שבו היא מובלת לג'יפ חמאס"
"בארבעה באוקטובר היא הגיעה להיקלט במוצב נחל עוז. לפני הגיוס הציעו לה להיות מש"קית חינוך אבל היא החליטה שתהיה תצפיתנית כי רצתה לתרום יותר וקיבלה את השיבוץ הזה.
"בשבת בבוקר קיבלנו ממנה הודעות על בומים ויכולנו לראות שהיא מפחדת. אמרנו לעצמנו, 'זה הגיוני, יש בומים', ואז היא לא ענתה לנו. ניסינו לשמור על אופטימיות, עד שראינו את הסרטון שבו לוקחים אותה לג'יפ. אמרתי לעצמי, 'אין מצב שזו נעמה', לקח לנו זמן להבין את גודל הסיטואציה, אולי שבוע עד שנפל האסימון", מוסיפות שתי החברות, נגה ונעמי.
"אם לא נפעל, נתחרפן"
הן מדברות ברוך ובפשטות, מצליחות לכבוש סערת רגשות. אף שהן כבר חיילות, חזותן כשל נערות והמחשבה שהחברה הכי טובה שלהן חטופה במנהרות חמאס בלתי נתפסת.
"עכשיו אנחנו מנסות לעשות מה שיכולות בשבילה ולהישאר אופטימיות. יודעות שהיא הייתה מעדיפה להישאר אנונימית. אנחנו נפגשות עם אימא שלה, הרבה פעמים מדברים על סתם דברים, זה עושה לה טוב וגם לנו.
"לפעמים אני מאבדת את זה ושואלת את עצמי 'מה יעזור עוד טיקטוק?' אבל אם לא נפעל, נתחרפן – ואין לדעת מה ישפיע. אפשר למקד את זה בחטופים ואולי זה יעזור"
"לפעמים אני מאבדת את זה ושואלת את עצמי 'מה יעזור עוד טיקטוק?' אבל צריך, כי אם לא נפעל, נתחרפן – ואין לדעת מה ישפיע הכי טוב. מה שאפשר זה לעשות טוב ולמקד את זה בחטופים ואולי זה יעזור. מרגש אותנו לראות שאכפת לאנשים ושזה חשוב להם", הוסיפו השתיים.
הן יושבות באולם קטן בראשון לציון מול כמה עשרות עובדות אגף הנוער והצעירים מהעירייה וחניכי תנועות נוער, מקוות שהנוכחות במפגש יעבירו הלאה את הסיפור של לוי ויתווכו אותו לצעירים שאיתן הן עובדות. אי אפשר להישאר אדיש כששומעים את סיפור החברות שהפך לסרט אימה.
"בא לי לשתף את נעמה"
"הפכנו לקהי חושים בנוגע לחטופים ועכשיו אתן מספרות לנו על ההחלטה שחרצה את גורלה של נעמה, להיות תצפיתנית", אומרת אחת מעובדות העירייה תוך כדי שהיא בוכה.
היא שואלת אותן שאלה שעלתה אצל רבים בישראל בשנה האחרונה: "קורה שאתן עושות משהו כיפי שמייסר אתכן על זה שהיא שם ואתן פה?"
"כל התקדמות קשה. התגייסתי לצבא בנובמבר, זוגיות, בא לי חו"ל, ללכת למסיבה, אני שואלת את עצמי האם זה בסדר? יש לי צביטה בלב, כאילו, פאק, נעמה לא פה ובא לי לשתף אותה"
נגה: "כל דבר שהוא התקדמות הוא קשה. התגייסתי לצבא בנובמבר, זוגיות, בא לי חו"ל, ללכת למסיבה, אני שואלת את עצמי האם זה בסדר? יש לי צביטה בלב, כאילו, פאק, נעמה לא פה ובא לי לשתף אותה. אי אפשר להפסיק לחיות ואי אפשר לשבת בבית. אז כן, קשה לקחת צעדים גדולים".
נעמי: "הייתי אמורה לשרת באוגדת עזה ושבועיים–שלושה אחרי שהיא נחטפה אמרתי לעצמי שלא אהיה מסוגלת ושיניתי שיבוץ. בטירונות זה היה אצלי במודעות: נעמה הייתה אמורה להיות מוגנת בבסיס וזה טריגר. העובדה שאנחנו חיילות ממלאת את הזמן. לפעמים אני מסיימת יום ומבינה שלא חשבתי עליה כל היום".
להוציא את כיכר החטופים מתל אביב
כמעט התרגלנו לראות ולשמוע את בני משפחות 101 החטופים. המפגש במרכז נשים עירוני בראשון לציון שהתקיים השבוע הזכיר שיש גם מעמד נוסף, פחות רשמי אבל טעון באותה מידה – חברות/ים של החטופים. לפני כמה חודשים הם פתחו קבוצת ווטסאפ בשם "לא ישנים בלילה" ולפני כשלושה חודשים התחילו ביוזמה של מפגשים עם הקהל הרחב.
עיקר הפעילות סביב החטופים מתרכזת ברחבת מוזיאון תל אביב והיוזמה של "הכיכר הנודדת" מבקשת לייצא אותה למקומות אחרים.
למשתתפות בכיכר הנודדת אין דבר במשותף חוץ מהיותם חברים של החטופים. הם לא באים עם מסר פוליטי ובעיקר מבקשים לקרב אותנו לסיפור שמאחורי 101 התמונות
הם היו בכרמיאל, מצפה רמון, השבוע בראשון לציון – וישמחו להגיע לאן שיזמינו אותם. לעשרות המשתתפים בקבוצה אין דבר במשותף חוץ מהיותם חברים של אלה הנמצאים כמעט שנה בשבי בעזה. הם לא באים עם מסר פוליטי ובעיקר מבקשים לקרב אותנו לסיפור שמאחורי התמונות.
כך למשל, עמר ירון מכברי ואליה וולנר ממצפה הילה, שהגיעו למפגש השבוע כדי לספר על ההיכרות שלהן עם רומי גונן. וולנר: "אנחנו חברות מהתיכון, עבדנו במסעדה בצפון ובאותו זמן טסנו לדרום אמריקה ועברנו לתל אביב. רומי נחטפה בגיל 23 וחגגה יום הולדת אחרון ב־18 באוגוסט. היא מושלמת, דעתנית, מצחיקה עם שיער מהמם שנראה מרחוק.
"היא אוהבת לרקוד ובאמת, לא כקלישאה, חברה שכל אחת רוצה לצדה – תמיד תגן על חברות או מי שלידה. ילדת סנדוויץ' בין חמשת הילדים של מירב ואיתן". מדי פעם וולנר עצרה כדי לבלום את ההתרגשות והמשיכה לתאר את מה שקרה באותה שבת ומאז: "רומי נסעה למסיבה עם חברתה גאיה, שגם אותה זכינו להכיר בחו"ל.
"בן שמעוני, שכבר היה אחרי נגלה שלישית של הצלת אנשים, היה בבאר שבע והתעקש לחזור ולקחת אותן למרות שגאיה חליפה ביקשה שלא. הוא אסף אותם ובאחת הפניות חולייה ירתה ברכב. בן וגאיה נרצחו ובחור שהיה איתם, אופיר צרפתי, קפץ על רומי, חטף כדור – ושניהם נחטפו. גופתו של אופיר הושבה כמה ימים לאחר מכן.
"מעבר לגעגוע שלי אני חושבת מה היא עוברת, כמה אפשר להיות חזק? לא כיף לי לספר, אבל אני רוצה לחבר עוד אנשים לרומי ולסיפור שלה – ואולי זה יביא אנרגיות חיוביות"
"מעבר לגעגוע שלי אני חושבת מה היא עוברת, כמה אפשר להיות חזק? לא כיף לי לספר את זה כי זה אישי ופרטי, אבל אני רוצה לחבר עוד אנשים לרומי ולסיפור שלה. ככל שמגדילים את המעגל שרוצה שהיא תחזור אולי זה יביא אנרגיות חיוביות. יש כל הזמן דיבורים על מגעים וקשה לך להחזיק את עצמך. אני כבר אובדת עצות ושואלת גם אתכם איך להפיץ את האור של רומי?"
החבר מהטיול בהודו
שלומית שרביט (48), אשת תקשורת ופעילה חברתית, הכירה את עמרי מירן באמצע שנות ה־20 שלה כשטיילה בהודו והוא הסתובב שם על אופנוע. הכינוי שלו היה "אנטוניו" בגלל הדמיון לשחקן המפורסם ולקבוצת המטיילים שלהם קראו "משפחת מילגה".
"לא היינו בני זוג ולא נשארנו חברים, לא הייתי חלק מחייו. הוא הגיע לנחל עוז לפני 12 שנה בהמלצת חבר, עסק בשיאצו ועבד בנוי של הקיבוץ. לפני כארבע שנים הוא פגש את לישי ונולדו להם שתי בנות. בדומה לו, גם אני מצאתי זוגיות בשלב מאוחר בחיים", אמרה ועברה להזכיר את סיפור החטיפה.
המחבלים השתמשו בתומר ערבה בן ה־17 כדי שידפוק בדלתות הקיבוץ. הם פתחו והנער נרצח. הנוחבות העבירו את ההורים ושתי הבנות לשכנים ואחרי שעה הודיעו שייקחו את עמרי, צחי עידן, ואימא ובת אמריקאיות שהוחזרו בהמשך. לישי הספיקה לומר לעמרי שהיא אוהבת אותו ושיעשה מה שמבקשים ממנו.
"לישי מגדלת את שתי הילדות לבד בבית שהן עברו אליו ונלחמת עבורו בצורה מדהימה. אביו של עמרי, דני, מגדל זקן כדי להזדהות איתו ורואים את השחיקה והמשבר הנפשי על פניו"
הסיפור הזה החזיר את עמרי לחיים של שלומית: "לישי מגדלת את שתי הילדות לבד בבית שהן עברו אליו ונלחמת עבורו בצורה מדהימה. אמו של עמרי נפטרה כשהיה צעיר ומי שנאבק בשבילו הוא אביו דני, שמגדל זקן כדי להזדהות איתו. רואים את השחיקה והמשבר הנפשי על פניו. באפריל הגיע סרטון של עמרי עם קית' סיגל, ראו שהוא חי וזה המצב כרגע.
חברות של כרמל גת מספרות עליה במצפה רמון
"כששמענו ב'משפחת מילגה' שהדבר הזה קרה, התעוררנו כמו צוות מילואים רדום כדי לנסות לעזור ללישי ולעמרי – ולא רק בשבילו. גם כאימא לשתי בנות קטנות אני מרגישה שאני חייבת להעלות מודעות ושימשיכו לדבר על החטופים. ברמה האישית, אני חושבת שיש חוזה בין מדינה לאזרח ושפה יש קו שבר. לתחושתי, צריך להחזיר אותם כמה שיותר מהר.
"עד לא מזמן היו איתנו גם החברות של כרמל גת, שאחת מהן לא התחתנה כי לא יכלה לעשות את זה עד שכרמל תחזור. התאהבתי בהן ובה דרך הסיפורים שלהן והייתה תחושה שכרמל חזקה ושהיא תשרוד. אני חייבת להודות שהשבוע וחצי האחרונים טלטלו את כולנו. הבנו שהזמן באמת אוזל ושכל רגע הוא קריטי".
"עד לא מזמן היו איתנו חברות של כרמל גת. התאהבתי בהן ובה דרך הסיפורים והייתה תחושה שהיא חזקה ותשרוד. השבוע וחצי האחרון גרם לנו להבין שהזמן באמת אוזל"
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם