31 שנים להסכמי אוסלו (שנחתמו בספטמבר 1993), ויותר ויותר ישראלים מתפכחים מהרעיון שהפתרון לסכסוך הישראלי-פלסטיני הוא הקמת מדינה פלסטינית.
לאחר רצח יצחק רבין ב-1995 ממשיכי דרכו: שמעון פרס, אהוד ברק (קמפ דיוויד ב-2000) ואהוד אולמרט (אנאפוליס ב-2007) ניסו להגיע להסכם קבע שמשמעותו מדינה פלסטינית, אך נכשלו.
לאחר רצח יצחק רבין ב-1995, ממשיכי דרכו: שמעון פרס, אהוד ברק (קמפ דיוויד ב-2000) ואהוד אולמרט (אנאפוליס ב-2007) ניסו להגיע להסכם קבע שמשמעותו מדינה פלסטינית, אך נכשלו
אפילו בנימין נתניהו הביע תמיכה ברעיון של שתי מדינות בשנת 2009 בנאום באוניברסיטת בר אילן. ברשימת המתפכחים רבים וטובים מהשמאל, שהשלימו עם ההבנה שלא ניתן להקים ישות מדינית עצמאית פלסטינית שתכיר במדינת ישראל כמדינה יהודית ושתחיה לצידה בשלום.
אין פרטנר – חזון שתי מדינות לשני עמים קרס
מדובר בשבירת הרעיון השגור בפי פלסטינים, פעילי שמאל ומנהיגים רבים בעולם המערבי מאז שנות ה-90 של המאה הקודמת – "שתי מדינות לשני עמים".
אלא שהפלסטינים, או ליתר דיוק מנהיגיהם, הקפידו תמיד לוותר על כל הזדמנות לממש את חלומם. היו להם הזדמנויות רבות עוד משנות ה-30 של המאה ה-20 כאשר האימפריה הבריטית הציעה את תכנית פיל (Peel) בשנת 1937, או כשהאו"ם הציע את תכנית החלוקה בשנת 1947.
התערבות זרה להקמת מדינה פלסטינית הייתה אפילו בזמן כהונתו של אריאל שרון כראש ממשלה, אז ניסה הנשיא ג'ורג' בוש הבן לכפות על הצדדים את "מפת הדרכים". כ-15 שנה לאחר מכן, בזמן כהונתו של בנימין נתניהו כראש ממשלה, ניסה הנשיא דונלד טראמפ לקדם תכנית שלום בשם "עסקת המאה". היו עוד הרבה הזדמנויות כמו ועידת טאבה, מתווה קלינטון ועוד ועוד.
ירדן – מדינה ללא היסטוריה, ללא גבולות וללא אוכלוסייה עם עבר משותף
ירדן, או בשמה המלא "הממלכה הירדנית ההאשמית", הוקמה בסוף מלחמת העולם הראשונה בשם "אמירות עבר הירדן". חוסיין בן עלי כיהן כשריף ואמיר של מכה בזמן מלחמת העולם הראשונה. בתמורה למרד הערבי שאירגן נגד האימפריה העות'מאנית, הבריטים גמלו לו במינוי אחד מבניו, פייצל, למלך עיראק ובן אחר, עבדאללה (הראשון), למלך ירדן.
התערבות זרה להקמת מדינה פלסטינית הייתה אפילו בתקופת שרון כרה"מ, אז ניסה בוש הבן לכפות את "מפת הדרכים". כ-15 שנה לאחר מכן, בזמן כהונת נתניהו כרה"מ, טראמפ ניסה לקדם את "עסקת המאה"
המשפחה שמחה לברוח מחצי האי ערב כיוון שהפסידה למשפחת סעוד, מייסדת סעודיה, וחיפשה מדינה לשלוט בה. זה הבסיס למדינה החדשה שקמה – ירדן ללא עבר, ללא היסטוריה, ללא גבולות היסטוריים וללא אוכלוסייה עם עבר משותף.
בעקבות הכיבוש וסיפוח של יהודה ושומרון במלחמת 1948 שם המדינה שונה. הפלסטינים קיבלו ב-19 שנות שלטון ירדן זכויות כמעט מלאות עם תעודת זהות ואפשרות להיבחר לפרלמנט.
האשם – האפוטרופוס והשומר על מסגד אל-אקצא
לשליטי ירדן אין קשר לירדן ובכל זאת הם זוכים לאהדה יחסית בציבור. אחת הסיבות לכך היא שמקורה של השושלת ההאשמית באזור חג'אז, שם הם נחשבו לשושלת מלוכה המגנה על מכה – העיר הקדושה ביותר באסלאם. ההאשמים הם ענף של שבט קורייש של מוחמד, ומכאן שמלך ירדן, עבדאללה (השני), הוא צאצא ישיר של הנביא.
גם הערבים המקומיים רחשו כבוד רב למשפחת האשם, ובשנת 1924 המועצה המוסלמית העליונה מינתה את חוסיין בן עלי לתפקיד מגן המקומות הקדושים בירושלים והאפוטרופוס של מסגד אל-אקצא.
הקשר הדתי של מלכי ירדן למסגד אל-אקצא נמשך עד היום ובשנת 1994 הכירה מדינת ישראל באפוטרופסות ההאשמית.
מקור השושלת ההאשמית באזור חג'אז, שם נחשבו לשושלת מלוכה המגינה על מכה – העיר הקדושה באסלאם. ההאשמים הם ענף בשבט קורייש של מוחמד, ומכאן שמלך ירדן, עבדאללה (השני) צאצא ישיר של הנביא
בשנת 2013 נחתם בעמאן הסכם בין הרשות הפלסטינית (אבו מאזן) לירדן, שעיגן בכתב את החסות הירדנית על המקומות הקדושים לאסלאם בירושלים.
1972 – תכנית חוסיין להקמת פדרציה בגדה המערבית
19 שנים לאחר הנכבה (نكبة) הערבים קיבלו ב-1967 את הנכסה (نَكْسَة), כשישראל כבשה שטח שהיה גדול פי 3 משטחה.
לאחר שהכיבוש "החליף ידיים" ניסה המלך חוסיין להשיב לידיו את השטח באמצעות קידום תכנית בשנת 1972 להקמת פדרציה שתהיה "ממלכה ערבית מאוחדת" כפופה לעמאן. התכנית נכשלה, ו-10 שנים לאחר מכן נכשלה גם תכנית של הנשיא רונלד רייגן להקמת קונפדרציה.
הסכם לונדון – פרס הסכים לסיפוח הגדה על-ידי ירדן. שמיר התנגד
הזדמנות אולי אחרונה לשקט ביו"ש כמעט והשיג שמעון פרס בשנת 1987. שר החוץ של ישראל חתם בחשאי בלונדון על הסכם עם חוסיין לפיו ממלכת ירדן תחזור לשלוט באוכלוסייה הפלסטינית ביו"ש. ראש הממשלה התנגד למסירת שטחים לידי הירדנים והשאיר את הסכסוך בוער. יצחק שמיר ואיש אמונו משה ארנס מנעו מהתכנית של פרס לצאת לפועל ו"קיבלנו" את האינתיפאדה הראשונה.
שנה לאחר מכן ב-1988 חוסיין הודיע רשמית על ויתור על הגדה המערבית. כך נפתחה הדרך למגעים ישירים בין ישראל לפלסטינים, עד שב-1993 נחתמו הסכמי אוסלו וכשנה לאחר מכן נחתם ב-1994 הסכם שלום עם ישראל.
ראש הממשלה בשנת 1987 התנגד למסירת שטחים לידי הירדנים והשאיר את הסכסוך בוער. שמיר ואיש אמונו ארנס מנעו מהתכנית של פרס לצאת לפועל ו"קיבלנו" את האינתיפאדה הראשונה
מלכת ירדן – פלסטינית. רוב אוכלוסיית ירדן – פלסטינית
האינטרס של מלך ירדן לספח מחדש את הגדה המערבית הוא בכך שהמהלך ימתג אותו כמושיע הפלסטינים וכמגן על מסגד אל-אקצא. מבחינת ישראל זאת דרך לסיים את הכיבוש, שלאחריו תהיה מולה מדינה ריבונית ולא ארגון טרור.
ישראל יודעת להילחם במדינות – לא בארגוני טרור. לפלסטינים כדאי להסתפח לירדן כי הם למעשה ישתלטו עליה באופן טבעי, כמרבית האוכלוסייה תחת מלכה פלסטינית ויורש עצר חצי פלסטיני. במקום להקים מדינה קטנה ומבותרת (יו"ש ועזה), הפלסטינים יכולים לקבל לידם מדינה גדולה עם מוסדות שלטון קיימים ועם הכרה בינלאומית.
אבי שאולי עבד שנים רבות כעיתונאי. לאחר כ-10 שנים ב-YNET וגלובס בעיקר, עבר לתחום היח"צ ועבד עם רונן צור, אבירם כהן, יהודה שוויצר ועכשיו – טל גולדפינגר.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
מאמר מחכים ומעניין, אבל לדעתי עם מסקנה לא נכונה. במקום לפתור את הבעיה, אתה מטאטא אותה אל מחוץ לגבולות ישראל. ומה לדעתך יקרה שם אח"כ?
לדעתי, שעה ורבע אחרי שהפלשתינים (חמאס?) ישלטו בירדן, הם יזמינו את משמרות המהפכה או פרוקסי אחרים, לשבת לך על הגבול הכי ארוך שלך.
אם על גבול של 60 ק"מ מול עזה, או גבול של 80 ק"מ מול לבנון – אנחנו מתקשים, תאר לעצמך מה יהיה מול גבול של 240 ק"מ (נטו ללא יו"ש) מול ירדן, כשאיראן תשב לך על הגבול…