הקבינט המדיני־ביטחוני החליט בספטמבר להוסיף ליעדי המלחמה את "השבת תושבי הצפון לביתם בבטחה". זאת נוסף על היעדים שנקבעו באוקטובר אשתקד: מיטוט שלטון חמאס והשמדת יכולותיו הצבאיות ואיום הטרור מעזה; "מאמץ מרבי לפתרון סוגיית החטופים" ו"הגנה על גבולות המדינה ואזרחיה".

אולם, בממשלה לא הגדירו מה התנאים הנדרשים להשבת תושבי הצפון לביתם בבטחה. ממשרד ראש הממשלה ומדובר צה"ל לא השיבו לשאלתנו בנושא. כך או אחרת, מי שיחליטו בפועל מה התנאים לחזרת התושבים לביתם הם לא הממשלה והצבא – אלא התושבים עצמם.

לדברי ראש המועצה האזורית מטה אשר בגליל המערבי ויו"ר פורום ראשי קו העימות, משה דוידוביץ: "התושבים יחליטו אם ומתי לחזור הביתה. אני יכול רק להגדיר, כהמלצה, את התנאים שבהם יהיה בטוח לחזור: לעצור את ירי הנ"ט ואת הסכנה לפלישת כוח רדואן לישראל. לשם כך חזבאללה חייב לעוף מצפון לליטני.

"התושבים במצוקה כלכלית, חלקם הגדול בלי עבודה, חלקם המשיכו לשלם שכר דירה או משכנתה על בתים שעזבו. כדי שיחזרו, חוץ מפיצוי על הנזק הישיר, צריך תמיכות, הנחות גדולות במיסים – ותוכנית פיתוח מקיפה"

מה לגבי ירי הרקטות והכטב"מים?
"סיום הירי לא יכול להיות תנאי לחזרת התושבים הביתה. הירי עלול להימשך עוד הרבה זמן – והוא מגיע לכל הארץ.

אם חזבאללה יישאר מדרום לליטני במצב שדומה לחמאס בעזה, שלפי צה"ל "הוכרע צבאית", התושבים יוכלו לחזור הביתה, לדעתך?
"כן".

רוב התושבים יחזרו בתנאים שציינת, להערכתך?
"לצערי, חלקם לא יחזרו בכלל, אבל הרוב כן".

ראש מועצת מטה אשר משה דוידוביץ, שר הביטחון יואב גלנט ואלוף פיקוד הצפון אורי גורדין בביקור במג'דל שמס. 1 בספטמבר 2024 (צילום: אלעד מלכה)

ראש המועצה האזורית גליל עליון גיורא זלץ מציב תנאים אחרים לחזרת התושבים. לדבריו: "אני לא אומר לתושבים אם לחזור, כל תושב יעשה כרצונו. יש תושבים שנשארו כל הזמן ביישובים שפונו – או עזבו וחזרו – ויש, מעטים, שעזבו גם יישובים בקו העימות שלא פונו. אני מגדיר רק את התנאים שבהם יחזרו השירותים לתושבים, ויכול להגדיר תנאים שלדעתי חיוניים לחזרתם.

"התנאי הבסיסי בעיניי הוא להסיר כל איום לחדירת חזבאללה לישראל. צריך להרחיק אותם מהגבול – וצה"ל עושה זאת".

להרחיק עד מצפון לליטני?
"לאו דווקא. להרחיק לנקודה שבה לא יאיימו בפלישה. אבל זה לא מספיק. צריך גם שצה"ל ייקח אחריות ביטחונית על דרום לבנון. זה לא אומר שיישאר שם בקביעות, הרי היינו שם וזה היה רע. יש דרכים לנהל את השטח, צבאית, בלי להימצא בו, בין השאר באמצעות כניסות ויציאות.

"רוב המשפחות יקבלו החלטות בסוף שנת הלימודים, לפי המצב הכלכלי והביטחוני באותו זמן. אם ישתפר – הרוב יחזרו. חלקם כבר יתאקלמו במקומות אחרים. אבל במקומם יגיעו אחרים, מתוך ציונות ותמריצים כלכליים"

"שנית, צריך להסיר את איום הירי. לא לפרק את כל היכולות הבליסטיות שלהם, זה לא ריאלי, אלא לחדש את ההרתעה. להגיב כל כך קשה לכל טיל, עד שהם לא יחשבו אפילו לירות".

אחרי שבעה באוקטובר, אתה עדיין מאמין בהרתעה?
"יש הבדל גדול בין חזבאללה לחמאס. חזבאללה הוא חלק ממדינה, יותר נכון, משתי מדינות – לבנון ואיראן. למדינות יש בלמים ויש מחירים שהן לא מוכנות לשלם. לרוסיה ואמריקה יש טילים גרעיניים והן לא נלחמות ביניהן, וזה מצב אפשרי עם לבנון ואיראן. כמובן שצריך לשם כך דיפלומטיה, ואת זה אין לנו כרגע.

ראש המועצה האזורית גליל עליון גיורא זלץ (צילום: עינת קפלן)

"התנאי השלישי לחזרת התושבים הוא כלכלי. התושבים במצוקה, הרבה מהם חיו מתיירות שמושבתת, חלקם הגדול בלי עבודה, חלקם המשיכו לשלם שכר דירה או משכנתה על בתים שעזבו. חוץ מהפיצוי על הנזק הישיר צריך תמיכות, הנחות גדולות במס הכנסה, פטורים ממע"מ וארנונה – ותוכנית פיתוח מקיפה.

"צריך ליצור תמריצים לא רק למפונים אלא גם למי שנשארו כאן תחת אש, שלא יעזבו. אני חי בלהבות הבשן, יישוב שלא פונה, ואנחנו חוטפים ירי כל הזמן. גם הלילה, גם אתמול. הקושי הכלכלי והנפשי עצומים".

בתנאים שהצגת, רוב התושבים יחזרו?
"כן. רוב המשפחות יקבלו החלטות ביוני 2025, סוף שנת הלימודים, לפי המצב הכלכלי והביטחוני באותו זמן. אם הוא ימשיך להתדרדר, תהיה עזיבה גם ביישובי הקו השני. אם ישתפר, הרוב יחזרו. לא כולם – חלקם כבר יתאקלמו בעבודה, דירות וחינוך במקומות אחרים. אבל במקומם יגיעו אחרים, מתוך ציונות ותמריצים כלכליים, ובסוף האוכלוסייה תחזור לגודל שלפני המלחמה ואולי תגדל".

מעיריית קריית שמונה נמסר בתשובה לשאלתנו כי העירייה תעודד את חזרת התושבים "אחרי שלבנון תחזור ללבנונים, חזבאללה יפורק מנשקו והאחריות הביטחונית המלאה בלבנון תעבור לממשלת וצבא לבנון. לא נשלים עם נוכחות ארגון טרור המאיים על ילדינו מעבר לגבול".

"בעלי אומר 'אני לא חוזר לקריית שמונה'. אני רוצה לחזור, אני קשורה למקום. האם נחזור? תלוי כמה זמן יעבור, איזה עבודה בעלי ימצא, איך יהיה לילדים במסגרות, מה יעבור עלינו מבחינה רגשית ומה יהיה המצב הביטחוני"

"אלה שיש להם דירות יחזרו. מי ששוכרים כבר בעולם אחר"

דקלה חמאי מקריית שמונה עובדת במערך הסיוע למפונים של העירייה וגרה בעצמה במלון בטבריה. דקלה, בן זוגה אסף ושלושת ילדיהם – תהל, איתי ויובל – גרו בקריית שמונה בשכירות. הם חידשו את חוזה השכירות בספטמבר אשתקד, ונאלצו להמשיך לשלם שכר דירה בסך 5,000 שקל בחודש על דירתם הנטושה עד אוגוסט השנה.

לדבריה: "בעל הבית לא הסכים לוותר, אמר שהוא בעצמו ממשיך לשלם משכנתה. המפעל שבעלי עבד בו נסגר והוא עדיין מחפש עבודה, לכן נתקענו במלון ורק עכשיו התחלנו לחפש דירה בטבריה. הציוד שלנו בינתיים בדירה הריקה תמורת 1,500 שקל לחודש, עד שנעבור".

משפחת חמאי, מפונים מקריית שמונה, בטבריה (צילום: סמדי אזולאי)

אסף חמאי גדל בטבריה ואביו עדיין מתגורר בעיר. "היינו שבועיים אצל חמי", מספרת דקלה, "הוא מקסים אבל היה צפוף מדי. הוא השכיר קומה בבית שלו למשפחה אחרת – ואנחנו הצטופפנו איתו בקומה הפנויה. מצאתי את עצמי ישנה בסלון. אז עברנו למלון.

"המצב הזה בלתי נסבל, לכולנו. פוגע בבריאות, במיוחד של הילדים, הנוער ובני הגיל השלישי. הרבה מהם ממש במצוקה נפשית".

אם וכאשר המצב הביטחוני ישתפר ויודיעו ש"אפשר לחזור" לקריית שמונה, תחזרו?
"לא יודעת. בעלי אומר 'אני לא חוזר לשם'. אני רוצה לחזור, אני קשורה למקום, והמלחמה עוד יותר חיזקה את התחושה הזאת. האם נחזור? תלוי בהרבה דברים – כמה זמן יעבור עד שיודיעו שאפשר, איזה עבודה בעלי ימצא ואיפה, איך יהיה לילדים במסגרות, מה יעבור עלינו מבחינה רגשית ומה יהיה המצב הביטחוני".

"אלה שגרו בשכירות ושכרו במקומות אחרים אומרים, 'אנחנו עובדים, הילדים במסגרת'. הם מתגעגעים אבל כבר בונים את החיים מחדש. במרכז קשה בגלל יוקר המחיה. הרבה מאלה ששכרו בטבריה, חיפה, אילת, כבר לא יחזרו"

יש לך הגדרה של מצב ביטחוני שהוא תנאי בסיסי לחזרה?
"אין לי הגדרה מדויקת. אני יודעת שלא אחזור כל עוד יורים טילים, ויש חשש לחדירת מחבלים".

יורים על רוב המדינה, כולל טבריה. את בטוחה שתחזרי רק אם ייפסק הירי?
"לא, אני לא בטוחה… גדלנו תחת ירי ואני פחות מודאגת ממנו. הפחד הגדול הוא מחדירות, וזה מה שגרם לנו לברוח".

איך תדעו שכבר אין חשש מחדירות?
"אני סומכת על הממשלה וכוחות הביטחון. כשהם יודיעו שאין חשש, אדע".

אבל גם בקרב הרשויות אין הסכמה על כך. יש מי שחושבים שתהיו בטוחים רק אם חזבאללה יפורק לגמרי, אחרים אומרים שמספיק שייחלש כמו שחמאס נחלש בעזה, ואחרים – אם יסולק מדרום לבנון.
"מבחינתי, מספיק שייחלש או יורחק מדרום לבנון. אני לא מצפה לביטחון מוחלט".

דקלה חמאי, עובדת בעיריית קריית שמונה בסיוע למפונים ובעצמה מפונה, במלון בטבריה (צילום: סמדי אזולאי)

מה אומרים מפונים אחרים, חברים וקרובים שלך ואלה שאת מסייעת להם בעבודתך? האם ירצו לחזור, ובאיזה תנאים?
"אף אחד לא יחזור בלי רגיעה ביטחונית, אולי לא שקט מוחלט כמו לפני המלחמה, אבל איזושהי רגיעה. רוב אלה שבמלונות מאוד רוצים לחזור. רוב אלה שיש דירות בבעלותם רוצים לחזור, וגם אם לא – תהיה להם בעיה כלכלית להישאר בשכירות במקום אחר כשיפסיקו לשלם את המענקים.

"אלה שגרו בשכירות ושכרו דירות חדשות במקומות אחרים, הם כבר בעולם אחר. הם אומרים, 'אנחנו עובדים, הילדים במסגרת, טוב לנו כאן'. הם מתגעגעים אבל כבר בונים את החיים מחדש. לאלה שבמרכז יותר קשה בגלל יוקר המחיה. מאלה ששכרו בטבריה, חיפה, אילת, הרבה כבר לא יחזרו".

חלק מעקורי הצפון לא רוצים לחזור בכלל; אחרים אמרו שייאלצו לחזור כשהממשלה תפסיק לממן אותם; אחרים יחזרו רק אם וכאשר חזבאללה ייסוג מצפון לליטני. אחרים, בעיקר מהדור המבוגר, רוצים לחזור בכל מקרה

משיחות עם עקורים נוספים מהצפון, שלא הסכימו להתראיין בשמם, עולות תשובות שונות לשאלה האם ובאלו תנאים יחזרו. חלקם לא רוצים לחזור בכלל; אחרים אמרו שייאלצו לחזור כשהממשלה תפסיק לממן את שהייתם במלונות ובדירות שכורות; אחרים יחזרו רק אם וכאשר חזבאללה ייסוג מצפון לליטני.

אחרים, בעיקר מהדור המבוגר, רוצים לחזור בכל מקרה, גם אם המצב הביטחוני יישאר רע. לדבריהם, הם יחזרו ברגע שהממשלה תאשר זאת, ואם היא תתמהמה – יחזרו גם בלא אישור וגם אם צה"ל והרשויות ינסו לעצור אותם.

קריית שמונה, 3 ביוני 2024 (צילום: אייל מרגולין/פלאש90)

שיקום נפשי, שיקום הבתים ושחרור החטופים

השאלות לגבי חזרת תושבי הצפון מתחדדות לנוכח המצב בעוטף עזה: מרבית תושבי העוטף כבר חזרו, אבל כרבע מהם לא, אף שאין סיבה ביטחונית ברורה המונעת את חזרתם.

הממשלה, צה"ל ומנהלת "תקומה" הודיעו בפברואר כי ניתן לחזור לשדרות ולמרבית המושבים והקיבוצים שפונו – והפסיקו לממן את שהייתם במלונות. לפי נתוני "תקומה",  87% מתושבי היישובים הללו חזרו.

צה"ל אינו אוכף את צו "שטח צבאי סגור" ומאפשר לתושבים לחזור לביתם. גורם צה"לי אומר כי הסיבה לקיום הצו איננה הסיכון הביטחוני, אלא תמרון צה"ל בעזה, הגורם לירי כבד, נוכחות צבאית ותנועת טנקים

תושבי מושב נתיב העשרה ו־12 קיבוצים נמצאים בסטטוס המוגדר כ"מנועים מלחזור".  מרבית היישובים הללו, פרט לקיבוצים בארי ורעים, מוגדרים כ"שטח צבאי סגור". נוסף על כך, חלק ניכר מהבתים בקיבוצים הללו, פרט לסופה וניר יצחק, נהרסו באוקטובר, כך שלחלק מתושביהם אין לאן לחזור.

"תקומה" הקצתה לתושבי 13 היישובים הגולים דיור זמני בקיבוצים אחרים או במתחמי מגורים בערים. רוב התושבים גרים בדיור הזמני; מקצתם התפזרו ברחבי הארץ (ואף עברו לחו"ל); מקצתם חזרו הביתה; מקצתם עובדים בקיבוצים המפונים וחיים על הקו בין ביתם בקיבוצים לדיור הזמני של משפחתם.

מבנה בקיבוץ בארי שנחרב במתקפה של חמאס בשבעה באוקטובר. 22 באוקטובר 2023 (צילום: Jack GUEZ / AFP)

צה"ל אינו אוכף את צו "שטח צבאי סגור" ומאפשר לתושבים המעוניינים בכך לחזור לביתם. בצה"ל לא השיבו לשאלתנו באיזה תנאים יוסר הצו. גורם צה"לי אומר כי הסיבה לקיום הצו איננה הסיכון הביטחוני, אלא תמרון צה"ל בעזה הגורם לירי כבד, נוכחות צבאית ותנועת טנקים סמוך לקיבוצים. עם זאת, אותו גורם צבאי ביקש שלא נכתוב בשמו ש"כבר אין סיכון".

איילת חכים מבארי, שחיה כיום במגורים הזמניים בקיבוץ חצרים, אומרת: "הדבר שיעשה אותנו הכי מאושרים, החלום שלנו, הוא לחזור הביתה".

"הילדים רצו לחזור הביתה כבר ב־8 באוקטובר. הם כל הזמן שואלים מתי נחזור. לא מזמן הגענו לקיבוץ לבקר וזה היה הרגע המאושר בחיינו השנה. אבל יש רשימה ארוכה של תנאים לכך שנחזור"

איילת, בן זוגה אריאל פרידלנדר וילדיהם בני ה־12 והחמש שהו בשבעה באוקטובר בממ"ד 17 שעות עד שחולצו בידי צה"ל. ב־11:00 בבוקר איילת התקשרה לחדשות ערוץ 12 ותיארה בשידור חי: "מנסים לפרוץ לי הביתה מחבלים, ואין פה אף אחד שיעזור לנו. אין צבא. אנחנו לא יודעים מה לעשות. למה אף אחד לא בא? המחבלים הורגים אותנו. הם דופקים על הדלת שלי".

אחותה של איילת חכים, רז בן עמי, ובן זוגה אוהד, נחטפו. רז שוחררה בעסקה בנובמבר; אוהד עדיין בשבי. בין אלה שנרצחו בטבח ונחטפו נמנים אחדים משכניה וחבריה הטובים של חכים.

איילת חכים, פונתה מבארי (צילום: באדיבות המצולמת)

בני משפחת חכים-פרידלנדר עברו באוקטובר לבית הוריו של אריאל בחיפה. "במבצעי 'צוק איתן' ו'שומר החומות' נסענו להורים שלי", היא מספרת, "הפעם, אחרי 10 ימים, כשהבנו שלא נחזור בקרוב, נסענו למלון לארבעה חודשים, ומשם לדירה שכורה בתל מונד עד למעבר לחצרים".

איילת הייתה מנהלת חנות הכלבו של בארי וכיום עובדת בדוברות של הקיבוץ. אריאל היה מהנדס בנייה אזרחי וכיום הוא גנן בגן הילדים בחצרים. בית המשפחה בבארי נותר שלם ולכאורה הם יכולים לחזור אליו.

לדברי איילת: "הילדים רצו לחזור הביתה כבר ב־8 באוקטובר. הם כל הזמן שואלים מתי נחזור. לא מזמן הגענו לקיבוץ לבקר. הבת הקטנה שלי ישבה בארנביה של הקיבוץ וליטפה את הארנבונים – וזה היה הרגע הכי מאושר בחיים שלנו השנה. אבל יש רשימה ארוכה של תנאים לכך שנחזור.

"קודם כל שחרור החטופים. לא רק אוהד, כולם. השחרור הוא התחלת השיקום שלנו ושל כל המדינה. בלעדיו, לא נחזור לקיבוץ. תנאים נוספים: אנחנו צריכים מערכת חינוך שאין בבארי כיום; הבתים בקיבוץ צריכים להיבנות מחדש, כולם. אני דורשת שייבנה לי בית המוגן גם מחדירת מחבלים, עם מרתף.

"הצבא צריך להיות נוכח בעוטף, כל השנה, כל הזמן. בטווח הארוך יותר, כדי שבאמת יהיה ביטחון, עזה צריכה להיות מפורזת לגמרי וצה"ל צריך להיות בה באופן קבוע"

"הצבא צריך להיות נוכח בעוטף, כל השנה, כל הזמן, בלי 'הדממות', עם תותחים וטנקים ומסוקים. בטווח הארוך יותר, כדי שבאמת יהיה ביטחון, עזה צריכה להיות מפורזת לגמרי וצה"ל צריך להיות בה באופן קבוע. אני לא קונה את ההצהרות על חיסול היכולות הצבאיות של חמאס. ברגע שצה"ל ייצא מעזה חמאס ישקם אותן".

הציפייה שהחטופים ישוחררו לא סותרת את הציפייה שצה"ל יישאר בעזה?
"לא. הכי חשוב זה שישוחררו ולשם כך הצבא יצטרך לצאת מעזה, אבל הוא יוכל לחזור. אם הממשלה תרצה היא תמצא דרך לעשות את זה. אבל חיסול חמאס זה לא תנאי לחזרה שלנו הביתה. חיינו תחת אש עשרות שנים, אלה החיים שלנו".

אריאל פרידלנדר ובתו ג'ון, מפונים מקיבוץ בארי, ליד ביתם בקיבוץ (צילום: אריאל פרידלנדר)

עקורים אחרים מקיבוצי העוטף ששוחחו איתנו שלא לייחוס, הציגו תנאים נוספים לחזרתם הביתה. חלקם אמרו כי יזדקקו לזמן, טיפול נפשי והחלמה מהטראומה. החיים במלון, לדבריהם, לא אפשרו שיקום רגשי, אבל מאז המעבר לחצרים מצבם הנפשי החל להשתפר.

עקורים אחרים אמרו שיחזרו רק בתנאי שקט ביטחוני מלא, כולל הפסקת הירי. לדברי אחד מהם: "נכון, חיינו תחת אש 23 שנה, אבל לא נחזור לזה אחרי מה שקרה". חלקם יסכימו לחזור הביתה רק אם ייחתם הסכם מדיני עם הפלסטינים; אחרים אומרים כי יחזרו רק אם יגורשו כל הפלסטינים מעזה. כולם הצהירו כי יחזרו רק אם החטופים ישוחררו וצה"ל ישמור על נוכחות מסיבית בעוטף.

"יש אנשים, בעיקר הורים, שהתלבטו אם להישאר כאן גם לפני 7 באוקטובר, וסוחבים רגשי אשמה שלא עזבו 'בזמן'. זה לא אומר שירגישו ככה גם בעתיד ושלא יחזרו"

במנהלת "תקומה" ובמועצות האזוריות אשכול ושדות נגב לא השיבו לשאלתנו על התנאים לחזרת עקורי העוטף לבתיהם. לדברי מזכיר בארי, גל כהן: "יש לנו כ־200 אנשים שנשארו או חזרו לבארי, בעיקר אנשים בלי ילדים. כ־100 התפזרו וכ־600 בחצרים. יש כאלה שלא יחזרו בכלל, אבל הרוב המוחלט יחזרו כשיבשילו התנאים.

"ההחלטה האסטרטגית שלנו היא לחזור לבארי ביחד, כשכולנו נוכל לחזור. חלק מאיתנו לא יכולים לחזור כי 130 מהבתים בקיבוץ עדיין הרוסים, ואין בתי ספר. יש המון רעש של פיצוצים ולחימה, ויש אנשים שלא מסוגלים לשמוע את זה אחרי מה שעברו. יש כאלה שצריכים זמן להחלמה בחצרים".

הרס בקיבוץ בארי בעקבות מתקפת 7 באוקטובר, 19 בדצמבר 2023 (צילום: משה שי/פלאש90)

כל התושבים שאיתם שוחחתי אמרו שיחזרו רק אם ישוחררו החטופים. חלקם אמרו כי יחזרו רק אם ישרור שקט ביטחוני מלא.
"אנחנו לא מוכנים לשום נורמליזציה בחיינו עד שהחטופים יחזרו. לגבי השקט הביטחוני, אנשים מבטאים תחושות. יש אנשים, בעיקר הורים, שהתלבטו אם להישאר כאן גם לפני 7 באוקטובר, וסוחבים רגשי אשמה שלא עזבו 'בזמן'. זה לא אומר שירגישו ככה גם בעתיד ושלא יחזרו".

כהן עצמו, בן 59, שימש רוב חייו כמנכ"ל דפוס בארי ונבחר למזכיר הקיבוץ רק לאחרונה. הוא חזר לבארי בתחילת דצמבר עם בת זוגו נטשה וילדיו הבוגרים. "זה לא היה קל", הוא אומר, "עדיין היה כאן ריח של גופות והקיבוץ נראה זוועה. אבל הרגשתי שהמשימה שלי בחיים היא לשקם את המקום הזה. ההורים שלי הגיעו לכאן ב־1950 ואני חייתי כאן כל חיי.

"באיזשהו מקום הטראומה שעברנו הגדילה את המוטיבציה שלנו לחזור. אני, והרבה מחבריי, מרגישים שאנחנו החלוצים החדשים, שיש לנו זכות וחובה להיות כאן"

"באיזשהו מקום הטראומה שעברנו הגדילה את המוטיבציה שלנו לחזור. אני, והרבה מחבריי, מרגישים שאנחנו החלוצים החדשים, שיש לנו זכות וחובה להיות כאן. אם לא נישאר כאן, לא תהיה תקומה לציונות".