ועדת הרפורמות בכנסת ה-20 (צילום: יונתן סינדל/פלאש90)
יונתן סינדל/פלאש90

סודות ושקרים כך עובד המנגנון שמסכל חקיקות נגד הבנקים בכנסת

הצעה מפוקפקת שקיבלו פעילים חברתיים הנאבקים במונופול הבנקים חושפת: הבנקים והלוביסטים שלהם מזהמים את עבודת הכנסת

בוקר אחד, במרץ 2018, נחתה בתיבות המייל של ברק גונן וד"ר הראל פרימק פנייה מפתיעה ממשרד יחסי ציבור. השניים, שמקדישים את זמנם למאבק חברתי במונופול הבנקאי, קיבלו הצעה חלומית, וזו לשונה:

"לקוח שנושא יוקר המחיה וריכוזיות ענף הבנקאות קרוב לליבו, מעוניין לצאת במאבק נגד ריכוזיות הענף, אך אינו מעוניין להיחשף לציבור הרחב. לאחר חיפושים, אני מוצא בכם שותפים אופציונאליים לשיתוף פעולה התואם את האג'נדה. בעת יצירת שיתוף הפעולה, שני הצדדים ירוויחו, הן בהשגת המטרות המשותפות (מאבק בריכוזיות הענף), הן בהיבט הפרסום והן בפן הכלכלי (בו כמובן אתם לא צריכים לקחת כלל). אשמח מאוד אם נוכל לקבוע פגישת היכרות בו נציג עבורכם את מטרות הקמפיין, את האסטרטגיה המנחה ואת הפעולות המיועדות לשרת את כולנו: הורדת יוקר המחיה ופתיחת ענף הבנקאות תוך יצירת תחרויות. אני מאמין כי יחדיו נוכל להגיע רחוק".

הדיל שהשתמע מההצעה הזו נראה להם ברור: גונן ופרימק יהיו הפנים של המאבק בריכוזיות של ענף הבנקאות, ואילו הלקוח החסוי של משרד יחסי הציבור יממן את המאבק מאחורי הקלעים. השניים חשבו כי יש פה הזדמנות נהדרת לשיתוף פעולה אמיתי ופורה, ונענו לפגישה על מנת לקבל עוד פרטים.

חודש לאחר מכן, נפגשו הצדדים במשרד בתל אביב, ומיד לאחר שהתיישבו בחדר הישיבות נכנס לחדר נציג החברה, והחל לפרט מה כוללת ההצעה שהועברה אליהם. "הוצעו לנו סכומי כסף משמעותיים וחשיפה ארצית", אומר גונן. "הבחור הצעיר אמר לנו שנהיה הפנים של המאבק, שנופיע על שלטי חוצות".

להצעה הכספית הנדיבה, צורף תנאי נוסף בעל פה: סירוב מוחלט לחשוף את זהותו של המיליונר שעומד מאחורי המהלך – ולא רק מהציבור, אלא גם מפני שותפיו העתידיים ל"מאבק המשותף".

ברק גונן (משמאל) וד"ר הראל פרימק
ברק גונן (משמאל) וד"ר הראל פרימק. נענו לפגישה על מנת לקבל עוד פרטים

"כבר במהלך הפגישה חשבנו לעצמנו שאין לנו צורך בסכומי כסף משמעותיים, מאחר שאנחנו לא מושכים משכורת, וגם לא רצון מיוחד להופיע על שלטי חוצות", אומר גונן, "ומכיוון שסירבו להשיב לנו מהיכן מגיע המימון, הודענו להם שאין לנו כל רצון להיענות להצעה".

גונן ופרימק, למודי קרבות מול הגופים הכי חזקים במשק, חששו בזמן אמת שטומנים להם מלכודת. אחד החששות שהועלו היה שרגע לאחר שיאשרו את פרטי העסקה, תודלף במפתיע זהותו של התורם האנונימי. די בכך שיתגלה כי התורם הוא אותו הגוף שנגדו הם נאבקים, כדי לקבור לנצח את מאבקם של הפעילים.

משרד יחסי הציבור הקטן שפנה לגונן ופרימק, אגב, התגלה בהמשך כשלוחה של משרד גדול יותר, שמייצג לא מעט טייקונים במשק, ושפועל לעתים באופן שנוי במחלוקת.

פנייה לא מקרית

הפנייה לגונן ופרימק לא הייתה מקרית. השניים עומדים זה כמה שנים בראש עמותת "צדק פיננסי", שיחד עם "לובי 99", התאחדות הסטודנטים והתנועה לאיכות השלטון, פעלו כסוג של "קואליציה חברתית" מול הלובי הבנקאי בכנסת, כדי להעביר את החוק להגברת התחרות במערכת הבנקאית.

מטרת החוק היא לצמצם את הריכוזיות במערכת הבנקאית ולהכין תשתית שתאפשר תחרות בתחום, והוא גרם לזעזוע בקרב חברי הלובי הבנקאי, שהורגל בשנים האחרונות לסכל די בקלות כל חקיקה נגד הבנקים.

כדי להבין עד כמה אישור הצעת החוק הזו היה דרמטי, נחזור קצת אחורנית.

ביוני 2015 הוקמה הוועדה להגברת התחרותיות בשירותים בנקאיים ופיננסיים, בראשותו של עו"ד דרור שטרום, לשעבר הממונה על ההגבלים העסקיים. שנה לאחר מכן, בספטמבר 2016, פרסמה הוועדה 18 המלצות, שאמורות היו לפתוח את שוק הבנקאות לתחרות. בין ההמלצות ניתן למצוא הסרת חסמים להקמת בנקים חדשים והפרדת חברות כרטיסי האשראי בתקווה (שנכזבה) שיהפכו בעצמם לבנקים.

דרור שטרום: "עמדתי בראש הוועדה, גיבשתי את ההמלצות, כך שהיה הגיוני לצפות שכאשר יש התלבטות אם להוריד נושא כלשהו, או לשנותו, יתייעצו אותי, אבל איש לא עשה זאת. כל הסיטואציה נראתה לי הזויה"

למורת רוחם של נציגי המערכת הבנקאית בוועדת שטרום, הטיפול בהמלצותיה נעשה במהירות. כבר באותו החודש התכנסה ועדת הרפורמות בכנסת בראשות אלי כהן (כולנו), לדיון ראשון בתזכיר החוק שהוכן על בסיסן.

אבל דווקא כשנדמה היה שהמלצות ועדת שטרום קורמות עור וגידים והופכות לחוק של ממש, חיכתה לשטרום ולפעילים הפתעה לא נעימה: "גיליתי נושאים די משמעותיים שהיו בהמלצות, ושירדו במזכר החוק מסיבות לא ברורות. זה בהחלט הפתיע אותי", מתאר שטרום עצמו את תגובתו למזכר החוק שהוגש לקראת הדיון.

דרור שטרום (צילום: יונתן סינדל/פלאש90)
דרור שטרום (צילום: יונתן סינדל/פלאש90)

"עמדתי בראש הוועדה, גיבשתי את ההמלצות, כך שהיה הגיוני לצפות שבנקודות שבהן יש התלבטות אם להוריד נושא כלשהו, או לשנות אותו, יתייעצו אותי, אבל איש לא עשה זאת. כל הסיטואציה הזו נראתה לי הזויה".

שינוי דרמטי

לינור דויטש, ראשת "לובי 99", המאגד לוביסטים מטעם הציבור, לא הופתעה מהשינוי הדרמטי שעברו ההמלצות בין הוועדה של שטרום לוועדה בכנסת. "איך ההמלצות נעלמו? נעלמו!" אומרת מי שליוותה את דיוני ועדת שטרום וגם את הדיונים בוועדה בכנסת על החוק עצמו מיומם הראשון, ומצביעה על "החור השחור" בתהליך חקיקה.  לדבריה, כל שלב הביניים, בין פרסום המלצות שטרום, לבין כתיבת מזכר החוק בוועדה בכנסת, נעשה מאחורי דלתיים סגורות, בחוסר שקיפות ומבלי שתהיה לאזרח גישה או יכולת להבין מה קורה שם.

"תאורטית, יועץ משפטי של משרד ממשלתי או של ועדה יכול לשבת עם נציג של בנק, ולעולם לא נדע מה היה שם. אין שום נוהל שמחייב לדווח על פגישות של נציגי משרדי הממשלה עם לוביסטים, ואין חובת דיווח בחוק".

רחל עזריה (צילום: Yossi Zeliger/Flash90)
"הבהרתי מיד שאצלי לא יהיו פגישות מאחורי הקלעים". רחל עזריה (צילום: Yossi Zeliger/Flash90)

בניסיון לסגור את הפרצה, הזו מנסים בשלוש השנים האחרונות דויטש וחבריה להכניס נוהל שיחייב לדווח על כל הפגישות שמקיימים עובדי ציבור מאחורי הקלעים – אבל מידת ההצלחה שרשמו ניסיונותיהם עד כה חלקית בלבד.

"יש לחצים מתמידים מאחורי הקלעים ותוך כדי הדיונים", אומרת דויטש. "בזמן הדיונים בוועדה בכנסת ישב מימיני היועץ המשפטי של בנק לאומי, משמאלי ישב היועץ המשפטי של בנק הפועלים, וחוץ מזה נכחו בדיונים עורכי דין ולוביסטים חיצוניים. בסך הכל ספרנו 51 אנשים שנכחו בדיונים, בהם לוביסטים מקצועיים ובנקאים, שלעתים ישבו מול ארבעה ח"כים בלבד. הפרופורציות היו 13 נציגי בנקים על כל ח"כ שהשתתף בדיונים".

לינור דויטש
לינור דויטש. ההמלצות החסרות הושבו לטיוטת החוק

דויטש סבורה שהנוכחות של הלובי הבנקאי נועדה להלחיץ את אנשי המקצוע או את הח"כים, במגוון דרכים ושיטות. למשל, באמצעות דחיקת המתנגדים לרפורמה משולחן הדיונים. כך קורה שהלוביסטים מגיעים לדיונים מוקדם, מניחים דפים על השולחן, ובכך מונעים מאלה שמתנגדים להם לשבת סביב השולחן ולהיות חלק מהדיון.

בכוחות משותפים הצליחו שטרום ו"הקואליציה החברתית" להשיב את ההמלצות החסרות לטיוטת החוק – ולדיון.

"ניהלנו מלחמת עולם על כל סעיף", אומרת דויטש. "בכל פעם שהבנקים ראו שסעיפים שהם ביקשו לבטל בכל זאת נמצאים בחוק, הם ניסו לרכך את הנוסח. במקרים שבהם סעיף כלשהו נכנס לבסוף בנוסח המקורי שלו, המאבק היה סביב תחולת החוק, כלומר מתי בדיוק הוא ייכנס לתוקף. לפעמים הם מבקשים להחיל את החוק רק בעוד שנה-שנתיים, או שזמן ההיערכות יהיה ממושך, גם במקרים שבהם סעיפי החוק כלל לא מצריכים היערכות".

לינור דויטש: "מימיני ישב היועץ המשפטי של בנק לאומי, משמאלי היועץ של בנק הפועלים, וחוץ מזה נכחו בדיונים עורכי דין ולוביסטים חיצוניים. הפרופורציות היו 13 נציגי בנקים על כל חברת כנסת שהשתתף בדיונים"

אחת ההמלצות, שנעלמה מטיוטת החוק (מתי ומדוע אין לדעת, בהיעדר תיעוד מסודר) והוחזרה רק לאחר מאבק עיקש, מתייחסת לנושא "השעבוד השני". עד לאחרונה אפשר היה לקבל עבור נכס של 1 מיליון שקל הלוואה של 100 אלף שקל תמורת שעבוד החלק היחסי בנכס, אבל רק דרך אותו הבנק שהלקוח לווה ממנו כסף לראשונה.

דויטש מסבירה כי, "בפועל, הבנקים ניצלו את מצבו של 'הלווה השבוי', וגבו ממנו ריביות שאפשר להגדירן בפשטות כריביות שוק אפור, בשיעור של כ-17%  אמנם ועדת שטרום ביטלה את הסעיף הזה, אבל היה מי שדאג לדחות את יישום הסעיף בחודשים רבים, למועד לא סביר. ישבתי בוועדה באמצע הלילה, בזמן שהניסוחים התעדכנו תוך כדי הדיון, ופתאום גיליתי שסעיף התחולה שנכנס לחוק, עודכן לעוד שישה חודשים, למרות שלמעט שליחת מייל שמודיע לסניפים על שינוי התקנה, אין שום צורך בהיערכות".

צריך להבין שדחייה בהחלת חוקים, שעשויה להיראות לצופה מהצד כמשהו שולי וקטנוני, שווה לבנקים מאות מיליוני שקלים על חשבון הציבור, ומקנה להם עוד זמן לנסות למסמס את החוק או לבטלו לחלוטין. בזכות ערנותה של דויטש תוקנה תחולת הסעיף הזה, למורת רוחם של הלוביסטים.

"חור שחור" בחקיקה

גם ח"כ לשעבר רחל עזריה מכולנו, שהחליפה את כהן בראשות הוועדה עם מינויו לשר, מוטרדת מאותו "חור שחור" בחקיקה. "פעם אחת ישבתי בוועדה", היא מספרת, "והחדר היה מפוצץ באנשים. ניסיתי להבין מה יחסי הכוחות בחדר, וביקשתי מכל מי שלוביסט לקום. רק כשהם נעמדו, קלטתי שבעצם אני נמצאת בדיון עם לוביסטים.

"לא פעם פונים הלוביסטים לח"כים או ליועצים ומבקשים לקיים איתם פגישות בחדר סגור, ללא פרוטוקול. הבהרתי מיד שאצלי לא יהיו פגישות מאחורי הקלעים, ושאם יש ללוביסט כלשהו משהו לומר, הוא מוזמן לעשות זאת בוועדה. לפחות במובן אחד המהלך הזה הצליח: הלוביסטים הפסיקו לבקש ממני פגישות בארבע עיניים".

לכאורה, הלוביסטים מנסים להתאים את דרכי פעולתם לאג'נדה של המחוקקים. "איתי הם הבינו שמה שיכול לעזור להם זה לאמץ דיבור ערכי", אומרת עזריה. "באחד המקרים פנה אלי נציג של בנק בינוני בגודלו, ואמר שהוא רוצה לדבר איתי על הרפורמה לקידום מעבר מהיר בין חשבונות בנק. הוא ביקש לקטלג את עצמו בקטגוריה של בנק קטן, מה שכמובן היה פוטר אותו מהחובה ליישם את הרפורמה. 'בואי תעזרי לנו, אנחנו הבנק הקטן מול הדואופול הגדול', הוא אמר. אבל מאחר שהבנק לא היה בשום דרך בנק קטן, זה לא עזר לו".

ח"כ לשעבר רחל עזריה: "פעם אחת ישבתי בוועדה, והחדר היה מפוצץ באנשים. ניסיתי להבין מה יחסי הכוחות בחדר, וביקשתי מכל מי שלוביסט לקום. רק כשהם נעמדו, קלטתי שבעצם אני נמצאת בדיון עם לוביסטים"

אבל בדומה לכל מי שמורגל להיכנס דרך החלון כשטורקים לו את הדלת, גם עבור נציגי הבנקים בלימת הגישה ליו"ר הוועדה, אין פירושה שאי אפשר לנסות ולקדם מהלכים דרך ח"כים אחרים. "ראיתי חברי כנסת שמגיעים לוועדה ופתאום מדברים על איום הסייבר, ומביעים חשש מכך ש'יישום החוק עלול להפיל את כל ענף ההיי-טק'".

כך קרה, למשל, יומיים לפני אישור החוק להגברת התחרות בבנקים, כשלדיון על החוק בוועדת הרפורמות הגיע חבר הכנסת יעקב פרי מ"יש עתיד" – שלא היה כלל חבר בוועדה (ויתפטר בהמשך מהכנסת בעקבות תחקירים שהציגו את התנהלותו בצורה בעייתית). מי שכיהן בעבר כיו"ר בנק המזרחי, ואף קיבל כחוק בונוס שמן של 615 אלף שקל בעודו מכהן כשר, התיישב ליד השולחן עם דפים בידו. מיד כשקיבל את זכות הדיבור, קרא לדחות את אישור החוק ביותר מחודש, עקב מחלוקת על תחזוקת מערכות מידע של הבנק. כשסיים לומר את דבריו יצא מהדיון מבלי לשמוע את תגובת הנוכחים בחדר. בסיכומו של דבר הוועדה דחתה את בקשתו, והחוק אושר.

ויש עוד: כשהח"כים לא מצליחים להשפיע בעד הבנקים נשלפת שיטה נוספת: משיכת זמן אינסופית של הדיונים מתוך תקווה שאו שהפריץ ימות או הכלב. "יש כמה שלבים בתהליך חקיקה", מסבירה עזריה, "יש את שלב ההקראה ויש את השלב של פתיחה להערות. לפעמים ההערות נכונות וחשובות, אבל לפעמים לוביסטים מנצלים אותן למשיכת זמן מכוונת. אפשר לנהל ככה דיון של 10 דקות על כל סעיף וסעיף. עכשיו רק צריך להכפיל את התהליך הזה על משהו כמו 76 סעיפי חוק, כדי להבין מה המשמעות של משיכת זמן אינסופית".

במקרה של חוק שירותי תשלום שנדון בוועדה של עזריה, הזמן היה קריטי. החוק התקבל בתחילת מושב החורף, בעת שכולם היו בטוחים שהכנסת עומדת להתפזר בתוך יומיים. הלובי הבנקאי בהחלט ניסה למשוך את הדיונים, אבל עזריה החליטה ליזום מרתון דיונים, כדי שאפשר יהיה להספיק ולשמוע את כל ההערות.

לקראת סוף דצמבר 2018, כשהוחלט לפזר את הכנסת, וכשלבנקים נראה היה שהחוק נקבר סופית ושאפשר כבר לפתוח שמפניות, הפתיעה עזריה את חברי הוועדה והודיעה על תום הדיונים. "היה איזה יום מסוים בשבוע שבו החלטנו שהיום מסיימים את הדיונים. אנשי הבנקים, שהיו בטוחים כי השיגו את המטרה של ביטול החוק לנוכח פיזור הכנסת, הופתעו. אבל אז אמרתי להם שיש חוק, ושהיום נסיים את הדיונים, גם אם נישאר עד 12 בלילה".

לדברי עזריה, כשהלוביסטים הבינו שהם עומדים להפסיד, הם מיהרו לנסות לפסול את החוק בדרכים משפטיות תחת טענות כנגד תהליך החקיקה – מהלך שכשל גם הוא.

עוד 1,753 מילים ו-1 תגובות
כל הזמן // שבת, 21 בספטמבר 2019
מה שחשוב ומעניין עכשיו

איך מצאתי את סבתא שלי באלבום תמונות מאושוויץ

"אלבום אושוויץ", שמתעד בתמונות את השמדת יהודי הונגריה, הוא אחד המסמכים החשובים ביותר מתקופת השואה ● מאט ליבוביץ' הופתע לגלות שם את תמונת סבתו בת ה-16 - שהגיעה למחנה המוות מצ'כוסלובקיה ● "הבחנתי בה כבר קודם לכן, בנערה עם הרווח בין השיניים ועם החיוך שלא-במקומו בבירקנאו, אבל עכשיו זיהיתי את עצמי בעיניה"

עוד 1,577 מילים

סיפורי מלחמה אלטרנטיבים

רגע, רגע, רגע – חדשות מתפרצות: בעודי משכתבת את המעשייה הזאת נפתחה בבורסת היהלומים בניו-יורק תערוכה חדשה, שהיא פרי שיתוף פעולה של אמן בשם דימוט שטרבה (Diemut Strebe) ומדעני  אוניברסיטת MIT, ובה נחשף החומר החדש, שהוא הכי שחור שיכול להיות שחור, ואפילו יותר מהשחור הכי שחור שמככב בסיפור שלעיל.

כל כך חדש שעדיין אין לו שם – אבל הוא בולע 99.96 מהאור ויוצר חושך מצרים כל כך חשוך, שרק מה שיש לנו מול העיניים בחדשות יכול להתחרות בו.

בתערוכה הנקראת The redemption of vanity מוצג היהלום הכי-הכי נוצץ ומואר – החומר הזוהר ביותר שידוע לאנושות – ושוויו 2 מיליון דולר. הציפוי השחור משחור שלו מעלים את היופי הזה לגמרי.

בניגוד לארמון בלנהיים של משפחת צ'רצ'יל, שהניחו לאסלת הזהב הטהור להיעלם באישון לילה – כאן השומר הוא חלק מיצירת האמנות.

בתערוכה הנקראת The redemption of vanity מוצג היהלום הכי-הכי נוצץ ומואר – החומר הזוהר ביותר שידוע לאנושות – ושוויו 2 מיליון דולר. הציפוי השחור משחור שלו מעלים את היופי הזה לגמרי

העובדה שחדשות מדעיות – מופיעות בסצינת האמנות – קשורה ככל הנראה לסיפור המלחמה – והנהו לפניכם, הסיפור על מלחמה בין אמנים.

אזהרת מסע: ממש קשה להִצָמד אל הסיפור, כי מדובר באמנים שכל אחד מהם ראוי לסיפורים ארוכים; ובכל זאת זהו סיפור על צבע.

בזמן שאני מתלבטת על צבע השיער הנכון, שיצעיר אותי בכמה שיותר שנים, וגם תוהה אם מודעות הענק בלונדון המבשרות לי על The Power of color הן בהקשר של תערוכה במוזיאון ה"טייט מודרן" או של מוצר קוסמטי חדש, הסיפור הוא על אמן גדול – אניש קאפּוּר, פסל בריטי ידוע שנולד בהודו – אמן ידוע, מפורסם וחשוב.

העבודות הראשונות שלו היו צורות גיאומטריות מכוסות באבקת פיגמנט בצבעים נקיים וחזקים. היו בהם כח ועוצמה מיוחדים: במבט-על נראו קבוצות הפסלים כציור צבעוני.

העיסוק בצבע בפיסול הוא חדש: הפיסול הקלאסי עוסק בעיקר בצורה ובחומר. השימוש שעושה קאפור בצבעים המאוד נקיים וחזקים מבטל כביכול את הצורה והחומר.

הצורה מכוסה בפיגמנט, ואין חשיבות לחומר ממנו עשוי הפסל עצמו. גם בהמשך דרכו האמנותית, העבודות שלו עוסקות בביטול החומר, בחומר "נגטיבי". שימוש בציפוי כרום  דמוי מראה הופך פסל למשהו כמעט וירטואלי – לחלל המשקף את החלל שמסביבו,  וכאילו מתקיימת צורה בלי חומר. הפסל המפורסם ביותר שלו הוא  "שער העננים" – קלאוד גייט בשיקגו המכונה "השעועית" – וקרבות הצבע לווו בהרבה מימים של השעועית בשחור.

1000-names-blue
1000-names-blue

 

Anish Kapoor <br />White sand, Red millet, Many Flowers, 1982 <br />Mixed media and pigment <br />4 elements <br />101 x 241.5 x 217.4 cm <br />Collection Arts Council, South Bank Centre, London <br />
Anish Kapoor
White sand, Red millet, Many Flowers, 1982
Mixed media and pigment
4 elements
101 x 241.5 x 217.4 cm
Collection Arts Council, South Bank Centre, London

הרבה לפני קאפור היה איב קליין, אמן צרפתי, שהשפיע ושינה את עולם האמנות המודרנית. יש על אודותיו יותר מסיפור אחד: פעם הזמין אנשים לתערוכה בגלריה, אך לאחר שעמדו והמתינו בתור ארוך, גילו שבאו לראות חדר ריק.

הרבה לפני קאפור היה איב קליין, אמן צרפתי, ששינה את עולם האמנות המודרנית. יש על אודותיו יותר מסיפור אחד: פעם הזמין אנשים לתערוכה בגלריה, אך לאחר שעמדו והמתינו בתור ארוך, גילו שבאו לראות חדר ריק

הוא הגדיר את עצמו כאמן חלל: "לא צייר מופשט, פיגורטיבי, וריאליסטי – פשוט בשביל לצייר את החלל הוא צריך להיות בו";  הוא יצר אירועי מופע (פרפורמנס) שבהם, בנוכחות תזמורת וברוב טקס, צָבע דוגמניות-רקדניות עירומות שהחתימו את גופן על יריעת הקנווס.

בעבודת אמנות שנקראה "קפיצה אל החלל הריק", התפרסמה תמונתו בעיתון יומי, כשיום אחד לבש חליפה, עלה על הגג, פרש ידיו לצדדים וקפץ הישֵר אל החלל.

הוא יצר עבודות מונוכרום (צבע יחיד), אותן עבודות שהוציאו שם רע יותר מכל לאמנות המודרנית: ריבוע  של צבע נקי. תחילה היו אלה עבודות בכל מיני צבעים, ואחר כך בכחול.

Yves_Klein_Patent_63471
Yves_Klein_Patent_63471

בכחול הזה עסקינן:  קליין, שבקריירה המאוד קצרה שלו (הוא מת בגיל 34)  יצר עבודות קונספטואליות, מופעים, וציורים, התרכז יותר ויותר בצבע הכחול – צבע העומק והאינסוף.

אלא שהוא לא הסתפק בכך שהוא מזוהה כל כך עם הצבע הכחול – הוא גם רשם פטנט על הגוון, שקרא לו קליין אינטרנשיונאל: גוון אולטרה מרין עמוק ונקי. עד כמה שאני יודעת, קליין הוא האמן היחיד שרשם פטנט על צבע. פטנט רשום: צבע כחול קליין אינטרנשיונל

תערוכת מונוכרום של איב קליין:

monochromblau_neu_mail
monochromblau_neu_mail

 

בחזרה אל קאפור: בעודו חוקר את החורים השחורים של האמנות והנפש – יצרו מדענים חומר שנקרא Vanta black, שהוא השחור הכי שחור בעולם. החומר בולע 99.965 אחוז מהאור, ויוצר חושך מוחלט, המוחק כל תלת מימד וכל מציאות.

בחזרה אל קאפור: בעודו חוקר את החורים השחורים של האמנות והנפש – יצרו מדענים חומר שנקרא Vanta black, שהוא השחור הכי שחור בעולם. החומר בולע 99.965 אחוז מהאור, ויוצר חושך מוחלט, המוחק כל תלת מימד וכל מציאות

החומר מיוצר בתהליך כימי הגורם לפחם "לצמוח" בנָנו-צינוריות מקבילות לגמרי, ויוצר את פני השטח השחורים ביותר המוכָּרים לאנושות, בינתיים.

החומר פוּתח למטרות של מחקר בחלל, ליצירת כלי מדידה אטומים לגמרי לאור: טלסקופים וכיוצא באלה תוצרים שאין להם שום קשר לאמנות.

תהליך הציפוי של החומר מסובך ויקר. אניש קאפור רכש את הזכויות הבלעדיות לשימוש בחומר הזה לאמנות.

החברה שייצרה את השחור הזה החליטה לעבוד רק עם אמן אחד, וקאפור שעבודת חייו ממש הוקדשה, במיטבה, לפני השטח הבוהקים ביותר והחשוכים ביותר – התאים להם מאוד.

ההתבוננות אל תוך הבורות או החורים השחורים היא מוזרה. אתה חושב שהעין תתרגל לחושך, אבל זה לא קורה. כלום לא משתנה. בתערוכה אחת בפורטוגל נפל חובב אמנות לתוך היצירה ונחבל, גם היצירה ניזוקה.

היצירות של קאפור עם השחור הן אכן מרשימות ומופלאות. ההתבוננות אל תוך הבורות או החורים השחורים היא מוזרה. אתה חושב שהעין תתרגל לחושך, אבל זה לא קורה. כלום לא משתנה. בתערוכה אחת בפורטוגל נפל חובב אמנות לתוך היצירה ונחבל, גם היצירה ניזוקה. זה נשמע כמו בדיחה – איש אחד נפל לתוך אניש קאפור.

 

הבלעדיות הזאת עיצבנה אמנים אחרים, ובייחוד את סטיוארט סֶמפּל (http://stuartsemple.com/), אמן אנגלי צעיר בהרבה מאניש קאפור, ופחות מבוסס וידוע, אבל גם הוא אמן נחשב ומעניין, שעוסק בפופ ארט, במיצגים ובאמנות סביבתית וחברתית.

הנושא המלבב ביותר שהוא עוסק בו הוא אושר. סמפל, מכל מקום, הלך ויצר מהלך של קונטרה לשחור הכי שחור. הוא יצר צבע שהוא "הורוד הכי ורוד", במעבדה בסטודיו שלו, ובניגוד לוואנטה בלק, כל אחד יכול לרכוש את הצבע  (ועוד צבעים) בחנויות שלו ברשת, ובמחיר שווה לכל נפש.

אבל הרכישה מותנֵית בחתימה על התחייבות שאתה לא אניש קאפור: מותר להשתמש בצבע לכל תכלית שהיא – מלבד לתת אותו לאניש קאפור. ובכל זאת אניש קאפור פרסם בטוויטר תמונה של האצבע שלו בתנועה מגונה – בורוד הכי ורוד של סמפל.

אבל הרכישה מותנֵית בחתימה על התחייבות שאתה לא אניש קאפור: מותר להשתמש בצבע לכל תכלית שהיא – מלבד לתת אותו לאניש קאפור. ובכל זאת אניש קאפור פרסם בטוויטר תמונה של האצבע שלו בתנועה מגונה – בורוד הכי ורוד של סמפל

סמפל אינו שוקט על שמריו: הוא יצר גם את החומר הנצנצי הכי נוצץ בעולם מאבקת יהלומים, לא פחות.

וגם במאבק על השחור טרם נאמרה המילה האחרונה: סמפל יצר במעבדה בסטודיו שלו את צבע האקריליק הכי שחור שיש, שהוא אמנם פחות שחור מהוואנטה בלק, אבל הוא צבע שאפשר לצבוע במברשת, בניגוד לוואנטה בלק, שגם בגירסתו השניה והפחות מסובכת דורש ריסוס בטמפרטורה גבוהה, ביצוע של מומחים.

וממילא אם אתה אינך אניש קאפור אתה לא יכול לרכוש אותו לצרכי אמנות. גם חברה אמריקאית פיתחה חומר מתחרה בשחור – גם הוא בנָנו טכנולוגיה – והוא כמעט שחור כמו הוואנטה בלק. סמפל, מצידו, גם פתח חנות ממש בלונדון למוצרי הצבע שלו, שניצב בה שומר בכניסה, כדי שאניש קאפור לא יכנס.

בינתיים לקאפור יש בלעדיות על השחור המוחלט לצרכי אמנות אבל לא על עיצוב; ולפיכך יצרו אדריכלים באולימפידת החורף בסיאול את הבניין הראשון בעולם שצבוע בשחור המוחלט, ובחברת ב.מ.וו  יצרו את המכונית האולטימטיבית של באטמן, שצופתה כולה, מלבד הפנסים, בשחור משחור.

לאורך כל הסיפור הזה אני לא יכולה שלא לחשוב על כך שמי שבאמת זקוק לחומר הזה אלה אנחנו בתיאטרון: בייחוד בתיאטרון השחור אבל לא רק בו!

אני כבר רואה בדמיוני את הסטודיו החדש של מעצב התאורה במבי, כמו חור שחור של אניש קאפור, ומקדישה את הסיפור באהבה לשחקן סוהיל חדאד והבמאי אכרם תילאווי שנפל בחלקי העונג לעבוד איתם על הצגת "עיניים מדברות" בפסטיבל המסרחיד שהסתיים בסוף השבוע החולף.

שניהם התלוננו מרה על הקיר הכחול והמבריק בתיאטרון בעכו שהפריע להם בהצגה, ורק מחוסר אמצעים לא יכולתי לרכוש בשבילם את הצבע השחור הזה, שיגאל אותם ממצוקתם.

אניש קאפור, פסל "קלאודגייט" בשיקגו, המכונה "שעועית".

 

black
black

הקצת פחות שחור של סטיוארט סמפל – זמין לכל אדם מלבד אניש קאפור.

הענן סמיילי של סטיוארט סמפל מעבודות על אושר.

 

pink
pink

הורוד הכי ורוד של סטיוארט סמפל

עוד בחנות של סטיוארט סמפל: אבק יהלומים

אבק יהלומים
אבק יהלומים

 

טל יצחקי היא מנהלת תיאטרון אלפא וביתא-ספר לאמנויות המופע, ת"א. לימדה באוניברסיטת ת"א, מכללת ספיר, ייסדה את המגמה לעיצוב בחוג לתיאטרון באוניברסיטת חיפה ועמדה בראשה. בין 2003 ל-2005 הייתה מרצה ואמנית אורחת באוניברסיטת קולומביה, ניו יורק. עיצבה תפאורות, תלבושות, בובות ומסכות למעלה מ-250 הצגות ומופעים בתיאטרונים ולהקות מחול בארץ ובחו"ל; תרגמה מחזות וקובץ נאומי צ'רצ'יל; הייתה מיוזמי מרכז הפרינג' בת"א; שימשה מזכ"ל איגוד מעצבי הבמה בישראל; אצרה תערוכות עיצוב במה, הרצתה והנחתה סדנאות בארץ ובעולם.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,259 מילים

לפני 90 שנה, ילדה אמריקאית בת 4 נעלמה בעיירה מנומנמת בצפון מדינת ניו יורק ● הרשויות מיהרו להאשים את היהודים באזור בכך שחטפו ורצחו את ברברה - כדי להשתמש בדמה למטרות פולחניות ● כך נולדה עלילת הדם היחידה הידועה בהיסטוריה של ארצות הברית

עוד 1,050 מילים

סיפור לשבת סבא מדיח כלים

לפני שלושה ימים נולד לנו נכד שלישי.

מטבע היחסים שבין אשתי וביני, המצויים באותו שלב של בשלות נינוחה שבו יחסי המין מתמצים בעשיית נכד מדֵי שנה, ברור שכל אירוע כזה מלווה בהתלהבות אורגזמית ומלאת התפעמות.

כולם נסעו למחלקת יולדות.

הם עמדו במסדרון הצר של בית החולים, והצטופפו בחדר שבו שכבו שלוש יולדות בשורה, וצילמו זה את זה ומעת לעת גם את הרך הנולד, והתחבקו זה עם זה, והצטלמו, ונתנו נשיקות על הלחי בהתרגשות רבה, והצטלמו, ולחצו יד זה לזה, ואמרו איש לרעהו "מזל טוב".

והצטלמו כבר אמרתי?

גם אני נסעתי לבית החולים.

קודם כול רציתי להראות לכולם שהמוניטין שיצאו לי, של סוציומט ומיזנתרופ, אינם מבוססים על מציאות והם כולם דיבה ולשון הרע. עובדה – גם אני מגיע למחלקת יולדות. ושנית, בכניסה לבית החולים ישנה אותה עגלת קפה שהוא כל כך לא טעים לי, שאם אני לוגם אותו בעיניים עצומות הוא גורם לי להרגיש שאני נמצא שוב בניו יורק, בסניף "סטארבקס" בברודוויי או בשדרה השנייה, נניח. בעצם אני גורם כאן עוול לקפה שבעגלה, כי קפה גרוע כמו באמריקה אפשר למצוא רק באמריקה עצמה.

או בחליטה ממֵי הגנגס. 

בקיצור, הגעתי לבית החולים ועליתי במעלית למחלקה, כולי דרוך ומוכן לכל צרה, כי בפעם הקודמת שהייתי ביולדות, לאחר הולדת הנכדה, רצו להשכיב אותי על אלונקה ולתת לי זריקת זירוז – בגלל הבטן שלי חשבו שאני כבר בחודש עשירי. הפעם נכנסתי בזהירות, צמוד לקירות.

כשנכנסתי למחלקה פגשתי אנשים מאושרים.

אני יודע שזה נשמע כמו שם סרט של אמיר קוסטריצה, אבל במסדרון מחלקת יולדות ב"לניאדו" מסתובבים אנשים מאושרים, מלאי חיוכים. הם דוחפים עגלות פרספקס שקופות שבהן שוכבים אנשים קטנים אפופי רגיעה, ישנים בעיניים עצומות, ידיהם הקטנות מאוגרפות והם אינם יודעים, אותם אנשים קטנים, שמכאן והלאה נגמרה השלווה. שכל האנשים הגדולים הללו סביבם רימו אותם. עבדו עליהם ללא בושה.

הם אינם יודעים שהאנשים הגדולים סביבם עשו אותם להנאתם הפרטית או מתוך תחושת חובה ולחץ חברתי. או לחלופין מתוך אמונה באיזו מצווה לא לחלוטין ברורה. ואִילו עבורם, עבור האנשים הקטנים הללו, גן העדן נגמר. עכשיו מתחיל גיהינום קטן.

זו הרי מהות הסיפור התנ"כי על הגירוש מגן עדן, לא? לֵידה.

אז הצטרפתי למשפחה שלי הזוהרת והשמחה, והתחבקתי והצטלמתי ונישקתי אנשים על הלחי וחייכתי למצלמה, ואמרתי מזל טוב ושיהיה לברכה, והצטלמתי שוב, ואחר כך הלכתי להסתכל על הנכד שלי שנולד. ונעצרה לי הנשימה.

הוא כל כך יפה.

הוא נולד בניתוח קיסרי ועל כן לא נאלץ לעשות את דרכו מבעד למחילה הצפופה והצרה, להימעך שם תחת אנקות וקללות וזעקות הכאב של אמא רצוצה ודוויה, אלא יצא דרך פתח גדול שנפתח כפי מידתו, וכולו עגול ומלא ושלם וללא רבב.

* * *

יומיים אחר כך נסעתי עם אשתי לבקר את הכלה שלנו ששהתה עדיין במחלקה.

היו שם עוד מבקרים ובעיקר מבקרות, והשיחה נסבה על חוויות שונות של לידה. מאחר שעדיין לא חוויתי לידה, לא היה לי הרבה מה לתרום לשיחה, אבל מאחר שהיה לי חלק, מזערי אמנם, בלידה של שלושה מילדי, וגם הייתי כבר בביקורים קודמים במחלקת היולדות בעת לידת נכדַי וישבתי לא מעט במהלך חיַי ליד יולדות ויולדות לשעבר ששוחחו ביניהן כמו עכשיו, אני מתמצא היום מספיק כדי לתת מבט ממוקד באישה ולומר לכם אם יש לה פתיחה של שלוש או ארבע אצבעות או אם הרחם שלה עדיין סגור או אם היא בכלל בהיריון.

אפשר לומר שבעניינים של היריון אני מקצוען-חובב.

אז הקשבתי לשיחה ושאלתי את עצמי: האם כל האנשים הללו מסביבנו במחלקה אינם יודעים מה מחכה להם? לילות בלי שינה, עייפות רצוצה, מצב תודעתי של טירונות בצבא – איפה ששָׂמים אותך אתה נרדם, ויתור על כל מה שהיה אישי ופרטי, ויתור על עצמיותך לכמה שנים עד שהילד מגיע לגיל שאפשר לשלוח אותו לשחק אצל חברים ולהרוויח כמה שעות של שקט ואינטימיות – או להושיב אותו מול אתרים פורנוגרפיים באינטרנט, שישעשע את עצמו.

כל זה בשביל להראות לכולם שגם לך יש ילדים משלך? משפחה?

* * *

משפחה זה דבר נהדר.

כל יום שישי בערב מגיעים לבית של חניה ושלי חמשת הילדים שלנו – היום כבר אנשים בוגרים כולם, לפחות כרונולוגית, אם לא באישיותם – והנשים והנכדים, וכולם מתיישבים בסלון או מסתובבים סביב המטבח בזמן שחניה ואני עורכים את השולחן, ובאוויר עומד ריח של בישולים שחניה או אני בישלנו במשך היום, ואני מסתכל על המשפחה שלי תמיד בהנאה ובגאווה ובשביעות רצון עצמית לא מעטה, ושומע מהם מה חדש אף שדיברתי איתם בטלפון או פגשתי אותם גם אתמול וגם שלשום, ויש אווירה חגיגית, כמעט אפשר לומר קסומה.

אחרי שבע דקות בערך העניין ממצה את עצמו.

בשלב הזה אני מרגיש בָּשל לכך שכולם ילכו עכשיו הביתה ואני אתיישב בשקט על הפוף שלי עם ערמה של עיתונים ומוספים או אצפה בתוכניות איכות כמו "אמריקן איידול" או "הטופ-מודל הבאה".

אבל עדיין מחכה לי הארוחה המשפחתית עצמה, וצריך לשרוד אותה איכשהו.

רבאק, יום שישי היום. הערב היחיד בשבוע שיש לי אפשרות לקחת את הזמן שלי לאט לאט, בניחותא – או ככה לפחות צריך להיות. הערב היחיד בשבוע שאני בבית לפני שמונה או תשע בערב. שיש לי זמן להיזרק קצת. לנקות את הראש.

בִּמקום זה אני מנקה את השולחן.

אני מנקה את השולחן ושוטף את הכלים בזמן שכולם יוצאים למרפסת אחרי הארוחה לעשן סיגריה ולשתות קפה. נעשיתי מומחה לעניין. אני שוטף כלים של ארוחה בת שתים-עשרה נפשות בעשרים דקות, כולל כלי הבישול, ההגשה, הצלחות, הכוסות, הסכו"ם והשולחן עצמו. אני עושה את זה כי אני שונא את המדיח, ששוטף את כל זה בשתי נגלות של שעה ורבע כל אחת, זאת אומרת שעתיים וחצי עם הרבה רעשי רקע בסביבה. אני עושה את זה בעשרים דקות, כאמור, ולי, בניגוד למדיח, לא צריך להכין קודם את הכלים כדי שיהיו נקיים ומוכנים לשטיפה. שלא כמו המדיח שלנו, אני מוכן לשטוף גם כלים מלוכלכים.

לוּ רק אפשר היה לערוך את ארוחת ליל שישי כמו ארוחה צבאית תקנית – שבע דקות וחוזרים למאהל. אבל חניה מאוד אוהבת את כל הקטע של משפחה לדוגמה, ולי נותר רק לומר, "בטח יקירתי, אם זה עושה לך את זה".

גם עכשיו.

היא נשארה במחלקת היולדות כי כולם שם. אני נפרדתי והתנשקתי עם כולם ונכנסתי לאוטו ונסעתי הביתה. עוד יש לי סיכוי לתפוס את "הפרקליטים".

בדרך אני מדליק רדיו ושומע את שלמה בר שר "ילדים זה שמחה". אני מתחיל לשיר איתו בקול רם. ניידת מאחורַי מהבהבת באורות ועושה "טוט" קצר עם הסירנה.

אני מפסיק לשיר. אני יודע לזהות מתי אני הופך למטרד ציבורי.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 959 מילים
עודכן לפני שעה
גיא זהר גיא זהר
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

תמורת 2,000 דולר, מדריך אמנויות לחימה ישראלי מלמד את המתפללים האמריקאים להיערך לאירוע של ירי המוני בבית הכנסת ● האופציות שהוא מעמיד בפניהם: לברוח, להסתתר, או להילחם ביורה

עוד 741 מילים

למקרה שפיספסת

לאחר חשיפת זמן ישראל ועדת הבחירות לא כללה בתוצאות את הקלפי מפרדיס, שהועברה לחקירת משטרה

זמן ישראל חשף שלשום חשד לנסיון זיוף חמור של נציג הליכוד בקלפי בפרדיס ● ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-22 הודיעה היום כי לא כללה את הקלפי המדוברת בספירת תוצאות האמת, וכי הנושא כולו הועבר לחקירת המשטרה ● ״הקלפי נבחנה ע"י ועדת הבחירות המרכזית בחינה מעמיקה ויסודית ונמצאו בה ראיות ממשיות לחשד לעבירה״, נמסר

פרשת הזיופים בקלפי בפרדיס: ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-22 לא תכלול בשלב זה את ההצבעות בקלפי מס׳ 9 בפרדיס, לאחר שאישרה כי ישנן ״ראיות ממשיות״ לביצוע זיופים באמצעות הוספת פתקי הצבעה.

זמן ישראל חשף שלשום (רביעי) כי אדם שהתחזה להיות נציג ועדת הבחירות הגיע לקראת ערב אל הקלפי בפרדיס ודרש מכל נציגי המפלגות לעזוב את חדר הקלפי – למעט נציג הליכוד. המתחזה ונציג הליכוד נשארו בחדר לבדם, למרות מחאות הנציגים האחרים שניסו בכל כוח להיכנס בחזרה לחדר.

משהצליחו, סיפר אחד מהנציגים לזמן ישראל, "ראינו דבר מוזר: נציג הליכוד עמד מאחורי הפרגוד, וכשראה שנכנסנו ושאנחנו מסתכלים עליו ומתקדמים אליו, הוא יצא וסידר את מכנסיו וחגורתו, ויצא משם במהירות ובבהלה. נכנסנו לתא, וראינו שהוא השאיר אחריו ערמה של יותר מ-100 מעטפות חתומות, חלקן פתוחות וחלקן סגורות, ובתוך המעטפות הסגורות היו פתקים של מחל".

בהודעה שהוציאה היום ועדת הבחירות המרכזית על התוצאות הסופיות (הלא רשמיות), נאמר (הדגשים במקור):

תוצאות אלו אינן כוללות את תוצאות ההצבעה בקלפי מס' 9.0 בפורידיס בה היה ניסיון לזיוף ע"י הוספת פתקי הצבעה; לקראת סוף יום הבחירות התקבל בוועדת הבחירות המרכזית דיווח ממפקח טוהר הבחירות לעניין האירוע. לאחר התייעצות עם יו"ר ועדת אזורית חדרה, הוחלט כי הקלפי לא תספר במקום אלא תובא בשלמותה לוועדת הבחירות המרכזית ותבדק שם. הקלפי נבחנה ע"י ועדת הבחירות המרכזית, בחינה מעמיקה ויסודית ונמצאו בה ראיות ממשיות לחשד לעבירה והיא תועבר לחקירת המשטרה.

עד כה נספרו 99.8% מהקולות, כאשר 14 קלפיות, כולל זו בפרדיס, לא נכללו בספירה בשל חשד לאי סדרים או זיופים.

"תוצאות אלו אינן כוללות את תוצאות ההצבעה ב-14 קלפיות, אותן ממשיכה הוועדה לבדוק בבדיקה מעמיקה ויסודית, נוכח העובדה שבקלפיות אלו אירעו במהלך יום הבחירות אירועים חריגים בתחום טוהר הבחירות״, נאמר בהודעה.

"בדיקתן הסופית טרם הסתיימה. מקרים אלו נתגלו חלקם ע"י סיירת מפקחי טוהר הבחירות של ועדת הבחירות המרכזית, חלקם ע"י מזכירי ועדות הקלפי וחלקם ע"י נציגי הסיעות".

עוד 289 מילים

תגובות אחרונות

״תושבי הנגב סבלו משלטון הימין, מהריסות, הפקעת אדמות, מהשארת ילדים מחוץ לבתי הספר" אומר תושב רהט בניסיון להסביר את שיעורי ההצבעה הגבוהים ביישוב ● 15 ק״מ משם, באופקים, שתי נשים בנות כ-70 מתפלאות על השאלה למי יצביעו. מבחינתן הליכוד זה האפשרות היחידה

עוד 2,351 מילים
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
אַחְדוּת

נתניהו הבין עוד בליל הבחירות שהמילה "אחדות" היא קרש ההצלה שהוא צריך להיאחז בו כדי לא לטבוע ● אלא שאחדות חלומית כזו היא כמו שמיכה שפורשים במהירות על המיטה כשמגיעים אורחים, כדי להסתיר את הבלאגן ● יש רק בעיה אחת: הכביסה שמתחת לא תקפל את עצמה לבד

עוד 1,021 מילים

בכיר בליכוד: "נתניהו כמו שן מתנדנדת, בסוף היא תיפול"

בכיר הליכוד צוטט בחדשות 12 ● פרשנים פוליטיים מציעים חנינה נשיאותית לנתניהו ● נסראללה: גנץ ונתניהו אותו דבר ● לאחר ספירת 99.8% מהקולות - אין שינוי בחלוקת המנדטים ● נתניהו פגש את גרינבלט, גנץ יפגוש אותו בהמשך ● ליברמן: "אין סיכום ביני לגנץ" ● יועז הנדל: "בלוק הימין מעורער" ● ריבלין יחל בסבב שיחות עם ראשי המפלגות ביום ראשון

עוד 40 עדכונים

ראשות הממשלה זה קלף המיקוח של נתניהו. הוא לא יוותר עליו

בניגוד לביטחון שמפגין נתניהו כלפי חוץ, בשיחות סגורות על עתידו המשפטי הוא רואה שחורות ● עכשיו שאיבד את הרוב הימני שהיה לו, התקווה היחידה שנותרה עבור נתניהו היא להגיע לעסקת טיעון כשיש לו מה להקריב בתמורה להקלה משמעותית באישום ובענישה ● התותח המשפטי רם כספי הצטרף לצוות ההגנה בדיוק לשם כך ● פרשנות

עוד 633 מילים

"מדהים כמה נתניהו מוכן ללכת רחוק כדי לשמור על שלטונו"

יועץ הסקרים האמריקאי סטן גרינברג היה אחד מאדריכלי הניצחון של אהוד ברק ב-1999 ● כעת הוא מאמין כי ימיו של נתניהו בתפקיד ראש הממשלה ספורים ● אבל בהכירו את רה"מ, הוא יודע שהכל עדיין פתוח

עוד 1,385 מילים

שידור חי מול השירותים של התחנה המרכזית, הסתה נוספת נגד הציבור הערבי, הפרת חוקי הבחירות והתקנות של פייסבוק, ושורת בכירים שלא מתביישים להדהד את המסרים הגזעניים שלו ● כך נראו הרגעים הדרמטיים של מערכת הבחירות בעמוד הפייסבוק של נתניהו

עוד 864 מילים

בחינת זהותם של חברי הכנסת הנבחרים, ותיקים וחדשים, יכולה להעיד על החברה הישראלית, שבחרה בהם ● עם רוב מכריע לגברים יהודים, עירוניים ומשפחתיים, ו-10% נציגי ציבור המעורבים בפרשות פליליות, אפשר כבר לנסות ולנבא איך ייראו החלטותיה

עוד 1,136 מילים

משבר כלכלי חמור ברשות הפלסטינית

דוח של הבנק העולמי מצביע על ירידה של 70% בכנסות ממיסים ועל הקושי של הרשות הפלסטינית לגייס הלוואות ● צופה פערי מימון של 1.9 מיליארד דולר עד סוף השנה ● הסיבות למשבר: הפחתה בכספי סיוע המגיעים לרשות, ומחלוקת על העברת המסים שישראל גובה עבורה

עוד 420 מילים
סגירה