בדרום לבנון התחילה הכניסה הקרקעית אחרי סיכום עם ארצות הברית שהיא תהיה מוגבלת בעומק השטח, וכי צה"ל לא יישאר ברצועה המצומצמת לאורך זמן, אלא ייסוג כאשר ישלים את משימתו להבטיח את חזרתם של תושבי הצפון לביתם.
בפרמטרים האלה יהיה אפשר להגדיר את התמרון הקרקעי כהגנה עצמית ולא ככיבוש. נאחל לחיילינו שישלימו את המשימה בשלום, ויחזרו שלמים ובריאים לבתיהם. זאת לא אמורה להיות פעולה פשוטה, כי האזור שורץ מנהרות עמוסות בנשק רב, ויש לתמרן שם בזהירות.
בפרמטרים שסוכמו אפשר להגדיר את התמרון הקרקעי כהגנה עצמית ולא ככיבוש. זאת לא אמורה להיות פעולה פשוטה, כי האזור שורץ מנהרות עמוסות בנשק רב, ויש לתמרן שם בזהירות
יש לשים לב כי למרות שנמסר שהנשיא ג'ו ביידן היה אמור להתקשר לראש הממשלה בנימין נתניהו בעניין הכניסה הקרקעית, הוא לא עשה זאת. במקומו, שר ההגנה לויד אוסטין התקשר לשר הביטחון שלנו יואב גלנט ותיאם עמו. לגלנט הם מאמינים, לביבי קצת פחות.
וכעת מתעוררת השאלה: מה הלאה בלבנון. אחותה של השאלה: מהו היום שאחרי המלחמה בעזה.
ההבדל בין לבנון לעזה הוא שבלבנון יש כתובת, ממשלת לבנון ומדינת לבנון עצמה, בעוד שבעזה איש לא מעלה בדעתו לדבר עם יחיא סנוואר, ועל רמאללה אף אחד לא סומך.
תמונת המצב בלבנון היא, שבעוד יש לישראל יד חופשית לחסל את חזבאללה, זה נשמר בגבולות ההגנה העצמית. הרי אין לישראל יד חופשית לגעת בתשתיות מדינת לבנון, מה שעלול לגלוש כבר לפשעי מלחמה.
מבחינת המצב בלבנון, פירוש הדבר שנפתח הפתח למשטר חדש, חופשי מן הטרור הפוליטי של חזבאללה ששיתק את לבנון ואיפשר לחזבאללה לחדור לכל מנגנוני השלטון ולצבא.
השאלה היא מה יקרה למערכת הזאת ברגע שיוסר מעל לבנון משטר הטרור של חזבאללה. ולמרבה הפלא, הפתרון ללבנון זהה לפתרון בעזה, ומשתלב באסטרטגיה האמריקאית של הקמת ציר המדינות המתונות במזרח התיכון מול הקשת השיעית. זה יאפשר את הקמת הקשת הסונית-ישראלית על הריסות הקשת השיעית.
למרבה הפלא, הפתרון ללבנון זהה לפתרון בעזה, ומשתלב באסטרטגיה האמריקאית של הקמת ציר המדינות המתונות במזה"ת מול הקשת השיעית. זה יאפשר את הקמת הקשת הסונית-ישראלית על הריסות השיעית
הקריסה הכלכלית של לבנון התחילה כאשר המנהיג הסוני של לבנון, סעד חרירי, בנו של ראש הממשלה הכריזמטי, רפיק חרירי, שנרצח בידי חזבאללה, לא עמד בציפיות של מוחמד בן סלמאן, ולא היה מוכן להתעמת עם נסראללה. כפעולת תגמול, סעודיה ומדינות המפרץ הוציאו את כספיהן מן הבנקים של לבנון, וארץ הארזים קרסה.
לחלל הריק נכנסו איראן וקטאר, אבל הם מימנו את חזבאללה, וקטאר מימנה את צבא לבנון, בתנאי שלא יאתגר את חזבאללה. לא היה מי שידאג למדינת לבנון ששקעה בייאושה.
כעת הגיע הזמן שסעודיה והמפרציות יחזרו ללבנון וישקמו אותה. שמחת הלבנונים על חיסול חסן נסראללה מעיד, ששובה של סעודיה לשם יתקבל בזרועות פתוחות.
איראן ערה ל"סכנה" הזאת, ועל פי מה שידוע, לראשונה היא שלחה ללבנון יחידות צבא ממש. אומנם לא ראינו אותם במדים איראניים, אבל קרוב לוודאי שהם שם, ותפקידם לדאוג לכך שחזבאללה לא יתפרק לגמרי. ואם איראן שמה מגפיים צבאיות בלבנון, הם גם יחסמו את שובה של סעודיה לבנקים של ביירות, ככל שיוכלו, ונקווה שלא יעלה בידם.
וזה בדיוק הנוסחה גם לעזה. אבל לצורך זה ישראל חייבת לפתוח את מעבר רפיח, ועל פי מה שמפורסם בעיתונות הערבית, על זה בדיוק ארצות הברית כבר מדברת עם מצרים.
כשסעד חרירי, בנו של רה"מ רפיק חרירי שנרצח ע"י חזבאללה, לא היה מוכן להתעמת עם נסראללה – סעודיה והמפרציות, כפעולת תגמול, הוציאו את כספיהן מהבנקים של לבנון, וארץ הארזים קרסה
ישראל הצליחה לפרק את הקשר בין לבנון לעזה בהקשר של הקשת השיעית, אבל היא חייבת לחדש אותה בהקשר של הקשת הסונית-ישראלית, לתת יתרון לארצות הברית בעימות מול רוסיה וציר הרשע, ולחזור למקומה הטבעי כנכס אסטרטגי של ארצות הברית, ולא נטל ובעיה.
פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על בבעיה הפלסטינית. הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם