בעקבות שורה של הישגים צבאיים מרשימים, בהם "מבצע הביפרים" וחיסול חלק משמעותי מצמרת השלטון של חזבאללה, ניכר כי צבע חזר אל לחיי הפוליטיקאים, אנשי הצבא והפרשנים באולפני הטלוויזיה.
לאחר דשדוש ממושך בעזה, שלא השיג את הפלת חמאס, החזרת החטופים או "ניצחון מוחלט", ישראל שוב הוכיחה לעולם – ובמיוחד לאויביה – את כוחה ויכולותיה. ייתכן שגם שכנעה את עצמה שכל מה שהיה קודם כבר אינו רלוונטי, ומכאן ואילך צפויים לה רק ניצחונות מזהירים, כולל שינוי סדרי העולם במזרח התיכון.
אם בתחילה דיברה ישראל על מבצע צבאי מוגבל וקצר בדרום לבנון, כאילו שזה בכלל היה בקלפים, הרי שתוך פחות משבועיים ראש הממשלה בנימין נתניהו כבר עבר לשיח על "שינוי משטר בלבנון". נתניהו אף קרא ללבנונים להיפטר מחזבאללה, ולאיראנים – להפיל את משטר האייתולות.
תוך פחות משבועיים נתניהו כבר עבר לשיח על "שינוי משטר בלבנון". כעת מדינה שמתקשה לחשב מסלול בעזה הקטנה או להפעיל תחבורה יעילה למילואימניקים שגייסה, מציגה חזון לשינוי המציאות במזרח התיכון
שר הביטחון יואב גלנט מצדו הבטיח מכה "קטלנית ופתאומית" באיראן, וכעת מדינה שמתקשה לחשב מסלול בעזה הקטנה או להפעיל תחבורה יעילה למילואימניקים שגייסה, מציגה חזון לשינוי המציאות במזרח התיכון
אין ספק שהלפיתה האיראנית חונקת את המזרח התיכון, מגבירה את חוסר היציבות ויוצרת תנאים לסכסוכים אלימים מתמשכים. ברור לכולם שעדיף לסלק את האייתולות מלבנון, סוריה, עיראק, תימן – ורצוי מאוד גם מאיראן עצמה.
אדם פצוע בשוק ירקות בביירות לאחר שהזימונית שלו התפוצצה, 17 בספטמבר 2024
אך ישנה סיבה כבדת משקל לכך שהדבר לא התרחש עד כה: כל המדינות שהאיראנים השפיעו עליהן הן מדינות כושלות – מדינות שלא הצליחו לגבש זהות לאומית חזקה שתתגבר על נאמנויות שבטיות, דתיות ואתניות, השקועות בשחיתות כבדה ושאינן מצליחות לקיים מונופול על כוחן. בנסיבות כאלה, מיליציות חמושות רבות שולטות לא פעם יותר מצבאות המדינה.
בלבנון ובעיראק ניצלה איראן את הדיכוי המתמשך של השיעים, אך עשתה זאת בעיקר בשל חולשת המדינות, שלא הצליחו להגן על ריבונותן. בסוריה, האיראנים שיתפו פעולה דווקא עם המיעוט העלאווי – לא מטעמים דתיים, אלא מתוך אינטרסים ביטחוניים וגאופוליטיים. תימן מצדה שרויה כבר עשרות שנים במצב של מלחמה מתמשכת בין הצפון לדרום. בכל המדינות הללו בולטת חולשתן של המערכות, שלא הצליחו לבלום את חדירתה של איראן ולהדוף את השפעתה.
לפני מספר שנים, כשהתברר שהאיראנים והרוסים הצליחו לייצב את משטרו של בשאר אל־אסד ושאין סיכוי שהוא יעזוב בקרוב, החליטו באמירויות לשנות גישה כלפי דמשק
כך היה גם בשנת 1989, כאשר בערב הסעודית נחתמו הסכמי טאיף שהביאו לסיומה של מלחמת האזרחים בלבנון. אז, כמו היום, המעורבות האיראנית הייתה ברורה וגלויה: איראן שמרה על נשקו של חזבאללה ומנעה את פירוקו. גם כיום העולם הערבי עומד חסר אונים אל מול הדורסנות האיראנית בסוריה, לבנון ומדינות נוספות.
לפני מספר שנים, כשהתברר שהאיראנים והרוסים הצליחו לייצב את משטרו של בשאר אל־אסד ושאין סיכוי שהוא יעזוב בקרוב, החליטו באמירויות לשנות גישה כלפי דמשק ולנסות למשוך את סוריה חזרה ל"חיק המשפחה הערבית".
מהלך זה צבר תאוצה לאחר החלטת הליגה הערבית (שלא נתמכה על ידי כל המדינות החברות) להחזיר לסוריה את חברותה בארגון, לאחר שנשללה בשנת 2011, וכן לאחר הפיוס הרשמי בין סוריה לערב הסעודית.
במדינות ערב קיוו כי המהלך הזה יסייע לקרב את סוריה אל המדינות הערביות וירחיק אותה מההשפעה האיראנית. באופן ממוקד, הם קיוו גם להפחתה בייצוא הסם הקפטגון, הסם הסינתטי המסוכן והזול המיוצר בסוריה ומוברח לשטחן.
כיום, שש שנים לאחר תחילת המהלך האמירתי ויותר משנה לאחר ההצבעה בליגה הערבית, ניתן לקבוע בבירור: המהלך נכשל כישלון חרוץ. גם אם אסד היה מעוניין להתרחק מהאיראנים, הוא לא יכול
כיום, שש שנים לאחר תחילת המהלך האמירתי ויותר משנה לאחר ההצבעה בליגה הערבית, ניתן לקבוע בבירור: המהלך נכשל כישלון חרוץ. גם אם אסד היה מעוניין להתרחק מהאיראנים, הוא לא יכול בשל תלותו במיליציות הפרו־איראניות שמגנות על משטרו, ובראשן – חזבאללה.
על פי מומחים סורים גולים, כיום נמצאים בסוריה בין 7,000 ל־20 אלף לוחמי חזבאללה, מאומנים ומיומנים היטב. כוחות אלו אחראים להעברת נשק מהגבול העיראקי דרך סוריה ללבנון, משליטים סדר באזורי סכסוך – ומוודאים שאיש לא יערער על משטרו של אסד.
מעבר להשפעה הגאופוליטית שלהם במזרח התיכון, חזבאללה מעורבים גם באימפריית סמים רווחית, שממנה מתפרנסים לא רק אנשי אסד והמיליציות הפרו־איראניות, אלא גם איראן עצמה. הסמים משמשים ככלי לחבלה במדינות ערביות שהן בעלות ברית של ארה"ב וישראל, כמו ירדן.
מי שהבינו את חוסר התוחלת במאבק מול התמנון האיראני הן דווקא מדינות ערב הסוניות, שבחרו בהפשרת היחסים הכלכליים ובסולחה עם טהרן, במקום לנסות להיאבק על צמצום ההשפעה האיראנית בלב המזרח התיכון. מדינות ערב נכשלו בכך כבר בלבנון, שהתקוממה נגד סוריה וחזבאללה בשנת 2005 בעקבות רצח רפיק אל־חרירי, ראש הממשלה לשעבר, שהיה מקורב מאוד לסעודיה.
המדינות הערביות אולי צוהלות בסתר כשהן רואות את חזבאללה סופג מכות בלבנון ובסוריה, אך חוששות ומעדיפות שלא לפעול באותו אופן נגד האויב המשותף
אף שסוריה נאלצה לסגת מלבנון במאי 2005, חזבאללה המשיך לצבור כוח והשפעה. בעוד סעודיה נסוגה מהשקעותיה במדינה – וכווית ואיחוד האמירויות המליצו לאזרחיהן להימנע מביקורים בלבנון, הכבושה בפועל על ידי איראן – אף מדינה לא נקטה בפעולה במסגרת הליגה הערבית או באופן עצמאי כדי לדחוק את איראן מהשטח.
ההקדמה הלירית הזאת ממחישה עד כמה חמור מצב העניינים כיום במזרח התיכון: המדינות הערביות אולי צוהלות בסתר כשהן רואות את חזבאללה סופג מכות בלבנון ובסוריה, אך חוששות ומעדיפות שלא לפעול באותו אופן נגד האויב המשותף.
מי שחולם על נאט"ו מזרח־תיכוני מוטב שיחשוב שוב – מרגע שמגפיים ישראליות נמצאות בשטח של מדינה ערבית ריבונית, שיתוף פעולה כזה אפילו לא בגדר אשליה. הוא פשוט אינו קיים.
המדינות והחברות הערביות, שאליהן פלשה איראן, נותרו חלשות ומפולגות, ואם יש דבר שמאחד את כולן, זו דווקא השנאה לישראל. אז מי בדיוק צפוי לקחת על עצמו את העבודה הסיזיפית והמסוכנת של דחיקת האיראנים ממדינות אלה?
אין צורך להרחיב על ניסיונה של ישראל להציב את בשיר ג'ומאייל כנשיא בלבנון. מי שלא זוכר את סופו של המהלך הזה, מוזמן לבדוק בגוגל
אין צורך להרחיב על ניסיונה של ישראל להציב את בשיר ג'ומאייל כנשיא בלבנון. מי שלא זוכר את סופו של המהלך הזה, מוזמן לבדוק בגוגל. הקמת רצועת ביטחון עשויה להיות חיונית לצרכים הביטחוניים של ישראל, אך היא עלולה להוביל להקצנה בקרב צעירים לבנונים נוספים ולהגדלת התמיכה ב"התנגדות" – כלומר, בחזבאללה.
האיראנים כבשו את המזרח התיכון כשהם נשענים על אוכלוסיות מקומיות: השיעים בדרום לבנון לא ייעלמו ולא יעברו לטהרן. כל עוד אין להם אופציות פוליטיות אחרות – ולא סביר שזה ישתנה בלבנון המפולגת ורוויית המתחים הבין־דתיים והאתניים – הם ימשיכו לתמוך באופן כזה או אחר בארגון הקיצוני שהוביל למלחמות, לגלי פליטים ולהרס חסר תקדים במהלך שני העשורים האחרונים.
גם אם יצליחו למנות נשיא שאינו בן ברית של חזבאללה, הדבר לא ישנה את המציאות הקיימת. כדי שלבנון תצליח להתמודד עם המצב, עליה לגבש זהות לאומית מאחדת שתעניק לכל אזרח תחושת שייכות וחזון משותף לעתיד – תהליך מורכב ומאתגר, כפי שידוע לנו היטב מהניסיון הישראלי.
אם יש שביב של תקווה, הוא עשוי להימצא דווקא בסוריה. אין זה עתיד ורוד של שפע ושלום, אך מי שמבקש שינוי עמוק במזרח התיכון צריך להתחיל שם. חזבאללה מהווה עמוד תווך מרכזי עבור השלטון הסורי, ופגיעה משמעותית בארגון – הן בשטח לבנון והן בסוריה – עשויה להחליש באופן דרמטי את משטרו של אסד.
השאלה המרכזית נותרת בעינה: כדי לשנות את סדרי העולם במזה"ת, לא די רק בהריסה ובפגיעה. יש צורך גם לבנות יסודות חדשים
חזבאללה היא המיליציה הפרו־איראנית החזקה והמיומנת ביותר שמגינה על משטרו של אסד. השאלה היא מה יקרה אם, בשל הקשיים העצומים בלבנון, היא לא תוכל להמשיך למלא את משימתה? חשוב להבין שאיראן בוודאי לא תוותר על סוריה – היהלום שבכתר המזרח תיכוני שלה – ללא מאבק.
המדינות הערביות שמקיימות כיום יחסים דיפלומטיים עם טהרן יחששו לחזור לביצה הסורית התובענית. למרות זאת, פגיעה נרחבת בחזבאללה, בלבנון ובסוריה, עשויה להחליש את שלטון אסד ולפגוע ביכולת האיראנית לפעול שם כבתוך שלהן.
משמעות מהלך כזה היא גם אפשרות של הצתת מלחמת אזרחים נוספת בסוריה, מלווה בשפיכות דמים ובאלימות. רוסיה, שתלויה בציוד הצבאי של איראן, ככל הנראה תתמוך בטהרן כדי להגן גם על האינטרסים שלה.
השאלה המרכזית נותרת בעינה: כדי לשנות את סדרי העולם במזרח התיכון, לא די רק בהריסה ובפגיעה. יש צורך גם לבנות יסודות חדשים.
במקום להתמקד בהשגת יעדים בני השגה כמו ייצוב המצב בעזה, הקמת ממשל מתון עם תמיכה ערבית ומערבית, והשגת ביטחון טוב יותר בצפון, ישראל עוסקת בחזון של מזרח תיכון חדש ונקי מהשפעה איראנית
כאשר ארה"ב הולכת ומתרחקת מהאזור – מוציאה את כוחותיה מעיראק וככל הנראה גם מסוריה בעתיד הקרוב – כאשר מדינות ערב חוששות וחסרות יכולת להתמודד, והחברות המקומיות מפולגות ומוחלשות, מי יוביל את השינוי האמיתי? גם אם ישראל תפגע במטרות של חזבאללה ותחליש באופן משמעותי את האיראנים, מי יבנה את הסדר החדש באזור?
במקום להתמקד בהשגת יעדים בני השגה כמו ייצוב המצב בעזה, הקמת ממשל מתון עם תמיכה ערבית ומערבית, והשגת ביטחון טוב יותר בצפון, ישראל עוסקת בחזון של מזרח תיכון חדש ונקי מהשפעה איראנית.
אך במקום חלומות, אולי עדיף לאמץ את "אסטרטגיית הסלאמי": לייצב תחילה את המצב בעזה, למנוע אינתיפאדה ואת קריסת הרשות הפלסטינית, לחזק את השותפויות עם הערבים והאמריקאים – ורק לאחר מכן לגבש אסטרטגיה רחבה שתמנף את ההישגים הצבאיים לשינוי מדיני באזור.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם