גם בימים האלה, שבהם אנחנו מתבשמים בפעולות ההרואיות של צה"ל ומסמנים איקסים על צמרת חמאס וחזבאללה. על יחיא סנוואר ועל אסמאעיל הנייה ומוחמד דף וחסן נסראללה, צריך לזכור שבמהלך האירועים העוצמתיים האלה נמשכת מלאכת החרבת הדמוקרטיה במדינת ישראל.

לפעמים החגיגה נגמרת, כי לחיות בדמוקרטיה זו חגיגה. חגיגה יום יומית של שמירה על זכויות כל אחד ואחד מאתנו. אנחנו נגררים למערבולת הלא נודע של הדיקטטורה המשיחית.

לפעמים החגיגה נגמרת, כי לחיות בדמוקרטיה זו חגיגה יום יומית של שמירה על זכויות כל אחד ואחד מאתנו. אנחנו נגררים למערבולת הלא נודע של הדיקטטורה המשיחית

ואנחנו רואים את הקולות, כמו שנאמר בפרשת יתרו:

וְכׇל־הָעָם֩ רֹאִ֨ים אֶת־הַקּוֹלֹ֜ת וְאֶת־הַלַּפִּידִ֗ם וְאֵת֙ ק֣וֹל הַשֹּׁפָ֔ר וְאֶת־הָהָ֖ר עָשֵׁ֑ן וַיַּ֤רְא הָעָם֙ וַיָּנֻ֔עוּ וַיַּֽעַמְד֖וּ מֵֽרָחֹֽק׃

ורוב רובו של העם עומד מרחוק ומביט כיצד פסע אחר פסע המדינה שלנו מתפוררת.

אנחנו רואים איך המדינה מתרסקת בביטחון – בשל אוזלת יד של הממשלה והעומד בראשה, שמונעים מצה"ל לנצח, להכריז על סופה של הלחימה, כשהם לא מוכנים לקבוע יעדים אסטרטגים מדיניים.

אנחנו רואים איך החוסן הלאומי של המדינה נפגע – בהפרדה בין חייבי השירות למשתמטים. הקמת עוד ועוד היאחזויות שנקראות "ההתיישבות הצעירה", ועכשיו גם בעזה עצמה, לקראת חידוש ההתיישבות גם ברצועת הביטחון שתקום בצפון. מין פסטיבל רוקדים על הדם של אלה שנפלו ונופלים, במה שהחל כמלחמת קיום וממשיך כמלחמת מצווה פונדמנטליסטית.

אנחנו רואים איך הכלכלה של המדינה נפגעת – כפי שמנתח את תקציב 2025 מרכז האופוזיציה בוועדת הכספים, ח"כ ולדימיר בליאק:

• העלאה ריאלית של מס ההכנסה.
• שחיקה של שכר המינימום.
• הקפאת הקצבאות, כולל קצבאות אזרח ותיק וקצבאות לשורדי השואה.
• ביטול הטבות מס לחוסכים בקרן השתלמות מהשנה השישית.
• ביטול הגידול הצפוי בהטבות מס לגמלאים.
• ביטול הפטור ממע"מ של שירותי תיירות.
• העלאת מע"מ.

וזו רשימה חלקית בלבד.

ואנחנו רואים איך החינוך במדינה נפגע – בהפרדה סקטוריאלית נפשעת, שאת המחיר עליה משלמים התלמידים החילונים. כמו במאכלת מעל מזבח הקורבן נגרעים עוד ועוד תקציבים חיוניים ללימודים בסיסיים.

ואנו רואים את הקולות, כמו שנאמר בפרשת יתרו: וְכׇל־הָעָם֩ רֹאִ֨ים אֶת־הַקּוֹלֹ֜ת וְאֶת־הַלַּפִּידִ֗ם וְאֵת֙ ק֣וֹל הַשֹּׁפָ֔ר וְאֶת־הָהָ֖ר עָשֵׁ֑ן וַיַּ֤רְא הָעָם֙ וַיָּנֻ֔עוּ וַיַּֽעַמְד֖וּ מֵֽרָחֹֽק׃ ורוב העם עומד מרחוק ומביט כיצד פסע אחר פסע המדינה שלנו מתפוררת

והם, בדרג המדיני, עושים זאת בעיניים עצומות לרווחה.

הם עושים זאת כי הם יכולים. הם לא נציגי העם כולו, הם נציגי ימין קיצוני. האלוף במיל' יאיר גולן, שהיה סגן רמטכ"ל, סימן זאת במשפט שעלה לו בקריירה הצבאית שלו:

"מפחיד לזהות בקרבנו תהליכים מעוררי חלחלה שהתרחשו בגרמניה לפני 80-70 שנה".

"יפי הנפש", גם בשמאל, כל כך הזדעזעו ומחו וצעקו. אבל בואו נסתכל רגע, רגע אחד במראה. התבוננו, צפו ברשתות הזרות, התהליכים עליהם דיבר גולן מבשילים בחברה האזרחית. בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר שמובילים ומנהלים את הממשלה הזו הם עדות חיה לכך. סמוטריץ', שטען בכינוס שנערך בחבל קטיף, ש"אולי מוסרי להרעיב שני מיליון עזתים", או בן גביר, שהציג דרישה להפסיק להכניס דלק וסיוע הומניטרי. ואז אנו תמהים מדוע ארה"ב מאיימת להפסיק סיוע לישראל אם תמשך מדיניות ההרעבה של העזתים.

נדגיש שגם בגדה המערבית שוררים תנאים קשים מנשוא – רעב ומחסור. אבל אלה נשים וילדים של אחרים. ויש את אלו בינינו האומרים "זה מגיע להם". הם לא היו צריכים לאפשר לשטן החמאסי לצמוח בקרבם. הם היו צריכים למנוע הקמת מנהרות בתוך הבתים שלהם. כל אדם אחראי לגורלו.

ואני רוצה לומר: אם כך, על מה נלין אנחנו? אנו מקבלים את תוצאות החלטות הממשלה הזו. יש המוחים בשקט ויש שיוצאים להפגנות, אבל עם ממשלה שיכולה להחליט ולבצע כל דבר ברוב הדמוקרטי שניתן לה, ללא פעילות דרמטית – אנחנו נמשיך להשתרך חבולים, כנועים ומובסים.

ויש את האומרים "זה מגיע להם". הם לא היו צריכים לאפשר לשטן החמאסי לצמוח בקרבם. הם היו צריכים למנוע הקמת מנהרות בבתיהם. כל אדם אחראי לגורלו. אם כך, על מה נלין כשאנו מקבלים את החלטות ממשלתנו?

זה הרגע להפסיק להתחסד מול האמירות לפיהן עלינו לנקוט במרי אזרחי. זה הרגע בו ראשי ההסתדרות, שבצביעות מדהימה לא נאבקו בהחלטת בג"ץ למנוע שביתה כללית, יכולים לקום עכשיו ולהתנגד לגזרות הכלכליות שהממשלה הזו מתכוונת להשית עלינו.

הפעם בג"ץ לא יוכל לומר שההשבתה אינה עולה בקנה אחד עם יעדי ההסתדרות הכללית. כפי שכתב מרדכי גבירטיג ב-1938:

שְׂרֵפָה, אַחִים, שְׂרֵפָה!
עֲיָרָתֵנוּ בּוֹעֲרָה כֻּלָּהּ,
בָּה רוּחוֹת שְׁחֹרוֹת יִסְעָרוּ,
לַהֲבוֹת חֻרְבָּן יִבְעָרוּ,
עִקְּבוֹתֶיהָ לֹא נִשְׁאָרוּ,
הִיא עוֹלָה בָּאֵשׁ.

וְאַתֶּם חוֹבְקִים יָדַיִם
בְּלִי הוֹשִׁיט עֶזְרָה,
בְּלִי כַּבּוֹת אֶת אֵשׁ הַלַּהַב,
אֵשׁ הָעֲיָרָה.

שְׂרֵפָה, אַחִים, שְׂרֵפָה!
קְרוֹבָה, חַס וְחָלִילָה, הַשָּׁעָה,
כִּי הַלְּהָבוֹת יַתְמִידוּ,
אֶת כֻּלָּנוּ פֹּה יַשְׁמִידוּ,
רַק שְׂרִידֵי קִירוֹת יָעִידוּ
מַה שֶּׁפֹּה הָיָה.

וְאַתֶּם חוֹבְקִים יָדַיִם
בְּלִי הוֹשִׁיט עֶזְרָה,
בְּלִי כַּבּוֹת אֶת אֵשׁ הַלַּהַב,
אֵשׁ הָעֲיָרָה.

שְׂרֵפָה, אַחִים, שְׂרֵפָה!
רַק בְּיֶדְכֶם בִּלְבַד הִיא הָעֶזְרָה.
חִישׁ הוֹשִׁיטוּ יָד אוֹהֶבֶת
וְהַצִּילוּ מֵהַמָּוֶת,
בְּדַמְכֶם כַּבּוּ שַׁלְהֶבֶת,
חִישׁ כַּבּוּ בְּדָם.

מֵרָחוֹק אַל תַּעֲמֹדוּ,
כִּי הָאֵשׁ עוֹלָה.
אַל נָא תְּחַבְּקוּ יָדַיִם,
הַשְּׂרֵפָה גְּדוֹלָה!

פאר לי שחר היא עיתונאית, חברה בוועד המרכזי של מפקדים למען בטחון ישראל, בוועד של מדרשת אדם, ופעילת שלום בתנועת נשים עושות שלום, והיא שרת ההסברה בממשלת השיקום - ממשלת הצללים הלאומית. הייתה עורכת, כתבת ומגישה בקול ישראל במשך 25 שנה. יש לה ותק של עשרות שנים בתקשורת - בגלי צה"ל (ככתבת הראשונה ביומני החדשות) וככתבת מדינית ופוליטית בעיתון חדשות ועל המשמר.