מוטה גור בתקופתו כרמטכ"ל (צילום: דובר צה"ל)
דובר צה"ל
מוטה גור בתקופתו כרמטכ"ל

למה לא מוטה גור?

הארכיון של רוןזמן ישראל נובר בארכיון של העיתונאי הוותיק רון מיברג ומפרסם מחדש מבחר מכתבותיו, שקריאה בהן היום מספקת פרספקטיבה איך הגענו עד הלום ● והשבוע: בחזרה ל-1990, כשהרמטכ"ל לשעבר מוטה גור חרג ממנהגו והודיע כי בקרב הנצחי בין פרס לרבין במפלגת העבודה, הוא תומך ברבין

הצרצרים נאספו למסיבה השנתית; אחרי הריקודים והשתייה פרשו כולם לעשות אהבה בשיחים. כשצרצרים עושים אהבה הם מצרצרים; רעש ומהומה גדולים. צרצר אחד זקן עמד לבד באמצע השדה וצרצר כמו משוגע. ניגש אליו צרצר צעיר ואמר לו: סבא, הרי אתה לא עושה את זה, מה אתה מצרצר? כדי שלא ידפקו אותי, ענה הזקן.

מוטה גור מזכיר את הבדיחה על הצרצרים בסמוך לאמירה על מצב רוחו הנוכחי של יצחק רבין. גור מתרשם שרבין החליט בשבוע שעבר שהוא בוחר בציר עימות והולך עד הסוף. עכשיו הוא מצרצר.

בימים בהם הולך וגובר במפלגת העבודה הקול הקורא להסכם ג'נטלמני פרס־רבין, החליט רבין שכל הסכם כזה ישאיר את פרס מסתובב לו בין הרגליים ונושך בעקביו, ורבין, כך הוכח בעבר, לא יכול לחיות עם זה. רבין יודע שפרס לא יתפנה מרצונו אל חדר הנושא את שמו בוועד הפועל. גם המפלגה יודעת. לכן דחתה את מסירת מסקנות דו"ח ועדת החקירה על מפלת בחירות 88' בעשרה ימים.

כעת עושים חושבים. איך ליהנות מן הקתרזיס הבלתי נמנע מבלי להכתים את השטיח. השבוע חרג מוטה גור ממנהגו והצטנע. המשחק היחיד בעיר הוא פרס־רבין, אמר, ואם ישחקו אותו לפי החוקים, הרי שההתמודדות הבאה במפלגה של נציגי דור הביניים המדשדשים במקום תהיה בשנת 92'.

יצחק רבין ושמעון פרס, 1975 (צילום: יעקב סער, לע"מ)
יצחק רבין ושמעון פרס, 1975 (צילום: יעקב סער, לע"מ)

גור יודע שהיה מעין כנס התהוות של גרעין מחנה משה שחל. ישבו שחל ואנשיו והסתכלו אחד בשני. גור מביט שמאלה ורואה את עוזי ברעם נדרש לשורשיו במנגנון; רואה את גד יעקבי שטרם הכריז; וגם את יענקל'ה צור, אולי כדי להוכיח שהמקצה מלא בסוסים בריאים. כלומר שאם הוא, גור, ינצח, הוא לא יהיה שם הרץ היחידי.

אבל בינתיים מדובר על הכרעה בין פרס ורבין. ציר ההתנגשות מוביל לזה בוודאות. מבחינה מקיאווליסטית טהורה, אומר גור, התמודדות קשה ומלוכלכת טובה למועמדים כמוני. שייקחו שנה שלמה לכלות איש את רעהו, להזכיר למפלגה איך אנחנו נראים בסופה של התמודדות כזו, ואז דור הביניים יכריז על מועמדותו. מכיוון שמוטה גור הוא האיש שהיה מועמד בעיני עצמו לרמטכ"לות עוד כשהיה סרן צעיר, וראה עצמו ראוי למשרת ראש הממשלה כאשר הצטרף למערך, יש משהו מפוכח, אולי אפילו זהיר, באופן שבו הוא מצליח להכניס שאיפות אישיות למגירה.

גור יודע כי בינתיים מדובר על הכרעה בין פרס ורבין. ציר ההתנגשות מוביל לזה בוודאות. הוא הכניס את שאיפותיו האישיות למגירה והכריז: יושב בשקט למען טובת המפלגה

* * *

אלמלא התאבד יעקב לוינסון ונהרג מוסה חריף, היה משקלו הסגולי של דור הביניים במפלגת העבודה משמעותי יותר. עוזי ברעם היה מתומכיו הנלהבים של לוינסון, והתאבדותו השאירה את ברעם עם תהיות. מאוחר יותר מצא ברעם דרך נסיגה טקטית, ואמר כי לוינסון לא היה ראוי להיות איש ציבור בגלל פחד פתולוגי מביקורת. ברעם תמך בעבר באשכול, בדיין, ברבין, בפרס ואפילו ביצחק נבון – כולם היו ראויים בעיניו למשרה. וזה הגיוני וטבעי שאחרי שנגמרו המועמדים הריאליים הוא תומך בעצמו.

ב-84' המתין ברעם לנבון ולאופירה בשדה התעופה בן גוריון, כשהוא מצפה להכרזה דרמטית של נבון על התמודדותו על התפקיד. אבל נבון הודיע שהוא מוותר למען טובת המפלגה, והלך לאכול חומוס. זה מה שגור אומר שהוא עושה עכשיו. יושב בשקט למען טובת המפלגה.

הרמטכ"ל מוטה גור ויצחק רבין בגבול הצפון, 1977 (צילום: יעקב סער, לע"מ)
הרמטכ"ל מוטה גור ויצחק רבין בגבול הצפון, 1977 (צילום: יעקב סער, לע"מ)

משה שחל יושב על המשבצת של חיים צדוק, משפטן שהוא פוליטיקאי עם ניסיון של שר. שחל סייע לפרס במאמציו הנואשים להקים ממשלה צרה, אך כאשר תידרש מפלגת העבודה להכריע בין עורך דין עם תספורת ומכוניות טובות לבין רמטכ"ל שהרקורד שלו מתאזן בין אנטבה לליטני, היא תעדיף את גור.

את יענקל'ה צור מזכיר גור מתוך נימוס. ללא ייצוג לתק"ם, לא הולכים לבחירות, את זה יודעים כולם. גם גד יעקבי ברשימה, אבל הוא מחושב מכדי לעשות טעות ולקפוץ עם אמירה מטומטמת שתשאיר אותו חשוף בפני רבין או פרס, בתנאי שאחד מהם ישרוד.

יש דרך נוספת לבדוק מה שיש למפלגת העבודה להציע מבחינת כישורים; יעקבי כותב שירים, גור ספרי ילדים, ברעם מצטט אסיסטים של לארי בירד, ושחל אוסף גפרורים ומקטרות. גור יודע מה יגיד לשמעון פרס כאשר יגיע תורו לדבר במרכז. הוא אמר זאת כבר בעבר: שמעון צריך ללכת.

לפני שבוע המליץ גור לפרס על התפטרות מרצון. התפטרות מרצון במפלגת העבודה היא כאשר היו"ר מניח את האקדח על שולחנו שלו במו ידיו, גם מרים אותו וגם יורה

לפני הקמת ממשלת האחדות ב-88' אמר גור לפרס, מה שהוא קורא בשיא החבריות, תישאר יו"ר מפלגה, תוכל לנסות לעשות מדיניות בלי כפיפות לאחריות ממשלתית. למה לך להיכנס למערכת שתכבול אותך. מתוך ראייה נכונה של מצב, אומר כעת גור, את הסוגייה הפתוחה הזו צריך לגמור. היו מאמצים, נכשלנו, שמעון עמד בראש. לטובת העניין הוא צריך ללכת.

לפני שבוע המליץ גור לפרס על התפטרות מרצון. התפטרות מרצון במפלגת העבודה היא כאשר היו"ר מניח את האקדח על שולחנו שלו במו ידיו, גם מרים אותו וגם יורה. התמודדות במפלגה פירושה, שרבין מניח את האקדח על השולחן ויוצא מהחדר. התפטרות מרצון, לפי גור, היא שכל המפלגה לוחצת על ההדק. כמו כיתת יורים. שלא יידעו איזה כדור הרג את הנידון למוות.

הרמטכ"ל מוטה גור ושמעון פרס, 1974 (צילום: משה מילנר, לע"מ)
הרמטכ"ל מוטה גור ושמעון פרס, 1974 (צילום: משה מילנר, לע"מ)

* * *

מה שחש גור כלפי רבין אינו תמיכה ספונטנית ואמיתית. בעיני גור, רבין הוא מה שנשאר מהפרק השלישי ב"עשרה אינדיאנים קטנים" של אגתה כריסטי. גור בונה על כך שדווקא הוא יישאר אחרון, אבל אף אחד במפלגה לא ידלג על רבין בדעה צלולה. מה שכביכול עבד בסדר במשולש הבטחוני רבין־פרס־גור, לא עובד כעת כלל.

"עד לרגע זה לא הייתה ביני ובין יצחק שיחה פוליטית אחת אשכרה", אומר גור. "אבל כולם יודעים כי רבין רצה שהאחדות תימשך ופרס רצה ממשלה צרה. הייתי אצל שמעון שעה שלמה וניסיתי לשכנע אותו לא ללכת למהלך הצר לפירוק. לא הייתי מוכן שיחזור ויאשים אותנו כי טרפדנו לו ממשלה. אמרתי לו שהוא לוקח הימור ולא סיכון מחושב. כרמטכ"ל לא הכשלתי אותך אף פעם, אמרתי לו. גם עכשיו לא אחזיק אותך בגלימה, לך עד הסוף, אבל אתה תיפול.

לפי גור, "עד לרגע זה לא הייתה ביני ובין יצחק שיחה פוליטית אחת, אבל כולם יודעים כי רבין רצה שהאחדות תימשך ופרס רצה ממשלה צרה. הייתי אצל שמעון שעה שלמה וניסיתי לשכנע אותו לא ללכת למהלך הצר לפירוק"

"בערב לפני הצגת הממשלה בכנסת, נסענו ריטה ואני למרכז, ובדרך שמענו חדשות. אמרתי, "אני מקווה ששמעון לא יציג היום אף שר חדש, זה הולך להיות ביזיון".

"הגענו למרכז וישבתי בצד. אנשים המקורבים לשמעון אמרו כי ורדיגר צלצל בערב והודיע שהוא לא איתנו, וכי שמעון ישב ובכה. עד היום קשה לי להסביר איך הרגשתי בכנסת למחרת. ישבתי בכנסת כמו אידיוט, ואני כבר לא ילד קטן, אני אבא וסבא ויש לי עבר, וצוחקים עלינו. גם יצחק התפוצץ כאשר שלחו אותו לרב ש"ך ולרב יוסף. הוא חזר והתחיל לצרוח: "אין לכם ממשלה צרה, על מה אתם מדברים".

שר הבריאות מוטה גור חותם על שבועת נאמנות בכנסת, 1984 (צילום: נתי הרניק, לע"מ)
שר הבריאות מוטה גור חותם על שבועת נאמנות בכנסת, 1984 (צילום: נתי הרניק, לע"מ)

למרות שלא הכניס אותו לקבינט ונתן לו את תיק הבריאות בלבד, תמיד היו דיבורים על כך שגור הבטיח לפרס כי לא יתנפל עליו כל עוד פרס בכיסא. אבל כעת גור מעוצבן בדרכו הזחוחה, מכיוון שממשלה צרה של הימין יכולה להעלות באוב סיוטים מן העבר, כמו רפאל איתן ורחבעם זאבי, ולהפוך אותם למועמדים ריאליים למשרות גבוהות בתחום הבטחוני.

היה זה גור שהוריש את הצבא לרפול וגם כתב עליו בפקודת היום, כי רגליו "צומחות מדשן האדמה", עם דגש על דשן. גנדי במשטרה נראה לו, בנימוס כמובן, קצת מוזר. זה לא שהוא מעריך את רבין. רבין מבחינתו טרם "חטף את הבומבה" והמפלגה כבדה מכדי לדלג מעל המשוכה שלו ולעבור לדור הבא.

זה לא שגור מעריך את רבין. רבין מבחינתו טרם "חטף את הבומבה" והמפלגה כבדה מכדי לדלג מעל המשוכה שלו ולעבור לדור הבא. גם אחרי כמעט 15 שנה, אין למפלגה מועמד זוהר ודינמי. בצילם של פרס־רבין לא צמח דבר

בעבר הייתה הפוליטיקה הישראלית סתומה בגנרלים. גור הוא אחד האחרונים ביניהם השואף למנהיגות. סטטיסטית, מצבו רע. יפה, יריב, ויצמן, שרון ופלד, הלכו לשחק בפוליטיקה. חורב, עמית, טולקובסקי, יריב, לסקוב, זורע וזמיר, האמינו בד"ש והתפזרו יחד איתה. גור שייך לחוליית החוד של בר לב, רבין ורפול מבחינת דרגתו, אך מתוכם, רק רבין הגיע.

גם היום, אחרי כמעט 15 שנה של התמודדות, אין למפלגה מועמד זוהר ודינמי. בצילם של פרס־רבין לא צמח דבר. מעבר לעניין הפוליטי המובהק ־ גור לאחדות ופרס לצרה – הרי שגם בעת פרפוריו האחרונים של פרס חטף ממנו גור ימנית קטנה. בצר לו סיפר פרס על מישהו בכיר במפלגה, ששלח לו מכתב אישי בו המליץ על עצמו למשרת שר החוץ אם תקום ממשלה צרה בראשותו, וכעת הוא מבקש להדיח אותו.

הרמטכ"ל מוטה גור עם יצחק רבין, שמעון פרס ואריאל שרון בגבול מצרים, 1976 (צילום: משה מילנר, לע"מ)
הרמטכ"ל מוטה גור עם יצחק רבין, שמעון פרס ואריאל שרון בגבול מצרים, 1976 (צילום: משה מילנר, לע"מ)

"זה פרס אופייני", אומר גור, "הרי הייתי אצלו חודשיים קודם לכן בשיחה אישית ואמרתי לו אל תלך על ממשלה צרה. עוד אמרתי, והיה ותהיה לך ממשלה צרה, אסור לה להיות שמאלנית. בעניין הקבינט עוד לא נולד האיש שאבקש ממנו שיצרף אותי, אבל בממשלה צרה אני אתבע תפקיד בכיר לעצמי.

"שיחה דומה הייתה לי עם רבין. וזמן מה אחרי זה שלחתי מכתב ל־1,300 חברי המרכז ובו חזרתי על עיקרי הדברים. אז עכשיו, כשהוא יצא עם זה, אמרתי לו: שמעון, מה הסיפור הזה עם המכתב האישי, והוא ככה נע בכיסא באי נוחות".

למפלגת העבודה יש בעיה קשה אם מוטה גור נמצא בדרג הפיקוד הבכיר שלה. אידיאולוגיה והשקפת עולם מרעישות אין שם. מהצבא הוא יצא עם סכסוך דמים עם אריק שרון, שבחוגים רבים נחשב יתרון

למפלגת העבודה יש בעיה קשה אם מוטה גור נמצא בדרג הפיקוד הבכיר שלה. אידיאולוגיה והשקפת עולם מרעישות אין שם, והוא ראוי לעסוק בכל אחת ממלאכות השירות הציבורי מביטחון (היה רמטכ"ל), דרך כלכלה (היה ב"כור") ועד בריאות (היה שר). בכל אחת מתחנות חייו ניצב מקטרג אחר.

מהצבא הוא יצא עם סכסוך דמים עם אריק שרון, שבחוגים רבים נחשב יתרון. שלמה באום, שרוב הזמן הוא איש שרון, אמר פעם על גור, כי כרמטכ"ל היה גור "האיש שהמציא את דוקטרינת האש במבצע ליטני. ירו שם 12 מיליון כדורי נק"ל, שזה בערך מיליון כדורים לכל מחבל הרוג".

הרמטכ"ל לשעבר מוטה גור בסיני, 1976 (צילום: יעקב סער, לע"מ)
הרמטכ"ל לשעבר מוטה גור בסיני, 1976 (צילום: יעקב סער, לע"מ)

גור אינו מסתיר את העובדה כי כבש את ירושלים, ולשם שינוי דווקא הזדהה עם רבין, כאשר האחרון עשה עם הליכוד את החשבון מי עשה מה בשביל ירושלים. ב־81' צעק גור למצביעי ליכוד לא אשכנזים בגן סאקר, "נדפוק אתכם כמו שדפקנו את הערבים", וגם מהאמירה ההיא נראה שהצליח להתרחץ.

גור מסרב להאמין כי רבין מזרז כעת את המהלך החפוז לקיום פריימריס בלי מפקד, כדי למשוך את המפלגה לאחדות ואל משרת שר הביטחון, ששמיר לכאורה שומר עבורו. "כל הדיבורים האלה על כימיה בין יצחק ושמיר מופרכים", אומר גור. "שניהם דגים קרים ובחיים לא התקיימה ביניהם שיחה אישית אמיתית".

גור מסרב להאמין כי רבין מזרז כעת את המהלך החפוז לקיום פריימריס בלי מפקד, כדי למשוך את המפלגה לאחדות. את הדחתו של פרס מבקש גור לבצע באופן מסודר ופורמלי

את הדחתו של פרס מבקש גור לבצע באופן מסודר ופורמלי. הוא התנגד נחרצות להקמתה של ועדת החקירה לתוצאות בחירות 88'. הוא היה ראש המטה ב־84', כבר אז חטפו מכה, פרס אפילו אמר כאילו גור הבטיח לו 50 מנדטים. "מה יש לחקור?", שאל גור. "הרי ברור מה היה".

אבל אחרי שהוקמה ועדת לס הזמין עצמו גור להעיד. אני מניח כי עדותו תהיה כבדת משקל בעת הצגת המסקנות. גור אמר שם דברים קשים. זו הייתה הצגה פרסית של פרס. הסקרים היו שלו. הוא לא נתן לשרים אחרים להופיע בתשדירים. פרס אמר, לא חשוב מה העם רוצה לקנות, חשוב מה אנחנו רוצים למכור.

יצחק רבין ושמעון פרס, 1993 (צילום: יעקב סער, לע"מ)
יצחק רבין ושמעון פרס, 1993 (צילום: יעקב סער, לע"מ)

"התופעה הזו", אמר גור לוועדה, "לא התחילה ב־88'. שבועיים לפני הבחירות ב־81' הציעו לפרס להתחלף עם רבין, כי רבין הוביל בסקרים. ב־84' היו סקרים פחות טובים מבחינתו של פרס, ולא פרסמתי אותם כדי לא לפגוע בו. אבל ב־88' הוא ניהל הצגה פרטית, והיא קרסה עליו.

"למרות מועמדותי הפוטנציאלית", אומר גור, "אצביע בעד יצחק רבין. הדרך של שמעון נכשלה. הוא צריך ללכת. רבין הוא האיש עכשיו".

פורסם לראשונה ב"חדשות", 1990

עוד 1,758 מילים
סגירה