אין כמו האופטימיות הישראלית, אבל במקרה להלן אולי יש מקום לקצת פחות ממנה. בשבוע שעבר פורסמה להערות הציבור התוכנית הכלכלית לשנת 2025, כאשר שר האוצר בצלאל סמוטריץ' הכריז רק לפני חודש שהתקציב מבוסס על הנחת עבודה שהמלחמה תסתיים עד סוף 2024.
כן, זו לא טעות: לפי סמוטריץ', בתוך קצת יותר מחודשיים נוכל לנשום לרווחה והמלחמה תהיה כמעט מאחורינו. או ליתר דיוק, כפי שהוא מציג זאת, המצב בצפון ייפתר לשביעות רצוננו, בעוד שבדרום המלחמה תימשך בעצימות נמוכה שלא תשפיע על הכלכלה. אם הנחת הזמן הזו נשמעת לכם לא סבירה, כנראה שאתם לא לבד.
בינתיים, החיסול של יחיא סנוואר בשבוע שעבר רק הגביר את המוטיבציה של חזבאללה להחריף את האיומים על ישראל. הארגון, שנראה כי הוא מתאושש מהמכות הקשות שספג בשבועות האחרונים, שיגר בשבת כטב"ם לעבר מעון ראש הממשלה בקיסריה, וירה כ־150 טילים לכיוון הצפון.
כרגע לא ברור על מה מבוססת הנחת העבודה שהמלחמה תסתיים בעוד כחודשיים – האם זו תפילה? משאלת לב? או אולי אסטרטגיה סודית שטרם נחשפה לציבור?
ומה בצד שלנו? בממשלה לא רק שלא רואים בחיסול סנוואר הזדמנות לסיים את המלחמה בצורה נוחה, אלא אף מקשיחים עמדות ומסרים. שר האוצר בצלאל סמוטריץ' קרא להגביר את הלחץ הצבאי וראש הממשלה בנימין נתניהו הצהיר כי המלחמה "תימשך עד הסוף". מה בדיוק הכוונה ב"עד הסוף"? איש לא יודע. יש הטוענים כי הכוונה היא עד אינסוף.
בינתיים אין אף מנהיג בישראל שקם כדי להרגיע את המשקיעים או כדי להסביר מה כוללת בדיוק התוכנית להשגת היעדים מול חזבאללה וחמאס – האם יש תאריך יעד לחזרת תושבי הצפון? מה לוח הזמנים להחלפת שלטון חמאס בעזה, ומי יחליף אותו? האם הולכים בכלל על שלטון צבאי, ואיך זה משתלב עם תקציב 2025 שלא מתחשב בתרחיש כלכלי כה דרמטי? וכמעט שכחנו שגם איראן נמצאת במשוואה המורכבת הזו, עם יותר מדי נעלמים.
כרגע לא ברור על מה מבוססת הנחת העבודה שהמלחמה תסתיים בעוד כחודשיים – האם זו תפילה? משאלת לב? או אולי אסטרטגיה סודית שטרם נחשפה לציבור?
קיים תרחיש נוסף וכנראה דמיוני, שבו תהיה תפנית דרמטית ונכונות איראנית – ושל שלוחותיה – להגיע להסכם לשביעות רצונה של ישראל. אך אם הנס לא יתרחש בקרוב, מדינת ישראל תמצא את עצמה מעבירה שוב תקציב לא רלוונטי לשנה הבאה – ולא פעם הראשונה.
כשהמציאות חובטת בחלומות הוורודים של הממשלה, גם השוק מתחיל לאבד אמון ביכולתה לנהל תקציב אחראי ומחושב. דוגמה לחוסר אמון כזה קיבלנו בחודשים האחרונים
כבר בספטמבר האחרון נאלצה ועדת הכספים לאשר תקציב חדש ל־2024, מעבר לתקציב שאושר חודשים קודם לכן, משום שהנחת היסוד של סמוטריץ' הייתה שהמלחמה תסתיים עד סוף יולי 2024. יולי הגיע, המלחמה נמשכה, והתקציב הפך ללא רלוונטי.
לבניית תקציב בדרך כזו יש מחיר משמעותי, מעבר לצורך לעדכן אותו כל כמה חודשים בכנסת. התהליך מתחיל בכך שההנהגה מניחה הנחות לא ריאליות, ועל בסיסן בונה תקציבים. כשהמציאות חובטת בחלומות הוורודים של הממשלה, גם השוק מתחיל לאבד אמון ביכולתה לנהל תקציב אחראי ומחושב. דוגמה לחוסר אמון כזה קיבלנו בחודשים האחרונים.
באותה ישיבה לאישור תקציב חדש, שר האוצר סמוטריץ' התערב עם חברי ועדת הכספים על בקבוק ויסקי, בטענה שהוא יצליח לעמוד ביעד הגירעון של 6.6% לשנה זו. בתגובה, חברי הוועדה לגלגו בציניות על ההבטחה הזאת. הבעיה העמוקה יותר היא שהציניות הזו לא נשארה רק בתוך הוועדה – גם סוכנויות דירוג האשראי הגדולות כבר לא מאמינות כמעט לשום הבטחה של השר.
סוכנות הדירוג מודי'ס ביטלה את התחזית האופטימית של סמוטריץ' והעריכה כי הגירעון יעמוד על 7.5% ב־2024. לעומת זאת, S&P, הידועה בגישה השמרנית שלה, אף הגדילה לעשות והעריכה כי הגירעון יגיע ל־9% – יותר משליש מהתחזית של שר האוצר. אך זה לא מסתיים כאן: גם בנק ישראל לא מאמין לאף מילה של סמוטריץ' וקבע יעד גירעון גבוה משלו, שעומד על 7.2%.
כל שנותר לנו הוא לקוות שלא נגיע למצב מביך שבו יוטלו גזירות קשות על הציבור בישראל, שיפגעו בפנסיות, קרנות ההשתלמות, השכר והקצבאות, כולל מענקים לחיילים, רק כדי לגלות שזה כלל לא מספיק
כל שנותר לנו הוא לקוות שלא נגיע למצב מביך שבו יוטלו גזירות קשות על הציבור בישראל, שיפגעו בפנסיות, קרנות ההשתלמות, השכר והקצבאות, כולל מענקים לחיילים, רק כדי לגלות שזה כלל לא מספיק משום שהמלחמה רחוקה מסיום. מצב כזה יאלץ את משרד האוצר להכריז על קיצוצים נוספים וגזירות חדשות, מה שיפגע עוד יותר בכיס שלנו ובאמון השווקים בהנהגה הכלכלית של ישראל.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם