אחרי למעלה משנה של מלחמה, כשיש כל כך מעט על מה לשמוח, כשהלב נמעך מדי יום להודעה טרגית בחדשות, וכשאולפני הטלוויזיה כבר פועלים על אוטומט קהה של פועלי יצור, וכתבים צבאיים הופכים לדוברי צה"ל, אין להתפלא שערכים כמו שיקול דעת, פרופורציות או מקצועיות נשחקים ולעיתים פשוט נדרסים.
הדיווח על חיסולו של יחיא סנוואר שיקף את כל אלו ויותר. לצד פרסום תמונות ראשו המחורר שלא היו מביישות סרטי סנאף, אם לשפוט לפי גילויי השמחה והחגיגות הספונטניות והאקסטטיות מייד עם היוודע על חיסולו המקרי של רב המרצחים, ניתן היה לחשוב שתמה המלחמה וחזרו החטופים.
לצד פרסום תמונות הראש המחורר שלא היו מביישות סרטי סנאף, אם לשפוט לפי החגיגות הספונטניות מייד עם היוודע חיסולו המקרי של רב המרצחים, ניתן היה לחשוב שתמה המלחמה וחזרו החטופים
באותה התלהבות נחפזת, מומחי אולפני הטלוויזיה מיהרו להכתיר את החיסול כמהלך דרמטי שיוביל לכניעה מהירה של חמאס ולקידום מהיר של עסקת חטופים.
עוד אלו מפרשים בידענות, בנימין נתניהו – שטרם הופיע בראיון אחד ויחיד מאז תחילת המלחמה בערוץ תקשורת ישראלי (למעט ערוץ 14 שלא ממש יכול להיחשב ככלי תקשורת), הפציע בעוד "מסיבת עיתונאים". בטון דרמטי וחגיגי הצהיר נתניהו לאומה את שכבר ידעה.
ואף שנתניהו לא טרח לציין שהוא עצמו אחראי אישית לשחרורו של סנוואר מהכלא הישראלי במסגרת עסקת שליט, כמיטב המסורת ובהיעדר הלימה למציאות, הוא כן שיבח את עצמו והשחיר אחרים, גזר קופון של ממלכתיות ופיזר רמזים ואשליה לתפנית מהירה בעלילה. ובפעם המי יודע כמה, שיקר על מחויבותו להשבת החטופים, כשבפועל מאמציו מרוכזים בסיכולה.
ההצהרה של דובר צה"ל ממוצ"ש, שיועדה בעיקר לעולם הערבי ותומכי חמאס, היוותה פעימה מביכה נוספת בליבוי מדורת השבט. לצד חשיפת תמונות של ראש חמאס מלפני השבת השחורה, כשהוא נצפה בתוך המנהרה מעביר חפצים ממקום למקום יחד עם ילדיו ואשתו, הגרי פירט באריכות על ההצטיידות ותנאי המגורים המוגנים במנהרה. זאת במטרה לחשוף, כביכול, את פרצופו האמיתי של ינוואר כפחדן ואכזר המקריב את עמו ולוחמיו ומבקש לעצמו תהילה. כך לדברי הגרי: "שעות לפני הטבח האכזרי סנוואר דאג רק לעצמו ולמשפחתו, בעוד הוא שלח את אנשיו לבצע טבח אכזרי".
תעמולה ולוחמה פסיכולוגית היא דוקטורינת מלחמה מקובלת, וכך גם הניסיון לקעקע את תדמית מנהיגות האויב ולפגוע במורל האויב. במקרה הזה, קצת קשה לא לתהות על מידת האפקטיביות, שלא לומר גיחוך, על היומרה ועל חוסר המודעות. שהרי מנקודת מבט ישראלית – כלל תושבי רצועת עזה הם שטופי מוח ושנאה כלפי ישראל, וכולם תומכי חמאס. זו תפישה שאפשרה, בין השאר, הצדקה מוסרית לעקירה ולהרג של עשרות אלפים מהם בהפצצות צה"ל.
לנוכח זאת, קשה להאמין שהנמענים למסר של הגרי – תושבי עזה, נטולי תקווה ועתיד ככל שיהיו, ישתכנעו לקבל רעיון, עובדה או נרטיב ציוני. ובוודאי לא מפיו של לובש מדים רשמי של צה"ל (על אף שמדובר בדובר צה"ל סימפטי כמו הגרי). כך או כך, סביר להניח שהמעט שהם מייחלים לו הוא סוף המלחמה.
קשה להאמין שהנמענים למסר של הגרי – תושבי עזה, נטולי התקווה והעתיד, ישתכנעו לקבל רעיון, עובדה או נרטיב ציוני. בוודאי לא מלובש מדים רשמי של צה"ל. סביר שהמעט שהם מייחלים לו הוא סוף המלחמה
ואגב שרטוט דמותו של ראש חמאס ע"י הגרי, קשה שלא לתהות על סגולות המנהיגות של אדם אחר (ורעייתו), המוכיח שוב ושוב שגם מבחינתו אין קו אדום שלא יהסס לחצות למען טובתו האישית ושרידות ממשלת החורבן בראשותו. גם במחיר הפקרת החטופים והקרבת עתיד המדינה כולה.
שרידות שהוכיחה את עצמה אפילו כעת, כשכטב"מ שוגר לעבר ביתם הפרטי, אך למזלם הטוב הם לא חוו את הדף הפגיעה מהממ"ד אלא התעדכנו על כך טלפונית במקום שהותם, אולי במקלט האטומי המתקדם של מקורבם המיליארדר בעיר אחרת. ונציגי מס רכוש, כמובן, הזדרזו להגיע מייד לאתר לאמוד את הנזק והפיצוי הנדרש, כבר באותה שבת.
נדב שטרית הוא איש תקשורת לשעבר, חושב במטאפורות, עוסק בזירות טכנולוגיה ויעוץ ארגוני.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם